ניזוק שבחר לתבוע את חברת הביטוח שלו, יקבל ככל הנראה פיצוי גם על נזקים המוגדרים כנזקי "גרמא" שההלכה אינה מחייבת בפיצוי בגינם. אין בכך כל פסול, שהרי כפי שהובהר לעיל, פיצוי על ידי חברת הביטוח מבוסס בעיקרו על הסכם בין החברה לבין המבוטח. יחד עם זאת, לעיתים הפיצוי שניתן לו על ידי חברת הביטוח יכול להיות נמוך יותר מהחיוב על פי ההלכה, שכן חברות הביטוח דורשות מהמבוטחים לממן חלק מן הנזק בכוחות עצמם ("השתתפות עצמית"). בנוסף, בעקבות התאונה נוצרים תשלומים נוספים שהניזוק לא חויב בהם קודם לכן. נזקים שבהם חייב המזיק על פי ההלכה אך חברת הביטוח נמנעת מלשלמם, רשאי הניזוק לתבוע ישירות מהמזיק. נבחן את מידת חיובו של הפוגע בסעיפי הנזק השונים:
השתתפות עצמית – כאשר הניזוק תובע את חברת הביטוח שלו, חברת הביטוח תדרוש ממנו לספוג חלק מהנזק ולשלם אותו מכיסו. המזיק אחראי לפצות את הניזוק על חלק זה של הנזק[1].
כינון הפוליסה – לאחר התשלום למבוטח, חברת הביטוח מעדכנת את מחיר הפוליסה עבור הרכב. עדכון זה נדרש כדי להחזיר את הביטוח למצב בו היה לפני הפגיעה (הסבר נוסף בהערה)[2], והוא מייקר את מחיר הפוליסה. מכיוון שהפגיעה בכיסוי הביטוחי נגרמה באופן ישיר כתוצאה מהמעשה של המזיק, הרי שהניזוק זכאי לפיצוי על כך[3].
הנחת היעדר תביעות – חברות הביטוח נוהגות לתמרץ את המבוטחים שלא להגיש תביעות על נזקים קטנים, באמצעות מתן הנחה במחיר הפרמיה למבוטח שנמנע מלתבוע את חברת הביטוח במשך שלוש השנים שקדמו למועד עריכת הפוליסה. כאשר ניזוק תובע את חברת הביטוח, הוא מפסיד את ההנחה שהיה עשוי לקבל על פוליסות הביטוח בשלוש השנים הבאות. למרות זאת, הנהג המזיק אינו חייב לשלם לו בגין הפסד הנחה זו.
הסיבה לכך היא, שהסכום המקסימלי שצריך לשלם מי שהזיק לחברו, הוא רק הסכום שאותו היה משלם לו היה נתבע על כך באופן ישיר. סכום זה אינו כולל כמובן את אובדן הנחת היעדר תביעות[4]. כאשר הניזוק בוחר לתבוע את חברת הביטוח שלו, חברת הביטוח משלמת לו בגין הנזק, והיא רשאית לתבוע מהמזיק (או מחברת הביטוח שלו) את הסכום ששילמה. אם נחייב את הנהג המזיק בתשלום נוסף עבור אובדן היעדר ההנחה, ייווצר מצב בו הוא יידרש לשלם יותר, רק בשל העדפתו של הניזוק לתבוע את חברת הביטוח במקום לתבוע אותו[5]. מכאן, שאם חברת הביטוח אינה יכולה לתבוע את המזיק, כגון שמדובר באדם ששאל את רכבו של חברו וגרם לתאונה, יוטל על השואל לשלם בגין הפסד הנחה זו[6].
[1] ראו: פסק דין ארץ חמדה גזית 69022; הרב אוריאל לביא, עטרת דבורה ב, נב, עמ' 965.
[2] כינון הפוליסה – השבה למצב הקודם – בעסקת ביטוח בתמורה לפרמיה בשיעור מסוים חברת הביטוח מתחייבת לפצות את המבוטח על נזק לנכס השווה הרבה יותר מהפרמיה. לדוגמה, עבור ביטוח של רכב בשווי של 100,000 ₪ משלם המבוטח פרמיה בסכום של 5000 ₪ לשנה. כאשר מתרחש מקרה ביטוח, כגון תאונה בה נפגע הרכב ועלות התיקון היא למשל 20,000 ₪, חברת הביטוח ממלאת את חלקה בעסקת הביטוח ומשלמת למבוטח את עלות התיקון. כעת נשארה למבוטח זכות לביטוח רק עבור הסכום שהוא טרם קיבל פיצוי בגינו. במקרה שבדוגמה, 80,000 ₪. כדי שהרכב יהיה מבוטח שוב בשוויו המקורי יש לרכוש פוליסה משלימה על סך 20,000 ₪. כמובן העסקה תיעשה רק ביחס לזמן שנותר עד פקיעת הביטוח. לדוגמה: אם ביטוח של 100,000 ₪ לשנה שלמה מחירו 5000 ₪ הרי שביטוח של 20,000 ₪ לחצי שנה מחירו 500 ₪. זהו סכום כינון הפוליסה. חברת הביטוח עושה תחשיב זה ומחייבת בהתאם את המבוטח.
[3] ראו: פסק דין ארץ חמדה גזית 69022, הנזכר לעיל.
[4] ראו: שו"ת מנחת יצחק ג, קכו, בשולי הגליון.
[5] ישנם דיינים אשר פטרו את הפוגע מטעם אחר, והוא שהפסד הנחת היעדר תביעות מוגדר כגרמא - ראו שו"ת משפטיך ליעקב ה, יח שמסתפק בדבר. אחד ההבדלים בין נזק שמוגדר כגרמי בו המזיק חייב, ובין נזק המוגדר כגרמא ממנו המזיק פטור, הוא היות הנזק ודאי ברגע הנזק כלשון הרמב"ן, דינא דגרמי: "כלל גדול יהיה בידך, כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלויה בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא, כגון זה חייב רבי מאיר ונקרא בגמרא ברי היזקא". הפסד הנחת היעדר תביעות בגין הנזק הנוכחי אינו מדויק ואינו ודאי, שכן לא ידוע האם הניזוק ירצה לבטח את רכבו, ובאיזה סכום, ואולי הוא יתבע את הביטוח מסיבה אחרת ויפסיד את ההנחה שלא מחמת המזיק. לדעת דיינים אלו היות שבגרמא יש חיוב בדיני שמיים, ראוי שהפוגע יפייס את הניזוק ויפצה אותו לפחות באופן חלקי לפנים משורת הדין. ראו: פסק דין ארץ חמדה גזית 69022, הנזכר לעיל. אולם לדעתנו אין כל יסוד לחיוב זה אף לא כגרמא.
[6] שו"ת מנחת יצחק ג, קכו, הנזכר לעיל. וראו לעיל פרק ד סעיף ז.