תקציר

1. מאז ביטול הסנהדרין אין מוסד שמוסמך להכריע מחלוקות עבור כלל ישראל.

2. הש"ך פסק כי במקרה של מחלוקת, אין אפשרות להוציא ממון מיד המוחזק (קים לי), גם אם רוב הפוסקים נקטו בדעה שניתן להוציא ממנו ממון. דעתו של הש"ך התקבלה על ידי רוב הפוסקים, גם אם במגבלות מסוימות.

3. גדולי ישראל כתבו כי יש לפעול להרחבת האפשרות להכריע במחלוקות לצורך קיומו ויישומו של משפט התורה.[3]

4. הצדדים יכולים להסמיך את בית הדין להכריע במחלוקות, וכך ראוי שייכתב בהסכם הבוררות.

5. על בסיס הסכמת הצדדים מן הראוי להחיל הלכה אחת על כל הנידונים בפניו ללא קשר למוצאם ולעדתם.[5]

6. על סמך הסכמה זו יכול בית הדין להכריע במחלוקות על פי שיקול דעתו, ובמסגרת זו יוכל לשקול הכרעה על פי הכללים הבאים:

1. הכרעה על פי רוב דעות הפוסקים. [7]
2. הכרעה על פי מנהג בתי הדין. [8]
3. הכרעה על פי מנהג המדינה. [9]
4. הכרעה על פי חוק המדינה במקרה בו הוא זהה לאחת הדעות בהלכה. [10]