מכירת חומרי בניין לבניית כנסיה. מותר?

מכירת חומרי בניין לבניית כניסיה. מותר?

שאלה

בעל עסק שמוכר חומרי בניין קיבל הזמנה מקבלן מבנים גוי לבניית כנסיה לנוצרים.  ושואל האם יש היתר.

חשוב לציין שחברה זו מוכרת מוצר בינלאומי ולמפעל שבסיסו בארצות הברית ובהולנד יש אחוז גדול מהרווחים מהמכירות. בחברה הבינלאומית הם לא יהודים. יכול לקרות, בהיות מדובר ברכישה מיליארדי, שהחברה הבינלאומית תגלה על דחיית המכירה ושיהיה לא מעט אי נוחות בחברה.

חשוב לציין שהם רק ימכרו המוצר ולא משתתפים בבניה.

יצחק דניאל לוי מבואנוס איירס ארגנטינה

תשובה

יש להקל למכור את הלבנים לכנסייה.

הגמרא במסכת עבודה זרה (ו ע"ב) מבארת שאיסור לפני עיוור קיים רק כאשר עובר האיסור לא יכול להשיג את האיסור בדרך אחרת אלא בעזרת הנותן ('תרי עברי דנהרא') אבל אם עובר האיסור יכול להשיגו בדרך אחרת- לא עובר על לפני עוור, ובפשטות מובן מהגמרא שאם יכול להשיג בדרך אחרת מותר.

אמנם ראשונים רבים[1] סוברים שישנו איסור דרבנן לסייע בידי עוברי עברה אפילו ב'תרי עברי דנהרא', שכן יש חובה להפריש אדם מאיסור- כל שכן שאסור לסייע, ובראשונים שם משמע שאין הבדל בין ישראל ונכרי. (השלטי גיבורים שם במסכת שבת חילק בין ניתן להשיג על ידי ישראל אחר או על ידי גוי אחר, ובמקרה שלכם אני מבין שאפשר להשיג על ידי גוי אחר).

השולחן ערוך (יורה דעה קנא,א) פסק:

דברים שהם מיוחדים למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום, אסור למכור לעובדי אותן עבודות כוכבים שבאותו מקום... ודברים שאינם מיוחדים לה, מוכרים אותם סתם. ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים, אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבו לעבודת כוכבים. הגה: אסור למכור לעובד כוכבים מים, כשיודעים שרוצה לעשות מהם מים להטביל. (תא"ו ני"ז).

אולם הרמ"א שם כתב:

יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר, ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו.

הש"ך (שם, קנא,ו) כתב שהרמ"א הבין שנחלקו הראשונים האם יש איסור מסייע מדרבנן או לא. אבל לדעת הש"ך עצמו אין מחלוקת וכולם מודים שאסור לסייע ליהודי לעבור עברה, ומצד שני הכל מודים שלגוי או ישראל מומר אין איסור לסייע, וממילא אין מחלוקת בין השיטות. 

לכן לדינא, מותר למכור את הלבנים לכנסייה. לדעת הרמ"א יש להקל למכור ובעל נפש יחמיר לעצמו, ולדעת הש"ך כיוון שמדובר על גויים אין איסור מסייע. אף בדעת השולחן ערוך (אם השואל הוא מבני ספרד) נראה שניתן להסביר שהבין כמו הש"ך, ולכן ניתן להקל אף לשיטתו. אמנם רבו המחמירים והשדי חמד כתב שהרמ"א התיר רק במקומו, וכן החיד"א החמיר. ואולי הדבר תלוי עד כמה יש הכרח להקל, כי הרמ"א חי בין גויים באופן שלא אפשר להימנע ממכירה ואילו השולחן ערוך חי במציאות אחרת בה הרוב הם מוסלמים ואינם עובדי עבודה זרה, ובפרט בארץ ישראל שקל מאוד להקל בזה.

הפוסקים במשך הדורות נטו להקל: תשובה מאהבה (חלק ג שמט) התיר למכור מנורות המאירות לפני עכו"ם, כתב סופר (סימן פג) התיר מכירת שעווה וקטורת לנוצרים בערב חגם, שו"ת ידי יצחק התיר למכור להם ספרי תפילות, מנחת אליעזר התיר למכור להם מסגרות לתמונות או תמונות של אותו האיש וכו'.

ולכן במציאות שלכם שאתם נמצאים בחו"ל ובמיעוט בין הגויים ולא בארץ ישראל שקל מאוד להקל כפי דעת המחמירים, ניתן להקל ולמכור את החומרים לכנסייה.