תשלום כתובה כשלצדדים טענות הדדיות זה על זה / בית הדין תל אביב 1369525/4

ב"ה

תיק ‏1369525/4

בבית הדין הרבני תל אביב יפו

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב משה בצרי, הרב בן ציון הכהן רבין

התובע:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד יוסי זויטיא)

נגד

הנתבעת:         פלונית (ע"י ב"כ עו"ד מירה מרום)

הנדון: האישה תפסיד כתובה רק אם יש עילה ברורה לכך

החלטה

בפני ביה"ד תביעת אשה לכתובתה.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 29.10.2020, ולהם 2 ילדים תאומים בני כשנה.

בתאריך 14.7.22 תבע הבעל גירושין, כאשר לתביעתו הוא כורך את ענייני החזקת הילדים (משמורת וזמני שהות), מזונות הילדים וענייני רכוש. התברר שעניין מזונות הילדים ועניין המשמורת וזמני השהות, נידונים בבית המשפט לענייני משפחה, כך שהתיק בעניין בבית הדין נסגר. מנגד – האישה הגישה תביעה לכתובה.

הצדדים התגרשו בבית הדין כדמו"י בתאריך 20.10.22, כאשר בית הדין הותיר להכרעה את עניין הרכוש והכתובה.

כתובה

בעניין הכתובה (העומדת על סכום של 52,000 ש"ח) – בית הדין עיין בכתב התביעה, בכתב ההגנה, וכן בנספחים שהוגשו לכתבי בית הדין (פרוטוקול מבית המשפט לענייני משפחה). בית הדין אף שמע את הצדדים עצמם בדיון שהתקיים בתאריך 20.10.22.

לאחר העיון בכל החומר, בית הדין אינו מוצא כל סיבה לפטור את הבעל מתשלום הכתובה. כל צד מאשים את הצד השני באלימות, פיזית ומילולית. ככל הנראה לא מדובר בעניינים שלא היו ניתנים לגישור. הצדדים הגישו תלונות במשטרה או בקשות לבית המשפט לענייני משפחה לצווי הרחקה. כמו כן האישה טענה שבעלה מתהולל עם נשים זרות.

כאשר בעל תובע גירושין, הוא חייב לשלם לאשתו את כתובתה, אלא אם כן יוכיח שיש עילה להפסידה את כתובתה, בהתאם להלכה. לא מצאנו בטענות הבעל כל עילה להפסד הכתובה. לא הוכח שהאישה נהגה באלימות כלפי הבעל, או הגישה נגדו תלונות שווא. נושא זה נידון בבית המשפט לענייני משפחה, ועיון בפרוטוקול בית המשפט לענייני משפחה מלמד שגם שם לא הוכח דבר, כשם שלא הוכח שהבעל נהג באלימות כלפי האישה (צו ההרחקה כנגד הבעל ניתן בהסכמה, ללא הודאה בטענות שהועלו כנגדו).

מהדברים שנאמרו ע"י הצדדים, בדיון שהתקיים בבית הדין, לא מצאנו כל עילה להפסיד לאישה את כתובתה. כאמור, שני הצדדים טוענים האחד כנגד השני, אך אין מדובר בטענות שיש בהם כדי להפסיד לאישה את כתובתה. כך טענה האישה בדיון שהתקיים בפנינו (שורה 27 ולהלן לפרוטוקול הדיון):

"האישה: אני עשיתי הכול למען שלום בית אני לא רציתי להתגרש, אני הייתי קורבן לאלימות פיזית נפשית מילולית, ויש תיק בפרקליטות, וראיתי שאין ברירה וחייבים להתגרש. ואני מוכנה להתגרש בתנאי שאני אקבל את מה שמגיע לי, יש לי שתי תינוקות, והוא לא קונה חצי קופסת מטרנה, המשפחה שלי עוזרת לי לגדל את הילדים האלה. הוא היה עם שתי נשים רוסיות והוא הבטיח שהוא יסיע את הבן שלו, בעלי היה נוהג ללכת לבית הכנסת בשבתות אחרי שכל השבוע שהוא חי חיי מתירנות וזה אומר שהוא היה מתחיל עם בחורות יפות והוא היה מסנן אותי, ומעבר להיותי עקרת בית, שהייתי מגישה ארוחות על השולחן 3 ארוחות ביום, הייתי נוהגת להכין לו בגדים וגרביים לבית הכנסת, וכאשר היינו מדברים דברי קודש בשולחן שבת, אחרי ששמע שאני אוהבת לשמוע את הרב זמיר כהן ואת הרב יגאל כהן הוא הפך את כל שולחן השבת עלי, והוא אמר שהם נגד הרב שלו אמנון יצחק."

מנגד הבעל העלה טענות כנגד האישה. וכך טען בדיון (שורה 39 ולהלן לפרוטוקול):

"הבעל: בעניין היותי בעל בבית, אני לא הרגשתי עד יום הקרע את אשתי, לא קיימנו יחסי אישות אפילו, כל הדברים שנאמרו על ידי ל' הכול שקרים שניתן להוכיח אותם, לגבי הכתובה, אני אפילו ייגש לבית משפט העליון לא מגיע לה שקל אחד. גם אם היו עשרה ילדים, סליחה שאני אומר ככה, אני לא הייתי מעביר לה שקל. היא לא הייתה אשתי. כל הכספים היא העבירה, אם יורשה לי אני אוכיח לך שחור על גבי לבן. אין פה פשרה. אני הייתי כתמונה בתוך הבית, וכל מה שהיא הציגה, זה נכון לחודשים הראשונים, ומאז שאמא שלה נפטרה, כל החיצים כוונו אלי, ומאז כל הבדיקות והכספים שהבאנו כתוצאה מהלידה הלכו לבית, ולכלכול הבית והייתי סביבה 24/7 כי הייתי עוזר לה. הכול."

באשר לטענה שהצדדים לא קיימו יחסי אישות, יתכן  שמדובר בתקופה אחרי הלידה, שאסור היה לקיים יחסי האישות, כאשר כשלשה חודשים לאחר הלידה, החלו הטענות והתלונות במשטרה. כמו כן תשובתה בצידה, כאשר האישה טוענת על כך שהבעל התהולל עם נשים זרות וכו'.

כאמור, לא מצאנו כל עילה לכך שהאישה תפסיד את כתובתה, המגיעה לה בדין ועל פי ההלכה. נאמר שגם ממידת הצדק אנו סבורים שלאחר שתי שנות נישואין, ולאחר שהאישה מטופלת בתאומים, ילדי הצדדים, אין זה מן הצדק והיושר שתצא בלא כלום, כאשר גם בעניין הרכוש נותרה ללא זכויות, ואינה מקבלת דבר מכוח איזון המשאבים.

לאור האמור לעיל אנו מחייבים את הבעל לשלם לאישה את כתובתה (בסכום של 52,000 ש"ח), בפריסת תשלומים, כפי שיובא להלן בסוף פסה"ד.

בעניין הרכוש

הבעל טען לחובות שנוצרו בחשבון הבנק. חלק מהחובות הינן בגין רכישת מונית, בוודאי האישה אינה צריכה לשאת בהם.

סכום נוסף של 75,000 ש"ח, הבעל טוען שנטל כהלוואה לפרנסת הבית. על כך ייאמר – לא מובן מדוע נהג מונית צריך לקחת הלוואה כה גדולה לפרנס ולכלכל את ביתו. אך גם אם כדבריו, הרי שקיימת עליו חובה לפרנס את הבית ולכלכל את הבית, והוא זה שחייב במזונות אשתו וילדיו. משכך אין לחייב את האישה לחלוק עמו בהחזר החוב.

באשר לטענת הבעל שהאישה הבריחה כספים מחשבון הבנק לקרובי משפחתה. האישה הסבירה כי היא פדתה כספי פיצויים ממקום עבודתה בו עבדה עוד מלפני הנישואין, ובהתאם לחוק כספים אלה שייכים לה בלבד, ומשכך זו זכותה ליטול כספים אלו.

באשר לטענות האישה בדבר זכויות במונית הבעל, נכון לתקופה של הנישואין, וכן טענתה בדבר זכותה בכספים אחרים שבחשבון הבנק, הרי שכידוע אין ליתן גם כתובה וגם זכויות מכוח חוק יחסי ממון, ומשכך את אשר מקבלת האישה במסגרת הכתובה, הדבר כולל מעל ומעבר מה שתובעת ויכולה לקבל בהתאם לאיזון המשאבים בהתאם לחוק.

לאור האמור לעיל:

1. מחייבים את הבעל לשלם לאישה את מלא כתובתה (סכום של 52,000 ש"ח).
2. בית הדין מאפשר פריסה של 36 תשלומים לסכום הנ"ל, ובלבד שהבעל ייתן לאישה תוך 10 ימים מהיום 36 שיקים חודשיים רצופים, כל אחד על סכום של 1,445 ש"ח, כאשר השיק הראשון יהיה לא יאוחר מתאריך 5.11.22, וכך 36 שיקים חודשיים בסכום הנ"ל (לא יאוחר מ-5 לחודש הלועזי), עד לחודש אוקטובר 2025 ועד בכלל.
3. במידה והבעל לא ייתן לאישה שיקים כאמור בסעיף ב', הרי שהאישה רשאית לגבות את מלא הסכום באופן מיידי, תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ח בתשרי התשפ"ג (23/10/2022).

הרב צבי בן יעקב – אב"ד                             הרב משה בצרי                    הרב בן ציון הכהן רבין

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה