ספרי השטרות, הסופרים ומוסד ה"ערכי"

1. ספרי השטרות, הסופרים ומוסד ה"ערכי"
   1. הרב ד"ר יפתח יצחק שנדורפי
      • i. מבוא

על שלושה דברים השטרות עומדים: על ספרי השטרות, על סופריהם, ועל מוסדות התיעוד, התיקוף והמימוש שלהם.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בקבצי השטרות. הוא פותח במבט על תרומתם של קבצי השטרות, ועל תרומתם של סופרי השטרות להעמדת הנוסח של השטרות. הוא ממשיך בהתבוננות על הסוגים השונים של הקבצים, ועל מועד התפתחותם. בחלקו השני הוא נוגע מעט במוסדות התיעוד, התיקוף והמימוש של השטרות בעם ישראל, בדגש על המוסד שהתקיים טרם חורבן הבית – מוסד הערכי.[1]

• • • ii. א. ספרי השטרות והסופרים
      1. א.1 התועלת שבספרי השטרות

לספרי השטרות תועלת רבה, הן ציבורית-לאומית, והן פרטית. תועלתם של ספרי השטרות במישור הלאומי גלויה, בהיותם מסייעים בארגון, וביצירת נוסח אחיד ומקצועי. זו הסיבה בעטיה בחר רס"ג בספר השטרות להיות ראש חיבוריו בענייני המשפט, בשל "התועלת שתמצא האומה בספר השטרות".[2] בקרב האחרונים יש מי שמדגישים כי "ידיעת הנוסחאות וכתיבת השטרות למיניהם היא מקצוע גדול בתורה ובהם תלוי תלי תלין של הלכות דיני קנין והעדים הראויים להעיד וגו'".[3] גם החוקרים מעידים על כך:

כשם שתורת משפטינו הביאה לידי כך שעסקיהם וסדרי חייהם של בני עמנו בכל קהילותיהם המפוזרות היו מתנהלים בדרך אחת ועל פי סדר חקים אחר, כך גרמו השטרות העבריים לאחדות צורתם החצונית של החיים המשפטיים בכל רחבי הגולה... ומימים עתיקים אלו היתה נוסחא זו נשאת כדבר שבקדושה ממקום למקום בכל פזורי הגולה וגם הקהלות הנדחות ביותר שמרו עליה שלא להשמיט ושלא לחסר בה כלום...[4]

לא ייפלא אפוא שיש המייחסים את נוסחי השטרות לקבלה ממשה מסיני.[5]

לקובצי השטרות גם תועלות פרטיות. הראשונה שבהן, הכרת השטרות היא דרך קצרה ותכליתית להיכרות עם המוסדות המשפטיים גם באופן המעשי.[6] בימים עברו, לימוד ספר שטרות הבטיח, בחברה המוסלמית, שסוגה זו הייתה מצויה אצלם, דרך קצרה למינוי נחשק למשרת שופט:

יש שאדם חוקר מקורות ועוסק בפרשנות... חמישים שנה ועדיין אינו נחשב בעל הלכה ועדיין אין עושין אותו קאצ'ית, אבל מי שיעיין... וישנן את ספרי השטרות שנה או שנתיים וכי תעבור על יד פתחו והנה הוא כאחד המושלים ולא יארכו הימים עד שיעשה שופט באחת הערים...[7]

בנוסף ספר השטרות יכול לשמש ספר לימוד. חיבור כזה מאפשר לקיים את דברי רב יהודה, משמו של רב, בדבר הכשרת החכמים:[8] "תלמיד חכם צריך שילמוד שלושה דברים: כתב, שחיטה, ומילה."[9] ספרי שטרות נועדו לשמש כספר לימוד לפרחי הסופרים.[10] היה מי שהציע את ספרו "אפילו בעיר גדולה של סופרים",[11] כספר לימוד לאב החפץ להכשיר את בניו להיות סופרים.[12] מחבר אחר פונה לאוכלוסייה רחבה יותר, בייעדו את ספר השטרות להנחלת ידע "לכל בעל הבית רב ותלמיד תושב ושכיר עובר לסוחר בכל מקום ובכל זמן".[13] היה מי שהוציא את ספרו עקב לחץ שהופעל עליו, בעקבות ספרי השטרות שאזלו.[14] הוא רואה את תכלית הספר בהנגשת הדבר לכל מבקש: "ויהא הדבר שווה לכל נפש ואף להסופרים מהירים וצהירים בהירים מופלגים יהא תועלת גדול שלא יצטרכו לכלות זמן לעיין איך לכתוב שטר טוב בכל אופן היותר מועיל עפ"י תחז"ל (=תקנת חז"ל) דלית ליה פקפוק כלל..."[15]

1. 1. 1. 2. א.2 החשש מקבצי השטרות

בצד יתרונם של קבצי שטרות, ישנו גם חשש מפניהם. החכמים ראו בעין לא אוהדת את ספרי השטרות כמקור לימוד מרכזי, בפרפרזה לדברי התלמוד "התנאים – מבלי עולם... שמורין הלכה מתוך משנתן".[16] רס"ג, שכאמור חיבר בעצמו ספר שטרות, הסתייג ממי שחכמתו מסתכמת בידיעת השטרות בלבד. הוא ראה בדבר פחיתות. כך כתב על בוגר קורס מזורז בספרי שטרות:

אינו מתנשא בין בני האדם אלא בעשר נוסחאות מספרי השטרות שלמדן ברוב ההרגל כגון שטר החוב והאביזאריה והשותפות והצוואה ומה שהזמן מביא לידיהם בכל עת... והייתי רוצה לדעת סופר בין המוסלמים היודע בעל פה עשר נוסחאות מספרי השטרות מה תהיה עמדתו ביניהם; היעשה על ידי כך נאמן או בעל הלכה או משיב תשובות או שופט?[17]

1. 1. 1. 3. א.3 יחס חכמי הדורות אל ספרי השטרות

מחברי הקבצים משבחים מאד את חיבוריהם. למרות זאת, קבצי השטרות, שחוברו בתקופת כתבי היד כמעט ולא זכו להעתקות בדורות שלאחריהם. גם עם המצאת הדפוס לא הייתה להם עדנה וחלקם לא עלו על מכבש הדפוס עד ימינו. מסתמן אפוא פער, בין מחברי קבצי השטרות אשר החשיבו את חיבוריהם, והדגישו זאת בראשית חיבוריהם, לבין הבאים אחריהם שהחשיבום פחות. ייתכן כי הדבר קשור בחשש הנזכר של החכמים מפני הקבצים. ייתכן גם כי בספרי השטרות הצרכנים מעוניינים במהדורה חדשה ועדכנית, ולאו דווקא בדבר בעל מסורת עתיקה. הדבר עולה בקנה אחד עם ההנחה, כי בכל דור משכללים את השטרות, ומוסיפים בהם את שנלמד במהלך הדורות. כך בכל דור יצא ספר שטרות עדכני. נראה כי רק קבצים שנספחו לחיבורים שהכילו חומר נוסף, כמו ספרי הלכה, או פירושים לתלמוד, זכו להידפס. לעומתם חבריהם העצמאיים לא זכו להיגאל מכתב ידם, חלקם עד ימינו.

