הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב פרויקט חוקי התורה

מרידה במקום המגורים - אשה המסרבת לעבור דירה עם הבעל / פד"ר 1198201-5

 

ב"ה

תיק 1198201/5

 

 בבית הדין הרבני האזורי נתניה

לפני כבוד הדיינים:

הרב שניאור פרדס – ראב"ד

התובע:

א. א.

 

 

נגד

 

 

 

הנתבעת:

ש. א.

 

 

 

הנדון: גירושין, כתובה/פיצוי גירושין, מזונות אישה

פסק דין

בתיק זה נכתב פסק דין בהרכב מלא בו נדחתה תביעת הגירושין של הבעל. אני מצרף תוספת והרחבת נימוקים.

 

מרידה במקום המגורים

הרב שניאור פרדס - ראב"ד נתניה

 

א. מורדת המסרבת לשינוי מקום המגורים

מקור הדיןדעת המהר"ם – יד האיש על העליונה בכפיית האשה לדור במקום מגוריודעת רבינו תם – יד האישה על העליונה בכפיית האיש לדור במקום מגוריההכרעת הפוסקים להלכההגדרת הנמנעת ממקום מגורים כמורדתהאם כוונת הפוסקים שדינה כמורדת ממש על כל דיניהישוב הסתירה בדברי המבי"טפסיקות זהות נוספות בפסקי דין רבנייםתשובת הר"ן המובאת כדעה החולקתהדעה כי הר"ן אינו חולק, ודין התראה והכרזה במסרבת לעלות לארץ ישראלהצגת השיטות והמחלוקת בין הר"ן ובין הרא"ש ושאר הפוסקיםהצעת העטרת שלמה וביאורו ליישב בין הדעות החולקותחילוק בין זכות לשינוי ממקום למקום בחו"ל ובין עליה לארץ ישראלמדברי הרמב"ן מבואר שאין חילוק בין סוגי הכפיותדברי התשב"ץ והחזו"א שבמורדת דנא אין צורך בהתראות והכרזות

ב. האם יש דין מורדת בספק פלוגתא

אשה שידעה שיש בבעלה מומיםאשה המורדת משום שהבעל אינו זן ומפרנסגדר מורדת באומרת אי אפשי אלא אני בבגדיביאור גדר דין הפסד כתובה במורדת – על פי הגרי"ש אלישיב זצ"לביאור דעת הבית מאיר בספק מורדתהסתירה בדעת החזו"א וביאור המחלוקתביאור נוסף במחלוקת הב"ש והחזו"א כנגד הבית מאירהאם דעת הבית יעקב ב"קים לי לעניין מורדת" כדעת הבית מאיר

ג. האם הנמנעת ממקום המגורים דינה כמורדת גם לענין התוספת

מקור המחלוקת בין רבינו חננאל לרבינו תם והגירסאות במרדכיהאם הרא"ש חולק בדין זההאם האשה מוגדרת כמורדת ולמה לא תוכל לטעון קים לי

ד. תנאים נוספים לשינוי מקום מגורים

האם זכות כפיית האשה היא גם לאחר שגרו הצדדים במקום אחר וקבעו שם דירתםשיטת הנודע ביהודה כדעת השו"מ שזכות הבעל קיימת גם לאחר שכבר דרו במקום אחרדעת הב"ח שלא כדעת השו"מ והנו"בהאם זכות האיש להוציא את אשתו למקום אחר היא בטענה וטעם או אף ללא נימוקאין הבעל יכול להוליכה ממקום למקום ומדחי אל דחי

המסקנות ההלכתיות העולות מפסק הדין

תמצית המאמר

במאמר זה נדון בדיני מרידה וסירוב האשה לדור במקום בו היא מחוייבת. האם דינה כמורדת, והאם מפסידה היא את הכתובה.

נחלקו הרמב"ם ומהר"ם עם ר"ת מתי יכול אחד מבני הזוג לדרוש לעבור לארצו, או לעבור מעיר לעיר באותה ארץ. עיקר הדין כדעת הרמב"ם וכפסק השו"ע, ולפי זה הבעל יכול להוציא את אשתו מעיר לעיר או מכפר לכפר באותה הארץ. אבל הרמ"א חושש לדעת ר"ת הסובר כי יד האשה על העליונה, והיא זו שיכולה לדרוש מהבעל לצאת מעיר לעיר או מכפר לכפר, באותה הארץ, ולכן למעשה פסק הרמ"א שמספק אין כופין לא אותו ולא אותה. יתבאר כי אם הבעל יגרש לא ישלם כתובה.

דעת רוב הפוסקים כמו שכתבו הב"ש והח"מ כי המסרבת לדור במקום חיובה, היא מורדת לכל דבר וענין, דלא כשיטת הר"ן, ואין חילוק בין המסרבת לעלות לארץ ישראל לבין המסרבת לדור במקום אחר בו היא חייבת. אבל אין נוהגים בה דיני הכרזה והתראה.

במקום בו ישנה מחלוקת אם האשה נחשבת מורדת, כגון אשה שידעה מראש שיש בבעלה מומים, או בעל המסרב לפרנס את אשתו בלי כפיה, לדעת הבית שמואל חייב הבעל בכתובתה, ולדעת הבית מאיר פטור מספק. החזו"א הכריע כב"ש משתי טעמים, הטעם הראשון הוא משום שמדינא למורדת יש כתובה ומספק אי אפשר לקונסה, והטעם השני הוא משום שבפועל מספק לא מתרים בה, וללא התראה מורדת אינה מפסידה כתובה.

החזו"א כתב שבאומרת אי אפשי אלא בבגדי, אין טעם להתרות ולהמתין, ולכן מפסידה כתובתה מיד, כדעת הב"ח ודלא כב"ש. וכך הדין גם באשה המסרבת לעלות לארץ ישראל. בדרך זו ביאר הגרי"ש אלישיב זצ"ל את חידושו של רבינו ירוחם באיש ואשה המורדים שניהם זה על זה, כי האשה מפסידה את התוספת מיד, למרות שכל מורדת מפסידה רק אחר ההתראות, מכיון שתקנת ההתראות היא תקנה נוספת לעכב את הפסד הכתובה או התוספת בכדי להשיבה לשלום בית, וכאשר אין בכך תועלת, מפסידה מיד.

נתבאר בדרך אחת שבכך נחלקו הב"ש והב"מ אם התראה מעכבת את הפסד הכתובה, במקום שיש טעם להתרות בה, אבל בפועל אי אפשר להתרות מספק. דרך שניה היא לבאר שנחלקו בעיקר קנס המורדת, האם קנסו חכמים מראש את כל המורדות, או שנתנו סמכות לבית הדין לקנוס בכל מקרה ומקרה.

נתבאר כי דברי הבית יעקב שכתב כי במחלוקת הנ"ל מי כופה את מי היכן לדור, אם יגרש אותה אינו חייב בכתובתה, אינם תלויים במחלוקת הב"ש והב"מ, האם בספק מורדת האשה מפסידה כתובה, מכיון שכאן עיקר הדין הוא שהאשה היא מורדת, ולכן ודאי אי אפשר לחיבו בכתובה, ושונה מספקות גמורים, שבהם הכריע החזו"א שמספק אינה נחשבת מורדת כמבואר לעיל.

בשו"ע נפסק שמורדת במקום המגורים מפסידה גם תוספת, אך הב"ח כתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, ועל כן אם האשה תפסה אין מוציאים מידה. אף שדבריו של הב"ח שתלה דין זה במחלוקת ר"ח ור"ת האם תמיד תנאי כתובה ככתובה לכל דבר, צריכים עיון, ונראה שמשם אין מקור לחייב בתוספת, מכל מקום הב"ח דייק עוד שגם הרא"ש חולק על דין זה, והאחרונים נחלקו בדעת הרא"ש בזה, ועל כן אם תתפוס האשה מנכסיו עבור התוספת, יכולה היא לומר קים לי. אבל בלא תפיסה נראה שתחשב כמורדת גם לענין התוספת, למרות הכרעת החזו"א הנ"ל כב"ש שבמקום ספק האשה אינה נחשבת כמורדת, משום שגם כאן עיקר ההכרעה היא שהאשה נחשבת כמורדת, ורק אם תתפוס תוכל לטעון קים לי כדעת החולקים.

הכרעת הפוסקים כי לדעת השו"ע יכול הבעל לדרוש לעבור מעיר לעיר, גם לאחר שכבר קבעו בני הזוג את מקום מגוריהם, ושלא כדברי הב"ח. לדעת רוב הפוסקים אינו יכול לדרוש לעבור למקום אחר סתם בלי סיבה, אך יש אומרים שאינו צריך לנמק, וסומכים על כך דלאו בשופטני עסקינן, ואם מבקש לעבור כנראה ישנה סיבה לדבר.

הבעל אינו יכול לדרוש שהאשה תלך אחריו ממקום למקום, עד אשר יבחר היכן לדור, אלא רק אם בחר מקום מסוים ורוצה לקבוע בו את מגוריו. על פי זה נראה כי אם בית הדין רואה שאין הבעל יציב בדרישותיו, אינו יכול לכופה לעבור ממקום מגוריה. בנוסף לכך, כשם שאין מוציאין מנוה יפה לנוה הרעה, אפילו באותה העיר, כך לא יוכל לכופה לעבור למקום שאינו מותאם לצרכיה או לצרכי הילדים.