[1] כתובות ז ע"ב ד"ה ואסר לנו את הארוסות, לדעת רש"י הברכה מתירה ייחוד ואכמ"ל.

[2] כתובות ז ע"ב ד"ה ר' יהודה אומר לפי הסברו של הבית שמואל נה, א. אולם נראה שחולקים על רש"י, וכן כתב בדרכי משה סימן סא סק"ז שלדעת התוספות חופה מתירה ללא ברכה, אלא אם מברך- אפילו סתם ביאה נחשבת כביאה לשם נישואין, וראו יביע אומר חלק ב סימן ו. אפשר לבאר את התוספות באופן אחר שברכת חתנים היא מתיר של ארוסה לעניין ביאה אך נשואה בהגדרה איננה אסורה בביאה אפילו ללא חופה.   

[3] כתובות ב ע"ב מדפי הרי"ף.

[4] שער ברכת חתנים.

[5] סימן נה סק"א.

[6] אם כי חלק על הרמב"ם והשו"ע ולכאורה הבין בדעתם שמותר לברך לעולם אלא חלק עליהם.

ברכת שבע ברכות זמן רב אחרי החתונה

שאלה

זוג התחתן לפני כארבע שנים בשנים בהן השתוללה מגפת הקורונה. הרב מסדר החופה והקידושין אמר רק ברכת האירוסין , החתן נתן טבעת ונתן כתובה, אך לא אמר שבע ברכות מכיוון שלא היה מניין. עד היום לזוג אין ילדים, ולכן הם רוצים לעשות "טקס" עם חופה עם כל המשפחה.

האם יש צד להתיר לרב מסדר החופה לברך את שבע הברכות בלי ברכת האירוסין ובלי טבעת?

תשובה

להלכה: לא יברכו ויזדרזו לעמוד ליד זוג אחר שמתחתנים ויכוונו לצאת ידי חובה. וה' יתברך יברך את הזוג ויזכו לזרע של קיימא במהרה ממש (ודאי הזוג כבר פנו לטיפולים אלא שלעת עתה לא הועילו ונתפלל שיועילו בקרוב ממש).

תשובה בהרחבה

א. האם מנין מעכב בברכת חתנים?

בכתובות (דף ז עמוד ב) כתוב: "אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה. ורבי אבהו אמר: מהכא: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן סב, סעי' ד).

נחלקו הראשונים האם בדיעבד אפשר לומר את ברכת החתנים ללא עשרה. דעת הרשב"א (שו"ת חלק א סימן אלף קסז) שמנין מעכב בברכת חתנים, ואילו דעת תרומת הדשן (כתבים סימן קמ) שיכול לומר ללא מניין אם לא מצויים בעירו עשרה. הבית יוסף (אבן העזר סימן סב) הכריע כמו הרשב"א, והדרכי משה כמו תרומת הדשן. החלקת מחוקק (סב, ג) חילק בין מקרים שונים: אם מדובר על עיר שאין בה עשרה אסור לחתן ולכלה להתחתן שם ועליהם ללכת למקום שיש בו עשרה. אך אם אין עשרה במדינה כולה- הוי כדיעבד, ומותר להם להתחתן ללא ברכה וכאשר ימצאו מניין יברכו. מבואר בדבריו שאף בדיעבד לא יברכו ללא עשרה אלא יתחתנו ללא ברכה, וכתב בפת"ש (סק"ז) בשם הנוב"י, שאם כבר ברכו בלא עשרה יצאו ידי חובה ולא יברכו שנית, אך הכרעת כמה אחרונים שצריך לחזור ולברך בעשרה (ערוה"ש שם סע' י"ג, שבט הלוי ח"ד או"ח סי' ו' שו"ת יבי"א ח"ב סי' ו').

ב. האם כלה אסורה לבעלה ללא ברכת חתנים?

בכתובות ז ע"ב נכתב: "תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, ר' יהודה אומר: אף בבית האירוסין מברכין אותה. אמר אביי: וביהודה שנו, מפני שמתייחד עמה".

נחלקו הראשונים האם המושג 'ברכה' בגמרא משמעותו כפשוטו שבע הברכות או שהכוונה היא כניסה לחופה. דעת רש"י[1], ותוספות (לדעת הבית שמואל)[2] ושלטי גיבורים בשם ריא"ז[3] והעיטור[4] ועוד ראשונים שהכוונה היא לברכה כפשוטה שהיא המתירה כלה לחתנה. לעומת זאת דעת הרמב"ם (אישות פרק י הלכה א) לפי הסבר הבית שמואל[5] הכוונה היא שכלה ללא חופה אסורה על בעלה, אך הברכה לא אוסרת את הכלה לחתן. 