שינוי המגמה ליחס חיובי כלפי קבצי השטרות, מתרחש ככל הנראה, עם המצאת הדפוס. אל החיבורים שנוצרו בעת הזאת התייחסו בכבוד, ואפילו ביראה. עקב כך הם זכו להדפסות חוזרות ונשנות. כך למשל הקובץ "נחלת שבעה" משמש מאות שנים, עד ימינו, כספר השטרות האולטימטיבי, בקרב קהילות האשכנזים.[18]

1. 1. 1. 4. א.4 מספר ספרי השטרות

בקרב החוקרים יש שמנו עשרות קבצי שטרות שחוברו במהלך הדורות, זאת תוך מניית כתבי יד רבים, ואפילו קבצי שטרות שאינם רבניים.[19] אחרים מזכירים שישה קבצים בלבד, אשר נכתבו על ידי גדולי חכמי ישראל:[20] שטרי רבנו סעדיה גאון (רס"ג), שטרי רב האי גאון (רה"ג), שטרי רבי יהודה הברצלוני (רי"ב), מחזור ויטרי, העיטור, ותיקון הסופרים של רשב"ש.

בראשונים נזכרים גם מספר תיקוני שטרות שאינם מוכרים לנו כיום כגון: תיקון סופרים לרבי יוסף טוב עלם,[21] תיקון שטרות לרב יהודאי גאון,[22] תיקון סופרים שכתבו הגאונים.[23] ייתכן כי מדובר בקבצים שאבדו לנו. לחילופין אפשר שאלו קבצים המזוהים כיום עם מחבר אחר.

1. 1. 1. 5. א.5 מספר השטרות בספר

נראה כי במהלך השנים מספר השטרות בחיבורים משתנה. במשנה מצויים קטעי שטר בלבד מתוך שלושה שטרות. שטרות בודדים מצויים בהלכות גדולות. ב"ספר ברכות ושטרות" נשתמרו בידינו שניים: גט חליצה וגט חירות. בשטרי רס"ג חמישים וארבעה שטרות. בשטרי רב האי עשרים ושמונה. בשטרי הרי"ב, שבעים ושלושה, ושישה עשר נוספים לתחום הציבורי. בשטרי אליסאנה ארבעים וחמישה. בשטרי ש"ס מינכן ארבעים שטרות. בספר העיטור ארבעים וחמישה. במחזור ויטרי עשרים ותשעה. בשטרי יד רמ"ה עשרה וכולם עוסקים בגביית החוב. בראבי"ה שלושה עשר, והם עוסקים בענייני משפחה גיטין עבדים ושפחות. ב"תיקון סופרים" המיוחס לאלמושנינו ויפה ככל הנראה כשבעים שטרות. בתיקון שטרות קראקא ת"ד שלושים ותשעה שטרות. ב"לכל חפץ" שלושים ושמונה. ב"יפה נוף" שישים ושלושה. בתיקון שטרות פיורדא תנ"ח שבעים ושניים. בתיקון שטרות אמשטרדם תפ"א ארבעים וחמישה. ב"סדר תיקוני שטרות עם תרגום גרמני" ארבעים ושישה.

בעלי הקבצים תפסו את הכמות כאיכות. לאור זאת מחברי הקבצים טרחו להציג בראש ספרם לא רק את כמות השטרות שבספרם, כי אם גם את הכמות בספרים שקדמו להם.

1. 1. 1. 6. א.6 הסופרים טיבם ותפקידם בהעברת מסורת הנוסח של השטר

מסתמן כי תחום כתיבת השטרות הוגבל מראש ליחידים. הללו היו מצויים בתחום המשפטי היישומי בבית הדין. אלו הם סופרי הדיינים. נראה כי הם החזיקו במסורת של נוסחי שטרות בתחומים השונים, לרבות שטרי משא ומתן. יש מי שזוקף את העברת נוסח השטרות לזכותם של הסופרים.[24] החוקרים חלוקים האם מסורת זו גם הועלתה על הכתב כקובץ שטרות. כך עולה בין היתר מדבריהם של גולאק[25] ושל אסף.[26] אחרים, כמו ריבלין, סבורים שזו רק עברה כמסורת שבעל פה.[27]

סופרי בית דין מצויים כבר בתקופת המשנה.[28] בתקופה זו הם אינם מזוהים בשמותם. גם לא נזכר תחת אלו חכמים עבדו. בין התנאים היו מי שהחשיבו את סופרי השטרות להדיוטות.[29] ככל הנראה כוונת הדברים היא, כי הסופרים היו כותבים שלא כתקנות החכמים,[30] או שלכל הפחות הסופרים הכניסו לשונות שחכמינו לא תיקנו.[31]

מנגד, יש הרואים בסופרים דמויות הצועדות יד ביד עם הדיינים, ונתונים לפיקוחם המתמיד של בתי הדין.[32] לדעתם הסופרים מקצועיים בתחומם, או בלשונם של חכמינו "בקיאים". לראיה הם מביאים את הקביעה התלמודית כי "סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי".[33] בתלמוד קושרים את הסופרים לחכם שעמד בראש בית הדין. כך למשל נזכרים סופרו של רב וסופרו של רב הונא.[34] במספר מקרים הם נזכרים בלשון רבים. כך אנו מוצאים את סופריו של אביי, ואת סופריו של רבא.[35] רב נחמן למשל מעיד כי אביו היה מסופרי הדיינים של שמואל, והוא זוכר כי העבירו הודעה בדבר היחס שיש לגלות לגבי שטרות מסוימים שנמצאו.[36]

במקרים רבים הרבנים מגלים כי הסופרים בקיאים יותר מהם במה שנוגע לשטרות, להלכותיהם ולאופן התקנתם. לפחות חלק מהדיינים לא היו בקיאים באופן המדויק של רישום שטרי המשא ומתן.[37] במקרים מסוימים אפילו דייני בית הדין הגדול לא היו בקיאים באופן כתיבת הגט.[38]

ביישוב הסתירה שבין המקורות הנזכרים מצויות שתי גישות. יש הרואים בכלל הסופרים, כמי שפעלו לעתים, שלא על פי הנחיות מורי ההוראה, ואף בניגוד להלכה. כך למשל סבור חיים סולובייצ'יק.[39] מנגד, דעתו של גולאק נראית שונה לכאורה במעט. גולאק נוטה לראות את הסופרים הן בתקופת המשנה והן בתקופת התלמוד ברמה דומה. לפי גולאק דברי השבח של האמוראים, וציון ידיעתם הגבוהה, מתייחסים גם לסופרים בתקופת המשנה. גם הם חשובים לדעתו כבקיאים.

אחרים, כמו ריבלין, מבחינים בדבר טיבם של הסופרים על בסיס כרונולוגי.[40] בעוד שבתקופת המשנה הסופרים נחשבו על ידי החכמים להדיוטות, הרי שבתקופת התלמוד נחשבו הסופרים לבקיאים. תיתכן גם חלוקה על בסיס גיאוגרפי. התנאים התייחסו לסופריהם כאן בארץ ישראל, ואילו האמוראים בתלמוד הבבלי, דיברו על סופריהם שחיו בבבל. שמא היה זה מחמת השלטון השונה. ייתכן גם כי המציאות החברתית בבבל יצרה מציאות בה הסופרים היו בקיאים יותר.

עוד ייתכן שההבדלים בין הסופרים אינם ניתנים להכללה כלשהי, כרונולוגית או גיאוגרפית, אלא כל סופר נידון לגופו. תיאוריהם של חכמינו התייחסו באופן ספציפי לסופרים אותם הכירו אישית.

גם בתקופות מאוחרות יותר אנו שומעים על סופרים רשמיים. בגניזת קהיר אנו מכירים מספר סופרי בית הדין בשמותיהם. בין המפורסמים שבהם ניתן למנות את הלל החזן בן עלי,[41] חלפון הלוי בן מנשה,[42] ונתן הכהן ביר' שלמה. ברומא מוכר הסופר יהודה בכמהר"ר שבתי.[43]

• • • iii. ב. מיון קבצי השטרות

את קבצי השטרות ניתן לחלק במספר אופנים, נציג שניים מהם. האופן הראשון – הנו חלוקה על בסיס זמני.[44] האופן השני – מבכר את החלוקה לסוגות.[45]

1. 1. 1. 1. ב.1 הגישה הכרונולוגית

ניתן לחלק את כלל הקבצים לשש חטיבות זמן שונות: המקרא, חז"ל, גאונים, ראשונים, אחרונים, וזמננו.

