חיוב עובד שהופקדו בידו כרטיסים לשמירה

בע"ה שלום אני שכיר בעירייה. קבלתי במסגרת עבודתי ממחלקת הרכש כאן כרטיסי מתנה טעונים במאות שקלים לקנייה באחת מהרשתות. הכרטיסים אבדו/נגנבו. אני מתלבט אם יש לי דין שומר שכר (כמקבל משכורת) או שומר חינם (היות ולא קבלתי שכר על שמירה זו בפני עצמה)?

תשובה

התשובה נכתבה בהנחה שלא היתה פשיעה בשמירה, כגון שהכרטיסים לא הונחו במקום הגלוי לעין כל. בהנחה זו אתה פטור מתשלום על הכרטיסים.

שאלות לדיון:

• האם שכיר נחשב כשומר שכר?
• האם שכיר או קבלן חייב בשמירה על כל חפציו של בעל הבית?
• האם יש מנהג לפטור פועלים?
• האם יש חיובי שמירה על כרטיס מגנטי או שהוא מוגדר כ'שטר'?

א. האם שכיר יום או חודש נחשב לשומר שכר?

השולחן ערוך (חושן משפט סימן שו, סעי' א) כתב ע"פ המשנה והגמרא (בבא מציעא פ ע"ב) שהאומנים שומרי שכר הן. הנושאי כלים דנו, האם שכיר יום נחשב גם הוא כשומר שכר או רק קבלן. המחלוקת נסובה על השאלה מהי הסיבה בגינה אומן הוא שומר שכר: האם בגלל עצם השכר שהוא מקבל עבור עבודתו, ושכר זה מגדיר אותו כמו שומר שכר, ויגדיר גם את שכיר היום כשומר שכר (ש"ך שו, א) או בגלל שלקבלן יש הנאה צדדית[1] והנאה צדדית זו לא קיימת אצל שכיר יום[2] (סמ"ע שו, א).

מחלוקת נוספת שנחלקו בה הנושאי כלים היא האם שכיר יום העובד בבית בעל הבית נחשב כשומר שכר: המחנה אפרים (שומרים סימן מא מובא בפתחי תשובה שו, א) כתב שכיוון שעובד בבית בעל הבית, הבעלים לא הסתלקו משמירת החפץ, ולדעת הש"ך (שם) אין הבדל והפרש בין אם עובד בבית בעל הבית או בביתו שלו. ופתחי החושן (פקדון ושאלה פרק א הערה ו) כתב שהמחנה אפרים וסיעתו פטרו רק אם בעל הבית נמצא שם בקביעות אך אם מדובר על מקום שנמצא שם לעיתים רחוקות- לא.

פתחי חושן (פקדון ושאלה פרק א סעי' ג) מסכם הלכה למעשה: "והסכמת רוב הפוסקים שאפילו שילם לו כל שכרו מראש[3] דינו כשומר שכר." אם כן ההלכה הרווחת היא כשיטת הש"ך.

ב. האם שכיר או קבלן חייב בשמירה על כל חפציו של בעל הבית?

יש לעיין מהם גבולות השמירה בהן חייב השכיר או הקבלן? בכנסת הגדולה רצ"א הגהות הטור ג' ובשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימ' קעב) נכתב בנוגע לשמש האחראי על בית המדרש ונגנבו משם דברים, האם חייב כשומר שכר. וכתב בשם המחנה אפרים (שומרים לא) ובשם המהרש"ך (ח"ב סימן פה) שאם לא מקבל שכר על השמירה אינו נחשב שומר שכר. אע"פ שמדברי קצות החושן (רצ"א סק"ו) נראה שמשרת נחשב שומר שכר, העמיד ה'דברי מלכיאל' את דבריו באוקימתא: "ונראה שבשעה שמצוה להמשרת לעסוק בשמירת איזה דבר הוי ודאי ש"ש דהא נוטל שכר על מלאכתו. וזהו מלאכתו כעת לשמור דבר זה. אבל בשעה שעושה מלאכות אחרות ודאי דלא הוי ש"ש על כלים שבבית". לפי ה'דברי מלכיאל' נראה שהחיוב המוטל על אומן כשומר שכר הוא רק על כלי שיש מקום סביר להניח שחלק מתפקידי האומן הם לשמור על הכלי שניתן לו, אך אם אין הנחה כזאת להגדיר את עבודת השכיר כשמירה- אין לו דין של שומר שכר.

פתחי חושן (פקדון ושאלה פרק א הערה ו בעמו' ג, והערה י) דן בעניין זה ומעלה מדברי הפוסקים מספר מקרים: א. משתמש בחפץ בעל הבית לצרכי מלאכתו- יוגדר כשומר שכר[4], ב. כל חפץ שעל ידו מרויח וגורם לשכרו- נעשה עליו שומר שכר[5]. כיוןן שכן שליח להובלת סחורה נחשב כשומר שכר, כיוון שהסחורה היא זו שגורמת לשכרו. דברי הפתחי חושן יכולים לעלות בקנה אחד עם הדברי מלכיאל אם נסביר את דבריו בצורה מרחיבה.

במקרה שלך שאתה ספרן ראשי אני מאוד מסופק האם זה חלק מהגדרת התפקיד שלך לחלק את הכרטיסים. ייתכן לומר שהספרן הראשי אחראי על כל ענייני העובדים שלו, אך אין זה חלק מהגדרת עבודתך לחלק כרטיסי מתנה לעובדים, או אולי אכן חלק מהגדרת תפקידך כספרן ראשי זה לחלק את הכרטיסים לעובדים. דבר זה תלוי מאוד ביחסי העבודה במקום

ג. האם יש מנהג לפטור פועלים על נזקים שגרמו?

בנוגע לנזקים שגרם הפועל, אם הזיק בשוגג או ברשלנות לאחרים, אע"פ שלפי הדין המעסיק פטור מתשלום עבור נזקים אלו[6] המנהג הוא שהמעסיק משלם עבורם[7], וייתכן שהמנהג נובע מהחוק[8], ועכ"פ נובע מכאן שהמעסיק לא דורש מהעובד לשלם על נזקים שגרם לו עצמו, ולכן אולי גם במקרה זה לא יהיה חיוב לשלם מצד המנהג.

ה. האם כרטיס מגנטי מוגדר כשטר, ופטור מתשלום?  

במקרה שלפנינו השמירה היתה על כרטיסים נטענים. יש לדון האם כרטיס נטען נחשב כשטרות, ובשטרות אין דיני שומרים (שולחן ערוך חושן משפט סימן סו סעי' לט-מ, וראו שם שהשולחן ערוך הביא שתי דעות לגבי חיוב במקרה של פשיעה בשטרות והרמ"א הכריע כדעת הפוטרים), ואף אם יש מקום לצאת ידי שמים זה דווקא אם פשע והתרשל אך אם לא מדובר על התרשלות ושמר כראוי והחפץ נגנב- פטור, או שמא הוא נחשב ככסף ויש בו דיני שומרים.

באמונת עיתך (שבט תשע"ט) 'מעמדו של כרטיס מגנטי שטר או כסף' עמו' 115-119, דן הרב יעקב הילדסייהם בשאלה זו והעלה שלוש הגדרות מה בין שטר שאין גופו ממון ובין כסף שגופו ממון:

• שו"ת רבינו משולם איגרא (חושן משפט סימן טז)- אם עדים ראו את השטר נשרף, האם יכול הבעלים לתבוע את כספו. אם יכול לתבוע הרי זו ראיה שאין גופו ממון ונחשב לשטר, אך אם לא יכול לתבוע נקרא גופו ממון ונחשב לכסף.
• שו"ת שאילת יעב"ץ (חלק א סימן פה)- דבר שיש לו ערך קצוב ומשמש למסחר נחשב לגופו ממון, בעוד דבר שלא משמש למסחר ואין לו ערך קצוב אין גופו ממון.
• חזון אי"ש (יורה דעה סימן עב סעי' י)- אל שטרות הכסף מתייחסים כאל מטבע, וכולם משתמשים בשטרות אלו למסחר, משא"כ שטרות אינם מוגדרים ככאלו.

לפי הגדרות אלו כרטיס מגנטי לדעת הרב משולם איגרא יכול להיות מוגדר כשטר אם העירייה מעניקה כרטיס חדש לעובדים, כמו כן, לדעת החזון אי"ש והשאילת יעב"ץ לא משתמשים בכרטיסים מגנטיים אלו למסחר ואין להם תוקף של מטבע. אך אם העירייה לא מעניקה החזר למאבד הכרטיס לדעת הרב משולם איגרא הכרטיס עשוי להיחשב לדבר שגופו ממון. הרב הילדסייהמר טען שאם הסיבה שלא מעניקים החזר היא סיבה צדדית לכל השיטות הכרטיס מוגדר כ'אין גופו ממון' ואין דיני שמירה עליו.

למסקנה, ישנן מספר סיבות לפטור אותך מחיובי שמירה על הכרטיסים הנטענים, אם משום שכרטיסים אלו מוגדרים כשטר, או משום המנהג לא לחייב עובד אם לא מדובר על נזק רשלני במיוחד, או משום שכלל אינך מוגדר כשומר שכר.

כאמור, אם מדובר ברשלנות, הרי שלהרבה פוסקים חייב לשלם לפחות לצאת ידי שמים[9].