הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב פרויקט חוקי התורה

ילדים המשחקים בחצר השכנים ומפריעים למנוחה

הרב עמוס ראבילו
שכן יכול למחות על רעש בשעות המנוחה. אם הרעש מגיע מדירה בבניין משותף או חצר משותפת- הוא רשאי למחות מצד הלכות שכנים, ואם זה מבניין מעבר לרחוב- מצד המנהג.

רעש של ילדים בין שתים לארבע

השאלה:

שלום וברכה, הילדים של השכנים שלנו משחקים בחצר (קופצים על טרמפולינה) ומרעישים בקולות רמים של דיבור וצחוק. המרחק מהתוצר של השכן לחלון של חדר השינה שלנו הינו כ- 4 מטרים. העניין, שהרעש הינו בשעות המנוחה 14:00-16:00 בשבת. כל ניסיון ובקשה להתחשבות שאין משחקים בשעות המנוחה ובמיוחד בשבת שזו פגיעה של ממש בעונג שבת וגזל שינה של ממש , לא עוזרים. אציין, שזה לא קורה בכל שבת אבל כן מעט לעת. אנחנו רוצים להגיע ולהזמין לדיון את השכנים שלנו לדין תורה. אודה על הכוונה והתייחסות. תודה מראש.

תשובה

א. רעש הילדים מהלכות שכנים

בשולחן ערוך חושן משפט סימן קנו סעי' ב נחלקו השולחן ערוך והרמ"א האם ניתן למחות על נזקי רעש היוצאים מדירת המגורים של השכן או לא (בשונה מהרעש בחצר המשותפת). אמנם הרמ"א מודה לשולחן ערוך שחולה יכול תמיד למחות על נזקי רעש, וכיוון שהכל חולים אצל שינה הפוסקים קבעו שכולם יכולים למחות על נזקי רעש בשעות המנוחה.

אמנם כל המחלוקת הזאת היא ברעשים היוצאים מדירת מגורים של שכן שגר בחצר או בבניין המשותף. אבל רעש המגיע מהדירה מהצד השני של רשות הרבים- שונה.  

הגמרא במסכת ב"ב (כ:) מדברת על נזקי רעש של שכנים:

מתני'. חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; ... ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.

גמ'. מ"ש רישא ומ"ש סיפא? אמר אביי: סיפא אתאן לחצר אחרת.

כלומר, לדעת אביי שהלכה כמותו (אף אם בפרשנות המשנה לא התקבלה פרשנותו) אם הרעש נובע לא מחצר משותפת אלא מחצר פרטית אחרת שיש לה כניסה נפרדת אין רשות למחות. ולכן הרישא של המשנה שעוסקת ברעש של לקוחות- יכול למחות בידו כי מדובר על חצר משותפת, ואילו הסיפא שעוסקת ברעש של תלמידים שבאים ללמוד אומנות אצל השכן, כיוון שמדובר על חצר אחרת אינו יכול למחות בהם.

 

 

וכמו שכתב בעניין זה בשו"ת מהרלב"ח סימן צ"ז:

"הראשון מצד שכל דברי הרב הם בחצר השותפין או במבוי סתום כאשר דייק בלשונו ז"ל בפרק הנזכר ובסוף פרק י"א מאותם ההלכות ודבריו ז"ל לקוחים מהמשנה ובריתא והגמרא שדקדקו כך בסוגיא הנזכר ובכאן אינו כן כאשר כתבתי, אלא הם שני חצרות פתוחות לרשות הרבים, ועם היות שכפי השכל היה נראה לומר שבהיזק הבא מחמת הקול אין לחלק בין אותה חצר לחצ' אחרת כיון שהקול נשמע בחצר האחרת ומאי דנקיט הרב חצר או מבוי סתום הכא מטעם דאז יש קול הנכנסים ויכולים לעכב עליו מה שאין כן כשהם שני חצרות פתוחות לרשות הרבים דאז לא יש קול הנכנסים זה היה נראה לומ' אבל כפי האמת אינו כן אלא אפילו שיהיה נשמע הקול בחצר האחרת אין יכולין לעכב עליו. ויש לי להביא ראיה מהגמ' מאוקמתא דאביי במשנה דקאמר סיפא אתאן לחצר אחרת דהשתא לדידיה בחצר אחרת אינם יכולין לעכב עליו מקול התינוקות אף על גב דנשמע קולם שם דאי לאו הכי פשיטא ואף על גב דפליג עליה רבא והלכתא כותיה לגבי אביי לא פליג עליה לענין האי דינא אלא דמוקי מתניתין דשריא אף באותה חצר כן כתבו התוספות שם"

מדברים אלו עולה בבירור שרעש ילדים אינו עילה מספקת מצד הלכות שכנים.

ב. רעש השכנים מצד המוסר ודרך ארץ

אמנם ברור הדבר שאין זה אנושי ומוסרי להפריע לשכנים בשעות המנוחה. ודבר זה השכל מחייבו וכן כתב בתשובות והנהגות[1]:

"...ומ"מ תקנת שכנים המקובל שלא ליתן הילדים להרעיש בשעות המנוחה, והוא ממדת המוסר, ויש לב"ד לכוף שיתנהגו בשלום וכמנהג המקובל".

נראה שהמנהג הוא הרבה פעמים לפי החוק, כאשר החוק מבטא עמדה הגונה וישרה, שכן הרבה אנשים נוהגים לפי החוק כי כך ישר לעשות, ולכן הוא המנהג.  ולכן לפי דברי תשובות והנהגות יש יכולת למחות בהם שכן החוק (תקנות התשנ"ג) קובע כי:

 "3. (א) אסור להפעיל מכשירי קול (שירת אדם, צעקות, כלי נגינה, רדיו, טלוויזיה, פטיפון, רמקול, מגביר קול וכד'), בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-07.00 למחרת, בכל אחד מהמקומות הבאים באזור מגורים:

תחת כיפת השמים.

במקום שאינו תחת כיפת השמים ואינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ.

בניין מגורים."

למסקנה, מצד הלכות שכנים כפי שהם נראה שאין אפשרות למנוע מהילדים לשחק, אבל על בית דין מוטל למחות בהם מצד המנהג והיושר הטבעי, ובי"ד יכול לכוף אותם, ואולי גם ע"י קנס, (אפילו ללא התייחסות האם החוק מחייב כדינא דמלכותא דינא).

 

[1] ח"א תתכה.