1. 1. 1. 1. 1. א. התקופה הראשונה – תקופת המקרא

התקנת קבצי שטרות המכילים נוסחים משפטיים תקפים שהתקבלו אינה דבר חדש. היא נמשכת כבר מאות שנים, ויש אומרים אלפי שנים. המקדים שבכולם הוא ככל הנראה רבי טוביה בן רבי אליעזר, בעל "פסיקתא זוטרתא", המוכר בשם "מדרש לקח טוב". הוא מייחס את תיקון השטרות לקבלה ממשה רבינו, מפי הגבורה, יחד עם שחיטה ותקיעת שופר:

...ועל כאלה שלא בתורה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. שהם קבלה בישראל דור אחר דור היאך היו ישראל נוהגין... ובתיקון שטרות... כל אלה קבלה הן בישראל שלא נחלקו חכמי ישראל עליהן ומי שאינו חס על כבוד קונו ורוצה לדבר תהפוכות הרי הוא חומס נפשו ועליו נאמר 'עוכר ביתו ינחל רוח'. ואומר 'גוזל אביו ואמו' 'חבר הוא לאיש משחית' חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל. ואין אלו המצות ממצות אנשים מלומדה אלא קבלה ממשה רבינו מפי הגבורה שאין לסור מהן ימין ושמאל, שהרי חכמים הראשונים מסרום לחכמים האחרונים...[46]

אין בידינו להצביע על קובץ שטרות מימות המקרא, אפילו לא על נוסח חלקי של מי מהשטרות. אנו מוצאים בתורה שטר אחד בלבד – "ספר הכריתות". בתורה שמו של השטר הוא "ספר".[47] אין לנו פירוט לגבי מבנהו. החכמים למדים מהציווי בתורה מספר פרטים אודותיו.[48]

בנביא ירמיה נזכרים מספר ספרים באותו הפסוק: "סֵפֶר הַמִּקְנָה", "הֶחָתוּם", "הַמִּצְוָה", "הַחֻקִּים", ו"הַגָּלוּי" או "סֵפֶר הַגָּלוּי".[49] ייתכן כי מדובר בשטר אחד בעל חלקים שונים. השם הכולל הוא "סֵפֶר מִקְנָה". השטר הכיל חלק הקרוי "הֶחָתוּם", וחלק אחר הקרוי "סֵפֶר הַגָּלוּי". החלקים הללו נכתבו ככל הנראה על טפסים שונים.[50] ייתכן כי בדברי הנביא ניתן לראות את מבנה השטר על חלקיו השונים, או תיאור של שטרות שונים שליוו את העסקה, ונחתמו באותו המעמד.

1. 1. 1. 1. 2. ב. התקופה השנייה – תקופת חז"ל

החוקרים המקדימים ביותר מייחסים "קובצים של טופסים ערוכים עם כל התיקונים ודקדוקי הלשון" לאחר חתימת המשנה.[51] גולאק סבור כי בזמן התלמוד כבר היו לסופרים "ספרי שטרות".[52] גם אסף, סבור כך.[53] את דבריהם הם סומכים על הלשונות המחייבים הנזכרים במשנה בנוגע לנוסחי שטרי הפרוסבול, בגיטי הנשים, ובגיטי שחרור העבדים. העובדה שבמשנה לא נזכרה כל מחלוקת בדבר הנוסח, מעידה לדעתם על היות נוסח מוסכם. נוסח כזה היה מעוגן בקובץ כתוב לדבריהם.

בפועל, במשנה מובאים נוסחים חלקיים לשלושה שטרות. הם נזכרים בתואר "גופו". הראשון הוא הפרוסבול,[54] והשניים הנוספים הם שני גיטין – גט אישה, וגט שחרור עבדים.[55] בנוסף נזכרים במשנה סעיפים מתוך שטרי כתובה.[56] במשנה מצויים גם סעיפים מתוך שטרות נוספים.[57] מצויים בה סעיפים אופציונאליים, הנתונים לבחירת הכותב, בהתאם לנסיבות, למשל הסתלקות מזכויות.[58] במשנה מצויות הנחיות לסופרים כיצד לכתוב טפסי שטר.[59] יש בה גם הנחיות לליטוש נוסח השטר להעצמת פעולתו.[60] בתוספתא ניתן למצוא את פרטיו היסודיים של מבנה השטר, בדגש על מבנה התאריך.[61]

בתלמוד מצויים נוסחים של מספר שטרות נוספים. למשל: שטר חליצת היבמה,[62] שטר קבלת הגט,[63] ושטרי מכר.[64] בתלמוד מצויים גם סעיפים המלווים את השטר. ייתכן כי מדובר בנויי שטר.[65] בנוסף לכך מצויים בתלמוד גם נוסחים מתוך שטרות שאינם מיועדים להמונים כי אם עבור בית הדין. דוגמה לדבר היא שטרי הנפק, הקרויים גם אשרתא דדייני.[66]

ספק אם ניתן להצביע בוודאות על קובץ כתוב כזה בתקופת חז"ל, כפי שעולה לכאורה מדבריהם של גולאק ואסף. איננו מוצאים במשנה שטרות שלמים. על פי רוב מביאים החכמים סעיפים מתוך השטר בלבד. מלבד היעדר קובץ כזה בידינו, גם איננו מוצאים התייחסות לקובץ כזה במהלך הדורות.[67] קשה להצביע אפילו על רמז למין "מגילת סתרים" כזו.[68] יחד עם זאת קשה להתעלם מריבוי חלקי נוסח, של שטרות רבים כל כך, הפזורים ברחבי התלמוד. ניסוחים אלו משמשים את בסיס נוסחי השטרות עד ימינו.

1. 1. 1. 1. 3. ג. התקופה השלישית – תקופת הגאונים

יש בין החוקרים מי שסבור כי ראשוני הקבצים הייעודיים בתחום השטרות החלו להיכתב בתקופת הגאונים.[69] הקדום שבכולם, עליו אנו יודעים כיום הוא "ספר ברכות ושטרות", מראשית המאה השביעית.[70] בידינו נשתמרו מן הספר שני שטרות בלבד, גט חליצה וגט חירות. שרידים נרחבים יותר מצויים בידינו משטרי רס"ג. גם הוא לא הגיע לידינו כקובץ שלם.

הקבצים השלמים שבידינו הם רק מראשית המאה האחת עשרה. בתקופה זו אנו מוצאים שני קבצים. האחד – קובץ שטרות ארמי מבבל, מאת מחבר ידוע, גדול בהלכה, הלא הוא ספר השטרות של רב האי גאון. השני – הנו קובץ שטרות עברי, הקדום ביותר המוכר כיום, מאליסאנה שבספרד, ומחברו אינו ידוע.[71]

1. 1. 1. 1. 4. ד. התקופה הרביעית – תקופת הראשונים

בתקופת הראשונים, קבצי השטרות מצויים בעיקר בכתבי היד של המחזורים והסידורים. קבצים נוספים מתקופתם נותרו עד ימינו בכתב יד. קבצים אחדים מצויים בפוסקים. בתקופה זו מצויה העתקה רבה של כתבי יד של פרשנים ופוסקים. לעומת זאת איננו מוצאים העתקה של קבצי שטרות עצמאיים בדורות שלאחר חיבורם. בכל דור מוצאים קובץ חדש שהתחבר באותו הדור. גם לאחר המצאת הדפוס לא טרחו להעלות על מכבש הדפוס את כתבי היד הללו.