כתב השולחן ערוך (אבן העזר נה סעיף ג): "אירס וכנס לחופה, ולא ברך ברכת חתנים, ה"ז נשואה גמורה, וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים; וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, ואח"כ יהיה מותר באשתו".

הח"מ (יב) כתב שהיא נשואה גמורה כי ברכות אינן מעכבות, והב"ש (ז) כתב שלכמה פוסקים דינה כנדה כמו שראינו לעיל, ונראה שלדעתו לפוסקים אלו הם עדיין אסורים, וכוונת המילים: 'נשואה גמורה' היא שהקניין הוא גמור ושלם. והרדב"ז הובא בפת"ש סובר שהכוונה היא שהיא נשואה גמורה אך הבעל אסור באשתו כיוון שלא היתה ברכה.

לעיל הזכרנו את דברי החלקת מחוקק והבית שמואל שבמקום בו אין מניין יישא ללא ברכה. ובפשטות כוונתו היא שהאישה מותרת לבעלה. לפי הדברים הללו מבואר שהיתר זה של החלקת מחוקק נסמך בשעת הדחק על דעת הפוסקים שברכה היינו חופה, ובגלל ביטול פריה ורביה התירו לסמוך על פוסקים אלו.

להלכה, היביע אומר החמיר ואסר להתחתן אם לא ניתן לברך (אך הוא עצמו ציין שצ"ע למעשה). הרמ"א והחלקת מחוקק והבית שמואל סמכו על הפוסקים המפרשים ברכה כחופה, הבן איש חי פרשת משפטים ופוסקים ספרדיים נוספים סמכו על דברי החלקת מחוקק והתירו להתחתן ללא ברכה בשעת הדחק, וכנראה שהאישה מותרת לבעלה.

ג. מדוע מותר לברך ברכת חתנים אחרי הנישואין ואסור לברך ברכת אירוסין אחרי הקידושין?

השולחן ערוך (אבן העזר נה סעיף ג) שהובא לעיל כתב שאם נשא ללא ברכה יברך אחרי כמה ימים. בטעם ההיתר לברך אפילו אחרי כמה ימים כתב הב"ש (ח) שהפרישה (סימן סב, א) כתב שבברכת חתנים לא נזכר כלום מעניין הנישואין לפיכך מותר לברך אחר כך, בשונה מברכת אירוסין שקשורה למצווה והיא ברכת המצוות ולכן אם לא בירך לפני אסור לו לברך אחר כך. 

הטיב קידושין (נה, ט) התקשה בסברת הב"ש והפרישה שכן גם בברכת האירוסין לא מוזכר דבר בנוגע לקידושין, אלא רק בנוגע לכך שהארוסות אסורות? נראה ליישב שבאופן פשוט אמורה להיות ברכת מצוות לפני הקידושין כמו כל מצווה. ולכן מסתבר שהברכה הנאמרת קודם למצווה היא ברכת המצוות אלא אם אין קשר בין הברכה ובין המצווה אנו אומרים שלא מדובר על ברכת המצוות כפשוטה. כאשר בסופו של דבר אנו מזכירים את עניין המצווה- מורה הדבר על כך שמדובר על ברכת המצוות. אך בנישואין אי הזכרת הנישואין כלל מורה על כך שאין מדובר על ברכת המצוות אלא על ברכת השבח שנתקנה באופן כזה לכתחילה לברכה לפני החופה.

ה'טיב קידושין' הציע הסבר אחר: " ולי נראה דודאי ברכת חתנים נתקנה על הזיווג עצמו, וכעין שאמרו (ברכות לה, א) אסור ליהנות בלא ברכה, אם כן כל שעדיין היא אצלו צריך לברך כענין מי שאכל ולא בירך דפשיטא שאם רוצה לאכול עוד על כל פנים שצריך לברך על מה שירצה לאכול עוד, וכמו שאמרו (שם נא, א) מי שאכל שום וריחו נודף כו', אבל ברכת אירוסין שכבר עברו האירוסין ואין הנאה מחודשת לכן סבירא ליה דצריך לברך עובר לעשייתן". כלומר, לדעתו ברכת האירוסין נתקנה על המצווה וברכת החתנים נתקנה על עצם הזיווג. וחז"ל תיקנו שיברך על עצם הזיווג פעם אחת בחיי הנישואין שלו. אם עושה כן בשעת החופה- זה הדין לכתחילה אולם אם לא עושה כן בשעת החופה יכול לברך אף אחר כך כל אימת שהוא יכול.

