נזק עקיף

גם כאשר יש לאדם זכות תביעה מוצדקת, יש מקום לבחון ממי הוא יכול לתבוע זכות זו. לפעמים התביעה נדחית, לא מפני שהתובע אינו צודק, אלא כיוון שהתביעה הופנתה לכתובת הלא נכונה. כך היה במקרה שהגיע לבית הדין של ארץ חמדה גזית בעפרה (תיק מס' 74043, בפני הדיינים: הרב חיים בלוך; אב"ד, הרב יאיר וסרטייל, הרב עדו רכניץ).

התובע העוסק בחקלאות, שתל 60 דונם של גפנים בעלות של כמיליון ₪. אספקת המים לתובע היא במסלול הבא: חברת מקורות מספקת אותם ליישוב א', והוא מספק אותם ליישוב ב', ויישוב ב' מספק אותם לתובע.

מעט אחרי השתילה הכפילה חברת מקורות את לחץ המים בצנרת. לאחר שנודע הדבר לתובע הוא החליט להשקות בכל זאת, כדי שהשתילים לא יתייבשו וייגרם נזק גדול. השקיה זו גרמה  לפיצוצים בצינורות של התובע ולבזבוז מים, כך שסך הנזק היה בשווי 30,000 ₪.

לטענתו היישוב חייב כיון שהוא מספק לו את המים וגובה ממנו תשלום עליהם, וכן היה עליו להודיע מראש על הכפלת הלחץ כדי שהוא ייערך לכך ויתקין צינורות מתאימים וכדומה.

יישוב ב' טען כי לא הוא הכפיל את הלחץ אלא חברת מקורות, והיישוב לא ידע על כך מראש, ואף אילו ידע לא היה מבין את משמעות הדבר. כמו כן, היישוב איננו צרכן רשמי אלא רק 'צינור' אל היישוב א', שהוא הצרכן של חברת מקורות.

חיוב בשל טענת הסתמכות

בית הדין קבע שבאופן עקרוני יש מקום לתביעה על הגדלת לחץ שגרמה לנזק, זאת כיון ש"במדינת ישראל רשאי אדם להסתמך על כך שספק המים יספק לו מים בלחץ רגיל, ובמקרה של שינוי לחץ יקבל את המידע מראש על מנת שיוכל להתכונן לכך כראוי". על כן אילו הייתה התביעה כנגד חברת מקורות, ייתכן שהיה התובע זוכה, שכן מי שמסתמך על אחר ונגרם לו נזק עקב כך, זכאי לפיצוי (ע"פ הרמ"א חו"מ יד, ה).

העובדה שהתובע המשיך להשקות גם לאחר שידע על הכפלת הלחץ אינה משנה זאת. שכן "גם בכך הוא נהג כראוי כדי להקטין את הנזק שנגרם ע"י חברת מקורות, ואין פעולתו גורעת מאחריות חברת מקורות על הנזק, שהרי לולא כן היה נזק ודאי גדול יותר ופעולתו של התובע צמצמה את הנזק שעל פניו חברת מקורות הייתה אחראית עליו". אם כן הוא מנע מהם נזק זה של התייבשות השתילים ועליהם לשפותו על הוצאותיו ונזקיו (על פי שו"ע חו"מ שג, ח וש"ך שם, ס"ק ח).

כאמור, מקורות לא הייתה צד להליך, ועל כן הדגיש בית הדין כי אין לראות בדברים פסק דין כלפי חברת מקורות, שאין לדעת מה הייתה טוענת לו הייתה נתבעת, אלא רק קביעה עקרונית.

חובותיו של גורם הביניים

בנוגע ליישוב ב' שנתבע כתב ביה"ד שיש לדחות את התביעה כיון שברור שלא היישוב הגדיל את הלחץ, אלא חברת מקורות, ולכן אין הוא הגורם החייב מטעם זה.

אמנם, אילו היה מוכח שהיישוב ידע על הגדלת הלחץ ונמנע מלהעביר את המידע לתובע, היה מקום לחייבו על בסיס טענת הסתמכות של התובע שציפה בצדק שהודעות כאלה יועברו אליו. אלא שלא הוכחה התרשלות כזו, ואפילו התובע עצמו לא טען כי ידוע לו שהיישוב קיבל הודעה על הגדלת הלחץ אלא רק העלה זאת כהשערה.

היישוב הודה שעליו לתת סיוע לתובע אם הדבר יהיה נדרש לצורך תביעת גורמים אחרים, ובית הדין פסק שאכן זו חובתו. אך התביעה הכספית כנגד היישוב נדחתה.