1. 1. 1. 1. 5. ה. התקופה החמישית – תקופת האחרונים

בתקופת האחרונים ישנם קבצים רבים. הללו יצאו עם התפשטות הדפוס. בתקופה זו היחס לקבצים משתנה לטובה. הדבר מוביל להדפסות חוזרות מרובות של הספרים "תיקוני סופרים", ו"עיטורי סופרים". רוב הקבצים הללו הם תיקוני שטרות. הקבצים ברובם עצמאיים. המפורסם שבכולם הוא "נחלת שבעה".

1. 1. 1. 1. 6. ו. התקופה השישית – ימינו

תקופתנו, מבוססת על המשך שימוש בהעתקות של "נחלת שבעה", והוצאה מדעית של קבצים קדמונים, ובמיעוט יצירות חדשות.

לאחרונה ניכרת התעוררות בתחום. להלן כמה דוגמאות: ספר עזר לניסוח הסכמי ממון על פי ההלכה, מאת הרב יוסף גולדברג, בשם "הסכם ממון".[72] ספרו של הרב שמואל אליעזר שטרן "ספר השטרות להלכה ולמעשה",[73] הרב מרדכי צבי סילמן, הוציא את הספר 'דרכי חושן', מכתבי אביו הרב יהודה סילמן. בספר מצויים שטרות, חוזים הסכמים וצוואות. רוב החוזים עוסקים בענייני בתים.[74] ספר כת"ר א כולל מאמר ארוך של הרב דוד בס, ובסופו שני חוזים.[75] הרב יעקב אברהם כהן, עמק המשפט א – דיני חוזים והסכמים, ובסופו "נוסחאות חוזים ושטרות".[76] גם בביטאונים תורניים נמשך העיסוק בנוסח השטרות. כך למשל הרב ראטה בביטאון "משיב בהלכה" של בית דין צדק ובית ההוראה של "מכון להוראה".[77] וכך גם בספרי משפטי ארץ קניין ומסחר,[78] ובספר זה.

1. 1. 1. 1. 7. ז. עץ ספרי השטרות

עץ ספרי השטרות המוכרים לנו כיום ככל הנראה נראה כך.

שטרי רב האי גאון – זהו הקובץ העתיק שהגיע אלינו בשלמותו. לא זכינו לפגוש מי שהעתיק ממנו.

שטרי רס"ג – הועתקו לשטרי הרי"ב, ולספר העיטור.

שטרי אליסאנה – הועתקו לשטרי מינכן.

לשטרי מחזור ויטרי ככל הנראה אין פירות.

"עיטור סופרים" הועתק לפחות לארבעה מרכזים: ונציה, קושטא, איזמיר, וירושלים. בין היתר גם "תיקון סופרים מהר"י צבאח הירושלמי" הוא מפירותיו. אולי גם ספר "יפה נוף" מפירי פירותיו.

"תיקון שטרות קראקא" הוליד את ה"נחלת שבעה", ו"תיקוני השטרות".

1. 1. 1. 2. ב.2 הגישה הסוגתית

הגישה הסוגתית מצביעה על הבידול בין הסוגות. בהתאמה היא בוחנת את מועד ההופעה של כל אחת מהן. זאת תחת הסתכלות על קבצי השטרות כיחידה אחת. ניתן לחלק את כלל החיבורים שקיבצו שטרות לשני סוגים. הראשון – קבצי נוסחי שטרות מומלצים, והשני – קבצי שטרות מתעדים.

1. 1. 1. 1. 1. א. קבצי נוסחי שטרות מומלצים

קבצי שטרות מומלצים – אלו חיבורים המקבצים נוסחים של שטרות שונים, לטובת עושי השטרות. ככל הנראה לרוב היו עושי השטרות סופרי שטרות. במקרים רבים היו הסופרים הללו אנשי צוות אורגני בבית הדין.

בקבצי השטרות ניתן למצוא שלושה תחומים: שטרי איסור והיתר, שטרי משא ומתן, ושטרי בית הדין. חלק מהקבצים עוסקים רק בתחום אחד או שניים. אחרים בשלושתם.

• • • • • • i. 1. קבצי שטרי איסור והיתר

נראה כי הסוג הראשון של שטרות שהתגבש לכלל קובץ המוכר לנו, הוא בתחום איסור והיתר. שטרי הקבצים הללו הנם לרוב מתחום המעמד האישי. בנוסף לשטרי המעמד האישי הם כוללים את הפרוסבול. לשטרות אלו דרישת נוסח הלכתית. הקבצים הללו כוללים בראש ובראשונה את הגט, השטר היחיד, הנזכר כבר בתורה, בשם "ספר הכריתות". רק נוסחו נעדר מהמקרא. במקומות ובזמנים בהם העבדות הייתה מצויה, מוצאים בסמיכות לגט אישה, גם את גט שחרור העבד. חלק מהקבצים הללו כוללים גם שטרי משפחה נוספים כגון גט מיאון של קטנה שנישאה.

קשה להצביע על עדות לנוסח שטר בתקופת המקרא. בתקופת חז"ל, ניתן למצוא נוסח של שטרות אחדים. קבצים ייעודיים סדורים של נוסחים כאלה מצויים רק בתקופת הגאונים.

עולם ההלכה חייב להידרש לתחום שטרי איסור והיתר, ולהורות לרבים את הדרך ילכו בה. בשטרות הללו מדובר בדרישת נוסח, ולא רק בהצעת נוסח. ראיה לדבר היא בחירת המשנה להציג את נוסח השטרות הללו בלבד. מנגד, שטרות אחרים הנזכרים במשנה, לא זכו להצגת נוסח מחייב. מסתמן כי השטרות הללו הם היציבים ביותר מבחינת שמירת הנוסח לאורך הדורות. קבצים מסוג זה, הכוללים גיטין ופרוסבול, מצויים כמעט בכל החיבורים ההלכתיים בתורה שבעל פה, בדגש על הקנוניים שבהם. הם מצויים החל במשנה, דרך התלמוד והגאונים, ועד הפוסקים הראשונים והאחרונים, בהם הרי״ף, הרמב״ם, והשולחן ערוך. בנוסף הדבר מצוי גם בכמה ספרים נוספים של הראשונים כגון: ספר מישרים, ספר התרומות, מרדכי, ראבי"ה ועוד.

מי שנחשב על ידי רבים מהחוקרים כראשון קבצי השטרות המוכרים לנו כיום, הוא "ספר ברכות ושטרות", מראשית תקופת הגאונים.[79] מחיבור זה הגיעו לידינו רק שני שטרות. שניהם מתחום המעמד האישי: גט חליצה וגט חירות.

בארצות המג'רב, ראשון הסידורים המוכר לנו כיום שהביא קובץ שטרות, הוא סידור רבינו שלמה ברבי נתן זצ"ל אב בית דין, מן העיר סיג'ילמסה. כל שטרותיו הינם שטרי מעמד אישי. בין היתר מצויים שם שטרי משפחה, לרבות עבדים, ושטרי שליחות לפעול פעולות בתחום המשפחה, ונסח קיום השטר. וכך כתב שם:

הפרק הכ"ח בקביעת מקצת מנוסחאות השטרות ומטרתי בפרק הזה לקבוע הנוסחאות הנצרכים בכתיבתם המיוחדת בעניני הנשואין והגט והקשור בזה וכיוצא בהן אחר כך השיחרור ואע"פ שכבר הקדמנו לכתוב סדר הסכם הנשואין כתנאיהם ודיניהם נשאר הצורך כאן בכתיבת הנוסחאות שייכתבו בעניינים הנכללים בשם וראשונה.

בתימן קבצי שטרות ככל הנראה לא היו דבר נפוץ. בין היוצאים מן הכלל הוא התכלאל, בו מופיעים, לאחר תפילת קבלת שבת, מספר שטרי משפחה.[80]

• • • • • • ii. 2. קבצי שטרות כוללים

הסוג השני של קבצי שטרות שהופיע הוא ככל הנראה קבצי השטרות הכוללים את שלושת התחומים. המחקר, בדברו על ספרי השטרות כחטיבה אחת, מכוון ככל הנראה לקבוצה זו. קבוצת השטרות הכוללים החלה להתפתח ככל הנראה בסוף תקופת הגאונים. מסתמן כי קבוצה זו הקדימה במאות שנים את קבוצת קבצי השטרות שנתייחדו לשטרי משא ומתן בלבד.

על הקדומים שבספרי השטרות הכוללים, נמנים שלושת הספרים של: רב סעדיה גאון, רב האי גאון, ורבי יהודה הברצלוני. הללו עיצבו את נוסחאות השטר, ולא רק לדורם. הם היוו את אבני הבניין לספרי השטרות המאוחרים יותר.[81] הנקודה המבדילה את ספריהם זה מזה היא לשונם.[82]

קשה להצביע על חיבור הלכתי קנוני שבו קובץ שטרות כולל. החיבורים הללו כאמור הקפידו להביא בחיבוריהם שטרי איסור והיתר בלבד. יתר על כן, מחבריהם של החיבורים הקנוניים, לא הראו את כוחם בתחום שטרי משא ומתן, גם לא בחיבור עצמאי, או באיזשהו חיבור אחר שחיברו. במשנה איננו מוצאים קובץ כזה. גם לא בתלמוד. הרמב"ם לא התקין קובץ כזה, לא כחלק מחיבורו "משנה תורה", גם לא כחיבור עצמאי או כחלק מחיבור אחר שחיבר. גם בעל השולחן ערוך לא סמך חיבור מסוג זה לחיבורו, וגם בפני עצמו לא התקינו.

ישנם מספר חיבורים יוצאים מן הכלל. הללו חיבורים מקיפים בתחום ההלכה, ונספחו אליהם קבצי שטרות משולבים, בהם שטרי משפחה ואיסור והיתר מחד, יחד עם שטרי משא ומתן מאידך, ביניהם: "ספר העיטור", מחזור ויטרי, ומהדורות מסוימות של "קיצור שולחן ערוך".

• • • • • • iii. 3. קבצי שטרי בית דין

הסוג השלישי של קבצי שטרות מומלצים שהופיע הנו ככל הנראה קבצי שטרי בית הדין. קבוצה זו כוללת קבצי שטרות שלא נועדו להמונים, כי אם לפקידי בית הדין לצורך עבודתם, או לנציגי הציבור. ניצני נוסחי השטרות הללו מצויים כבר בתלמוד, אולם, לכלל קובץ המוכר לנו כיום הגיעו בראשית המאה השלוש עשרה. בספר יד רמ"ה לרבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה על מסכת בבא בתרא מצוי קובץ שטרות בסוף הפרק העשירי.[83] הקובץ כתוב בארמית. כל שטרי הקובץ עוסקים בסדרי גביית החוב על ידי בית הדין.[84] גם גולאק בסוף חיבורו הקדיש כרבע מספרו, עבור קרוב למאה מהשטרות הללו.[85]

• • • • • • iv. 4. קבצי שטרי משא ומתן

סוג זה, אולי באופן מפתיע, כנראה האחרון להופיע. על קבוצה זו נמנים קבצי שטרות העוסקים במשא ומתן בין איש לרעהו בדגש על תחום כריתת החוזים. הקבצים הללו נעדרים שטרי מעמד אישי ולרוב אין להם נגיעה בענייני איסור והיתר. רק לעתים יש בהם נגיעה בענייני איסור, לרוב בתחום הריבית. קבצים כאלו מצויים ככל הנראה רק בימי הדפוס, אולי מעט לפני כן בסוף תקופת הראשונים. במקרים רבים הם מצויים בכפיפה אחת עם האגרונים.[86] הכוונה לחיבורים שנועדו ללמד את ההמון כיצד לכתוב את איגרותיהם.[87]

יישוב לתמיהה כיצד דווקא קבוצה זו לא זכתה לחיבור משלה עד סמוך לתקופת הדפוס, ייתכן שניתן למצוא בתמורות שחלו בזמינות המסמך הכתוב ובמחירו. בעידן הקלף, הכתיבה הייתה יקרה ומסובכת. זו נעשתה לרוב על ידי סופרים מקצועיים. הללו במקרים רבים היו סמוכים לבית הדין, או היוו חלק מצוותו האורגני. בנסיבות אלו אין דרישה בקרב ההמונים למסמכים כלכליים שיסייעו להם בהתקשרות חוזית. ההמונים נזקקו בכל מקרה לסיועו של הסופר המקצועי. הלה כאמור היה סמוך במקרים רבים לבית הדין. לאור זאת את החומר המקצועי בתחום המשא ומתן, לא היה טעם להוציא בנפרד מהחומר שיועד לבית הדין ולסופריו, היינו קבצי שטרות כוללים. עם הגידול בזמינות הנייר, ובתפוצת הכתיבה, יכולים היו גם הדיוטות לכתוב מסמכים ולהחתימם, גם שלא בסמיכות לבית הדין. הדבר יצר קהל יעד רחב בהרבה שהצדיק חיבור קבצים כאלו להמון. הקבצים הללו נסמכו במקרים רבים אל ספרי הדרכה כלליים להדיוטות, בדבר שיפור נוסח הכתיבה, למשל של מכתביהם האישיים.

שטרי משא ומתן הם מהשטרות הפחות יציבים. הם משתנים בהתאם לנסיבות, ולבקשת הצדדים. בנוסף שטרי משא ומתן אמורים לפעול גם תחת מערכת חוקים זרה. מימי חז"ל ועד ימינו המערכת ההלכתית אינה הריבון והחוק שנהג היה של חברה אחרת.[88]

במובנים מסוימים לעולם ההלכה יש עניין שלא להידרש לשטרות בתחום האזרחי. הללו בדרך כלל, אינם מאוזנים, ותכליתם להיטיב עם עושה השטר. התרחקות המערכת הרשמית, מעיסוק בניסוח שטרות בתחום המשא ומתן, כוללת את בתי הדין וסופריהם מחד, ואת מערכות החקיקה מאידך. גם במערכות שלטון מודרניות, לרוב נמנעת המערכת הרשמית מלהוציא קובץ מחייב של נוסחים בתחום שטרי משא ומתן. בדרך כלל החוקים השונים מגדירים רק דרישות נוסח של סעיף מסוים, אך לא מעבר לכך. זאת בין היתר בשל העובדה שביצירת נוסחים קשיחים, יש בחינה הנוגדת את חירותו של הפרט לקבוע את דרכי התקשרותו.[89] גישה זו הובילה ככל הנראה גם לכך שהספרות ההלכתית, מיעטה מלנסח שטרי משא ומתן שלמים, ומלהוציא נוסח מחייב כולל.

למרות הדברים הללו, יש בכל זאת יתרון בשטרות מקצועיים, הנערכים על ידי סופרי הדיינים, ובהתאמה, בהצגתם כקובץ הלכתי מחייב. ניסוחים מקצועיים וברורים עושים שלום בעם, חוסכים דיונים משפטיים, וגם ספקות בדיון. בשל כך הם מסייעים בהקניית ביטחון חוזי. הדבר מיטיב עם המשק ומסייע לצמיחתו.

1. 1. 1. 1. 2. ב. קבצי שטרות מתעדים

הקבצים שנסקרו עד עתה מאופיינים בכך שהם מקבּצים טפסים של שטרות, ומציעים אותם למעוניינים לכתוב שטר בטרם אלה ייגשו אל המלאכה. לעומתם ישנם קבצים המתעדים שטרות ששימשו בפועל. חלק מקבצי השטרות המתעדים מבוססים על פנקסי בית הדין. הפנקסים הללו הם ספרי תיעוד של דיוני בית הדין. לרוב הם כוללים שטרות מן הסוגים השונים. רבים מהם שטרי משא ומתן.[90] השטרות הללו הגיעו לבית הדין בשל מחלוקת שאירעה בעת הרצון לממש את השטר. לשטרות אלו חיסרון מסוים, בכך שלא חסכו לבעל השטר את הצורך בדיון בבית הדין.[91]

קיומם של קבצים כאלה מתועד כבר מימי הראשונים. רובם של החיבורים הללו המצויים בידינו הוא ממאתיים השנים האחרונות. במאה השמונה עשרה בברלין התקיים פנקס הקהילה.[92] בתימן היה זה "ספר הזכרונות" שנקרא גם אלמסוודה.[93] במובנים מסוימים ניתן לראות גם בנוסחים מתוך השטרות המוצגים בתלמוד, מעין אוסף מתוך בתי הדין בזמנם. שטרות רבים, שהוצגו בבתי דין, פזורים בספרות ההלכה, במיוחד בספרות השו"ת.

בדורות האחרונים קיבצו מספר חוקרים שטרות, על בסיס רציונל מארגן כלשהו, כגון, תקופה מסוימת או אזור מסוים.[94]

• • • iv. ג. מוסד ה"ערכי": מסגרות תיעוד רשמיות ומשמעותן

בימינו, מקובל כי חוזה נערך בין שני צדדים. בדרך כלל הוא אינו זקוק לאישור שלטוני.[95] בעבר המעורבות שלטונית בהתקנת השטר הייתה משמעותית יותר.

ההלכה אינה מחייבת לכתוב את השטרות אצל סופר רשמי, או במשרד משפטי כלשהו. בפועל במקרים רבים ערכו את השטרות אצל סופרים רשמיים. במהלך הדורות רגילים היו לשמור העתק מן השטרות, או לכל הפחות הקפידו לתעד את תוכן השטר במשרד המשפטי שהופקד על כך. בתי הדין שימשו במקרים רבים כמוסד התיעודי הרשמי לשטרות.

בקהילות רבות היה לדבר גם השלכה דינית, לפיה בהיעדר תיעוד כזה – השטר היה חסר תוקף. בקהילות אחרות שימשו הקבצים הללו רק כספר זיכרונות לטובת הדיינים, או לטובת סופר בית הדין. קיומו של מוסד תיעודי בבית הדין ראשיתו ככל הנראה כבר בימי הבית הראשון.[96]

1. 1. 1. 1. ג.1 בימי הבית הראשון

הד ראשוני לקיומו של מוסד רשמי בו שמרו את השטרות, ניתן למצוא כבר ב"הֶחָתוּם" הנזכר בירמיה. גולאק סבור כי תכלית כתיבתו וחתימתו של "הֶחָתוּם" הייתה להיכרך ולהיחתם, "לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים".[97] "סֵפֶר הַגָּלוּי" לעומת זאת היה השטר שניתן לקונה.[98] בשטר זה ניתן היה לעיין בעת הצורך.[99]

1. 1. 1. 2. ג.2 בימי הבית השני – ה"ערכי" – מוסד התיקוף והתיעוד

עד שלהי ימי הבית השני התקיים מוסד בשם "ערכי".[100] המוסד התקיים תחת – הבולא, הלא היא הנהגת העיר.[101] שמו של פקיד הערכי היה – ארכיוטא, או ארכון,[102] וברבים ארכונטס.[103] המוסד מוכר גם בשמות אחרים כגון: "הרשות הציבורית",[104] "ארכא", "בית ארכא דמדינתא",[105] "אוצר הכתבים" או "בית גנזי הכתבים".[106] מוסד זה, היה בעל הסמכות לתקף שטרות ולפרסמם. הוא התנהל כמשרד משפטי ולא כבית דין המקיים דיונים. היושבים בו נמנו על שכבת ההנהגה של העם. הללו נהנו ממוניטין ומסמכות שלטונית ונראה כי נמנו על המיוחסים שבעם. ייתכן שניתן לזהות את פקידי מוסד הערכי הירושלמי, בתקופה בה הונהג על ידי היהודים, עם התואר "נקיי הדעת שבירושלים",[107] ייתכן כי זו גם משמעות התואר "דייני גזילות".[108]

במספר מקומות בדברי חכמינו עולה כי לפקידי הערכי היה מעמד מיוחד, שנבע בין היתר מייחוסם. כך למשל המשנה מחייבת את הנושא אישה לבדוק את ייחוסה, אך פוטרת מכך מספר יוצאים מן הכלל. בין היתר נמנה שם מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי.[109]

כך ניתן לבאר את התוספתא האומרת כי "בראשונה לא היו חותמים על כתובת נשים כשרות אלא או כהנים או לוויים או ישראלים המשיאין לכהונה".[110] כלומר הכתובה, בשל שעבודי הקרקע שבה, הייתה חייבת להיחתם דווקא על ידי מי שהוסמך לכך בערכי. דייני הערכי נמנו על המיוחסים. כך גם יכולים להתבאר דבריו של רבי יוחנן בן זכאי המעיד על עצמו כי היה זה שחתם על כתובתה של כלה עשירה. ייתכן כי רבן יוחנן בן זכאי לאור ייחוסו היה מהחותמים בערכי של ירושלים טרם החורבן:

פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בשוק. ראה ריבה אחת שמלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערביים... שוב אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר לה: הן. אמר לתלמידיו: העבודה, אני חתמתי על כתובתה של ריבה זו, היו קורין בה אלף אלפים דינרי זהב בדינרי צורי...[111]

בין תפקידיו העיקריים של הערכי היו השלושה הבאים: הראשון – קיום ואשרור של השטרות שבאו לפניו. לשטר לא היה תוקף עצמי. רק אישור כזה נתן תוקף לשטר. ללא אישור כזה השטר היה חסר תוקף, ולא ניתן היה להוציאו לפועל. כל תוקפו בא לו מאישורו של הערכי. כך למשל נאמר בספרי:

לכל קדשי בני ישראל, כרת הכתוב ברית עם אהרן על כל קדשי הקדשים לגזור דין ולכרות להם ברית. לפי שבא קרח כנגד אהרן, וערער על הכהונה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב, ולא חתם, ולא העלה לו בערכיים. בא אחד, וערער כנגדו על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה?! בוא ואני כותב, ואני חותם, ואני מעלה לך בערכיים. כך בא קרח, וערער על הכהונה כנגדו. אמר לו המקום: כל מי שירצה יבא ויערער כנגדך על הכהונה?! בוא ואני כותב, ואני חותם, ואני מעלה לך בערכיים. לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח.[112]

התפקיד השני של המוסד היה החזקת האנטיגרפון, העתק השטר הנאמן למקור.[113] תכלית שמירה זו הייתה למנוע זיוף אפשרי של השטר מחד, או קריאת עוררין בשל טענה בדבר זיוף מאידך. העתק זה היה המסמך המשפטי המחייב. על העתק זה, טרם הפקדתו, היו חותמים דמויות שונות. בעל השטר היה חותם על קיומו. הארכיוטא היה כותב על השטר כי קיבלו לשמירה בערכי. תכלית שימור זה נועדה למנוע ערעור על תוקפו של השטר.

