תמונות כראיה בבית דין

שאלה:

מהו תוקף הראיה של צילום במצלמה (נסתרת או לא נסתרת) לעניין קבלת עדות, האם זה קביל בבית דין כשני עדים?

תשובה:

בהלכה מצויות כמה דרכי ראיות שהעיקרית בהן היא עדות עדים. בנוגע להסתמכות על ראיות נסיבתיות ישנה מחלוקת תנאים (שבועות לד, א):

דתניא, רבי אחא אומר: גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו – בידוע שזה הרגו;

גמל השתולל ונמצא גמל הרוג בצדו – לדעת רב אחא בעל הגמל המשתולל חייב, אולם חכמים (שם) חולקים על כך, כיון שאין וודאות מה קרה, וכן הלכה (רמב"ם נזקי ממון ח, יד). ממקורות נוספים (מפורט בקישור שבהערה הבאה) נראה שגם לדעת חכמים, במקרה של אומדנא גמורה שאין אפשרות אחרת לפרש את המקרה, הדבר נחשב כבירור ואין צריך בעדות נוספת ביחס לענייני ממון.

מכאן נראה שכאשר המציאות מבוררת לגמרי מספיקה עדות נסיבתית ואין צורך בעדות של שני עדים. בעניין זה יש פרטים רבים, ועל כך תוכל לעיין בנייר עמדה מס' 5, של מכון משפטי ארץ[1] בנושא הסתמכות על אומדנא, כאן הדברים כתובים בקיצור נמרץ.

לגבי הזיהוי על פי צילום, יש פוסקים שהדבר נחשב לסימן לגבי היתר עגונות (עיינו אוצר הפוסקים אה"ע חלק ה, עמ' 62, ואילך). וזאת בשני תנאים: א. הצילום יהיה ברור לגמרי. ב. אין חשש לעריכת הצילום.

להלכה נראה שאם יש ודאות שהצילום אמין, אזי ניתן להחשיב את הדבר לאומדנא גמורה שאין בה ספק, ובית הדין יכול לסמוך על זה כידיעה שאינה מצריכה עדות.

חשוב להדגיש שלבית הדין אסור להוציא דין שנראה בעיניהם מרומה, גם אם הוא עומד בכל כללי הראיות (שו"ע חו"מ טו, ג) ובוודאי שלצילום, שהוכח כאמין, יש משקל אף מול עדות שסותרת אותו לגמרי. בנוסף לכך, מכיוון שבדיני ממונות יש משמעות גדולה להודאת בעל הדין, מצלמה יכולה להוות אמצעי לחץ על בעל הדין להודות, ולשם כך ניתן להביא ראיה מצילום (עיינו פד"ר ירושלים ג, עמ' סג).