ג.ה. חזרה מסיכומים בלתי מחייבים

על מנת שההסכם יחייב את שני הצדדים יש לצרף לו מעשה קניין, אשר יכול להיעשות בדרכים שונות, כפי שנרחיב בהמשך. בלי מעשה קניין, על פי שורת הדין, יכולים הצדדים לחזור בהם גם מהסכמתם להתקשרות, וגם מתנאי ההתקשרות.

אף שהסכם ללא מעשה קניין אינו מחייב מבחינה משפטית את הצדדים, ההלכה אינה אדישה כלפי חזרה מההסכם. היא רואה בביטולו מעשה בלתי מוסרי שיש בו חוסר צדק אשר גורם לאי נעימות, המכונה בהלכה "תרעומת". הפוסקים נחלקו במשמעות ההלכתית של מעשה בלתי מוסרי זה: יש שראוהו כאיסור של ממש^[1], ויש שהסתפקו בהגדרתו כמעשה בלתי הגון^[2]. לדעת חלק מהפוסקים^[3] מי שעושה זאת זכאי לתואר המפוקפק "מחוסר אמנה" הניתן לאנשים שאמינותם מעורערת ואין רוח חכמים נוחה מהם^[4]. יש להעיר כי אם מדובר בעובד המוגדר כעני, הזקוק לעבודה כדי לפרנס את בני ביתו, חובת המעסיק לעמוד בסיכום המוקדם הופכת להיות משמעותית עוד יותר[5].

לכן, אם אדם הזמין בעל מקצוע לעבודה, אין זה ראוי לבטל את ההזמנה אף אם מצא מישהו קצת יותר זול, או בעל מקצוע אחר שחבר המליץ עליו, ובוודאי אם הוא יודע שמצבו הכלכלי של בעל המקצוע דחוק. כמו כן, אם עובד הבטיח לבצע עבודה מסוימת אין לו לאכזב[6] את המזמין ולבטל את הסיכום בלי סיבה מוצדקת, גם אם המזמין יצליח במאמץ קל למצוא בעל מקצוע אחר^[7].

בעניין זה יש להדגיש, כי זכויות משפטיות אינן חזות הכול. ההלכה, אולי בניגוד לשיטות משפט אנושיות, כוללת, לצד הדרישות המשפטיות, גם דרישות מוסריות. כבר אמרה התורה: "ועשית הישר והטוב"[8], וכפ שביאר זאת הרמב"ן:

לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות... חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

הדבר נכון שבעתיים בדיני עבודה, הנוגעים לפרנסתם של העובדים ולשירותים חיוניים של המעסיקים. כחלק מתפישה זו קיים בהלכה מושג של חובה "לצאת ידי שמים". חובה זו אמנם אינה ניתנת לאכיפה בבית דין אנושי אך בהחלט נאכפת בבית דין של מעלה[9]. על כל אדם מוטלת חובה מוסרית לעמוד בהבטחותיו[10], גם אם אין לכך עיגון משפטי. הדבר נכון גם בזמן בו באים לקשור קשרי עבודה[11].

עם זאת, למרות הבעייתיות המוסרית הקיימת בביטול התקשרות, אם הביטול אינו שרירותי אלא נעשה מסיבות מוצדקות הוא מותר ועומד ברף המוסרי אותו קבעו חכמים. מה נחשב לסיבה מוצדקת? ביטול פתאומי של הצורך בשירות (מצד המעסיק), או היעדר יכולת ממשית להתייצב לעבודה (מצד העובד) נחשבים לסיבה מוצדקת לביטול ההתקשרות. אולם גם היעדר כדאיות כלכלית, כשמימוש ההתחייבות יוביל את המעסיק או את העובד להפסד כספי, יכול להיות עילה מוצדקת לביטולה^[12].