האם מלחמת חרבות ברזל היא מלחמת מצווה?

שאלה

א. האם מלחמת חרבות ברזל מוגדרת כמלחמת מצווה (בהגדרה ההלכתית שהתגבשה להלכה למעשה) או לא? אשמח לקבל מקורות.

ב. במידה וכן, האם יש לכך השלכות למעשה בפועל ממש בנושאים שונים?

תשובה

הגדרת מלחמת חרבות ברזל כמלחמת מצווה

מלחמת חרבות ברזל מוגדרת כמלחמת מצווה. זאת בעיקר מטעם 'עזרת ישראל מיד צר'. הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות פ"ה ה"א) מונה שלושה סוגים של מלחמת מצווה ואחד מהם הוא- "עזרת ישראל מיד צר"[1], והמלחמה הנוכחית עונה להגדרה זו- כי זו הייתה הסיבה לפרוץ המלחמה- לעזור לאחינו שיישוביהם נכבשו והם נרצחו ועונו ע"י מחבלי החמאס ימ"ש[2].

סיבה נוספת לכך שהמלחמה תוגדר כמלחמת מצווה היא ע"פ הרמב"ן (השמטות מספר המצוות עשין ד) שהמלחמה בשטחי א"י שעלינו מוטל לכבוש  אותם מוגדרת כמלחמת מצווה.

יש שרצו לחלוק על סמכות השלטון במדינה לצאת למלחמה (גישה המוזכרת בעיקר ע"י רבנים מהציבור החרדי), כי הסמכות מוקנית למלך (שאין בימינו..).

על טענה זו כבר ענה הרב קוק זצ"ל (שו"ת משפט כהן קמד, כב): "וחוץ מזה נראים הדברים שבזמן שאין מלך כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכלל ". וכוונתו שכשהשלטון מסור לעם (לדוגמא ע"י דמוקרטיה), הוא מקנה לו את סמכויות המלך לעניינים הנוגעים לכלל, וממילא מוקנית לשלטון גם הזכות לצאת למלחמה. וכן הלכו בעקבותיו הרב הרצוג ("על הקמת המדינה ומלחמותיה", תחומין ד', מעמוד 13 ואילך) והרב ישראלי (עמוד הימיני, סעיף ז).

השלכות למעשה בין מלחמת רשות למלחמת מצוה

א. היוועצות בסנהדרין- המשנה במסכת סנהדרין (כ, ע"ב) אומרת שלגבי מלחמת רשות יש חובה למלך להיוועץ בסנהדרין וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה , הלכה ב). דבר זה לכאורה יגביל את יכולתו של השלטון כרגע לצאת למלחמת רשות[3], וזאת להבדיל ממלחמת מצווה אליה המלך יוצא ללא חובת היוועצות בסנהדרין.

ב. פטורים שונים- המשנה בסוטה מזכירה כמה פטורים ממלחמה שאותם גם פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ז)- מי שארס או נשא אישה, מי שבנה בית ומי שנטע כרם. פטורים אלו הם לגבי מלחמת רשות אבל לגבי מלחמת מצווה –"הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה[4]".

ג. מלחמה בשבת- הגמרא במסכת שבת (יט, א) מביאה ברייתא:

"ת"ר אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלושה ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיקין, וכן היה שמאי אומר: עד רדתה אפילו בשבת."

בירושלמי (שבת פ"א ה"ח) מובאת ברייתא זו ביתר פירוט:

"אין מקיפין על עיר של עכו"ם פחות משלושה ימים קודם לשבת. הדא דתימר במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. דכתיב כה תעשה ששת ימים, וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים, וכתיב עד רדתה אפילו בשבת"

ההבנה הפשוטה של הראשונים בגמרא בבבלי היא כמובא בירושלמי שמדובר במלחמת הרשות וכן את פסק הרמב"ם[5] שאין צרין על עיירות נוכרים שלושה ימים לפני שבת, הבינו ה'כסף משנה' וה'לחם משנה' (שם) שמדובר במלחמת הרשות.