סמכות בית הדין לדון בהסכמי גירושין / בית הדין ירושלים 1069470/5

ב"ה

תיק 1069470/5

בבית הדין הרבני האזורי ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז

המבקשת:       פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שירי אורון)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד גלית מרציאנו)

הנדון: דחייה על הסף תביעת ביטול הסכם שבמסגרתו סוכמו מזונות הילדים

החלטה

בפנינו תביעת התובעת לביטול או שינוי הסכם גירושין.

ביום ד' באדר ב' תשפ"ב (7.3.22), ולאחר קבלת תגובת המבקשת לתגובת המשיב, בית הדין קבע כי הסמכות לדון בבקשה לביטול או שינוי הסכם הגירושין נתונה לבית הדין.

ולהלן ההחלטה:

בפני בית הדין תביעה לביטול או שינוי הסכם גירושין אשר אושר בבית הדין ביום 16.7.20, תגובת הנתבע במסגרתה נטען כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה, ותגובת האם מיום 01.03.22 ובקשתה מיום 07.03.22.

1. האישה והאיש התגרשו זמ"ז פעמיים. בפעם הראשונה ביום 13.3.16 ובפעם השנייה ביום 16.7.20. במסגרת ההליכים לשני הגירושין הגיעו הצדדים להסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין.

2. ביום 16.7.20 נתן בית הדין תוקף של פסק דין להסכם גירושין אשר נחתם בין הצדדים ובאותו יום הצדדים התגרשו.

3. ביום 21.11.2012 וביום 26.3.2017 חתמו הצדדים על הסכמי ממון.

במסגרת הסכמי הממון נכלל סעיף הקובע:

"הצדדים מסכימים כי בכל עניין הנוגע ליחסיהם ובכלל זה פקיעת הקשר, לרבות בעניין תביעות עתידיות בנושאי מזונות ו/או משמורת ו/או רכוש, ולרבות בכל הנוגע לפרשנותו, ביטולו, שינויו, אכיפתו וביצועו של הסכם זה, תהא הסמכות היחודית והבלעדית לבית המשפט לענייני משפחה בישראל."

4. לטענת האיש, הסמכות לדון בתביעה נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה וזאת מכוח סעיף 21 להסכם הגירושין מיום 16.7.20 אשר לטענתו קובע כי:

"הצדדים מסכימים כי בכל עניין הנוגע ליחסיהם ובכלל זה פקיעת הקשר, לרבות בעניין תביעות עתידיות בנושאי מזונות ו/או משמורת ו/או רכוש, ולרבות בכל הנוגע לפרשנותו, ביטולו, שינויו, אכיפתו וביצועו של הסכם זה, תהא הסמכות היחודית והבלעדית לבית המשפט לענייני משפחה בישראל".

אלא שטענה זו של האיש שגויה ומטעה.

סעיף 21 הנ"ל אינו מופיע בהסכם הגירושין שבין הצדדים אלא בהסכמי הממון שעליהם הצדדים חתמו. הסעיף מתייחס להסכם הממון בלבד ולא להסכם הגירושין. בהסכם הגירושין מיום 16.7.20 לא מופיע כל סעיף המקנה את הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה ולפיכך, בהתאם לכללים הידועים - הסמכות לדון בעניין ביטול או שינוי הסכם נתונה לערכאה אשר אישרה את ההסכם.

ראו למשל: בג"ץ 1607/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (18.04.2012):

"19. הכלל שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה הינו כי תביעה לביטולו של הסכם בין בני זוג, אשר אושר על ידי ערכאה שיפוטית וניתן לו תוקף של פסק דין, תוגש לאותה ערכאה אשר אישרה את ההסכם (בג"ץ 8578/01 חליווה נ' חליווה, פ"ד נו(5) 634, 641 (2002) (להלן: פרשת חליווה); ע"א 394/88 מאייר נ' (ברמן) מאייר, פ"ד מד(2), 471, 475-474 (1990); ע"א 3203/91 אזולאי נ' אזולאי, פסקה 4 ([פורסם בנבו], 23.10.1995); בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 ([פורסם בנבו], 6.4.2006) (להלן: פרשת אמיר); בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 ([פורסם בנבו], 24.12.2006)). זהו אף הדין באשר לתביעה לתיקון או לשינוי של הסכם מסוג זה (פרשת חליווה, שם; בג"ץ 6103/93 לוי נ' לוי, פ"ד מח(4) 591, 613 (1994) (להלן: פרשת לוי); בג"ץ 4117/07 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 ([פורסם בנבו], 27.7.2008).