הרדב"ז (ח"ו ב' אלפים שכו) כתב הסבר נוסף: "דמה שכתב מברך אחר הנשואין אפי' אחר כמה ימים היינו שלא בא עליה דאע"ג שהרי היא נשואה אסור לבא עליה עד שיברך שבע ברכות ומנא אמינא לה דאמרינן האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ומה התם אינה מותרת עד שיברכו לה שבע ברכות אף מצה אינה מותרת עד שיברך עליה שבע ברכות הילכך אף על פי שנגמרו נשואיה לענין שאר דברים הוי שפיר עובר לעשייה מה שאין כן בברכת אירוסין" כלומר לדעת הרדב"ז אין היתר אישה לבעלה נגמר עד שיברכו את ברכת החתנים, ולכן כל עוד לא בא עליה נקרא הדבר עובר לעשייתה. אלא שכבר העיר הפת"ש (נה, ג) שהרדב"ז עצמו כתב שהרמב"ם (מקור דין זה) סובר שאין הכלה אסורה לבעלה ללא ברכות וכוונת הגמרא היא שאסורה ללא חופה. לפי זה נדחה תירוצו של הרדב"ז וכמו שכתב הפת"ש ע"כ צריכים אנו את תירוץ הפרישה. ראו שיטה נוספת בהסבר ההבדל בב"ח סימן סב.

לסיכום מצאנו במפרשים שלושה הסברים להבדל בין ברכת אירוסין וברכת חתנים: א. ברכת אירוסין היא ברכת המצוות ואילו ברכת חתנים לא. ב. ברכת אירוסין תוקנה על המצווה לקדש והיא הסתיימה ואילו ברכת חתנים נתקנה על הזיווג והוא מתחדש. ג. הקידושין הסתיימו ולא ניתן לברך לאחריהם ואילו הנישואין לא הסתיימו עד שעת הברכה, אם טרם בא על אשתו.

ד. האם יש גבול למועד בו מותר לברך ברכת חתנים אחרי הנישואין?  

לכאורה הדבר תלוי בטעם הדבר שמותר לברך ברכת חתנים אחר כמה ימים: לפי הפרישה והטיב קידושין נראה לכאורה שאין גבול לדבר, ולדעת הרדב"ז תלוי האם כבר בא על אשתו.

ואכן נחלקו בדבר הפוסקים כפי שנראה להלן, והשאלה שעסקו בה היא האם ברכת חתנים נתקנה על הזיווג ועל הנישואין שהם נמשכים והולכים, או שמא היא נתקנה רק בשעת שמחה וחיבת חופה:

כתב הטיב קידושין (סב, ו) שניתן לברך אחרי הנישואין ולא קבע לכך זמן: " ...מכל מקום נראה דאם לא ברכו ברכת חתנים כלל דלעולם יש לברך על כל פנים פעם אחת אף אחר ימי משתה, דעל כל פנים צריך לברך אותן ברכות שמברכין בשעת חופה על עיקר הזיווג"  וראה באוצר הפוסקים (סימן סב סק"ב אות ג) שכך כתבו הישכיל עבדי (ח"ז סימן יא אות ו) ופוסקים נוספים.

אולם בריטב"א (כתובות ח ע"א) כתב שמותר לברך רק בתוך ימי המשתה: "וכתב הרמב"ם ז"ל (פ"י ה"ו) נכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי היא נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר כמה שנים (- שלא כמו הגרסא לפנינו) ע"כ, ונראין הדברים שאינו חוזר ומברך אלא תוך ז' ימי המשתה אא"כ [נ"א: ואח"כ] בשעה שרוצה לבא עליה". וכוונתו שמברך כל עוד יש שמחה  דהיינו בשבעת ימי המשתה או בשעת הביאה הראשונה. וכן כתב להלכה היש"ש (כתובות א, יד)[6]. וראו פוסקים נוספים הנוקטים בשיטה זו באוצר הפוסקים שם.

ה.  לשון הברכה לא מתאים לזמן ארוך אחרי החופה

מצאנו שיטות שאפילו אם הברכה לא נתקנה דווקא בשעת שמחה, מצד לשון הברכות לא ניתן לברך אותה לעולם:

המקנה (קונטרס אחרון נה, ג) הסתפק עד מתי אפשר לברך, וז"ל: "ויש להסתפק אם דוקא הוא תוך ז' ימי המשתה דהוא זמן ברכה, או אפי' תוך י"ב חודש אבל אחר י"ב חודש דאין מברכין שהשמחה במעונו ואפי' מחמת נישואין כדלקמן סי' ס"ב לא שייך לומר משמח חתן וכלה. ואפשר דלאחר שלשים לא מיקרי תו כלה כדאי' בכתובות דף ד' ובפרק בתרא דיומא דף ע"ח ע"ב דכלה רוחצת פניה כל ל' יום והיינו דאמרו כלה בלא ברכה כל זמן שנקראת כלה. ועיין לקמן סימן ס"ב ס"י שכתב דאין לברך כשהולכין למקום אחר אלא כשיגיעו שם בתוך ז'. מיהו י"ל דהתם שאני כיון דכבר ברכו בשעת חופה וצ"ע". הרי לפנינו שהמקנה העלה שלושה מועדים: תוך שבעה, עד ל' יום ועד י"ב חודש. אך לא העלה אפשרות של ברכה אחרי י"ב חודש ומלשונו של המקנה נראה שנטה לומר שמותר לברך עד שלושים יום.

לכאורה המקנה הבין את ההבדל בין האירוסין והנישואין כמו הפרישה. אולם לפי המקנה המניעה לברך לא היתה בגלל שהברכה תוקנה על חיבת חופה ושעת שמחה אלא בגלל לשון הברכה שמברכים חתן וכלה, ופעמים כאשר הלשון לא מתאימה אין אנו יכולים לברך אפילו שמצד הדין היה ניתן לעשות כך, אבל כיוון שלשון הברכה היא חתן וכלה ושם זה לא שייך זמן רב לאחר החתונה אין מקום לברך אפילו לדעת הפרישה.

ספק נוסף העלה בעל ספר עצי ארזים (נה, ז) ברכת שהכל ברא לכבודו נתקנה לפי רש"י (כתובות ח ע"א ד"ה שמח) רק לאסיפת העם, ואם כן כיצד ניתן לברך אותה ללא אסיפת עם? אולם הראש פינה (עקבי הבית נה, ח) כתב שכיוון שהאספה הנצרכת היא רק עשרה אנשים, אין מניעה לומר אף את הברכה הזאת.

בקונטרס דרכי הוראה (ט, עמו' 24 הערה כ) הקשה על הפוסקים הסוברים שאין לברך לאחר ימי השמחה  הרי לדעת רוב הפוסקים כלה ללא ברכה אסורה על בעלה ורק במקום מניעת פריה ורביה התירו, ואם כן כיצד זה נקבע גבול ונאמר שאחר כמה שנים אי אפשר לברך? אולם לדברינו ולפי איך שהבנו את דברי הפרישה אין כלל קושיא כי לא ייתכן לברך כאשר לשון חתן וכלה לא שייכים יותר, ולדעת הפוסקים שהזכרנו קודם גם לשון שמחה לא שייך יותר, וכיוון שבמקום מניעת פריה ורביה התירו חופה ללא ברכה אין יותר איסור והפה שאסר הוא הפה שהתיר.

ו. עצה לצאת ידי כל השיטות

בנודע ביהודה (מהדו"ק סימן נו) דן במקרה בו ברכו ברכת חתנים ללא עשרה וכתב בסוף התשובה: "...אין הפסד שכאשר יזדמן שם נישואין יעמדו גם הזוג הזה סמוך לחופה ויכוונו לצאת בברכה שיברכו לחתן וכלה האחרים". ואם כן גם במקרה שלפנינו כדאי שיעשו כן הזוג הזה שיעמדו ליד חתן וכלה אחרים ויכוונו לצאת (ומדברי הנודע ביהודה מוכח שאין בכך משום עין הרע במקרה כזה), וכן כתב שלחן העזר (סימן ח סעי' ו בשמלה לצבי סק"ט, הובא באוצר הפוסקים שם) הן בביאור שיטת המקנה והן בעצה שכתבנו.