תביעת חברת ביטוח

שלום רב. לצערי הייתי מעורב בתאונה;, עמדתי מאחורי אוטובוס והרכב שמאחוריי החליט לעקוף אותי ואת האוטובוס. לא שמתי לב אליו, ויצאתי לעקיפה של האוטובוס, כך ששני הרכבים התחככו זה בזה. הצד השני טוען שאני אשם לחלוטין, ולי לא ברור אם העקיפה שלו היתה לגיטימית לפי החוק. מאחר ויש לי ביטוח מקיף התכוונתי לתבוע את הביטוח (מאחר והצד השני אינו מכיר בנשיאת אחריות מצידו). הצד השני יהודי ירא שמים, והציע שנלך לדין תורה במקום לתבוע את הביטוח. האם אני מחויב לעשות כך? האם ישנו איסור לתבוע את הביטוח מאחר והם הולכים לערכאות וזה לפני עיוור? ולגבי גוף הנידון - אני חלילה לא מצפה לפסיקה בנושא התאונה ללא שמיעת הצד השני, אבל אשמח להבין מה הצדדים בשאלה הזו לפי דין תורה (מה היחס בין דין אדם המזיק לבין תוקף דיני תעבורה לפי ההלכה)

תשובה

א. היתר תביעת חברת ביטוח

אם הנהג העוקף היה מעוניין לתבוע את חברת הביטוח שלך היה מותר לו לעשות כך אפילו שחברות הביטוח משלמות ממון לפי פסיקת בתי המשפט. מדובר בהתחייבות של חברה עסקית לשלם למבוטח בתנאי שבית המשפט יפסוק שאכן המבוטח אשם, והרי זה ככל תנאי שבממון והוא קיים.

אמנם במקרה זה הנהג איננו מעוניין לתבוע את חברת הביטוח אלא אותך באופן אישי. בבית דין ארץ חמדה גזית תיק 75073 פסקו הדיינים כי מותר למבוטח להפנות את התובע לחברת הביטוח. גמירות דעתם של כל המשתמשים בכביש היא שבמקרה של תאונה המזיק יוכל להפעיל את חברת הביטוח. בנוסף, מנהג המדינה הוא שכאשר אדם מבוטח תובעים את חברת הביטוח. הסמ"ע[1] פסק שבמקרה בו התובע והנתבע התחייבו בקניין שידונו בערכאות, התחייבותם חלה. רבים מהאחרונים חלקו על הסמ"ע[2] והתומים[3] העמיד את דבריו רק במקרה בו הקניין נעשה מראש ולא אחרי שאירע הסכסוך. במקרה זה הקניין נועד לגרום לצד השני לבצע את ההסכם מרצונו הטוב ללא שימוש בערכאות ולכן אין בקניין זה משום עבירה על דברי תורה בהכרח.

בדרך כלל לא מסתמכים על שיטת הסמ"ע. אולם כיוון שמוסד הביטח הוא מוסד חיובי ונצרך, נראה שבמקרה זה יש להסתמך עליו.

יחד עם זאת, יש מקום לדון בבית דין על עליית מחירי הביטוח לצד שבית המשפט הכריע כנגדו.

 ב. משמעותם של דיני התעבורה בדין תורה

גם בדין תורה ישנה משמעות מכרעת לדיני התעבורה. פוסקים רבים ראו בתקנות התעבורה תקנות מחייבות אפילו אם הן נוגדות את דין תורה. הרב זילברשטיין[4] ראה בכך תקנה של בני העיר ש'רשאין להסיע על קיצתן'[5]. הרב יועזר אריאל סבר שיש בכך משום דינא דמלכותא דינא[6].

מלבד זאת, הסכימו הפוסקים שתקנות התעבורה מגדירות את הדרך בה משתמשים בכביש וממילא יקבעו מי נהג 'ברשות' ומי לא, שקביעה זו תגרור חיוב על מי שלא נהג ברשות[7].