5. ביה"ד מביע את מורת רוחו מהתנהלות זאת של האיש וב"כ אשר הטעו ביודעין את בית הדין ואת הצד שכנגד.

6. טענותיו הנוספות של האיש אף הן אינן יכולות להוביל לדחיית התביעה על הסף. הטענה לפיה לא בנקל ניתן לפתוח הסכם גירושין כולל שאושר כדין הינה נכונה, אך אין בה כדי לדחות את התביעה על הסף ויש לדון בדברים לגופם.

7. גם הטענה לשיהוי אינה יכולה להוביל לדחיית התביעה על הסף. טענה של שיהוי תתקבל רק במקרים נדירים, נוכח הבעייתיות הטמונה בה. [ראו לעניין זה ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' הרב מרדכי דב קפלן (28.10.2015)].

8. שונים הם הדברים באשר לתביעתה של האישה למזונות ילדים. מאחר ובית הדין לא ערך דיון בפרטי הסכם הגירושין טרם אישורו, לא מתקיים התנאי של "דן ופסק". על כן, אין לבית הדין סמכות נמשכת לדון בעניין מזונות הילדים.

9. האם בתגובתה מבקשת שתינתן החלטה לפיה בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בביטול ההסכם או בשינויו, זאת כדי שתוכל לקבל את יומה בבית המשפט לענייני משפחה, שם ובהליך קודם, הובהר לטענתה כי סעיפי ההסכם הנוגעים למזונות ילדים הינם מקפחים ואינם עונים על צרכיהם הבסיסיים של הקטינים, על פי כל דין.

10. לאחר שהאם פנתה בבית הדין לקבלת סעד לביטול הסכם, העלה האב טענה לחוסר סמכות – "בחוסר תום לב משווע ומתוך מטרה להשאיר את האם ללא ערכאה שתדון בענייהם של הקטינים" – לשון האם בבקשתה.

11. נוכח האמור, האם מבקשת כי – "מוטב, אם בית הדין בהחלטתו יעמוד על כך כי הסמכות העניינית היא של בית המשפט לענייני משפחה ולא שלו, וזאת על מנת שהאם תוכל לקבל את יומה בערכאה השיפוטית הרלוונטית".

12. ואולם, כאמור לעיל, בית הדין קבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה לביטול או שינוי הסכם הגירושין, נתונה לבית הדין. הסמכות לדון בעניין מזונות הילדים אינה נתונה לבית הדין אלא לבית המשפט לענייני משפחה.

לסיכום:

א. לבית הדין עומדת הסמכות לדון בתביעה לביטול או שינוי הסכם הגירושין.

ב. לפיכך, על האיש להגיב עניינית לטענות התביעה בתוך 21 יום.

ג. לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה למזונות הילדים ועל המזכירות לסגור את התיק.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ח באדר ב' תשפ"ב (31.3.22):

בפנינו בקשת האישה לקביעת דיון בתביעתה לביטול או שינוי הסכם גירושין.

הבקשה הופנתה לתגובת האיש, אשר ביקש אורכה להגשת תגובתו, פעמיים. בית הדין נעתר לבקשתו.

ביום 23.02.22 הוגשה תגובת האיש, בגדרה עתר לדחיית בקשת האישה על הסף תוך שהעלה טענות שונות, לרבות הטענה לחוסר סמכות עניינית.

ביום 07.03.22 ולאחר קבלת תגובת האישה לתגובת האיש, בית הדין נתן את החלטתו, בגדרה קבע כי הסמכות לדון בבקשה לביטול או שינוי הסכם הגירושין נתונה לבית הדין.

להלן ההחלטה:

[...]

בהתאם להוראת סעיף ב' להחלטה שלעיל, האיש הגיש את תגובתו לטענות התביעה.

לאחר עיון בתביעה ובבקשות האישה והעיון בתגובות האיש, בית הדין מחליט להיעתר לבקשת האישה לקביעת דיון.

על כן, טענות הצדדים לתביעת ביטול ההסכם או שינויו תשמענה בדיון, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

המזכירות תקבע מועד לדיון ותזמן את הצדדים.

וזו מהות הדיון הקבוע להיום בגוף התביעה.

