הרשם לקבלת עדכונים
דיני מיסים בהלכה ב: חלוקת נטל המס
שיעור 7: מיסים חלק ב - חלוקת נטל המס
חלוקת נטל המס לצורך הגנת נפשות ורכוש: עקרון ההנאה
1. בבא קמא דף קטז עמוד ב
ת"ר: שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה - מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות, ואם שכרו תייר ההולך לפניהם - מחשבין אף לפי נפשות.
2. רמב"ם גזלה ואבדה פרק יב הלכה יא, וכן שולחן ערוך חושן משפט סימן רעב סעיף טו
שיירה שחנתה במדבר ועמד עליה גייס לטרפה ופסקו עם הגייס ממון ונתנו לו, מחשבין לפי ממונם ואין מחשבין לפי נפשות, ואם שכרו תייר לפניהם להודיעם הדרך מחשבין שכרו לפי ממון ולפי נפשות, ולא ישנו ממנהג החמרים.
3. בבא בתרא דף ז עמוד ב
מתני' כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח; רשב"ג אומר: לא כל העיירות ראויות לחומה...
ורבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל העיירות ראויות לחומה, אלא עיר הסמוכה לספר - ראויה לחומה, ושאינה סמוכה לספר - אינה ראויה לחומה. ורבנן? זימנין דמקרו ואתי גייסא.
בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן: כשהן גובין, לפי נפשות גובין, או דילמא לפי שבח ממון גובין? אמר ליה: לפי ממון גובין, ואלעזר בני, קבע בה מסמרות.
איכא דאמרי, בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן: כשהן גובין, לפי קירוב בתים הן גובין, או דילמא לפי ממון גובין? אמר ליה: לפי קירוב בתים הן גובין, ואלעזר בני, קבע בה מסמרות.
4. ר"י מיגאש מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב, וכן רא"ש בבא בתרא א, כב
פירש ממון לבדו או דילמא אף לפי קירוב בתים הן גובים. בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לפי שבח ממון הן גובין, מיהו לישנא בתרא טפוי הוא דקא מטפייא דהאי שבח ממון לפי קירוב בתים הוא. תדע, שהרי אם יש שם שני בתים ששניהן קרובין ואין שוין בממון ודאי לפי שבח ממון הן גובין, אי נמי, אם יש שם בית קרובה ואין בה ממון כלל כלום עולה על דעת שגובין ממנה כלל כיון שאין בה ממון למאי חיישא אלא בוודאי אף על פי שקרובה היא כיון שאין בה ממון אין גובין ממנה כלום הא למדת ששבח ממון הוא העיקר.
ומאי לפי קירוב בתים דאמרינן, אף לפי קירוב בתים. שרואין בתחילה מי שיש לו ממון הרבה ומי שיש לו ממון מועט ואחר כך רואין מי שביתו קרובה להיזק ומי שרחוקה להיזק וגובין לפי כך וכן הלכה. ורבינו חננאל ז"ל פסק לענין חצר שגובין לפי שבח ממון ולא איכפת ליה לפי קירוב בתים כלל ומסתברא כוותיה דכי אמרינן לפי קירוב בתים הני מילי בעיר דאיכא חצר דמקרבא ואיכא דמרחקא אבל חצר דכולהו בתים דילה קרובין נינהו אף על גב דחד מינייהו קריב טפי מחבריה ההיא קורבא ורוחקא מילתא זוטרתי היא ולא מעלה ולא מוריד וכן הדעת נוטה.
ודברים אלו אינן אלא בשעה שיש שלום בעולם ואיכא אימת מלכות ואין לחוש אלא למי שבאין בדרך ליסטות או לאקראי בעלמא אבל בזמן שיש מלחמה בעולם והמלכים מתגרים זה בזה מסתברא דבכי האי גוונא לא איכפת לן בין קירוב בתים כלל. דלגבי כרכום שכובש את העיר קירוב וריחוק בתים חדא מילתא היא הילכך אין גובין אלא לפי שבח ממון.
ואם באין על עסקי נפשות גובין אף לפי נפשות הואיל ועל עסקי שניהם הן באין.
5. תוספות מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב
לפי שבח ממון הן גובין - כיון דאין סכנת נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון... אבל היכי דטעו במדבר אמר התם דמחשבינן אף לפי הנפשות משום כיון דטעו איכא סכנת נפשות.
לפי קירוב בתים הן גובין - פירש ר"ת ונותנין עניים קרובים יותר מרחוקים וכן עשירים קרובים יותר מעשירים רחוקים אבל עשירים רחוקים נותנין יותר מעניים קרובים דלפי שבח ממון נמי הן גובין.
6. רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ד
כשהן גובין מאנשי העיר לבנות החומה גובין לפי קריבת הבתים מן החומה כל הסמוך לחומה נותן יותר.
7. שולחן ערוך חושן משפט סימן קסג סעיף ג
כשגובין מאנשי העיר לבנות החומה, גובין לפי קירוב הבתים לחומה, כל הסמוך לחומה נותן יותר. וי"א שגובין לפי הממון, ואחר שחלקו לפי הממון גובין גם כן איזה בית קרוב לחומה הוא פורע יותר. כיצד, ב' בתים שוים בקירוב זה כזה, ויש בהם ממון בשוה, פורעים בשוה. ואם יש בית קרוב לחומה ואין בו ממון, ואחד רחוק ויש בו ממון, אין גובין מהקרוב כלום, כיון שאין לו על מה לחוש. ואם שני בתים יש בהם ממון בשוה, ואחד רחוק ואחד קרוב, הקרוב יתן יותר מהרחוק. ודוקא כשיש שלום בארץ ואיכא אימת מלכות, אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים מתגרים זה בזה, לא איכפת לן בקירוב בתים כלל, ואין גובין אלא לפי שבח הממון. ואם באים על עסקי נפשות, גובים אף לפי שבח נפשות, החצי לפי שבח ממון והחצי לפי נפשות;
8. רמ"א חושן משפט סימן קסג סעיף ג
ואם שמו המס על כל אחד מהם מה יתן, והתחילו לגבות מאותה שעה הוי על (כל) אחד כחוב, ואפילו העני אח"כ, חייב ליתן מה שפסקו עליו (הרשב"א סי' תשע"ז). וכן אם היה עני והעשיר, הולכין תמיד אחר זמן הגבייה, (רשב"א סימן תשע"ז). מיהו מי שבא לעיר בין הזמן שנתחייב במס ההוא ובין זמן הגבייה, י"א דא"צ ליתן המס ההוא מאחר שכבר נתחייבו, ואין רשות ביד הקהל להתנות שיתנו (ריב"ש סימן תע"ז). מיהו י"א דאם המס ההוא תועלת הבאים, חייבים ליתן חלקם...
מיסים עבור בניית בית כנסת וחזן: עקרון ההנאה ועקרון היכולת
9. שו"ת מהר"ם פדואה סימן מב
איך גובין הוצאה של בניין ב"ה.
...והנה על דבר בניין בית הכנסת הלא כלל גדול כתב מהר"ם שכל היכא שלא נוכל לתלות בנפשות אז פורעים וגובים לפי ממון ופסק על שכירות החזן בימים הנוראים שמחשבין לפי ממון ונתן טעם לדבר שתלוי בממון כי מחמת עשרם לא יוכלו לצאת מבתיהם לעיר אחרת ולהניח בתיהן ריקן עיין פ"ק דב"ב ובמרדכי קצר מבואר יותר שקאי על שכירות החזן.
אם כן משמע ששכירות חזנים של כל השנה כמו שלנו דלא נוכל לומר טעם זה אין מחשבין לפי ממון לבד וככה הוא מנהגינו בכל הקהילות שגובין החצי לפי ממון והחצי לפי נפשות מעתה במה נחלק בין בניין הכנסת לשכירות החזן.
אך נ"ל לחפש בזכות העניים ולומר כי בניין אינו דומה לשכירות חזן או שכירות בית לכנסת כי השכירות פורעים מידי שנה בשנה והעני בזמן שנמצא בעיר פורע עמהם כי נהנה כמו עשיר להיות יוצא בתפלה וחייב כמו עשיר ואינו תלוי בממון אבל הבניין הוא על זמן מרובה על העתיד והעני יכול לעזוב דירת עיר זו בנקל וללכת לעיר אחרת שלא יצטרך לבניין אבל העשיר ממונו ועסקיו מעכבין אותו כנ"ל. ועוד יש לזכות לעניים כי יספיק להם אהל עראי וצריפא דאורבנא להיות מקום תפלה אך העשירים יפארו בית אלקינו בממונם משום כבד את ה' מהונך לכן לא נראה לי לגבות ב"ה כזה לפי נפשות ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוגן.
10. שולחן ערוך (ע"פ שו"ת רשב"א ג, שפא) ורמ"א אורח חיים סימן נג סעיף כג
שכר שליח ציבור פורעים מקופת הקהל, אף על פי שהשליח ציבור מוציא הדל כעשיר, מכל מקום אין יד העני משגת כעשיר.
הגה: וי"א שגובין חצי לפי ממון וחצי לפי הנפשות, וכן הוא מנהג הקהלות (מהר"ם פדואה מ"ב).
11. רמ"א חושן משפט סימן קסג סעיף ג
וכן בנין בית הכנסת גובין לפי ממון (מהר"ם פאדוואה).
12. חזון איש, בבא בתרא ד, יט, ד"ה במרדכי
שכל פרוטה שלוקחים מן העני נוטלים ממנו חלק נפשו. וכל שעניותו מרובה התרומה שלוקחים ממנו יקרה וחשובה ביותר לפי מעמדו.
מיסים עבור צרכים בסיסיים: עקרון הצורך
13. שולחן ערוך ורמ"א חושן משפט סימן קסג, סעיף א
כופין בני העיר זה את זה, (אפילו מעוט כופין את המרובים) (רבינו ירוחם נל"א ח"ו), לעשות חומה, דלתים ובריח לעיר; ולבנות להם בית הכנסת; ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים, כדי שיקרא בהם כל מי שירצה, מן הצבור. הגה: וה"ה לכל צרכי העיר
14. רמ"א חושן משפט סימן קסג סעיף ג
כל צרכי העיר, אף על פי שמקצתן אינן צריכין, כגון בית חתנות או מקוה וכדומה, אפילו הכי צריכין ליתן חלקן (מהר"י מינץ).
15. פתחי תשובה חושן משפט קסג, כג
משמע שאם הוא דבר שהרוב אינן צריכין לו אין חייבין הרוב ליתן סיוע לזה.
16. שולחן ערוך חושן משפט סימן קסג סעיף ו
יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן, אותם שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה.
17. פתחי תשובה חושן משפט סימן קסג ס"ק כח
ומשמע מדבריו דהכא גבי הוצאות שיעזור להם עם שט"ח, אפילו אם רוב אנשי העיר נושאים ונותנים בשטרות, אין המיעוט צריכין ליתן להם לסיוע כיון שאינו ענין כללי הנהוג בכל קהילות ישראל.
18. שו"ת אמרי בינה סימן ה
בצרכי ציבור אשר ההכרח להם לעשות סדר נשתתפו עד"ז דאל"כ יהי' תמיד ריב ומדון וכיון שהרוב מכריעים שכך יהי' הסדר ודבר זה בעצם צורך הציבור הוא וחיובא רמיא עליהם החיוב על המיעוט להתנהג ע"פ הרוב.
19. שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצג
והנה לפ"ז כיון שבני הקהלה דין שותפים יש להם, ואפילו כל נשיהם זקנות אי אפשר להם בלא מקוה לפ"א בשנה או בשמטה וכן בית חתנות וכל כיוצא בזה וע"כ כופין זה את זה לבנותו, ומכיון שנבנה מן השותפים אפילו כל הנשים ילדות וצריכים למקוה תמיד וא' זקן ואינו צריך, לא יכול לומר אתם משתמשים בשלי בחנם, זה אינו כיון שהמקוה בשותפות והרי המקוה לפניו לטבול בו אלא שאין אשתו צריכה.
20. שו"ת צמח צדק (הקדמון) סימן צד
אבל בבית הכנסת דיכולין בני העיר לכוף זה את זה לבנות בית הכנסת כדאיתא בתוספות הביאה הרי"ף והרא"ש פרק קמא דבבא בתרא והטור ח"מ ריש סימן קס"ג והרב ב"י כתב בשם רבינו ירוחם דאפילו מועטים יכולים לכוף את המרובים ואפילו היכא שאין כולם צריכין לבית הכנסת כמו בנדון דידן שיש להם כבר בעיר בית הכנסת אלא שאין מספיק לכולם צריכים לבנות עמהם כמו שכתב בהדיא כן מהר"י מינץ בתשובה סימן והביאה הרב בהג"ה ש"ע סימן קס"ג וז"ל כל צרכי העיר אף על פי שמקצתן אינן צריכין כגון בית חתנות או מקוה וכדומה אפילו הכי צריכין ליתן חלקן עכ"ל הרי שייכא הם במילתא דידהו שמחוייבים לסייע להם מכיסם שיהא גם להם בית הכנסת כמוהם.