שני התפקידים הללו הובילו במקרים רבים לכך שהשטר לא רק הובא לאשרור ולהפקדה במשרד, אלא גם כתיבתו הראשונה נעשתה במשרד זה.[114] נראה כי הערכי טיפל רק בשטרות שעסקו בקרקעות. בין אם היה הדבר באופן ישיר, כמו בשטרי מכירת קרקע, ובין אם באופן עקיף, כמו שטרי חוב או שטרי כתובה, שכללו אחריות נכסים, כלומר היה בהם שעבוד קרקעות. שטרות אחרים, שלא הייתה להם נגיעה בעניין הקרקע, ככל הנראה לא הגיעו לערכי, ולא הופקדו בו.

תחום נוסף שלישי בחשיבותו של משרד הערכי היה זיכוי מתנה למוטבים. יש המוצאים ראיה לדבר בתוספתא:

הכותב נכסיו לעשרה בין שזכה אחד מהן ובין שזכו כולן זכו כולן כתב והעלה להן בערכים זכת להן הערכיים;

המוציא עשרה עבדים בני חורין בין שיצא אחד מהן ובין שיצאו כולן יצאו כולן כתב והעלה להן בערכיים זכת להן הערכיים.[115]

מוסד הערכי מוכר גם ממערכת השלטון היוונית, ולפנים גם מהמערכת הבבלית.[116] שם נועדו לו מספר תפקידים. ראשית, עסקאות במקרקעין חייבות היו להתבצע בו. המוסד היה גם אחראי לפרסם בציבור את דבר המכירה. במקצת המקומות התקיים גם ספר בו נרשמו כלל העסקאות במקרקעין. דוגמה לדבר היא מצרים. נראה כי בכלל מרחבי האימפריה הרומית, וארץ ישראל בתוכם – לא נוהל ספר כזה.[117]

1. 1. 1. 3. ג.3 לאחר החורבן וחורבנו של מוסד הערכי – תקופת המשנה והתלמוד

בשלב מסוים חדל מוסד הערכי מלהתקיים במתכונתו הנעלה, כפי שרומזת המשנה באומרה "מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי".[118] תחת זאת, בחילוף הזמנים, השתלבו במערכת הפקידותית הזו, אנשים אלימים שאינם הגונים. הד לכך ניתן לשמוע מהסיפור בתלמוד הירושלמי, לפיו בביתר שמחו על חורבנה של ירושלים. זאת בשל עסקאות פיקטיביות, שביימו אנשי הארכיון בדבר מכירה כוזבת של קרקע.[119] יש הרואים גם בהדרכת החכמים במסכת אבות "אל תתודע לראשות", אמירה ברוח דומה, שאולי מבוססת גם כן על דברים מעין אלו. בן פזי סבור כי ייתכן שהראשות הנזכרת הינה ה"ערכי".

1. 1. 1. 4. ג.4 השפעת הערכי על ההלכה

בן פזי סבור כי ייתכן שניתן לראות שקיעים מהמוסד בהלכה, במספר מוסדות משפטיים. חלקם משמר את המצב טרם חורבנו ואחרים מתמודדים עם חורבנו. נראה כי ביטולו של המוסד חייב את שינוי דיני השטרות, בין היתר את הכרח קיום השטרות. ייתכן כי איסור החכמים על עדות בכתב ראשיתו בביטול המוסד. כשיש מוסד בו ניתן לשמור באופן רשמי על עדויות החשש לזיוף אינו גדול. לא כן כאשר כל אחד יכול להוציא שטר מתחת ידו.

1. 1. 1. 1. 1. א. הלכות המבוססות על קיומו של מוסד הערכי

הפרוסבול הוא פרוס בולי, ופירושו הוא "בפני הבולי".[120] זהו שטר המתעד את המעמד בו מעידים עדי השטר על חתימתם בפני הבולווטין. נראה כי שטר זה אשרר את מסירת שטר החוב לערכי. על שטר מסירה זה היו חותמים הדיינים, שהם פקידי הערכי. ייתכן כאמור כי פקידים אלו כלל לא היו דיינים רק אנשי מעלה הנחשבים בקהילה, או מקורבים לשלטון.

בן פזי סבור כי שטר הפרוסבול הוא מעין "שטר קיום" – "אשרתא דדינא" או "הנפק". לדעתו הלל לא יצר מוסד משפטי חדש, אלא השתמש בפרוצדורה משפטית ששימשה בזמנו במוסדות המשפטיים. לדבריו הלל רק יצר את ההבחנה בין שטרי חוב שנכתבו על ידי הסופרים ולא הועלו לערכי, אותם השביעית משמטת, לבין שטרי חוב שהועלו לערכי לאשרור ומשמרת. לגבי האחרונים תיקן הלל שהשביעית לא תשמט אותם. לפי גישתו, התקנה של הלל המבחינה בין השטרות, מבוססת על כך שרק קיום השטר בערכי בכוחו לשעבד קרקעות של החייב. בתוספתא הפרוסבולין נזכרים בסמיכות אל גזרי בית הדין.[121] היו שרצו ללמוד מן הסמיכות הזו כי שניהם מעשה בית דין.

הקנאת מיטלטלין אגב קרקע, מיוחסת על ידי בן פזי גם כן למוסד הערכי. הוא מבסס את דיוקו גם על לשונה של המשנה, אשר בוחרת במינוח "נכסים שיש להם אחריות", ולא במינוח קרקעות.[122] בין היתר הוא מביא את המעשה במרוני המבקש להקנות את מיטלטליו, כנראה בתוך כתלי מוסד משפטי, המזוהה על ידי בן פזי כערכי היהודי שבירושלים.[123] מוסד הערכי כאמור לא היה נדרש לעסקאות במיטלטלין, כי אם רק לדברים הנוגעים לקרקע. לאור זאת המליצו בפני המרוני להקנות את הדברים אגב הקרקע, וכך להתגבר על הסייג החוקי.

1. 1. 1. 1. 2. ב. שינויים הלכתיים בעקבות ביטול הערכי

עם חורבנו של הערכי ובהיעדר מוסד רשמי לאשרור השטרות ולתיקופם, תיקנו החכמים לקיים את השטר בבית הדין. המשנה בכתובות פרק שני מדריכה כיצד לקיים את השטר. משהתקיים השטר בבית הדין כתבו לבעל השטר "שטר הנפק".[124] נוסח ההנפק הנזכר בתלמוד שם: "אשרנוהי וקימנוהי כדחזי".[125] כוונת הדברים היא כי בעל השטר הוציא את השטר בפני בית הדין. שטר ההנפק מכונה גם "קיום שטרות" או "קיום בית דין".[126] בארמית קראוהו "אשרתא דדייני" מלשון שריר וקיים, ומלשון אשור וקיום.[127] הנוסח הראשי בקיום שטרות מציין כי העדים העידו שזו "חתימת ידיהם".[128] ריבלין מצביע על נוסח משני שנמצא בשטר מן הגניזה.[129] בנוסח זה העדים מעידים שזה "כתב ידינו".[130] לדעתו, נוסח זה הוא שריד לדברי המשנה "הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה".[131] היו מי שהקפידו כי בנוסח הנכתב תירשם המילה הנפק, שכן כך כונה השטר בתלמוד.[132]

את ההנפק היו רגילים להוסיף על השטר עצמו.[133] במקרה בו לא נותר מקום והיה צריך לכתוב את קיום השטר בטופס נפרד היו תופרים ומדביקים את השטר, אך מקפידים לציין בקיום סימן מובהק בשטר.[134] דוגמה לדבר פירוט של שמות העדים וחתימותיהם.[135] על שטר הקיום חייבים לחתום שלושה. אחד מן השלושה חייב להיות דיין.[136]

שטר ההנפק היה נכתב כאשר הוא קוים באחת הדרכים הנזכרות במשנה. הדרך הראשונה בעדות עצמית של האדם המעיד כי זו חתימתו. דרך שנייה היא עדות של שניים המכירים את כתב ידו והדרך השלישית כאשר ניתן להשוות את החתימה על השטר על פי שטר אחר שכבר קוים בבית דין. כאשר מקיימים את השטר מתוך שטר מקוים יש להקפיד על מספר עניינים. בנוסף לשלוש הדרכים הראשיות ישנן ארבע דרכים משניות.[137]

במקרה בו העדים החתומים אינם יודעים לקרוא. ניתן להביאם לבית הדין, ובית הדין יקבל מהם עדות בעל פה. לאחר שבית הדין ישווה את עדותם בעל פה בבית הדין עם זו שעליה חתמו, יוציאו שטר קיום אם כי בנוסח מעט שונה "שטרא דנן נפק קדמנא בהדין סהדין דאינון פלוני ופלוני דחתימו לעיל ולא הוו ידעו למיקרי אלא בשטרא ואסהידו אחתימות ידיהו ומדאתו ואסהידו לנא בפומיהו ואיכוון סהדותיהו כמה דכתב בשטרא איתקיים האי שטרא כד חזי והכל שריר וקים".[138]

גם דין "העורר על השדה והוא חתום עליה בעד" מיוחס על ידי גולאק לביטול מוסד הערכי.[139]

1. 1. 1. 5. ג.5 מוסדות התיעוד בגלות – תקופת הראשונים

למרות היעדר דרישה הלכתית של חז"ל לכתיבת שטר דווקא על ידי סופר, בזמנים רבים ובמקומות שונים התקיימה דרישה אודות טיבו של הסופר כותב השטרות. דרישה כזו לא הייתה הלכתית, כי אם דרישת מערכות המשפט של העמים אליהם גלינו. ברבות השנים, המציאות, אודות חובת כתיבת השטרות על ידי סופר רשמי, מכוחו של המשפט הזר, יצרה מנהג מדינה. מכוחו חלה גם חובה הלכתית, לכתוב את השטרות דווקא על ידי סופר רשמי. זאת לאור קבלת הקהל על עצמו, כי רק שטרות, שייעשו על ידי סופר העיר, יהיו בני תוקף.[140] בחלק מהקהילות יזמו נציגי הקהל את התקנה לפיה שטר הזקוק לעדים יהיה בר תוקף, רק כאשר הוא נעשה על ידי סופר מתא, "סופר העיר". זאת גם בהיעדר דרישה כזו מצד המלכות.[141] התנאים ההכרחיים למתן תוקף הלכתי לשטר המתועד דומים לקבלת התקנות השונות בקהילות. הללו מחייבים בין היתר את קבלת הקהילה, וקבלת הסכמתו של חכם העיר.[142]

במקצת השטרות, בעיקר בקרב יהודי איטליה, אנו מוצאים ביטוי לחיזוק השטר במסגרת נויי השטר, בנוסח על פיו השטר יהיה תקף וייחשב כאילו נעשה על ידי סופר נוצרי.[143] לדעת גולאק הדבר מאפיין את שטרי יהודי איטליה, בעקבות חוק המדינה שחייב את הדבר. לדבריו, הדבר מצוי כבר במאה הרביעית לאלף החמישי. גם בתשובות המהרי"ק, שישב בצפון איטליה במאה החמש עשרה, אנו מוצאים התייחסות לכתיבת השטרות על ידי סופר נוצרי.[144] בשטר מן המאה השש עשרה ברומא נאמר "כאילו נעשה ונגמר על ידי סופר נוצרי..."[145] הדים שלו מצויים עד לפני כמאתיים שנה.[146]

מוסדות תיעוד השטרות המשיכו להתקיים מאז ועד היום. במקרים רבים הייתה דרישה הלכתית לתיעוד במוסדות הרשמיים של הגויים. טיב התיעוד שונה היה ממקום למקום. יש שהיו מחזיקים העתק מדויק של השטר, ויש שהסתפקו בתיעוד של פרטי השטר בלבד, בתוך ספר רשמי של הפקיד הממונה.[147] כוחו של ההעתק המצוי במשרד השטרות הוגבל במקרים רבים.[148] במקצת המקרים "ספר הזכרונות" לא היה מוסד רשמי, כי אם יומנו הפרטי של הפקיד.[149]

באנגליה בימי הביניים נקרא שם המוסד "תיבת המלך",[150] "התיבה",[151] לעתים בסמיכות לשם העיר כגון: "תיבת נוטינגהם",[152] או "תיבת צירוגרייפא אדונינו המלך".[153] במקומות אחרים, בתקופת הראשונים, סופר העיר הרשמי החזיק יומן תיעודי, אשר זכה לשמות שונים כגון: "ספר מזכרת השטרות שהיה לספר מתא", או "ספר הזכרונות של ספר מתא", "ספר הזכרונות הערכי", וגם "מזכרת ספר מתא".[154] במאה השש עשרה בתורכיה נרשם ההעתק "בספר המלך ירום הודו".[155] קהילת "עדת ישראל" ברומא, באמצע המאה השש עשרה, הקפידה לרשום את שטרותיה בכרכי (Libri notarili) שהיו מצויים במשרד המשפטי העירוני הקרוי (Archivio Urbano).[156] במאה העשרים בווילנא רשמו את השטרות בספר הממשלתי "גרונדבוך".[157] גולאק מזכיר את ארכיון הקהילה בברלין המכיל כתבי יד של שטרות.[158]

• • • v. ד. סיכום

נוסחי שטרות מומלצים, ואפילו מחייבים, מתועדים כבר במשנה, אך ככל הנראה לא לפני כן. קבצים ייעודיים שנתייחדו לקיבוץ שטרות מוכרים לנו רק מימי הגאונים. השטרות המצויים בקבצים עוסקים בשלושה תחומים: שטרי איסור והיתר, שטרי משא ומתן, ושטרי בית דין. יוצרי הקבצים החשיבו מאוד את יצירתם, והדגישו את הצורך שבהם. חכמים אחרים לעתים הסתייגו מהם. בתקופת כתבי היד נמנעו מהעתקות של ספרי שטרות מדור קודם, אפילו כאשר הללו חוברו על ידי חכמים מפורסמים, שהעתיקו מהם חיבורים בתחומים אחרים.

בבחינת התפתחות קבצי השטרות עולה כי במהלך הדורות מתגלים קבצים מסוגים שונים. הסוג הראשון המופיע כולל את הקבצים העוסקים באיסור והיתר בלבד. לאחר מכן מופיעים קבצים הכוללים את שלושת התחומים – איסור והיתר, שטרי משא ומתן ושטרי בית דין, אחריהם מופיע סוג שלישי – הכולל שטרי בית דין בלבד, ורק לבסוף בסמוך להמצאת הדפוס, מופיעים קבצים ייעודיים בתחום המשא ומתן. הוצע גם להבחין בין קבצי טפסי שטרות מומלצים, לבין קבצים המתעדים שטרות שהיו בשימוש בפועל.

מוסד התיעוד הרשמי שהתקיים טרם חורבן הבית, היה "הערכי", אולם, מוסד זה התבטל ככל הנראה עקב אובדן אמון הציבור בו. יש הסבורים כי מוסדות משפטיים המוכרים בהלכה, ביניהם: הפרוסבול, והקניית מיטלטלין אגב קרקע, נקבעו על רקע קיומו של מוסד ה"ערכי".

מסתמן כי מוסדות תיקוף ותיעוד אחרים התקיימו בעם ישראל במהלך דורות מאוחרים יותר. למרות זאת חז"ל לא קבעו חובה כזאת כהלכה מחייבת, ככל הנראה בשל היעדר מוסדות רשמיים כאלה בימיהם. בתקופות מאוחרות יותר הדרישה לתיעוד ותיקוף נקבעה על ידי השלטון הזר או על ידי הקהילות היהודיות.