למעשה, לצדדים "הסכם גירושין וממון" מיום ז' בתמוז תש"פ (29.6.20) שאושר בהחלטת בית הדין מיום כ"ד בתמוז תש"פ (16.7.20) כדלהלן:

1. ביה"ד מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש זה מזו בגט פיטורין כדמו"י.
2. לאחר שביה"ד נוכח שהצדדים עשו את ההסכם ברצון חופשי ובהבינם את משמעות הדברים ואת תוצאותיהם, ביה"ד מאשר את הסכם הגירושין נושא חותמת מזכירות ביה"ד מיום כ"ד בתמוז תש"פ (16.7.2020) בן 16 עמודים ובו 84 סעיפים, ונותן לו תוקף של פס"ד.

3. האישה מוותרת על כתובתה ותוספת כתובה בקניין בכפוף למתן הגט.

כיום, טוענת ב"כ התובעת: התביעה היא לביטול הסכם שמשנת 2020. רק באשר למזונות ילדים. בסך 300 ש"ח לילד. פניתי לבית משפט שהפנה אותנו לבית הדין. ניתנה החלטה באשר למזונות ופתחנו הליך תביעה בבית משפט למזונות ילדים. כך שעניין המשמורת נשאר על הפרק, באשר למקום המגורים. אך הוגשה תביעה ע"י הצד השני לשינוי משמורת לבית המשפט באשר למסוכנות, והחל הליך שם. כך שהבקשה לביטול הסכם בבית הדין היא ריקה מתוכן. בית המשפט לא הכריע שהסמכות אצלו, אך התחיל שם הליך. אין לי עדיפות באשר למקום הסמכות באשר למשמורת הילדים.

שינוי מקום מגורי האם עם הילדים

ומציגה ב"כ התובעת את התביעה לגופה באשר למקום המגורים: לפי ההסכם, האם הייתה מחויבת להישאר בכ', לא היה 'דן ופסק' וניתן אישור, אך האם גרה שם בק', והגרוש שם, והיא לא יכולה לגור שם במקום נידח. ביקשנו שתוכל לעבור למ' רבע שעה נסיעה. הנתבע מרוויח מהתמשכות ההליכים.

מגיבה ב"כ הנתבע: נפתח הליך בבית משפט באשר למזונות, ולא הראו שינוי נסיבות מהותי, וזה לא נעשה, ואמר השופט שיש לבטל את פסק הדין. הילדים במשמורת משותפת, מרכז חייהם בכ', האם יכולה לעבור אך להסיע את הילדים, אין עילה לביטול ההסכם, שיש לכך נטל כבד, וכן אין שינוי נסיבות באשר למזונות. האם רשאית לעבור לבד.

בשלב זה, בית הדין הזכיר לשני הצדדים את האמור בסעיף 16 להסכם הגירושין הנ"ל – שרשאי כל הורה לגור בתוך 25 ק"מ מכ', ואין ספק שהכוונה היא למגורים עם הילדים (וכן נראה מפורשות מתוכנו של סעיף 17 שם), וזאת מוסכם על שני ההורים אף בדיון לאור סעיף זה. 

עוד מוסכמת על שני ההורים הצעת בית הדין למינוי פסיכולוג לשם בחינת המוסד החינוכי של הילדים, אם תחליט האם לעבור דירה בתוך טווח הק"מ הנ"ל.

ובכן, לשם כך, בית הדין מפנה את ההורים לד"ר יעקב סגל; פסיכולוג חינוכי, התפתחותי, ומטפל משפחתי מוסמך (רח' האר"י 14 ירושלים, טלפון: 02-5634120, נייד: 050-6404035), לבחינת הנ"ל ומתן המלצתו. 

כאשר האם תגבש דעתה לאן היא רוצה לעבור דירה עם הילדים, ולאחר שתבחן את מוסדות החינוך הרצויים לה, יפנו הצדדים באופן מיידי לפסיכולוג.

שני ההורים מחויבים לשתף פעולה עם הפסיכולוג.

עלות האבחון תחול על שני הצדדים בשווה.

מבוקש כי הפסיכולוג יבחן את המבוקש בהקדם, ומבוקשת חוות דעתו בתוך 21 יום מעת פניית מי מהצדדים אליו.

לאור האמור בחוות הדעת, בית הדין ישקול החלטתו באשר לכך.   

