הרשם לקבלת עדכונים
מאמרים שנכתבו על ידי הרב שאול ישראלי
הצלת רבים מול מעטים באסון צור
ב-4 בנובמבר 1983, התפוצצה מכונית תופת ליד שער הכניסה למפקדת צה"ל ומשמר הגבול בצור, וגרמה ל-60 הרוגים. בפיצוץ קרס הבניין בו שכנה מפקדת השב"כ ומפקדת משמר הגבול שלידה. יחידת החילוץ של צה"ל עמלה בחילוץ קשה ומסובך לאתר ניצולים בבניין. לאחר המבצע נשאל הרב ישראלי כיצד יש לבצע את החילוץ כאשר לפעמים כדי להגיע לניצול אחד הדחפורים נאלצו לפגוע בפצוע אחר שסיכויו להנצל פחותים יותר.
הצלת רבים מול מעטים באסון צור
הרב שאול ישראלי נשאל בדבר סדר הצלת לכודים בהתמוטטות בניין. השאלה הגיע בעקבות אסור צור הראשון שבו התמוטט בנין רב קומות על עשרות רבות של חיילי צה"ל, רוב החיילים נמצאו בקומות התחתונות אך על מנת להגיע אליהם היה צריך להשתמש בכלי הנדסה שהיו הורגים בידיים את השוהים בקומות העליונות. משטרת ישראל פנתה למכון צומת שיסיעו בידם להכריע כיצד יש לנהוג במקרה זה. המכון הפנה את השואל לרב שאול ישראלי. (תחומין ד, עמ´ 144). בתשובה חשובה זאת חידד הרב ישראלי כמה יסודות בדבר הכלל "אין דוחין נפש מפני נפש". יסודות אלו רלוונטיים לשאלות רבות הנוגעות בערך חיי אדם. המאמר עלה לאתר מתוך המאגר "אוצר ההלכה והמנהג" גרסה 3.
מבצע "יונתן" (אנטבה) לאור ההלכה
מבצע כדור הרעם (הידוע גם בשמות: מבצע יונתן ומבצע אנטבה) עורר סדרה של שאלות הלכתיות. במאמר זה דן הרב שאול ישראל בסוגיות רבות, ובכלל זה מעמדו ההלכתי של העימות האסימטרי כמלחמה, ההיתר לסכן בני ערובה ומחלצים בפעולת חילוץ, ומעמדה של עסקה לשחרור שבויים. המאמר עלה לאתר מתוך המאגר "אוצר ההלכה והמנהג" גרסה 3.
פעולת קיביה על פי ההלכה
זהו אחד המאמרים החשובים ביותר שנכתבו בסוגיית דיני מלחמה ומוסר מלחמה. המאמר הוא הראשון שעסק במעמדו של החוק הבינלאומי, וכן בשאלת הפגיעה בבלתי מעורבים. המאמר נכתב בעקבות פעולת קיבייה שהוצגה כפעולת תגמול של תושבים יהודים כנגד כפר ערבים ממנו יצאו מחבלים. בפעולה נפגעו בלתי מעורבים רבים. המאמר קובע מחד גיסא את האיסור לפגוע באופן מכוון בבלתי מעורבים, ומאידך גיסא, מתיר פגיעת אגב בבלתי מעורבים בזמן ניסיון לפגוע במחבלים המסתתרים ביניהם. המאמר עלה לאתר מתוך המאגר "אוצר ההלכה והמנהג" גרסה 3.
העברת הקדש מתלמוד תורה לישיבות / פד"ר תשי"ט/1154, ערעור תשי"ט/145
מנהלי הקדש שהוקדש בשנת תרצ"ג לתלמודי תורה ספרדיים, התבקשו להעביר את תמיכתם לישיבות ספרדיות, כי כיום מדינת ישראל מתקצבת תלמודי תורה. בית הדין קבע שעדין יש תלמודי תורה שזקוקים לכסף, ושאין אפשרות לשנות מהקדש להקדש. בית הדין אף קבע לאיזה מוסדות ינתן הכסף. על כך הוגש ערעור האומר שאין לבית הדין סמכות לקבוע לאיזה מוסדות ינתן הכסף, אלא רק לתת הנחיות לאפוטרופסים. הערעור נדחה משום שהמקדישה מינתה את מי שכיהן בזמנו כרב ראשי. אמנם היא לא קבעה מי יחליף אותו, אבל מוכח שהיא רוצה שבית דין ינהל את ההקדש.