הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא

תביעת שלום בית שאינה כנה / בית הדין פתח תקוה 1178793/2

הרב אברהם שמן, הרב אברהם אבידר, הרב דוד גרוזמן ( בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה)
בית הדין דחה את תביעת האשה לשלום בית, וקבע שעליה להתגרש, לאחר שנוכח שאין סיכוי לשלום בית, ואף האשה עצמה אינה חפצה בו, כמוכח מהתנהגותה.

ב"ה

תיק 1178793/2

בבית הדין הרבני פתח תקווה

לפני כבוד הדיינים:

הרב אברהם שמן, הרב אברהם אבידר, הרב דוד גרוזמן

התובע:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד שאול דחבש)

נגד

הנתבעת:         פלונית (ע"י ב"כ עו"ד רן רייכמן)

הנדון: חיוב בגט לאשה המבקשת שלום בית אך תבעה בבית המשפט מוניטין אישי ונכסי קריירה

פסק דין

בפנינו תביעת גירושין שהגיש התובע, וכנגדה תביעת שלום בית שהגישה הנתבעת.

כמו כן בפנינו קיים צו עיכוב למכירת הבית.

הצדדים נישאו בשנת 1997 ולהם 4 ילדים.

תיק גירושין נפתח על ידי הבעל בתאריך ל' בסיון תשע"ח (13.6.18), וכנגד פתחה האשה תיק שלום בית בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ח (8.7.18).

בתיק זה התנהלו דיוני חקירות והוכחות , אחריהם הצדדים הגישו את סיכומיהם.

להלן טענות הצדדים:

טענות הבעל

בפני ביה"ד התקיים דיון ביום ל' בתשרי תשע"ט (9.10.18) , אליו הופיעו הצדדים ובאי כוחם והציגו את עמדתם.

נתמצת את הדברים כפי שהובאו בפרוטוקול הדיון:

ביה"ד: למה אתה רוצה להתגרש?

הבעל: אנחנו נשואים 20 שנה, הנישואין לא היו טובים, אבל החיים זרמו, שבוע אחרי החתונה דיברנו על גירושין והיא בכתה, כל הזמן זה הולך עם בכי, היא שקועה בעבודה ואני בבית, אני עו"ד, היה בינינו ריחוק.

[...]

הבעל: המשבר היה בסוף 2013 כשעברנו לבית החדש כשנולדה הילדה מ', ושם התחיל המשבר בתחילת 2014, אני יותר חברתי, יותר מעורב, והיא לא. הכרתי חברים למושב, יוצאים יחד לבילויים במושב ק', והיא לא התחברה לכלום.

הבעל: [...] אבל הנתק הגיע לרמה האישית, הציק לה שאני מבלה ויוצא לטיולים, וזה בא על חשבון יחסי האישות, היא יודעת להציק בזה, אין בינינו יחסי אישות כבר כשלש שנים.

ביה"ד: ואתם גרים יחד?

הבעל: כן, אני שוקל לעזוב, כי זה כבר התחיל לפגוע בילדים.

ביה"ד: מי מנע?

הבעל: היא מנעה, לא רק עכשיו, כל הזמן הייתה מניעה, בשיא היה שנה שבה לא קיימנו יחסים, כל פעם היו מניעות,

ביה"ד: ניסית לקחת אותה לייעוץ?

הבעל: אותה מעניין הכסף, היא רצתה שאלך לייעוץ כלכלי. הלכנו לטיפולים אצל אחת בשם ד', ואז היא הפסיקה זה היה ביוני 2015, ואחרי זה היא רצתה ללכת לעוד מטפלת במכון א', ל-10 טיפולים, ושם אני ראיתי שזה לא מתאים כי היא לא עשתה כלום. וזה נכשל. זה היה בערך ב2016. המצב בבית בלתי נסבל, היא מסיתה את הבנות, הבנות בורחות מהבית, הבת שלי מאושפזת בגלל אלכוהול [...].

ביה"ד: אתם עורכים סעודת סוף שבוע משותפת?

הבעל: מידי פעם, אנחנו מסורתיים, היא בורחת להורים שלה.

ביה"ד: מי היה מבשל?

הבעל: אני הייתי מבשל רק אני מטפל בילדים. זה היה מהתחלה. זו הייתה ההסכמה בינינו.

ביה"ד: יש לך מה להוסיף?

הבעל: המצב גורם לי סבל ומפח נפש, אני לא רוצה למרוח, אני לא רוצה אותה. אני רוצה לסגור את העניינים. אני רואה משפחות במושב, היא הרוויחה ממה שהתנהלנו [...].

טענות האישה

נצטט מתוך פרוטוקול הדיון את עיקר טענות האישה:

ביה"ד: תשיבי לו עניינית למה שהוא טוען שהבעיות התחילו מהתחלה.

האישה: אני מכחישה מה שהוא אומר, אמנם היו עליות וירידות, לא סתם הבאנו ארבעה ילדים, הכול היה בסדר, לא היו תלונות מצידו, אם היו בעיות מדוע הוא לא רצה ייעוץ זוגי? המשבר התחיל כשעברנו למושב, והוא הכיר כמה גברים שלא עושים כלום, "פרלמנט", שכל הזמן מציקים לו וצוחקים עליו שלא עושה כלום, אני ידעתי רק על בילויים עם הגברים, אחר כך נודע לי באוגוסט 2017 שיש לו קשר עם שכנה מהמושב [...].

ביה"ד: את יודעת את זה בידיעה?

האישה: בידיעה, הוא הכניס אותה הביתה וניסה להפוך אותה לחברה שלי, הוא דאג אפילו בתשעה באב שהיא תיקח אותי לטיול, והזדעזעתי לגלות שהוא מנהל רומן מחוץ לנישואין.

ביה"ד: מה העלה אצלך את החשד?

האישה: הוא התחיל לבלות בלילות, שמה ר'.

ביה"ד: אתה מכיר אישה כזו?

הבעל: כן, אין לי אתה שום קשר אינטימי, הילדים חברים בבית הספר, ישנתי כל לילה בבית, אני לא יודעת על מה היא מדברת, היא גרושה ועזרתי לה כעו"ד בהסכם הגירושין, ומעבר לכך אין קשר אינטימי, יש לנו חברות בלבד.

ביה"ד: אתה יוצא אתה לבילויים?

הבעל: נפגשנו רק לצורך [...] אני בבית כל יום, אני לא יוצא אתה בלילה.

ביה"ד: תמשיכי. מתי נפסקו יחסי האישות.

האישה: מאז אוגוסט 2017, הוא יזם את ההפסקה, הוא טען שזה משהו תורשתי שיש לו בעיה מינית מעל גיל חמישים.

ביה"ד: תתייחסי למה שבעלך אמר שהלכתם לייעוץ בשנת 2016, והייעוץ לא הצליח, אולי זה גרם לו למשבר?

האישה: הוא כבר היה איתה בקשר כבר מאז. הייעוץ הזוגי אני יזמתי בעקבות המידור הכלכלי שנהג כלפי, הוא הפסיק להכניס כסף לחשבון המשותף, הוא טען שיש לו הצעה מלשכת עורכי הדין לחשבון בנק אחר, מה שגרם לי ללכת לטיפול, זה בגלל שיש לו חבר נפש שאת כל הקניות לבית הוא עושה רק איתו. אפילו את המקרר לבית הוא קנה איתו. אמרתי לו – "אני אישתך, מה זה?".

ביה"ד: במצב הנוכחי, שהבעל אומר שזה נגמר, מה עמדתך? את חושבת שאפשר לעשות החייאה לנישואין שכבר מתו?

האישה: הוא לא רוצה בגלל שיש לו מישהי אחרת, אם הוא ינתק איתה את הקשר [...].

ביה"ד: אתה מוכן ללכת לייעוץ נוסף?

הבעל: לא נוגע יותר באישה הזו ולא מתקרב אליה.

ביה"ד: נראה לך שאפשר לעשות שלום עם אדם כזה?

האישה: שינסה. שינתק איתה את הקשר, המשפחה שלנו לא מבינה מה קרה לו.

ביה"ד: את אומרת שכבר שנה וחצי שאין ביניכם כלום.

האישה: יש בינינו הרבה חוץ מקשר מיני, להיפך מאז הוא משקיע יותר בבית.

כך שהצדדים נכון להיום פרודים כבר שש שנים - לטענת הבעל, וארבע וחצי שנים - לטענת האישה.

לטענת האישה הפירוד החל מחמת קשר רומנטי שניהל הבעל עם אישה מהישוב שבו הם גרים ואילו לטענת הבעל הפירוד נבע מחמת חוסר ההתאמה בינו לבין אשתו.

הבעל תובע גירושין והאישה מאמינה כי אם יעזוב את האישה שעמה הוא חי יש סיכוי לשלום בית.

בית הדין הטיל עיקול על נכסי בני הזוג בתארך ו' באב תשע"ח (18.7.18).

בכפוף לתביעת הגירושין מבקש הבעל לבטל את העיקול שהוטל על נכסיו.

תמצית טיעוני הבעל והאישה ע"פ הסיכומים

תמצית סיכומי הבעל:

א. הוכח בבית משפט כי האישה מנכרת את ילדי הצדדים מהבעל – מוכח שאין היא רוצה אותו.

ב. שלל תביעות רכושיות ומציקות שהאישה יזמה כנגד הבעל – מוכח שהאישה אינו מעוניינת בו.

ג. תכנית רב שלבית להותרת צו עיקול הנכסים על כנו למשך שנים – כחלק מההצקה.

ד. הפירוד ארוך וממושך – סברת ר' חיים פלאג'י זלה"ה.

ה. למעשה שני הצדדים אינם מעוניינים זה בזה.

ו. אין סיכוי לשלום בית.

ז. הטיפולים הזוגיים לא צלחו.

ח. האישה משתמשת בבית הדין כמנוף לחץ להשגת הישגים רכושיים.

ט. פיצול התביעות מלמד על מגמתה האמיתית של האישה.

י. לא הוכח מאומה אודות הקשר עם הנטענת.

יא. מצרף את דו"ח האקטואר ובקשת האישה למוניטין של הבעל דבר המלמד על אי רצונה בו.

ועוד טענות המגובות בראיות ומסמכים.

תמצית סיכומי האישה:

א. תביעת הבעל אינה כנה ויש לדחותה.

ב. הטיפוליים הזוגיים לא צלחו בשל מעורבותה של אישה ברקע.

ג. אין כל עילה המצדיקה את תביעת הגירושין של הבעל.

ד. אם לדברי הבעל מתחילת הנישואין כבר דברו על גירושין – לא היו ממשיכים את הנישואין הללו 23 שנים.

ה. תביעותיה הרכושיות נועדו לשמירת זכויותיה הכלכליות בלבד.

ו. מביאה אסמכתאות לכך שאין לקבל את תביעת הגירושין של הבעל.

ז. מביאה אסמכתאות שאין להסתמך על דינו של ר' חיים פלאג'י זלה"ה.

ח. מוכיחה כי הבעל שיקר לבית הדין.

ט. מוכיחה כי הבעל ניהל יחסי אישות עם הנטענת עוד קודם לגירושיה.

י. מוכיחה כי לאישה קשר מצוין עם משפחת הבעל.

ועוד טענות המגובות בראיות ובמסמכים.

דיון והכרעה

בתביעות אלו נערכו דיונים רבים שכללו דיוני חקירות הוכחות ועדויות.

נחלק את הכרעת הדין לשלשה נושאים:

1. תביעת הגירושין של הבעל.

2. תביעת שלום בית של האישה.

3. צו העיקול.

1. תביעת הגירושין של הבעל

הבעל תובע גירושין. אולם צודק בא כוח האישה כי לא הוכח כל אמתלא לתביעת הגירושין.

בית דין לא יכול לקבל את תביעת הגירושין של הבעל כפי שהיא היות והבעל לא העלה כל ראיה לכך שיש צדק בתביעת הגירושין שלו.

טענת הבעל כי האישה מאוסה עליו אינה מתקבלת אף לא בגדר "טענה שאינה מבוררת" וכל שכן אינה עומדת בקריטריונים של "טענה מבוררת", זאת משום שהוכח כי הבעל חי עם אישה זרה וכי הקשר בין הבעל לבין האישה הזרה נוצר זמן רב קודם לתביעת הגירושין.

נזכיר כי הבעל תבע תביעת גירושין בתאריך ל' בסיון תשע"ח (13.6.2018) אך העדויות שהוצגו, הן דברי החוקר והן הצילומים שהציג, מראים כי לבעל ולנטענת היה קשר אינטימי חודשים רבים קודם לתביעת הגירושין, כך שברור שלנטענת יש חלק בתביעת הגירושין הזו.

טענת "מאיסה עליי" תתקבל כאשר לבית הדין ברורה טענתו שאינו חפץ באשתו במידה וטענתו נטולת סיבות ואינטרסים, בין אם הסיבה מוצדקת ובין אם לאו, בית הדין אינו יכול "להיכנס ללב" של התובע, אך יכול לבחון את מידת מהימנות טענתו בהתאם לנסיבות, וכשהוא רואה סיבה הגיונית למאיסתו, ניתן לקבל טענה זו.

אולם כשברור לבית הדין כי בבסיס תביעתו לגירושין לא עומד אלא חפצו באישה זרה – בית הדין לא יקבל את תביעת הגירושין מטעם "מאיסה עליי".

אולם אף שבית הדין לא מקבל את תביעת הגירושין מעילותיו של הבעל ואין הוא מחייב את האישה על פי תביעתו ועילותיו – להתגרש, אין זה אומר שהבעל חפץ באשתו, אין זה אומר שהוא מעוניין בה. ברור מעל לכל פסק כי הבעל אינו חפץ באשתו והוא מורד בה והסיכוי כי הבעל ישוב לשלום בית אינו קיים.

2. תביעת שלום בית של האישה

כלפי תביעת שלום בית של האישה – בית הדין נאלץ לדחות את תביעתה זו משתי סיבות:

א. אין סיכוי לשלום בית.

ב. האישה אינה חפצה בבעלה.

נקדיש כמה מילים לבסס קביעות אלו.

א. אין סיכוי לשלום בית

תביעת שלום בית נמדדת לא רק בכנותה אלא אף בסיכוי להשבה לשלום בית. לו לבעל לא הייתה אישה ברקע, לו הפירוד היה קצר, לו לא היו תביעות רבות נוספות בערכאות השונות – אפשר ובית הדין היה מקבל את תביעת האישה לשלום בית.

אולם לאור הפירוד הארוך בין הצדדים, הימנעות ארוכה מיחסי אישות, כשש שנים לטענת הבעל או כארבע שנים לטענת האישה, ניהול מערכת ענפה של תביעות בערכאות שונות, יוצרים מצג אמיתי כי הקרע בין הצדדים כה עמוק, שלבית הדין ברור כי אין סיכוי לשלום בית לשוב ולשכון בין הצדדים.

יובהר כי לא הוכח כי האישה אשמה בפירוד, ובית הדין לא מצא דופי בהתנהגותה. אולם בכדי שתביעת שלום בית תוכל להתקבל צריך להציג בפני בית הדין שיישנם לפחות זרעים, גרעינים או שורשים של האלמנטים הבסיסיים של חיי אהבה, שייתכן שעליהם יוכלו הצדדים לבנות מחדש את חיי השיתוף.

לא זה המצב במקרה דנן.

חמשה דיונים של הצדדים הספיקו לבית הדין להבחין להרגיש ולמדוד את הלך הרוחות בין הצדדים ולקבוע כי אפסו הסיכויים לשלום בית.

רבים מהדיינים מביאים את אשר כתב הגאון הרב אטלס זצ"ל שדבריו הובאו בספר שורת הדין (חלק ו עמוד קמ'):

"בתביעות לשלום בית חובה על בית הדין לבדוק ולבחון האם אין בה משום הערמה ומרמה. הדרך היחידה לעמוד על כנות התביעה האם היא הוגשה בתום לב אם לאו, היא רק בדרך "אומדנא". שהרי בתביעות לשלום בית אין בידי בעלי הדין האמצעים והכלים להוכיח ולבסס את תביעותיהם וטענותיהם, שהרי הטענות שביניהם הם בתחום שבינו לבינה, ולכן הדרך של ה"אומדנא" היא הכלי היחיד להגיע לבירור התביעות. על מנת להגיע לאומדנות מוכיחות חייב בית הדין להכנס לפני ולפנים של חיי בני הזוג והחיים המשותפים, וכיצד התנהלו לפני הגשת התביעות. אין לבית הדין להתייחס אך ורק לעובדות ולהתנהגות הצדדים כפי שהן בעת הדיונים, היות ולתביעה לשלום בית עלולות להיות מגמות פסולות והכותרת "שלום בית" יכולה להיות מסך עשן וכסות עיניים להסתרת הכוונה האמיתית להפיק תועלת ממונית".

במקרה דידן כאמור הזוג בפירוד מוחלט וכל אחד חי בדירה אחרת כבר יותר משנה, כשהבעל כבר פצח לו בחיי זוגיות עם אישה אחרת, כך שאין בית הדין רואה סכוי לשלום בית.

אף אילו לא היינו מטילים את האשמה במצב עגום זה על אף אחד מהצדדים, העובדה היא כי הזוג בפירוד מזה זמן רב! כמו כן איננו אומרים כי מאן דהו מהצדדים טוען את טענתו לצורך הטבה ממונית, אולם בהתחשב ביחסים העכורים בין הצדדים, ולאחר שנוכחנו שאין רצון אמתי וכנה של מי מהם לשוב לשלום בית ובהעדר סיכוי לשלום בית ניתן לקבוע כי על הצדדים להיפרד.

וכך נכתב בפסק של ביה"ד הגדול (פס"ד משנת תשנ"ה בראשות הגר"מ אליהו, הרב דיכובסקי והרב נדב משנת תשנ"ה (לא פורסם)):

"בהיעדר סיכוי לשלום בית, אין לבית הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש, אין כאן אשמה חד צדדית, אלא קביעת עובדה שחיי הנישואין הגיעו לקיצן וכו' [...] זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר."

ועיין בשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ד סימן ט"ו):

"ובדבר איש ואישה שזה הרבה שנים שליכא שלום בית, וכבר שנה וחצי דרים במקומות מופרדים, וכבר ישבו בית דין חשוב ולא עלה בידם לעשות שלום ביניהם. וראינו גילוי דעת חתום מהבית דין שלא הועיל כל השתדלותם לעשות שלום, וכנראה מזה שהבית דין סובר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, אז מדין התורה באופן כזה מוכרחים להתגרש ואין רשות לשום צד לעגן, לא הבעל את אשתו ולא האישה את הבעל, בשום עיכוב מצד תביעת ממון. אלא צריכים לילך לפני בית דין לסדר התביעות בענייני ממון ולסדר נתינת וקבלת הגט. ואם האישה תסרב לבוא לבית הדין, יהיה הרשות להבית דין ליתן להבעל היתר של מאה רבנים בהשלשת גט והשלשת סך ממון הגון שיראו הבית דין בדעתן כדין התורה".

לאחר העיון בכתבי הטענות ולאור הדברים ששמעו בדיונים שלפנינו ברור לבית הדין כי זהו המצב במקרה שלפנינו.

על כן דין תביעת שלום בית להידחות.

ב. האישה אינה חפצה בבעלה

לאחר שיקול דעת עמוק ולאחר חשיבה מרובה בית הדין הגיע למסקנה כי אף האישה אינה מעוניינת בבעלה.

בית הדין הגיע למסקנה זו משתי סיבות:

א. כבר אמרו חז"ל אין אישה מתקנאת אלא בירך חברתה (מגילה יג.) וכיצד ניתן לומר שתביעת האישה לשלום בית היא כנה והאישה חפצה בבעל הזה שנטש אותה לטובת אישה אחרת, כאשר לטענתה הם חיים כבעל ואישה לכל דבר? אין זה אלא טענה מהשפה ולחוץ. ברור לנו שלאור נסיבות אלו ולאחר פירוד של שנים ארוכות, האישה אינה חפצה בבעלה, וכיצד אם כן ניתן לבא ולטעון שהיא רוצה שלום בית עם בעל כזה?

כאשר האישה מנהלת דיונים המוכיחים את בגידתו של הבעל עם אישה זרה, שוכרת חוקרים, מציגה עובדות, והיא אף נלחמת על צדקת דבריה – אי אפשר שמלחמה זו לא תיצור שנאה ופירוד בינה לבין בעלה.

ב. סיבה נוספת שבגינה ברור לבית הדין כי פני האישה לפירוד ואין בליבה מאומה כלפי בעלה (אף שלא באשמתה) היא תוכן תביעותיה הרכושיות שבבית משפט.

בדיונים ובסיכומים טרח בא כוח האישה כי עיקר תביעותיה הרכושיות נועדו לשמירת זכויותיה הכלכליות גרידא, לבל יבריח הבעל או יעלים רכוש וכסף שעל פי החוק הינו משותף.

אולם לאחר עיון בתביעות המרובות בבית משפט, נוכחנו לדעת כי תביעות האישה אינן רק לצורך שמירת הזכויות כפי שמופיע בכותרתן של התביעות אלא תוכנן הוא תוכן התקפי שלא משאיר ספק אודות כוונת מגיש התביעה.

כאשר מגישים תביעה לצורך שמירת זכויות כגון צו עיקול נכסים למנוע כל דיספוזיציה בנכס - יש לראות זאת כשמירת המצב הקיים.

אף שמגישים בקשה לשמירת הזכויות הפנסיוניות ומטילים עיקול על קופות שונות לבל יעשו בהם שימוש שייגרע כוחה של האישה בהם - אף זאת מקובל.

אולם כאשר תובעים בבית משפט – תביעת מוניטין, נכסי קריירה וכושר השתכרות – ברור כי הצדדים מצויים במלחמה ולא רק בקרב הגנה.

גם אם נניח כי תחילת התביעות היו לצורך הגנה ושמירת הזכויות, אך עם התקדמות התביעות ניכר כי המוח חושב "מלחמה", הלב מרגיש "מלחמה" והרגשות החיוביים אף אם היו מתחילה, כבר בטלו ואינן.

לבית הדין ברור כי האישה מזמן הבינה כי תמו חיי הנישואין אף שלא באשמתה ואין טעם להמשיך את החיים ב"נדמה לי". קשה לקבל את הטענה כי האישה רוצה את בעלה כשהיא אומרת בבית משפט:

"גיליתי שלפני חצי שנה חייתי עם בעל שחשבתי שאני סומכת עליו ובוטחת בו. גיליתי מציאות חדשה וכואבת. זה כואב לי שזה מול בעל שבטחתי בו וסמכתי עליו. גיליתי שלבחור יש מאהבת. אני לא סומכת עליו ולא בוטחת בו."

לא שאנו צריכים ראיה מכך, ברור לנו הדבר כי אישה שלטענתה בעלה בגד בה, הרי מעתה היא אינה סומכת עליו כלל וכלל, אולם טוב הדבר שהדברים הוחצנו ונכתבו כך שהם יכולים לגלות לנו את אשר האישה מרגישה.

לביסוס טענה זו כי מאופי התביעות ניתן ללמוד את רגשות התובע ואת מגמתו ניתן ללמוד מעניין דומה לעניין טענת "מאיס עליי".

עוד נוסיף את האמור בשו"ת בית יוסף שכאשר האישה תובעת תביעות משפטיות - נכלל בהליך זה רגשותיה השליליות כלפי בעלה:

הנה בשו"ת בית יוסף (דיני יבום וחליצה סי' ב') דן בעניין יבמה שאינה רוצה להתייבם מכמה סיבות ובין השאר שהיבם נשוי והוא עני ואינו יכול לפרנסה, והשואל שם דן תחילה בדעת האומרים שמצוות חליצה קודמת, ולשיטה זו ניתן לכפות את היבם וכתב וזה לשונו:

"וכתב מהרי"ק ז"ל, וזה לשונו אלא שרבינו יודאי חולק בשיטת רבו ר"י ז"ל וגם כל הני דס"ל מצות יבום קודמת ס"ל דאין כופין לחלוץ, מכל מקום היכא דאמרה מאיס עלי פשיטא דכופין לחלוץ לדעת רש"י וריא"ף והרמב"ם דאית להו דכופין הבעל לגרש בטענת מאיס עלי, דהא פשיטא דלדידהו לאו דוקא בטענת מאיס עלי אלא כל היכא דבעיא גיטא יהבינן לה לאלתר. וכן לדברי האומרים דרבנן סבוראי תיקנו כך כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה."

היינו שיש לכפות לחלוץ לדעת האומרים שמצוות חליצה קודמת, ואף לרמב"ם הסובר שמצוות יבום קודמת – הרי לשיטתו ניתן לכפות מטעם אחר, שהרי הוא סובר שכל מי שטוענת מאיס עליי ניתן לכפות את הבעל לגרש, וכתב שם הבית יוסף:

"ואף על גב דהאי לא אמרה בפירוש "מאיס עלי" מאחר שטוענת שאין לו במה לפרנסה אין לך מאיס ושנאוי לה יותר ממנו."

חזינן במי שטוענת שהיבם אינו יכול לפרנסה, ניתן ללמוד "שאין לך מאיס ושנוי לה יותר ממנו" וכאמור, אף אנו נוכחנו לדעת בין השאר מאופי הטענות הממוניות בבית המשפט כי לא נותר כל רגש חיובי בין האישה לבעל, ואף האישה אינה חפצה בבעלה.

3. צו העיקול

כאמור לעיל, בית הדין הטיל צו עיקול נכסים על כלל הנכסים של הבעל זאת מתוך מחשבה שיש מקום לתביעת שלום בית של האישה ואפשר שכך היה בעת ההיא.

אולם לאור הדברים האמורים מעלה – בית הדין סבור כי מעתה אין מקום להשארת הצו עיקול על כנו ועל כן דין צו העיקול להתבטל.

מסקנה

לאור פירודם ארוך השנים ולאור הטעמים המנויים לעיל לדעת בית הדין שני הצדדים אינם מעוניינים זה בזה.

כמו כן ברור לבית הדין כי האשם בגירושין הינו הבעל.

ומשכך הם פני הדברים ומאחר שברור לנו שהאישה כיום אינה חפצה עוד בבעלה יש לחייב את האישה בקבלת גט וכדעת רבנו ירוחם שבמקום שאישה אינה חפצה בבעל, וכן הבעל אינו חפץ באישה, יש לחייב ואף לכפות בגט את מעכב הגירושין. ואלו דברי רבנו ירוחם בספר מישרים, חלק שמיני, נתיב שלשה ועשרים :

"וכתב מורי הר' אברהם בן אשמעאל כי נראה לי שאישה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהין לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה"

ועיין בספר "כנס הדיינים – התשס"ח עמוד 109 מה שכתב בזה הרה"ג נחום פרובר שליט"א, בביאור דברי רבינו ירוחם, והאריך שם לבאר שאפילו שהבעל גרם למצב שהאישה לא חפצה בו כיום, מחייבים את האישה להתגרש.

הרב דוד גרוזמן

 

אף אנו מצטרפים לפסק הדין ונימוקיו.

 

הרב אברהם שמן                           הרב אברהם אבידר

 

לאור כל הנ"ל קובע בית הדין כדלהלן:

א. תביעת שלום בית של האישה נדחית.

ב. בית הדין מחייב את האישה בגירושין.

ג. המזכירות תקבע מועד לסידור הגט בין הצדדים.

ד. במידה והאישה תסרב להתגרש – רשאי הבעל לתבוע צווי הגבלה כנגד האישה.

ה. צו העיקול שהוטל על נכסי הבעל בתאריך ו' באב תשע"ח (18.7.18) – מבוטל.

ו. לכשתפתח תביעת כתובה ולאחר ההחלטות בתיק הרכוש בערכאה אחרת – ישקול בית הדין את החלטתו בתביעה זו.

 

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

 

ניתן ביום י"א במרחשון התשפ"ב (17/10/2021).

 

הרב אברהם שמן                           הרב אברהם אבידר                           הרב דוד גרוזמן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה