ירושת דירה שניתנה לאחד הילדים על ידי אבי המשפחה ללא הסכמת האם

השאלה

בס"ד לפני כ- 8 שנים העביר אב לבנו את כל הזכויות הבעלות בדירת המגורים של ההורים. האם המתנה הזו תקפה גם לגבי חלקה של האם בדירה מתוקף חזקת השיתוף? האמא לא חתמה על שום מסמך בעת הנ"ל. האם שאר הבנים יכולים לדרוש את חלקם בדירה ככל שזה נובע מחלקה של האם שלא השאירה שום הנחייה בנושא ונפטרה לפני כחודשיים (האב עדיין בחיים ב"ה) אודה על תשובתכם. אם צריך עוד פרטים אשמח לתת.

התשובה

לא ניתן לענות על שאלות בחושן משפט ללא שמיעת שני הצדדים, ולכן נענה על השאלה רק באופן כללי בלי לרדת לפרטים.

בשאלה הזאת יש לדון בכמה נושאים:

א. האם לפי דין תורה יש לאישה בעלות על חצי הדירה.

ב. האם כאשר אבא נותן מתנה ניתן להניח שגם האימא הסכימה.

ג. כאשר האימא נפטרה מי יורש אותה.

א. בעלות האישה על חצי דירה

לפי דין תורה שכר העבודה של האישה שייך לאיש בדרך כלל, ולאישה יש 'נכסי מילוג' ו'נכסי צאן ברזל' (ראו כתובות מו: ומז:). דירה שבני הזוג קונים מכספים שהרוויחו במהלך שנו הנישואין שייכת לרוב לבעל. הפוסקים דנו באריכות בתוקפה של 'הלכת השיתוף', שאומרת כי כל נכסי בני הזוג שייכים שווה בשווה לבעל ולאישה, לאחר שנפרדו (ראו מאמרם של הרבנים דייכובסקי ושרמן תחומין יח 18-41).

אף לפי מי שפוסק שהלכת השיתוף אינה מחייבת, אם הדירה נרשמה על שם הבעל ועל שם האישה, בכמה פסקי דין רבניים דנו בכך, ובמקרה רגיל של איש ואישה הנשואים בשלום נראה כי לכל הדעות יש לראות באישה בעלים על חצי מהדירה (ראו פד"ר ו עמוד 265) כיוון שהרישום נחשב כמתנה מהבעל לאשתו.  

לסיכום, אם הדירה היתה רשומה על שם שני בני הזוג היא שייכת לשניהם.

אם הדירה רשומה רק על שם הבעל, הוא נחשב בעלים ויכול לתת מתנות כרצונו.

ב. מתנה שניתנה ע"י האבא ולא ברור האם האימא הסכימה

כתב השולחן ערוך אבן העזר סימן צ,יג:

וכן בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו, בין נכסי צאן ברזל בין נ"מ, לא עשה כלום. ויש מי שאומר שאפילו הוא עצמו יכול לערער על המכר. (ואפילו אם מתה בחייו, הבעל יורש כחה ויכול לבטל).

רואים מכאן שאין לבעל רשות למכור או לתת את נכסי אשתו. במקרים מסוימים אפילו אם אישה הסכימה למכירה של הבעל יש לה אפשרות לחזור בה ולומר שהסכימה רק משום שלום בית ('נחת רוח עשיתי לבעלי' ב"ב מט: שולחן ערוך אבן העזר צ,טז). אולם רק האישה יכולה לטעון טענה זו ואם לא טוענת המכירה תקפה ואין ליורשיה זכות לטעון  נחת רוח (בית שמואל סימן צ ס"ק נח).

מכל מקום בית הדין יצטרך לברר היטב האם האישה באמת לא הסכימה למתנה, ומה היה היחס שלה כלפיה.

ג. מי יורש את האימא

 לא כתבתם האם האבא נתן את המתנה רק לאחר מותו לבן או מיידית כבר בחייו ובחיי אשתו. מכל מקום, על פי דין תורה, כל עוד שאין צוואה, הבעל הוא היחיד היורש את נכסי אשתו, אפילו נכסים שהוא עצמו נתן לה במתנה (שולחן ערוך אבן העזר פה,ז). ולכן אפילו אם המתנה על החצי שלה לא חלה כי היא התנגדה למתנה, אחרי מותה ודאי הוא יכול לתת שוב. ואם כל הזכויות שהעניק לבנו היו רגע אחד קודם מותו ('צוואה הלכתית'), הרי רגע אחד לפני מותו הדירה שייכת לו ויכול לעשות בה כרצונו. ישנן עוד אפשרויות רבות ופרסנו רק א חלקן, ובאופן כללי כמו שפתנו דבר זה צריך להתברר בדין תורה.