הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור

אי חיוב משיב בהוצאות המערערת למרות קבלת הערעור / בית הדין הגדול 1321879/1

הרב שלמה שפירא ( בית הדין הרבני הגדול)
הרב שלמה שפירא קבע כי קבלת ערעור אין פירושו השתת הוצאות על המשיב.

ב"ה

תיק 1321879/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שלום טובי)

נגד

המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד ליהי איינס)

הנדון: אי־חיובו של משיב, בדרך כלל, בהוצאות המערער למרות קבלת הערעור לעומת חיוב המערער אם נדחה

החלטה

בפסק דיננו נקבע מפורשות כי אין צו להוצאות.

כידוע אין בית דיננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו עצמו ובקשה לשינוי החלטה או לסתירת הדין מצריכה עמידה בתנאי תקנות הדיון בעניין זה – מה שאינו מתקיים בבקשת המערערת לפסיקת הוצאות לטובתה בניגוד לקביעה שבפסק הדין.

מן הדין די בכך כדי לדחות את הבקשה, אך כדי להפיס את דעת המערערת ולמנוע תחושה כי בקשתה נדחית מטעמי פרוצדורה גרידא וכי אולי מן הדין היה מקום לפסוק כי זכאית היא להוצאות, נבהיר קצרות כי אין מקום להשוואה בין הקביעה שנקבע בהחלטה, בתחילת ההליך, בנוגע לאפשרות שיימצא הערעור ערעור סרק, כי אם כך יהיה יושתו הוצאות על המערערת לבין הדרישה להשית הוצאות על המשיב.

עיקרו של דין תורה הוא כי אין החייב בדין משלם הוצאות משפט לשכנגדו, שזכה בדין. החריגים לכלל זה פורטו, הוסברו ונומקו לא אחת בפסקי דין ובהחלטות.

לדוגמה בלבד אציין להחלטה מי"א בתמוז התש"ף (3.7.2020) בתיק 1253916/1 (פורסמה) ‏ולזו שמכ"ח בשבט התשע"ח (13.2.2018) בתיק 1074520/3 (אף היא פורסמה)‏‏ שבה, בהקשר לבקשה דומה לזו שלפנינו עתה, הסביר בית דיננו את העקרונות ההלכתיים וסיכם (אף שיש לאמור שם יוצאים מן הכלל):

א. מי שהגיש ערעור וערעורו התקבל – אין מקום לחייב המשיב בהוצאותיו.

ב. מי שהגיש ערעור וערעורו נדחה – יש מקום לחייב את המערער לשלם למשיב את הוצאותיו.

ג. לפיכך יש לקבוע שאף שבית הדין חייב את המערער בהוצאות המשיבה, בערעורו הראשון שנדחה – אין לחייב המשיבה בהוצאות ערעור זה, שבו התקבל ערעורו.

הרוצה להרחיב את יריעת ידיעותיו בעניין יפנה לשהוסבר בהחלטות האמורות ורבות אחרות. בהחלטה זו וכשכל הצורך הוא כאמור "להפיס את הדעת" דיינו שנאמר בתמצית נאמר כי החריג, ביחס לכלל שאין לחייב בהוצאות, הרלוונטי לענייננו הוא החריג (שהוא גם העילה העיקרית והנפוצה לחיובי הוצאות) של הליך סרק, היינו כי אחד הצדדים גרר את חברו להליך מיותר והסב לו בכך הוצאות, תוך שהוא יודע מראש, או למצער אמור לדעת כי ההליך שהוא נוקט הוא הליך סרק, או כשהליך זה בא לאחר שהעניין כבר נדון והוכרע בבית הדין ויוזם ההליך הנוסף מבקש לשנות משהוכרע, היינו מערער (או מבקש את סתירת הדין).

המשיב, לפיכך, כמעט לעולם אינו מחויב בהוצאות בדין תורה. "כמעט" כיוון שייתכן מקרה שאף שההליך ככלל לא היה הליך סרק הוגשו במהלכו בקשות סרק או שדיון שנקבע היה סרק באשמתו (בגין אי התייצבותו וללא שיהיה לכך טעם המניח את הדעת), שאזי ייתכן שיחול חיוב הוצאות בגין אותה בקשה ספציפית או אותו דיון, וכן כיוון שייתכנו מקרים שפסק הדין בערעור יקבע כי המשיב פעל בזדון ובמרמה והונה את בית דין קמא, וכך השיג את פסק הדין המעורער ואילץ את המערער לערער, ובדומה למקרים של נתבע שפעל בזדון ובחוסר תום לב, העשוי להתחייב בהוצאות אף בבית דין קמא. חריג זה ייתכן כמובן רק כשהמחלוקת העיקרית שהוכרעה בערעור היא עובדתית (וכמובן, לא בכל מחלוקת עובדתית אפשר לקבוע כך), אך לא שעה שמדובר במחלוקת הלכתית או משפטית כפי שהיה בהליך שלפנינו.

פרט למקרים נדירים אלה אין מקום לחיוב משיב בהוצאות, שכן הוא אינו "גורר" את המערער להליך אלא נגרר על ידו (גם אם בדיעבד מתברר שנגרר בצדק ולכן אין הוא זכאי להחזר הוצאותיו שלו), ומובן מאליו שאי אפשר להאשימו על בקשתו להותיר על כנה פסיקה שניתנה בסמכות על ידי בית דין קמא אך בשל אי־נשיאתה חן בעיני המערער, וכך אף אם לבסוף נקבע כי צדק המערער בכך, ועל אחת כמה וכמה שכך הדבר במשיב שגם בבית דין קמא היה "נתבע" ולא "תובע" – הגיב להליך שיזם המערער (שם התובע) ולא יזם את ההליך וגרר אליו את שכנגדו.

ה"תלונה" בערעור אינה נגד המשיב אלא נגד בית הדין קמא שלדברי המערער טעה, טעות שהמשיב מרוצה ממנה אבל אינו "אשם" בה, וכך בוודאי כשאין מדובר בטעות עובדתית אלא בטעות הלכתית או משפטית, ולפיכך גם את התקבלה טענה זו אין בהתנהלותו המשפטית של המשיב (שעליה אנו דנים עתה, לא על התנהלותו במהלך חייהם של הצדדים) בדל של אשמה ולא קמה כל עילה לחיובו בהוצאות.

ההחלטה מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום י"א בשבט התשפ"ב (13.1.2022).

הרב שלמה שפירא

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה