הרשם לקבלת עדכונים
ג.ז. סיכום שלא בסמכות
במקרים רבים, לא המעסיק עצמו הוא שמסכם את תנאי העבודה והשכר עם העובד אלא נציג מטעמו. הנציג עשוי להיות מתווך, חברת השמה, סמנכ"ל כוח אדם או כל עובד בחברה איתה העובד אמור להתקשר בהסכם.
1. סיכום בהתאם להנחיות או חריגה לרעת העובד
כאשר הסיכום בין העובד לנציג נעשה בדיוק על פי הנחיות המעסיק או על פי רצונו, אין ספק כי הסיכומים מחייבים את שני הצדדים. הוא הדין כאשר ניתן לנציג מרחב של שיקול דעת לנהל משא ומתן ולהגיע לסיכומים עם העובד.
כאשר נציגו של המעסיק סיכם עם העובד סיכום שונה (בין בגובה השכר ובין בשאר תנאי ההעסקה) מזה שנתבקש, שנוטה לרעת העובד, הסיכום תקף, כגון כשהנציג הציע שכר נמוך ממה שהציע המעסיק, והעובד הסכים לכך. זאת כיוון שהשינוי לטובת המעסיק בוודאי היה בסמכותו של הנציג שניהל את המשא ומתן מול העובד[1].
2. חריגה לטובת העובד
כאשר הנציג חרג מסמכותו לטובת העובד, והתחייב לתנאים טובים יותר מאלה שהציע המעסיק, אזי תלוי הדבר באופי המעסיק ובתפקידו של הנציג:
כאשר המעסיק הוא אדם או עסק פרטי והנציג חרג מסמכותו לטובת העובד, ההסכם בטל. אמנם העובד זכאי לשכר עבור העבודה שביצע עד לאותה העת[2], אלא שהשכר אותו יקבל אינו זה שסוכם עליו, אלא השכר המקובל לשלם עבור עבודה מן הסוג הזה ובאיכות הזו, שכן הסיכום התברר כחסר משמעות [3].
לעומת זאת, אם מדובר בנציג של חברה בע"מ שחרג מסמכותו, הרי שעל פי חוקי מדינת ישראל[4] אם העובד לא ידע ולא יכול היה לדעת כי סיכום זה נעשה תוך חריגה מסמכות, ההסכם מחייב את החברה. זו מצידה, יכולה לחייב את הנציג על הנזק שנגרם לה כתוצאה מסיכום זה. חוק זה אמנם שונה מקביעת ההלכה אותה ראינו בפסקה הקודמת, אולם יש לאמץ אותו, שכן מדובר בחוק שנתקן לתקנת הציבור[5] ולכן יש לו תוקף הלכתי[6].
3. חריגה מתנאי המזמין בהעסקה על ידי קבלן
במקרה בו הנציג הציג את עצמו כאילו הוא המעסיק עצמו ולא רק נציג שלו[7], אזי הנציג הוא בגדר קבלן והנציג חייב לשלם לעובד את מלוא שכרו כפי שהתחייב[8].
במקרים רבים העובדים מועסקים על ידי קבלן שיש לו הסכם עם מזמין העבודה. כך שהמזמין משלם לקבלן, והקבלן משלם את השכר לעובד. במקרה כזה, אם חברת הקבלן הבטיחה לעובד שכר גבוה מהתשלום אותו תקבל מהמזמין – הרי שהסיכום מחייב אותה.
[1] שולחן ערוך חו"מ שלב, ב. אמנם בגמרא, בבא מציעא עו ע"א, משמע שאין זה מתפקידו של נציגו של המעסיק לחסוך בעלויות העבודה (אם לא נתבקש לכך במפורש), ומצופה ממנו לנהוג עם העובד בשקיפות ולהציע לו את הצעתו האמיתית של המעסיק.
[2] שכן גם אדם שביצע מיוזמתו, וללא כל סיכום מוקדם, עבודה הרצויה לחברו זכאי לתשלום, ראו סמ"ע שלב, ח; ש"ך שם, יב.
[3] רי"ף בבא מציעא מו ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלב, א.
[4] סעיף 56(א) לחוק החברות תשנ"ט-1999.
[5] שכן כאשר אדם מתקשר עם חברה עליו לנהל משא ומתן עם אחד מנציגיה, ולרוב קשה לדעת האם הנציג איתו הוא מסכם פועל בסמכות או שהוא חורג מסמכותו. לכן טוב וישר לחייב את החברה בהתחייבויות נציגיה, ואם הם פעלו שלא בסמכות והזיקו בשל כך לחברה, תתבע אותם החברה על הנזק שגרמו לה.
[6] ראו במה שכתבנו לעיל בנוגע לתוקפם ההלכתי של חוקי המדינה. יתר על כן, לדעת מרבית הפוסקים חברה בע"מ אינה אישיות משפטית עצמאית אלא למראית עין בלבד ובאמת מדובר בשותפות. אמנם מבחינה מעשית היא תקבל מעמד כשל אישיות משפטית, ובכלל זה, בעליה לא יהיו ערבים באופן אישי להתחייבויותיה. מעמד זה מוקנה לה בשל העובדה שהבאים איתה במשא ומתן מוכנים לקבל עליהם את מאפייניה. להרחבה בעניין זה ראו הרב שמחה מירון, "מעמד החברה בע"מ במשפט העברי", סיני נ תשכ"ו, עמ' רמה; הרב יעקב פרבשטיין גדרי חברה בע"מ לדיני ממונות, ישורון כ, עמ' תקעו. הרב עדו רכניץ והרב אלעזר גולדשטיין, נייר עמדה מספר 12: מעמדה ההלכתי של חברה בע"מ. ועיינו בפסקי דין רבניים י, עמ' 287-286, שם הציג הרב שלמה דייכובסקי עמדה שונה לפיה חברה הינה אישיות משפטית אמיתית. בהקשר זה ניתן לומר שאחריות חברה למה שסיכמו נציגיה מבוססת על כך שהנושאים והנותנים עם החברה עושים זאת בשל העובדה כי הם יודעים שהתחייבות נציגיה תכובד גם במידה והם חרגו מסמכותם.
[7] ש"ך חו"מ שלב, ד; שו"ת בית יצחק חו"מ, פא.
[8] הנציג רשאי במקרה זה לגבות מהמעסיק, מקבל השירות, תשלום עבור העבודה שקיבל אלא שגובה התשלום יהיה הסכום המקובל בשוק. ראו רש"י בבא מציעא עו ע"א, ד"ה וליחזי פועלים; רמ"א חו"מ שלב א. עיינו שולחן ערוך, שם, החולק וסובר שהנציג יכול לקבל מהמעסיק לכל היותר את הסכום אליו התחייב המעסיק אולם האחרונים דחו דבריו, לדוגמא ראו ש"ך שם, ב. בכל מקרה לא ישלם המעסיק לנציג יותר מהסכום ששילם הנציג לעובד. ראו יד רמ"ה שם, טור חו"מ שלב, א; סמ"ע שם, ב.
