נזק שנגרם לפועל במקום העבודה, האם המעסיק חייב לשלם לפי תנאי חברת הביטוח גם אם הוא לא מבוטח?

השאלה

 שלום וברכה! מדובר במפעל פלסטיק.

העובד סגר תבנית הזרקה על הריצפה ושם את היד בשקע בתבנית במיקום שלא היה צריך להיות שם בורג ומשום מה לפני עשרות שנים מישהו שם שם בורג שאין בו צורך וכשסגר את התבנית הבורג חתך את אחת האצבעות ב 3 מ"מ נקבעו לו 5 אחוזי נכות.

שמונה שנים לפני כן חברת הביטוח לא הסכימה בשום אופן להמשיך לבטח את המפעל על אף השתדלות רבה של המעסיק. העובדים, באופן כללי, מודעים לכך שאין ביטוח לעסק.

אין אשמים לתאונה! כי הפועל מיומן וזהיר ועובד כשבע שנים בעבודה כזו. זו תאונה שאף אחד לא יכל לצפות אותה מראש וגם בתבנית הזו עצמה הוא עבד עשרות פעמים ופתח וסגר אותה ואין שום היגיון למיקום הבורג ואין בו צורך כלל וזה בורג ששמו אותו בתבנית עשרות שנים לפני שהמעסיק היה בעלים של המפעל ואף אחד לא שם לב אליו כי הוא מכוסה בתוך פלטת התבנית.

לאחר שלושה חודשים של כאבים וריפוי העובד חזר לעבודה כרגיל על אף שיודע שאי אפשר לעשות ביטוח לעסק.

האם אפשר לתבוע מהמעסיק פיצויים על הנכות והכאבים והצער וכמה? (כאשר מדובר במעסיק שלא אשם בתאונה וגם לא יכל לעשות ביטוח על המקום הזה) האם אפשר לחייב את המעסיק כמו שחברת הביטוח אולי הייתה משלמת?

תודה רבה

תשובה

נזק שנגרם לפועל בזמן עבודתו

כתב פתחי החושן (שכירות פ"ז סעיפים כט- לא)

"פועל שנגרם לו נזק בשעת מלאכתו, אם הוזק בממונו לכו"ע פטור בעל הבית, ואף אם הוזק בגופו, אם שכיר הוא פטור בעל הבית, אבל אם עשה בחנם והוזק בגופו, יש מחייבים, ויש פוטרים אף בזה, ... מדיני שמים חייב בעל הבית בכל נזק שאירע לפועל בעת מלאכתו, בין בנזקי גופו ובין בנזקי ממונו".

השיטה המחייבת את המעביד לשלם על נזק שנגרם לעובד רואה את העובד כשאול למעביד ולכן על המעביד חלה חובה להשיב את העובד כשם שקיבלו, ולכן עליו לשלם אפילו במקרה של אונס. השיטה החולקת רואה בעובד שכיר של המעביד ולכן במקרה של אונס- אין חיוב לשלם. אמנם, מסתבר יותר כמו השיטה שלא רואה בעובד חפץ השאול למעביד.

למרות זאת כתב פתחי חושן בשם המהרש"ם שלכו"ע ישנה חובה לצאת ידי שמיים על נזקים שנגרמו לפועל בעת עבודתו אפילו אם זה נחשב לגרמא מ"מ גם בגרמא צריך לשלם כדי לצאת ידי שמיים, ולכן המהרש"ם פסק שעל הצדדים להתפשר ביניהם במקרה כזה. נראה לי שאם מדובר בבורג שלא היה אמור להיות שם, והמעביד ידע על כך וידע על הסכנה שיכולה להיגרם ממנה לעובד, נכלל הדבר בדברי המהרש"ם שמחייב באופן זה לצאת ידי שמיים.

בנוסף, החוק מרחיב את אחריות המעביד על נזקי עובדיו. הרב אורי סדן בספרו על הלכות עבודה כתב מה הן דרישות החוק:

החוק מסדיר את אחריותו של העובד לשמירה על שלום עובדיו. החוק קובע כי עליו להדריכם כראוי, לדאוג לציידם בציוד מגן, ולדאוג כי הציוד איתו הם עובדים יהיה תקין ובטיחותי^[1]. בנוסף לכך קובע החוק כי אם המעסיק לא מילא אחר דרישות החוק ניתן לתבוע אותו על הנזק שנגרם עקב כך[2].

לדעתו יש לקבל את דרישות החוק כיוון שהן עולות בקנה אחד עם מגמת התורה אלא שהן מרחיבות את החיוב שיש למעסיק. לעומת זאת אין לקבל את פסיקת בתי המשפט שהסירו כל אחריות מעל כתפי העובד והטילו את מלוא האחריות על כתפי המעביד אפילו במקרים בהם העובד המרה את פי המעביד וניזוק.

גובה התשלום

גם אם נחייב בתשלום פיצויים יש לעיין האם על המעביד לשלם פיצויים כפי שבית המשפט היה מחייב או פיצויים לפי דין תורה. בדבריך שאלת על אחוזי הנכות, על הכאבים ועל הצער, ושאלה כללית האם בית הדין יחייב כפי שחברת הביטוח היתה מחייבת. השולחן ערוך[3] קבע כי לא דנים בזמן הזה אלא דיני שבת וריפוי, אך לא נזק צער ובושת. בנוסף הצער עליו מדובר בשולחן ערוך הוא צער המכה עצמה ולא הצער הנלווה במשך כל החיים. מצד שני פסק השולחן ערוך בסימן א,ה שיש לנדות את החייב בקנס, עד שיפייס את הניזוק:

 אעפ"י שדיינים שאינם סמוכים בא"י אינן מגבין קנסות, מנדין אותו, עד שיפייס לבעל דינו;

אם כן, השולחן ערוך מתווה בפנינו צורת פיצוי יותר גמישה: לא מדובר על סכומים מופרזים אלא מדובר על סכום שיש בו די לדעת בית הדין בכדי לפצות את הניזק ולגרום לו לפיוס. 

מצד שני ניתן לומר שיש מנהג מדינה שאנשים הולכים לעבוד מתוך ידיעה שאם ח"ו הם ייפגעו הפיצוי שהם יקבלו יהיה לפי גובה הפיצויים שקובע החוק, אולם לענ"ד נראה שיש לקבל את הרחבת האחריות הקבועה בחוק אך לא את דרך השומא הכלולה בפקודת הנזיקין לכשעצמה[4].

מסקנה

המעביד שהשאיר בורג לא מתאים במקום בו לא היה צריך להיות אחראי לפצות את העובד שלו עד שיתפייס. גובה התשלום תלוי בהכרעת הדיינים, או במשא ומתן בין הצדדים עד שיגיע לכדי פיוס הנתבע.