הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

חסיון עו"ד לקוח כאשר קיים חשד שהלקוח מתחמק מבית הדין / בית הדין הגדול 936295/46

הרב שלמה שפירא ( בית הדין הרבני הגדול)
הנתבע פיטר את עורך דינו, ואחר זמן שכר אותו מחדש. בית הדין חושד שהדבר נעשה כדי למשוך את הזמן. כיון שעורך הדין ולקוחו לא סיפקו הסבר לצעד התמוה, קבע בית הדין כי יש בסרובם כדי לחזק את החשד.

ב"ה

תיק 936295/46

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המערערת:      פלונית                         (ע"י ב"כ עו"ד שי זילברברג)

נגד

המשיבים:       1.         פלוני               (ע"י ב"כ עו"ד [ק'])

                                    2.         הקטינים          (ילדי המערערת ומשיב 1) באמצעות אפוטרופא לדין

הנדון: חסיון עורך דין – לקוח לעומת חובת עורך דין כלפי בית הדין בעלות חשש לרמייה והונאה של הלקוח את בית הדין וחשד למעורבותו של עורך הדין בה

החלטה

לפניי הודעתו – הבהרתו של עו"ד [ק'].

נזכיר כי לא ביקשנו מעו"ד [ק'] לפרט באיזו סוגיה בדיוק היו הוא ולקוחו חלוקים בעמדותיהם ונזכיר גם כי מה שכן ביקשנו ממנו לא היה בזיקה להליך העיקרי עצמו אלא לשאלה בדבר ההתנהלות התמוהה של הפסקת ייצוג חידושו והפסקתו שנית, הכול בתוך פרק זמן קצר ביותר וכשלכאורה נראה שהכול נועד ל"משיכת זמן".

הפסקת ייצוג בשל חילוקי דעות אפשרית כמובן, אך בנסיבות האמורות נדרש היה להניח את דעתנו באשר לאמור לעיל ולהבהיר דרך משל – לפחות בקווים כלליים גם אם לא בפרוטרוט – כי תחילה הופסק הייצוג בגין חילוקי דעות בסוגיה פלונית, חודש בשל הסכמת הלקוח לקו שהציע המייצג באותה סוגיה ושוב הופסק בשל חילוקי דעות חדשים בסוגיה אלמונית. ככל שסבור עו"ד [ק'] כי אף אזכורה של סוגיה פלונית או אלמונית בהקשר כזה חוטא למחויבותו האתית כלפי לקוחו, היה מצופה כי לפחות יצהיר כי אכן מדובר בשתי סוגיות.

נוסיף כי מאחר שהשאלה אינה, כאמור, בזיקה להליך העיקרי שבין המערערת למשיב אלא להליך משני של בחינת ההתנהלות האמורה ולהשלכותיה, לא מן הנמנע כי כלול הוא בהוראה בדבר "גילוי בהליך משפטי".

נזכיר לעניין זה כי באותו סעיף בכללי הלשכה המדבר מחובתו של עורך הדין ללקוחו נזכרת גם חובתו "לעזור לבית המשפט לעשות משפט" – עו"ד [ק'] עצמו ציטט גם זאת אם כי הדגיש רק את המילים "בנאמנות ובמסירות" הנוגעות לחובתו ללקוחו, ונזכיר כי השאלה העומדת לפנינו היא אם אכן, כפי שנראה לכאורה, נקט המשיב ב"תרגיל" שבו הונה את בית הדין כדי "להרוויח זמן" , וכי אם אכן כך – אם הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם עו"ד [ק'] או תוך ניצולו לשם כך שלא מדעת.

אני ממתינים עדיין לתגובתו של המשיב גופו.

לעת עתה מכל מקום אין בתגובתו של עו"ד [ק'] כדי להסוות ולטשטש, ולו במעט, את הרושם כי אכן מצד לקוחו נעשה מעשה של רמייה והונאה כאמור. גם לעניין האפשרות, אם אכן בכך מדובר, שעו"ד [ק'] עצמו התאנה על ידי לקוחו ולא היה שותף עימו להונאת בית הדין, לעומת האפשרות ההפוכה – אין להסיק דבר מתגובתו של עו"ד [ק']: אין היא מוסיפה, ובשל ההסבר לה גם ההימנעות מן הפירוט שבה אינה מוסיפה, לחשש כי היה שותף לכך, אך גם לא מסירה את העננה.

ככל שהמשיב עצמו סבור שייתכן שתגובה מפורטת יותר של עו"ד [ק'] הייתה מסייעת לו לעניין העננה הרובצת עליו עצמו, או ככל שיש בו את היושרה לאפשר לעו"ד [ק'] להסיר את העננה שעליו, רשאי הוא להסכים במפורש בהתאם לסעיף 19 לכללי האתיקה לגילוי הנדרש.

לעניין זה נאמר כי רשאים המשיב ועו"ד [ק'], ככל שמעוניינים הם בהסרת העננה אך סבורים כי הפירוט יפגע בחיסיון לא כלפי בית הדין אלא כלפי המערערת, להסכים ולהגיש את הגילויים הנדרשים כשהם חסויים ויהיו לעיני בית הדין בלבד.

למותר לציין כי כאמור מדובר ב"רשות" ולא ב"חובה", אך עם זאת כשההתרשמות הלכאורית היא כי נעשתה רמייה, ומי שלכאורה עשאה מבקש לנקות עצמו מהתרשמות זו אין האמירה "יש לי הסבר אך הוא סודי וחסוי" יכולה להניח את הדעת.

החלטה זו כקודמתה שבאותו עניין מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים ושל עו"ד [ק'].

ניתן ביום כ"ח באדר ב' התשפ"ב (31.3.2022).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

 

ב"ה

תיק 936295/46

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המערערת:      פלונית                         (ע"י ב"כ עו"ד שי זילברברג)

נגד

המשיבים:       1.         פלוני               (ע"י ב"כ עו"ד [ק'])

                                    2.         הקטינים          (ילדי המערערת ומשיב 1) באמצעות אפוטרופא לדין

הנדון: 'תרגילי' השהיית הליך באמצעות פיטורי והשבת מייצג; הגבלת קשר עם הורה משיקולי טובת קטינים ולמרות רצונם, ולא כענישת ההורה

החלטה

א.         ביום י"ח באדר ב' התשפ"ב (21.3.2022) נתתי, לבקשת המשיב, את ההחלטה דלהלן:

לפניי בקשת המשיב באמצעות בא כוחו למתן "ארכה קצרה" להגשת תגובה לערעור. הבקשה מנומקת במינויו של בא כוח המשיב (מחדש) מטעם הסיוע משפטי רק לאחרונה ובצורך ללמוד את התיק.

בא כוח המשיב בהגינותו כלל בבקשה גם את דברי בא כוח המערער המתנגד לה והמעלה חשש למניפולציה מצד המשיב (תוך שהוא מדגיש כי אינו מייחס לבא כוח המשיב מעורבות בה) שבמסגרתה הופסק ייצוגו וחודש לאחר זמן קצר כדי "להרוויח זמן". למרות זאת מבקש בא כוח המשיב את הארכה וכאמור לעיל.

מן הדין היה לדחות את הבקשה הן משום שגם הארכה שניתנה עד כה הייתה לפנים משורת הדין, הן משום שבא כוחו החדש־ישן של המשיב לכאורה מכיר את התיק כבר שהלוא ייצג בו עד לאחרונה, והטיעון בדבר הצורך ללמוד את התיק – אינו מניח אפוא את הדעת, הן משום החשיבות שיש בעמידה על סדרי הדין הקבועים בתקנות – גם אלה שבנוגע להגשת תגובות במועד – והן משום שאין לבטל את החשש שהעלה בא כוח המערערת. לעניין כל אלה גם יחד אזכיר את שכתבתי בהחלטה הקודמת:

בעל דין שלא הגיב במועד – לא בהכרח שיורשה להגיב לאחריו רק משום שהדבר לא יעכב את ההליך, בית הדין מצווה לעמוד על סדרי הדין ושלא לסטות מהם ללא טעם ראוי לכך, אלא שלעניין זה מצטרף הטיעון הנוסף של המשיב, התפטרותו של מייצגו.

גם טעם זה לבדו – לא תמיד די בו, אם משום שיש שהתפטרות מייצג אינה נעשית אלא בצעד טקטי כדי לעכב את ההליך ואם משום שהזכות לייצוג אומנם חשובה היא אך לא תמיד יכולה להצדיק את הפגיעה בזכויות הצד שכנגד הנגררת מהתמשכות ההליך, ומה גם שאי מתן ארכה לתגובה אינה פוגעת בזכות הטיעון בהיבט המהותי, שהרי המשיב יוכל להעלות את טענותיו בבוא העת בדיון.

למרות זאת, לאחר שיקול דעת, החלטתי להיעתר לבקשה לפנים משורת הדין וליתן ארכה קצרה, כמבוקש ומתוך הנחה שבהיותה אכן קצרה תהיה פגיעתה במערערת מועטה ומידתית שאפשר להצדיקה בתועלת העשויה לצאת לניהול ההליך מנתינתה.

יודגש כי הדברים עומדים גם בזיקה לדבריי בהחלטה הקודמת:

יש לקוות שתוצאת ארכה זו אכן תהיה כי המשיב יהיה מיוצג וכי אכן תהיה התגובה תגובה שתיכתב על ידי מייצגו ולא בידיו שלו, כמרבית בקשותיו ותגובותיו, ויש לקוות כי משכך יהיה תגרום הגשת התגובה בידי בעל מקצוע – ולא בידי בעל דין, שמן העבר האחד אינו משפטן ומן העבר האחר מעורב הוא רגשית – להיותה של התגובה ממוקדת בטיעונים הענייניים הנוגעים לערעור זה ולא בסיפורי רקע שאינם נוגעים לו, בטיעונים חסרי משמעות משפטית ובטענות הלוקות באי הבנה של עקרונות משפטיים ושל החלטות שיפוטיות קודמות של בית דין זה ושל בית הדין האזורי.

לפיכך ככל שייעשה שוב 'תרגיל' לכאורה שבמסגרתו תוגש התגובה לא על ידי בא כוח המשיב אלא על ידי המשיב עצמו תוך פיטורי בא כוחו – מה שיוכיח במידה רבה כי הצדק עם החשש שהעלה בא כוח המערערת וכי המשיב הוליך שולל את בית הדין ושיטה בו – תימחק התגובה מן התיק כאילו לא הוגשה וייפסקו הוצאות נגד המשיב.

סוף דבר, המשיב יגיש את תגובתו, באמצעות בא כוחו בתוך חמישה ימים.

נציין כי תגובת האפוטרופא לדין כבר הייתה לעיניי ולאחר קבלת תגובת המשיב תינתן החלטה שתביא בחשבון את שתי התגובות.

טרם יבשה הדיו על החלטתי זו והנה, במפתיע, או שמא שלא במפתיע, לפניי הודעתו של בא כוח המשיב, זה שאך לאחרונה ביקש בשם מרשו ארכה לתגובה, כי חדל לייצג את מרשו זה, ובמקביל בקשה של המשיב עצמו לארכה להגשת תגובה בשל הפסקת הייצוג – כאילו לא נאמר דבר בהחלטה האמורה ובקודמתה.

ראוי לציין כי באורח פלא פיטוריו או התפטרותו של המייצג והבקשה לארכה באו רק משתמה הארכה שניתנה, לפנים משורת הדין, לאחר ניצול מקסימלי של האמון שהואלנו לתת בדברי המשיב ובא כוחו, למרות הפקפוקים וטענות המערערת, וכאמור בגוף ההחלטה.

המשיב גם מנסה לשכנענו בהודעתו זו כי אין מדובר בתרגיל, אלא שההתנהלות המתוארת חצתה כבר כל רף אפשרי, אמון בדברי המשיב – אין ולא יכול להיות לנו, ואף הסבלנות לתרגילי "לא תרגיל" ממין זה פקעה.

ב.         המערערת מצידה מבקשת לקבוע דיון בערעורה, ובצדק (ולהלן נעמוד מכל מקום על דברי האפוטרופא לדין בתגובתה שלה לערעור, שבשלהם סבורה הייתה היא כי יש לדחותו על הסף), ויוער כי בקשתה הוגשה עוד קודם להודעה ולבקשה האמורות, משכלתה הארכה לתגובה שנקצבה בהודעה האמורה. דינה של בקשה זו להתקבל, אולם טרם נעמוד על כך ועל תגובת האפוטרופא לדין נשוב אל דברי בא כוחו של המשיב ואל דברי המשיב עצמו ונבהיר:

ג.          יותר מחשד עולה מהמתואר לעיל כי כל התהליך של פיטורי או התפטרות מייצג, חזרתו לתיק ופיטוריו או התפטרותו בשנית והכול בתוך ימים ספורים לא נעשה בתום־לב ולא נועד אלא כדי להרוויח זמן נוסף שלא כדין תוך שהמשיב משטה במערערת ובבית הדין.

ערכאה שיפוטית אינה רשאית לעבור על כגון דא בשתיקה, זו חובתה הן כלפי המתדיינים הנפגעים מהתנהלות זו – בענייננו המערערת – והן כלפי מעמדה כערכאה שיפוטית. אין אנו יודעים בוודאות לעת עתה אם מדובר בתרגיל שלו שותפים המשיב עצמו ובא כוחו או שהמשיב עצמו לבדו הוא האחראי לעניין. המשיב סיפר בתגובתו את גרסתו בדבר 'חילוקי דעות' שהתגלעו לפתע בינו לבין בא כוחו, בא כוח המשיב מצידו לא הבהיר דבר פרט להודעה הלאקונית על הפסקת הייצוג. בית הדין אינו יכול לקבל הודעה כזו כשהרקע הוא כאמור ולא את כלל ההתנהלות המתוארת.

בנסיבות אלה שוקל בית הדין לחייב את המשיב, את עו"ד [ק'] אישית או את שניהם גם יחד בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה.

טרם מתן החלטה בעניין זה אני מורה לבא כוחו הפורש של המשיב, עו"ד [ק'], למסור לבית הדין הודעה מפורטת שבה תובהר ההתנהלות האמורה מצידו ומצד מרשו. הודעה זו לא תימסר בשמו של המשיב אלא בשמו של עו"ד [ק'] עצמו, ותלווה בתצהיר בדבר אמיתת הכתוב בה.

המשיב עצמו רשאי להגיש גם הוא הבהרה נוספת ולפרט בה את גרסתו לנסיבות הפסקת ייצוגו, חידושו והפסקתו שוב – ובלבד שכל האמור בהבהרה ייסוב על עניין זה בלבד, טיעונים הנוגעים לגופו של הליך ייכללו בהבהרה רק ככל שיידרשו כדי להבהיר את הטענה בדבר חילוקי דעות שנתגלעו בין המשיב לבין עו"ד [ק']. ככל שינסה המשיב 'להשחיל' טיעונים שאינם נצרכים לעניין זה נשקול לא רק להתעלם מן ההודעה אלא גם לחייב בהוצאות אף בשלה.

ההבהרות יוגשו לבית הדין בתוך עשרה ימים.

ד.         ולעניין הדיון בערעור:

כאמור, וכאמור גם בהחלטות קודמות, האפוטרופא לדין של הקטינים הגישה את תגובתה לערעור. בדבריה עומדת היא על הטענה כי החלטתו של בית דין קמא מבטלת הלכה למעשה את פסק דינו של בית הדין הגדול, לעניין זה מציינת היא כי ניתנה החלטה של בית הדין הגדול גופו המאפשרת לבית דין קמא את הסטייה מפסק דינו, כי בית הדין קמא פעל במסגרת זו, וכי על החלטתו של בית הדין הגדול המאפשרת זאת לא הוגשו ערעור או בר"ע וכי המועד להגשתם חלף זה מכבר.

טרם נמשיך נעיר על הדברים התמוהים. מצופה מן האפוטרופא לדין, שהיא בהכשרתה עורכת דין, להכיר את סדרי הדין בערכאה שהיא טוענת בפניה, ולענייננו היינו לדעת כי אין כלל אפשרות להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה של בית הדין הגדול שהוא הערכאה העליונה במערכת בתי הדין הרבניים ושגם בית המשפט העליון אינו ערכאת ערעור שמעליו ועתירה אליו נגד החלטות בית הדין הגדול (או בית הדין הרבני בכלל) אינה ערעור ואינה יכולה לבוא אלא על יסוד עילות מוגדרות ומובחנות של סטייה מסמכות וכדומה.

לגופם של דברים מכל מקום הצדק עם האפוטרופא לדין כי בית הדין קמא פעל לכאורה מכוח החלטה כאמור של בית דין זה, אלא שאין זה פוטר מהצורך לבחון – נוכח הערעור – אם אכן היו הדברים תואמים להוראות אותה החלטה או שמא הייתה בהם סטייה מאותן הוראות וביטול למעשה של פסק דינו של בית דין זה מעבר למנדט שקיבל בית הדין האזורי בהחלטתנו לשקול שינויים בהוראותיו האופרטיביות של פסק הדין.

מלבד זאת נדרשת בחינה של החלטת בית הדין קמא לגופה גם במנותק מן השאלה אם סוטה היא מפסק דינו של בית הדין הגדול ומההחלטה שהתירה את הסטייה ממנו בהקשר מוגדר או שאינה סוטה מהם.

ה.         האפוטרופא לדין טוענת כי המערערת עצמה הסכימה לחידוש הקשר בין המשיב לילדים בכפוף לקיום הוראות אחרות של פסק דינו של בית הדין הגדול ומסיקה מכך כי אף המערערת מודה שחידוש זה של הקשר אינו מנוגד לטובת הילדים עצמם.

לעניין זה חובתנו להבהיר כי מדובר בטעות יסודית שעליה עמדנו כבר בהחלטות קודמות. האפוטרופא לדין סבורה, לכאורה, בטעות כי הוראות פסק הדין היו בבחינת ענישת האב בגין הפרת חובותיו שלו, ענישה באמצעות מניעת הקשר עם הילדים. שמא זו הסיבה שכבר בתגובות קודמות טרחה האפוטרופא לדין לפרושׂ את משנתה בדבר חשיבות הקשר בין אב לילדיו אף אם האב אינו נוהג כראוי וכו' ובדבר ראיית טובת הילדים כשיקול יחיד בכל הנוגע לקשר בינם לבין ההורה, אלא שכפי שכבר הובהר בהחלטה קודמת – עיקרון זה כשלעצמו אינו שנוי במחלוקת ואף פסק הדין לא קבע את שקבע כענישה:

השיקול המנחה בפסק הדין שניתן לאחר הליך שבו הכיר בית דין זה מקרוב את הצדדים ועניינם, את חוות הדעת המקצועיות וכו' היה ועודנו כי מעשיו של האב והתנהלותו עלולים להביא לפגיעה של ממש (ואין צריך לומר כי פגיעה אינה דווקא פגיעה פיזית) בילדים ובטובתם תוך ניצול מפגשיו עם הילדים לכך (ואולי תוך מחשבת עוועים כי דווקא זו טובתם). הדרישות השונות שבפסק הדין נועדו כדי להיווכח לפחות במידה מסוימת כי האב שינה את דרכיו במידה המפחיתה את החשש האמור וכדי למנוע או למצער לצמצם חשש זה באמצעות הפיקוח על הסדרי השהות של הילדים עם האב.

לפיכך אין מקום לטענה "האם מודה שטובת הילדים היא קשר עם האב אלא שהיא מעלה דרישות צדדיות לקיום חלקים אחרים של פסק הדין" שכן אין מדובר בדרישות צדדיות אלא בלב ליבה של בחינת והבטחת טובת הילדים.

המנדט שקיבל בית הדין קמא בהחלטתו של בית דין זה היה לבחון שמא נשתנו נסיבות ועתה אין צורך באותם אמצעים כדי להבטיח את טובת הילדים או שמא החשש שלמניעתו נועדו אמצעים אלה אינו, כיום, מספיק כדי להצדיק את מניעת הקשר עם האב וכי כיום מניעת הקשר אינה מידתית בהקשר לחשש לנזקים מן הקשר. השאלה היא: ראשית, אם קיים היום סיכון לנזק בשל חידוש הקשר, ושנית, מה האמצעים המידתיים שעליהם יש להורות נכון להיום כדי לאזן חשש כזה, אם עדיין ישנו, מבלי שנזקם של אמצעים אלה עצמם יעלה על התועלת שבאיזון החשש. כללו של דבר לא מדובר בשאלת טובת הילדים אל מול אינטרסים אחרים של האם, המערערת, אלא בשאלת ניהול הסיכונים סביב שאלת טובת הילדים עצמה.

אין זאת אומרת כמובן כי שגה בית הדין בהכרח בהחלטתו בעניין זה, אך את הטענות כי כך הדבר שומה עלינו לבחון ואין מקום להצגתן כהתנגדות להחלטה שאינה מונעת משיקולי טובת הילדים ולדחייתן משום כך.

בהקשר זה טענה המערערת גם כי החלטת בית דין קמא סוטה מפסק הדין של בית דין זה וכי סטייה זו לא הותרה – גם כאן אין הכרח לקבל את הטענה, אבל אין מקום כאמור לדחות את הטענה רק משום שבית דיננו התיר את השינויים מפסק הדין, שכן השינוי שהותר אינו ביטול העיקרון בדבר הצורך לבחון את החששות מנזק שייגרם לקטינים בשל חידוש המפגשים ולקבוע מסגרת שתאזן חששות אלה, תמנע אותם או לפחות תמזער אותם, אלא האפשרות לבחון מחדש את גודל החשש ואת האמצעים למניעתו לפי מצבם של הילדים ושל ההורים כיום. ככל שכך עשה בית הדין קמא – כדין פעל, ככל שבפועל לא נקט כלל באמצעים למניעת החשש האמור או לא בחן כראוי את מידת קיומו כיום – הרי שאכן סטה שלא כדין, שלא בסמכות ושלא בהיתר (גם אם שלא במכוון) מהוראות פסק דינו המחייב של בית דין זה. השאלה אם כך הדבר או כך היא שאלה הצריכה להיבחן בהליך הערעור ואי אפשר לפוטרה כלאחר יד באמירה כי בית דין זה התיר שינויים.

מן הטעם של החששות האמורים שבשלהם נקבעו המנגנונים שבפסק הדין – וגם אם הורינו כי יש מקום לבחון את מידת הצורך במנגנונים אלה, ובהם דווקא, גם כעת – אין מקום לאמירות שבתגובה המייחסות לעמדת האם (ושמא גם לפסק הדין) את ראיית הקטינים כבני ערובה.

ו.          הסכמתה העקרונית של האם לחידוש הקשר של האב עם הקטינים, תוך דרישה לפיקוח ולאמצעים שיבטיחו כי חידוש הקשר לא יביא לפגיעה בטובת הקטינים, אינה מלמדת כי יש לדחות את טענותיה וכי שׂמה היא את רצונותיה למעלה מטובת הקטינים אלא את ההפך.

גם רצונם של הקטינים עצמם בחידוש הקשר אינו מחזק את הטענות נגד האם אלא דווקא להפך. ודוק: רצון של קטין (וגם של בגיר) להיות בקשר עם אביו מולידו הוא טבעי, נכון ובריא, אלא שיש שהוא מדוכא על ידי הסתה מצד האם (כפי שיש גם להפך). לו הייתה האם שבנידוננו כזו המשימה את רצונותיה שלה למעלה מטובת הקטינים סביר להניח כי אכן הייתה מסיתה אותם, נוכח מעללי האב היו לה לכאורה האמצעים לכך, ונוכח העדר הקשר בין האב לקטינים הייתה הקרקע לכאורה פורייה לכך. אם בפועל הקטינים רוצים בקשר ואף האם עצמה אומרת זאת ואינה מנסה להציג תמונה שונה, וכך עולה מדברי האפוטרופא לדין עצמה, הרי שאין לנו אלא להסיק כי אין הסתה מצידה וכי אכן טובת הקטינים חשובה לה ודבריה כי מעוניינת היא בחידוש הקשר שלהם עם האב, אלא שסבורה היא כי טובת הקטינים מחייבת תנאים כאלה ואחרים, משמע כי היא עצמה אכן סבורה כך בכנות – אם כי כמובן ייתכן שהדין ייפסק לבסוף בניגוד לעמדתה.

רצונם של הקטנים כשלעצמו הוא אכן שיקול חשוב, ובמידה רבה יש לומר גם כי הוא תנאי הכרחי לחידוש הקשר, אבל מדובר בתנאי הכרחי אך בלתי־מספיק. רצון זה טבעי הוא ובריא, כאמור, אך אם הקטינים אינם מודעים לחששות מפני נזקים העלולים להיגרם מחידוש הקשר – הרי שאנו המודעים להם חייבים ליתן גם להם משקל, ולא לראות את רצון הקטינים כמשקף בוודאות את טובתם. גם בגיר אינו יכול לקבל החלטות בשאלה מה טובתו ומה אינו טובתו כשלא כל הנתונים מונחים לפניו, ועל אחת כמה וכמה שקטין אינו יכול לעשות זאת, וודאי לא כשהרגש הטבעי נוטה אל העבר האחד. הדבר היחיד שיכולים אנו להסיק מרצונם של הקטינים ומאי־מודעותם, לכאורה, לחששות הוא כאמור לעיל כי האם כפי הנראה אכן נהגה כראוי ולא עירבה את הקטינים בחששות ובעובדות שעמדו בבסיס פסק הדין וודאי לא הסיתה וטיפחה בקרבם חששות מקשר עם האב.

וגם כאן נאמר כי אין זאת אומרת כי יש לקבל את עמדת האם, אבל יש באמור כדי לשלול במידה רבה את החשש שמונעת היא עצמה מכוונה לסכל את חידוש הקשר במנותק מטובת הילדים וכדי לקבוע במידה רבה של ודאות כי בעצמה אכן סבורה היא כי טובת הילדים מחייבת את שינוי החלטתו של בית דין קמא, וטענותיה בעניין זה ראויות לבחינה.

ז.          לא מצאתי בתשובת האפוטרופא לדין דברים שיניחו את דעתי גם בנוגע לטענה כי החלטת בית הדין קמא ניתנה ללא חוות דעת מקצועית (להבדיל מטיעוניה של האפוטרופא לדין שכאמור בדבריה עצמה ובצדק אינה הגורם המקצועי האמור ליתן חוות דעת בעניין אלא גורם האמור לייצג את הקטינים) – והאמירה כי חידוש הקשר ילווה בכל מקרה על ידי גורם מקצועי אינה מניחה את דעתי לא בנוגע לאי־קבלת חוות דעת מקצועית טרם ההחלטה על המתווה לחידוש הקשר, חוות דעת הנחוצה כדי לגבש עמדה גם בנוגע לחששות השונים ובפרט בהינתן שהחששות נתמכו בעבר גם בחוות דעת ברורות וחד משמעיות של שירותי הרווחה ומתבקש כי קביעה בדבר שינוי עובדתי במצב תיעשה גם היא לאחר חוות דעת כזו.

טענתה הצודקת כשלעצמה של האפוטרופא לדין כי אין היא גורם מקצועי ממליץ אינה עילה לדחיית הערעור אלא להפך – עילה המחזקת את הטענה כי לא זו בלבד שההחלטה ניתנה ללא חוות דעת מקצועית אלא שהיא אף ניתנה על בסיס עמדה של מי שמוגדר "צד" בהליך (אף כי אינו מונע מאינטרס אישי) שבית הדין משום מה נהג בה, כפי העולה מלשונו כבהמלצה מקצועית שאותה אימץ.

אין בתגובת האפוטרופא לדין מענה של ממש לטענה כי בית הדין לא כלל בהחלטתו נימוק כלשהו היכול ללמד על הפעלת שיקול דעת עצמאי אף שגם היא מודה כי חובתו לעשות כך ולא לפעול כ"חותמת גומי" להמלצה מקצועית ולא כל שכן ל"המלצה" של "צד" בהליך. האמירה כי בית הדין עצמו יזם את בחינת חידוש הקשר ואינו "חותמת גומי" להמלצה או בקשה כלשהי אינה מניחה את הדעת, שכן השאלה העומדת לדיון אינה אם צדק בית הדין בהחלטה שיש לבחון אפשרות זו או לא אלא אם צדק בהחלטה שאכן אפשר לחדש את הקשר ובעיקר אם צדק במתווה שקבע לחידוש הקשר – מתווה לאמור: תנאים ובטוחות מן העבר האחד, אל מול החששות השונים, ודרך חידוש הקשר – מפגשים מפוקחים או שאינם כאלה והמעבר מאלה לאלה וכו'.

אין בדברים מענה על הטענה בדבר אי־קיום דיון פרונטלי ושמיעת הטענות (אף שמהותית מדובר למעשה בהליך חדש), ואף חקירה על אודותיהן, לרבות חקירתה שלה שהייתה אפשרית גם לו הייתה גורם מקצועי, אם כי לא הייתה מתחייבת, וודאי שהייתה נדרשת בהיותה "צד".

ולמעשה לוקה ההחלטה גם בהעדר נימוקים כמתחייב, שכן אם כשיש טענות של שני צדדים והמלצה מקצועית שאותה מאמץ בית הדין אפשר לראות בעצם ההפניה להמלצה ולנימוקיה סוג של הנמקה להכרעה השיפוטית (אף שגם אותה אפשר לתקוף כטענות כנ"ל ובאחרות) – החלטה המאמצת עמדתו של "צד" להליך ודאי אינה יכולה להיחשב כמנומקת בהעדר הנמקה להעדפת עמדתו של אותו צד, וכינויה של אותה עמדה "המלצה" אינו משנה זאת.

אכן אפשר לטעון כי ה"צד" המדובר הוא הילדים ש"עמדתם" המובעת באמצעות האפוטרופא לדין היא המכרעת, ואפשר אף לנמק ולומר כי עמדת האפוטרופא לדין אובייקטיבית יותר משל ההורים, וזו הלוא הסיבה למינויה, אך אפילו נימוק זה חסר מן הספר ואינו מפורש בהחלטתו של בית דין קמא, והשערה בדבר קיומו – אינה מספקת, ולא כל שכן שאף לו נכתב בפירוש – ואף כי אכן יש לדברים אלה משקל – אין בכך כדי לחסום את האפשרות לטעון נגד קביעה זו ולהעלות שיקולים, טיעונים וראיות המנוגדות לעמדה זו, את הצורך לשלול טיעונים כאלה אם עלו ואת הזכות לערער אם לא התאפשרה העלאתם.

יכולים אנו להאריך עוד ולבחון בנוגע לאלה מן הסעיפים שבכתב הערעור יש תשובה לכאורית בכתב התשובה של האפוטרופא לדין ובנוגע לאלה לא, אך אין כאן המקום לאריכות זו ואין בה צורך. האמור לעיל די בו כדי להבהיר מדוע נראה כי יש יסוד לפחות לחלק מן הטענות שבערעור ומדוע יש, לפיכך, לשמוע את הערעור ואין מקום לדחותו על הסף.

מסקנת הדברים היא אפוא, וכאמור לעיל, כי יש לקבוע מועד לשמיעת הערעור.

ח.         לפיכך אני מורה:

1.      מזכירות בית הדין תקבע מועד לדיון בערעור.

2.      בקשתו של המשיב למתן ארכה נוספת להגשת תגובתו לערעור – נדחית. ארכות ניתנו די והותר ולפנים משורת הדין, ולכאורה גם תוך שהמשיב משטה בבית הדין ובמערערת. לא עוד.

3.      בא כוחו הפורש של המשיב, עו"ד [ק'], והמשיב עצמו – אם ירצה – יגישו לבית הדין בתוך עשרה ימים הודעות מפורטות להבהרת ההתנהלות האמורה מצידם, וכאמור בסעיף ג' להחלטה זו. הודעת

עו"ד [ק'] תהיה בשם עצמו ותלווה בתצהיר בדבר אמיתת הכתוב בה.

לאחר הגשת ההודעות (או חלוף המועד האמור בהעדרן) ייתן בית הדין את דעתו על האפשרות לחייב מי מהם או את שניהם בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין ההתנהלות האמורה.

4. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים ושל עו"ד [ק'].

ניתן ביום כ"ו באדר ב' התשפ"ב (29.3.2022).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה