הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

טז.ב. פיצוי לעובד שניזוק

הרב אורי סדן
ההלכה אינה מטילה חיוב אוטומטי על המעסיק לפצות את העובד שניזוק במהלך עבודתו, אלא רק במקרה בו המעסיק אשם בנזק שנגרם לעובד במהלך עבודתו, והיא אינה פוטרת את העובד מאחריות לבריאותו ולביטחונו האישי. החוק מסדיר את אחריותו של המעסיק לשמירה על שלום עובדיו ובנוסף לכך קובע החוק כי אם המעסיק לא מילא אחר דרישות החוק ניתן לתבוע אותו על הנזק שנגרם עקב כך וחוק זה תקף גם על פי ההלכה.

בעניין תשלום פיצויים לעובד שניזוק במהלך עבודתו, ההלכה אינה מטילה חיוב אוטומטי על המעסיק, אלא רק במקרה בו המעסיק אשם בנזק שנגרם לעובד במהלך עבודתו. לדוגמה, אם המעסיק נתן לעובד הוראה לבצע פעולות מסוימות, ומכיוון שהעובד סמך על המעסיק שההוראות סבירות נגרם לעובד נזק, על המעסיק לפצותו[1].

יש לציין כי ההלכה אינה פוטרת את העובד מאחריות לבריאותו ולביטחונו האישי, ואם הוא מזהה סיכון שאינו סביר, הוא חייב לסרב לבצע את הפעולה, ואם לא יעשה כן הוא עשוי לאבד את זכותו לפיצוי[2]. אולם לרוב העובד אינו מודע לכל הסיכונים הכרוכים בהוראה זו, או שאינו מעריך נכון את יכולתו לבצעה בבטחה ולכן הוא סומך על הוראות המעסיק[3], הסתמכות המתחזקת במקרה בו קיים פער מעמדות בין העובד ובין המעסיק[4].

לעומת זאת, אם המעסיק נתן לעובד הוראות סבירות ובטוחות, הדריך אותו כראוי, וסיפק לו ציוד מגן מתאים, והעובד מסיבה כזו או אחרת[5] נפגע, אין להטיל כל אשמה על המעסיק ואין כל סיבה לחייבו בתשלום. התורה מניחה כי כל עבודה כרוכה בסיכונים מסוימים. ברור שגם אחרי נקיטת כל אמצעי הבטיחות, עבודה על פיגומים מסוכנת יותר מישיבה בסלון, ובעבודה עם מסור דיסק נפגעים יותר אנשים מאלו שנפגעים כתוצאה מקריאת ספר במיטה. את הסיכונים הללו נוטל העובד על עצמו ומגלם אותם בשכרו ולפיכך אין המעסיק חייב לפצות את העובד אם אכן התממשו והעובד נפגע[6].

החוק מסדיר את אחריותו של המעסיק לשמירה על שלום עובדיו. החוק קובע כי עליו להדריכם כראוי, לדאוג לציידם בציוד מגן, ולדאוג כי הציוד איתו הם עובדים יהיה תקין ובטיחותי[7]. בנוסף לכך קובע החוק כי אם המעסיק לא מילא אחר דרישות החוק ניתן לתבוע אותו על הנזק שנגרם עקב כך[8]. חיוב זה חורג מגדרי החיוב המפורשים בהלכה, המטילים חיוב רק כאשר המעסיק עשה פעולה כלשהי בגינה ניזוק העובד.

אולם מסתבר כי החוק תקף גם על פי ההלכה ואם המעסיק לא מילא את חובתו החוקית רשאי העובד לתבוע ממנו תשלום פיצויים. הסיבה לכך היא שדרישות החוק עולות בקנה אחד עם דרישות ההלכה, התובעת מהמעסיק לדאוג לשלום עובדיו, ולמנוע מהם נזקים אפשריים. אם כן יש לראות בחוק המטיל על המעסיק חובת תשלום אמצעי לאכיפת דין התורה ויש לו תוקף גם על פי ההלכה[9].

יש לציין כי בתי המשפט במדינת ישראל (בנוגע לתוקף ההלכתי של פסיקותיהם עסקנו בפרק ב סעיף ז) מפריזים בהטלת חובת תשלום על המעסיק, ובשחרור העובד מכל אחריות, גם במקרים בהם החוק אינו קובע במפורש את חובתו של המעסיק. הם מחייבים את המעסיק בפיצוי גם אם הדריך כראוי, צייד כדין, ושמר על תקינות המכונות כחוק, רק בשל העובדה שלא פיקח כי העובדים ממלאים אחר הוראותיו. כמו כן יחייבו בתי המשפט את המעסיק גם על טעויות שעשה העובד, בניגוד גמור להנחיות שקיבל[10]. מגמה זו היא פרי יצירתו של בית המשפט, והואיל והיא מנוגדת להלכה היא אינה מחייבת מבחינה הלכתית.

 

[1] בבא מציעא פ ע"ב; על פי ריטב"א שם, ד"ה רב אשי; שולחן ערוך חו"מ שח, ז; פתחי חושן שכירות ז, ל. מעבר לכך, לדעת המהר"ם מרוטנבורג, מרדכי בבא מציעא, שסז, המעסיק הוא בגדר שומר על העובד ואחראי לנזקים שייגרמו לו. אולם מרבית הראשונים חולקים על כך ורואים במתן ההוראה הבלתי סבירה פעולה המחייבת מדיני נזיקין ראו שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן כ; שו"ת הרא"ש פט, ד. שתי הדעות הובאו על ידי הרמ"א חו"מ קעו, מח.

[2] בבא מציעא פ ע"ב; רשב"א שם; חזון איש בבא קמא, ח, ט, ד"ה ומצינו.

[3] בבא מציעא שם; שולחן ערוך חו"מ שח, ז.

[4] ראו שו"ת יד אליהו, כח, אשר הטיל על המעסיק אחריות מוסרית למותו של עובד, בשל הלחץ הגלוי והסמוי אותו הפעיל על העובד על מנת שזה יסכים לדרישתו. ועיינו בשו"ת מהרשד"ם חו"מ תלה, המתעלם משיקול זה.

[5] לצורך העניין אין זה משנה אם מדובר ברשלנות או טעות של העובד, או שמדובר באירוע שאינו בשליטתו של העובד, כל עוד לא מדובר ברשלנות או פשיעה של המעסיק אין לחייבו.

[6] שו"ת הרשב"א מיוחסות לרמב"ן כ. וראו בבא מציעא קיב ע"א "ואליו הוא נושא את נפשו – מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה? לא על שכרו?"; ביאור הגר"א חו"מ קפח, טו.

[7] פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל.

[8] על פי סעיף 63 לפקודת הנזקין (נוסח חדש).

[9] יתר על כן מסתבר כי חיובו של המעסיק במקרים מעין אלו הפך כבר להיות מנהג המדינה ויש לחייב אותו בשל כך. ראו שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, כד.

[10] לסקירה כוללת של הנושא במשפט הישראלי תוך השוואתו לדין התורה עיינו בפסיקת השופט שמואל טננבוים, בית הדין האזורי לעבודה תל -אביב-יפו, עב 3820/04 פרנס דוד נ' אברהם לב.