דחיית הבקשה לביטול ההסכם

ממשיכה ב"כ האב: פנינו לבית משפט באשר למשמורת, בגלל חשש למסוכנות.

בית הדין לא האריך בכך, משום שסוגיה זו אינה מצויה לפתחנו, ונידונה בבית המשפט.

טוענת ב"כ האם: נאלצנו להגיש בקשה בשל סך מזונות נמוך, לא יכולנו לפתוח הליך בלי שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט הבהיר כי הוא היה פוסק מזונות גבוהים יותר.

למעשה, טוענת כי בית המשפט לא מכריע במזונות ילדים בלא החלטת בית הדין באשר לביטול הסכם. בית הדין לא מבין את הקשר שבין הדברים, אך יאמר דעתו בהנ"ל באופן כללי. 

ובכן, וכפי שהודע לצדדים בדיון, בית הדין מבהיר כי אין מקום לבטל הסכם לאחר שנתיים ממועד כריתתו, ורבו המקורות לכך, את חלקן נפרט להלן. הרי בשעת כריתת ההסכם, החליטו שני הורים על גובה דמי מזונות, וסברו שהם יספיקו לצרכי הילדים או שסברו שיש להם מקור הכנסה נוסף לצורך מזונות הילדים, ויש לכבד את החלטתם. ברם, אם סבור מי מהם כי גובה המזונות נוגד את טובת הילד וכד' וההורים פעלו כנגד טובתו, הוא רשאי לפנות בתביעה מתאימה לבחינת גובה המזונות שיספקו את הילד; אך תביעה לביטול ההסכם אינה בכלל זה. 

באשר לכך, ראו מה שכתב הג"ר שלמה שפירא שליט"א בנימוקיו בפס"ד בית הדין הרבני נתניה, תיק 1-23-8384, מיום ד' אייר תשס"ד (25.4.04):

"[...] שהרי בהסכם שנערך בין ההורים לא תמיד ניתן שיקול דעת נפרד לטובת הילד, וההסכמות עליהם הגיעו ההורים הינם כפופים לשאר ההסכמות שסוכמו כתנאי לגירושין, משא"כ נושא זה של משמורת הילד והסדרי ראיה הינם במובהק נושא בו טובת הילד היא הגורם הבלעדי המדריך את בית הדין בנתינת פסק דין".

כך שעניין טובת הילד בשאלת מזונותיו, תיבחן בנפרד בבית המשפט, אך לא במסגרת תביעה לביטול הסכם.

באשר לתביעה לביטול הסכם, ראו תשובת הרא"ש (מובאת בשו"ע סימן ס"א סעיף ט' וכן בשו"ע סימן צ"ח סעיף ב') שכתב כי הטוען לפסול שטר ישן, שלא גבו אותו זמן רב לאחר מועד פרעונו, יש לבודקו האם אכן הוא שטר כשר. בנוסף, ידוע הדין בהלכות אונאה (שו"ע חו"מ סימן רכ"ז סעיף ז') שלא ניתן להגיש תביעה בעניין זה אלא - "עד שיראה לתגר או לקרוביו", דהיינו שיהוי התביעה לאחר זמן סביר המאפשר בדיקת המחיר האמיתי, מוכיח על מחילתו והסכמתו של המתאנה למחיר הגבוה ששילם בעד המוצר. גם בנסיבות דידן, חלוף הזמן מעת ההסכם ועד להגשת התביעה, מאשש את ההנחה שלפיה אכן הסכם הגירושין נחתם אף לשביעות רצונה של התובעת, כאמור.

בנוסף, ע"פ האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי, ב) אכן ניתן להעלות טענה לביטול הסכם עקב כפיה, אולם סעיף 20 שם קובע כי:

ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.

ברם, בנסיבות דנן נראה כי מאחר וכבר חלפו שנתיים מאז אישור ההסכם, והשיהוי כבר בלתי סביר, מוכיח הדבר כי לא הייתה כל הטעיה או עושק כנגד התובעת.

בנוסף, כידוע, נדרשת ראיה משמעותית לביטול הסכם שנחתם בין צדדים וקיבל תוקף של פסק דין. וראה בעניין זה פסק דין בית הדין הרבני טבריה (תיק 814807/3), שם כתבו בעניין דומה:

ביחס לטענה שבעת החתימה על ההסכם הבעל היה מאושפז ייאמר כדלהלן: מאחר שבפנינו הסכם גירושין בר תוקף עם פסק דין המאשרו, נטל הראיה להעדר כשירות הבעל בעת חתימת ההסכם מוטלת עליו. מהתיקונים שהבעל ביקש לבצע בכתב ידו בגוף ההסכם במועד חתימת ההסכם נראה שבאותה עת הבעל היה כשיר וידע לעמוד על זכויותיו.

וראו אף התבטאות דומה מאת שופט בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא, תמ"ש 3351/07, שם נכתב:

אלא שבנדון, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה הכבד המוטל על שיכמו להוכחת פגמים חמורים שכאלו בכריתתו של הסכם הגירושין, הכול  כפי שיפורט בהמשך הדברים.

כך שהליך לביטול הסכם הינו הליך אשר נדרשת בו הוכחה משמעותית; וכנגזרת מכך, במידה ומתברר כי לא הוצגה ההוכחה המשמעותית הנ"ל, בית הדין נוהג לחייב בהוצאות משפט לטובת הצד השני ולטובת אוצר המדינה, על ניהול הליך סרק.

בנוסף, יש לצמצם מאוד את ההחלטות לביטול הסכמים. משפט זה הוא העמדה העקרונית של בית הדין, כאשר חדשות לבקרים מוגשות תביעות לביטול הסכמים, תביעות שבדרך כלל אין בהן ממש, אלא שהצד שרוצה להרוויח עוד או שמצא עילה לחזור בו מההסכם עליו חתם, אולי מפני שהבחין בחוסר כדאיות, "מנסה את מזלו" בתביעה לביטול ההסכם – אולי יצליח לו, ופונה לבתי הדין ובתי המשפט; ואל למערכת המשפטית לתת יד למהלכים אלו.

ונזכיר לדוגמה אף האמור בפס"ד בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא בתיק תמ"ש 028977/02  ותמ"ש 028978/02 באשר לכך:

ביהמ"ש אינו אמור לשמש אפוטרופוס לאנשים בגירים ולהחלטותיהם, אשר היו צריכים לשקול את שיקוליהם ולבדוק את יכולותיהם הכלכליות טרם כניסתם להתחייבות. ביהמ"ש לא ישחררם מהתחייבות לא כדאית בדיעבד, שהרי טעות בכדאיות עסקה אינה עילה לביטול הסכם. שאם לא כן, ייטען שבית משפט נקט בגישה פטרנליסטית. משקיבלה האישה החלטה לחתום על ההסכם ומשהתרשמתי כי התובעת חתמה על ההסכם מרצונה החופשי, יש לכבד הסכם זה.

מדיניות שיפוטית ראויה תומכת בכיבוד הסכמים שנערכו בין צדדים, על אחת כמה וכמה שנערכו בכתב וביתר שאת משאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ע"י בית משפט לאחר שבית משפט השתכנע בהבנתם, הסכמתם ורצונם של הצדדים. אם לא נלך בדרך זו, תיגרם בוקה ומבולקה ואנדרלמוסיה. היציבות המשפטית תיפגם, צדדים שעורכים הסכמים ומשיגים הישגים לא יוכלו להיות בטוחים שההישגים יעמדו בעינם – לא יוכלו להתנהל על פי ההסכם.

הבקשה לביטול ההסכם הוגשה כארבע שנים לאחר השגת ההסכם. במהלך שנים אלה לא פעלה לביטול ההסכם, רק משהגט היה בכיסה, כמו גם הכספים שקיבלה במסגרת ההסכם – הגישה התביעה לביטולו. לא החזירה הכספים שקיבלה עובר להסכם עד היום ולא גילתה הכספים שצברה במהלך הנישואין ונשארו בכיסה.

כל התנהלותה של התובעת חסרת תום לב מעיקרה.

ואף בנידון דנן נוכל לקבוע כנ"ל.

לאור כל האמור, בית הדין לא מוצא כל עילה בתביעת האם לביטול הסכם הגירושין הנ"ל, ואף לא באשר לסעיף מזונות הילדים, והתביעה באשר לכך נדחית. ברם, חרף האמור, עדיין רשאי בית המשפט לפעול כהבנתו בבחינת התביעה שהוגשה בפניו באשר למזונותיהם של הקטינים. 

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ו' בתמוז התשפ"ב (05/07/2022).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד                       הרב מאיר קאהן                   הרב יעקב מ' שטיינהויז

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה