תשלום על נזק שנעשה במהלך פעילות מכספי תרומות שנתרמו לאותה פעילות

נוער יקר התרים הרבה כסף עבור קייטנה שהם ארגנו לילדים עם צרכים מיוחדים. כחלק מהפעילות שלהם הם משתמשים ברכבים של הורים של חברים שלהם שמנדבים את הרכב עבור הסעות הילדים ממקום למקום. מדריכה אחת עשתה תאונה קלה עם האוטו של אחד ההורים. שווי התיקון הוא כ5300 ש"ח. אם מפעילים את הביטוח אז יש השתתפות עצמית של 2600 ש"ח. בעל הרכב לא רוצה להפעיל את הביטוח כדי לא לספוג את הפרמיה של העדר תביעות שלוש שנים קדימה.

נשאלתי האם את הפיצוי על התאונה אפשר לשלם לבעל הרכב מכספי התרומות? האם לכך תרמו האנשים? האם זה חלק מהפעילות?

לכאורה האחריות היא על הנהגת שפשעה בכך שעשתה את התאונה והיא החייבת ולא "הקייטנה" ואז קשה להגדיר את זה כחלק מהפחת שכלול בעלות הקייטנה וממילא להשתמש בכספי התרומות? או שמא אין זו פשיעה של ממש? ואם כן, האם חייבים לשלם את כל ה5300 ש"ח או רק את ההשתתפות העצמית ומה שבעל הרכב לא רוצה להפעיל את הביטוח זה עניינו והפרמיה היא בגדר גרמא בעלמא?

תשובה:

נחלק את השאלה לחלקים:

א. האם הנהגת חייבת לשלם.

ב. כמה חייבים לשלם: את מלוא סכום הנזק או שמא רק את הסכום של ההשתתפות העצמית?

ג. האם מותר להשתמש בכספי התרומות שנתרמו לקייטנה עבור הנזק? אם מותר להשתמש, האם כדאי להשתמש בהם שכן הנהגת היא זו ש'פשעה'?

א. האם הנהגת חייבת לשלם?

המזיק לחברו חייב לשלם. במקרה שלפנינו מדובר במי ששאלה רכב, והרכב ניזוק ולכן היא חייבת לשלם הן משום דיני נזיקין והן משום דיני שאלה. אלא שיש לדון האם ניתן להגדיר את פעולתה של הנהגת אם נאנסה כ'מתה מחמת מלאכה' ובמקרה זה תהיה הנהגת פטורה[1] (לפי חלק מהשיטות ראו למשל הישר והטוב חלק יט עמו' 242, ואכמ"ל).

אולם, אם הנהגת פשעה בנהיגה שלה ונהגה ברשלנות היא לא יכולה להיות פטורה מצד הדין של מתה מחמת מלאכה[2]. כיוון שכתבת שהנהגת פשעה ניתן להבין שפטור מתה מחמת מלאכה אינו קיים.  

סכום התשלום

המנחת יצחק (חלק ג סימן קכ"ו) דן בשאלה של תשלומי נזק כאשר חפץ מבוטח בחברת ביטוח, וסיכם שם שאם המבוטח יתבע את חברת הביטוח ובסופו של דבר ינטלו ממנו הטבות מסויימות, על המשאיל לשאת בכל התשלומים הללו: " ואך באשר לפי תנאי החברות אחריות, אם לא יזדמנו אסונות, אז יש לבעל המכונה כמה ויתורים, בזה יש לומר שהשואל מחויב להשלים לו אלו הויתורים, דאם לא כן יאמר להשואל אם אתה משלם לי זאת שפיר, ואם לא, אז אמחול להחברת אחריות על הקבלת אחריות שלהם, ואתה תשלם לי כל ההפסד ..." אם כן לעניין סכום התשלום הניזק לא יפסיד בכל מקרה כי הנהגת או הקייטנה ישלמו לו את מלוא התשלומים וגם את עליית הפרמיה בשנים הבאות.

אולם גם אם הניזק משום מה יסרב לתבוע את חברת הביטוח גם אם ישלמו לו את מלוא התשלומים של עליית הפרמיה, לא ניתן לחייב אותו לתבוע את הביטוח כיוון שיש לו שני חייבים (הנהגת והביטוח) ואין זו מידת סדום לתבוע דווקא את הנהגת ולא את חברת הביטוח ורשותו להחליט את מי לתבוע (ספר משפט המזיק פרק לא הערה טז).

שימוש בכספי התרומות עבור כיסוי הנזק

אדם התורם לצורך מפעל צדקה מסויים כמו קייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים יודע שיש הוצאות נלוות כמו טלפונים דמי נסיעה וכו' וכספו ניתן על דעת זה שיעשו בו את כל השימושים הרגילים שנעשים בכספי תרומות, וזה כולל את כל המעטפת של הקייטנה.

לצורך קביעה האם תשלום על נזקים שנגרמו היא חלק מהמעטפת הזאת יש לענ"ד לבחון את הדברים בדיני עבודה. אם מעביד משלם עבור הנזקים שנגרמו ע"י העובד שלו- גם במקרה שלפנינו ה'קייטנה' תישא בעלויות, אך אם הדרך היא לא לשלם- אף ה'קייטנה' לא צריכה לשאת בעלויות אלו. כך גם בהגדרות החוק מי שמתנדב זכאי למלוא הזכויות כמו עובד.

מעסיק לא חייב לשלם על נזקים שגרם העובד שלו אם נזקים אלו נעשו במזיד[3]. אך אם הפועל הזיק בשוגג או ברשלנות אע"פ שלפי הדין המעסיק פטור מתשלום עבור נזקים אלו[4] המנהג הוא שהמעסיק משלם עבורם[5], וייתכן שהמנהג נובע מהחוק[6]. בתאונת דרכים נראה לפי מה שבררתי מחייבים את העובד רק במקרה של רשלנות פושעת, ולא בכל מקרה של אשם.

 מסקנות:

1. הנהגת חייבת לשלם.

2. בעל הרכב זכאי לקבל את מלוא סכום ההשתתפות העצמית ועליית הפרמיה בשנים הבאות או את מלוא סכום התיקון לפי בחירתו.

3. אם לא מדובר על רשלנות פושעת, לקייטנה מותר להשתמש בכספי התרומות לצורך כיסוי עלות הנזק.