הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה

נזק לרשת של טניס שולחן

הרב עמוס ראבילו
תלמידים שאלו רשת למשחק טניס שולחן, מתחו אותה מעבר לראוי והיא נקרעה. במקרה בו שיקול הדעת שלהם היה סביר, אין מקום לחייבם כיוון שמעשה זה נחשב כ'מתה מחמת מלאכה', אך אם היה שיקול הדעת לא היה סביר יש לחייבם.

מתחו רשת פינג פונג עד שנקרעה

השאלה:

מורה קנתה מכספה ערכה למשחק פינג פונג לתלמידיה. התלמידים מתחו הרשת על פני 3 שולחנות אך היא לא הייתה מתוחה דייה למשחק. אחד התלמידים הציע למתוח הרשת על פני ארבע שולחנות וחברו סייע לו בהצמדת השולחן הרביעי ומתיחת הרשת. תוך כדי המתיחה נקרעה הרשת. מי חייב בנזק בעל הרעיון לבדו או גם חברו שסייע בידו? האם הם חייבים בכיסוי הנזק באופן שווה?

תשובה בקצרה

א. תלמידים למטה מגיל בר מצווה- פטורים מתשלום.

ב. תלמידים למעלה מגיל בר מצווה שמתחו את הרשת באופן מוגזם- חייבים בתשלום, ואם זה מעט יותר מכראוי באופן שהיה מקום לטעות שזה מתאים- פטורים.

ג. במקרה שחייבים, שניהם מתחלקים בתשלום.

ביאור התשובה

א. גיל התלמידים

אם מדובר על ילדים מתחת לגיל בר מצווה, יש לדון האם לחייבם. הרי קבעו חז"ל שחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין" (משנה ב"ק פרק ח משנה ד). ואם כן הקטן פטור. ואע"פ שיש המחייבים את האבא לשלם אם הזיק בחפצים של האבא מדין אש או מדין חינוך[1] או את הקטן לשלם אחרי שיגדל[2], במקרה פה שלא מדובר על מזיד, ספק אם ניתן לחייבו בתשלום.

 ב. רשת מושאלת

נראה שהמורה היא משאילה והנערים הם שואלים, וכאשר הרשת הושמה על השולחנות ונמתחה יתר על מידה זה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' ושואל פטור מתשלום. במסכת בבא מציעא[3] למדנו:

"אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה - נמי פטור. דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה".

כלומר, השואל אומר למשאיל: אני לא לקחתי את הפרה כדי שתעמוד בנחת ברפת אני לקחתיה כדי לעבוד עימה והיות וידע המשאיל שיש בלאי צפוי הוא מוחל כביכול על הבלאי והנזק האפשרי. אף במקום בו הנזק שקרה היה יכול להיות מוגדר כנזק בידיים והיה מחייב בתשלום, כאשר מדובר על מתה מחמת מלאכה- השואל פטור[4].

אלא שדבר זה תלוי מאוד בצורה שבה הונחה הרשת על השולחנות. כי, אמנם ישנו פטור של מתה מחמת מלאכה, אך לא כאשר השואל שינה בשימוש. כאשר השואל שינה זו נקראת פשיעה ועליו לשלם.

כך פסק הרמ"א[5]:

"שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה ומתה, חייב. וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד,      והוליכה למקום אחר, ואויר הדרך משונה מבמקום אחר, חייב; וכן כל כיוצא בזה."

ולכן צריך לברר את המקרה היטב: אם מדובר במתיחה שאדם סביר היה עלול לטעות בה ולחשוב שהרשת מתאימה אלא צריך למתוח מעט- השואל פטור כיוון שמתה מחמת מלאכה. אבל אם מדובר על מציאות בה כל בר דעת מבין שיש פה שימוש לא ראוי ברשת- זו פשיעה והשואל חייב.

ג. בעליו עימו

מבואר בגמרא בבא מציעא צז ע"א, שרב שקיבל חפצים מתלמידיו ונגנבו או אבדו, במשך כל השנה פטור מלשם כיוון שהתלמידים משועבדים לרב שיכול להחליט איזו מסכת ללמוד, וברגל הרב משועבד לתלמידים שחייב ללמדם הלכות יום טוב. האם גם מורה ותלמידים הדין דומה?

נראה שמשתי סיבות שהדין לא דומה: האחת, המורה והתלמידים לא מחליטים מה ללמוד אלא משרד החינוך, ושנית, המשכורת משולמת על ידי משרד החינוך ולכן המורה משועבדת בכלל לגוף שלישי.

ד. מי משלם

אם מדובר על פשיעה- שני התלמידים צריכים להשתתף בשווה בתשלום, שכן שניהם הזיקו בשווה ואין זה משנה של מי היה הרעיון.

 

הערה כללית

ראוי לפנים משורת הדין, לא להטיל הכל על השליח (אם כל הכיתה תכננה לשחק), אלא שכל הכיתה תעשה מגבית ויקנו רשת חדשה.

 

[1] ראה מאמרו של הגרז"ן תחומין יח עמוד 48.

[2] עי' במאמרו המצוין של ידידנו הגר"נ חי בתחומין לד בעניין קטן שהזיק.

[3] צו ע"ב.

[4] ראו חושן משפט סימן שפא.

[5] חושן משפט סימן שט א-ב.