הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב פרויקט חוקי התורה

מזונות ילדים ושיעורם למס -פד''ר- 1128743-7 - ביה''ד נתניה

 

ב"ה

תיק 1128743/7

 

 בבית הדין הרבני האזורי נתניה

לפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק רפפורט – אב"ד, הרב משה חביב, הרב אוריאל אליהו

התובעת:

פלונית

 

 

נגד

 

 

 

הנתבע:

פלוני

 

 

 

הנדון: מזונות ילדים ושיעורם למס

פסק דין

דעת המיעוט

 

לפני בית הדין התקיים דיון בתביעת האישה לקציבת מזונות קבועים.

לצדדים שלש ילדות משותפות, ש' ילידת 30.10.2009 (בת 10), ר' ילידת 25.8.2012 (בת 8) ות' ילידת 25.1.2018 (בת שנתיים ותשעה חודשים).

הצדדים מתגוררים בנפרד החל מחודש אפריל 2017 האישה מתגוררת בדירה שכורה בקדימה עלות השכירות כיום היא 3,500 ₪, לפני כן התגוררה בדירה בעלות של 2,800 ש"ח.

בית הדין בהרכבו הקודם פסק מזונות זמניים במסגרת סעד זמני ביום 2.10.2018 בית הדין חייב את הבעל לשלם  סך 1,200 ש"ח עבור כל אחת מהילדות סה"כ 3,600 ש"ח, וכן 50 אחוז דמי מדור מסכום של 3250 ש"ח החלטה שניתנה בשלושה.

ביום  ו חשון ה'תש"פ (4.11.2019) התקיים דיון בהעדרו של האב, האב לא הופיע לדיון, כפי שעולה מדברי האב בדיון מאוחר יותר, לא הופיע מפאת מצב בריאתה של באת כוחו. בית הדין ציטט את החלטת בית הדין הקודמת תוך הודעה שאם לא תתקבל תגובה של האב תוך 14 יום, ייתן בית הדין את החלטתו על סמך תביעת האם.

האב הופיע בגפו ללא ייצוג לדיון שהתקיים ביום ה' כסליו ה'תש"פ (3.12.2019) ונידונו בהרחבה גם נושאי הרכוש והסדרי השהות, הדיון נקבע לקציבת מזונות זמניים.

 ביום ה' כסליו ה'תש"פ (3.12.2019) ניתנה החלטה בה נפסקו מזונות זמניים בהתאם להחלטה הקודמת. יש לציין שבאת כח הבעל ניהלה מו"מ עם בא"כ האישה והייתה מודעת להחלטות בית הדין.

ונקבע דיון במזונות הקבועים ליום ז שבט ה'תש"פ (20.2.2020). גם לדיון זה הופיע האב ללא ייצוג.

מתוך עיון בדברי הבעל, עולה שהבעל משתכר מקניית ומכירת סטוקים, ולדבריו יש לו הכנסה. עיקר הדיון נסוב סביב החובות המשותפים, אולם, לא הועלתה על ידי האב טענה בשום שלב בנוגע לסכום המזונות שנקצבו. לאחרונה הוגשה בקשה המתייחסת למצבו הכלכלי של האב, לא ניתן במסגרת פסק דין זה להתייחס לבקשה, ועל האב להגיש בקשה להפחתת מזונות שתחקר לפני בית הדין ואין מקום להתייחס לבקשה המאוחרת לדיון לאחר סיום שלב ההוכחות והטיעונים, וודאי שאין לתת לאב דין עני ביותר או אינו אמוד על סמך בקשה המוגשת לאחר דיון הוכחות. ומה עוד, שבפועל על אף הוראת בית הדין לא פתח האב תביעה מסודרת להפחתת מזונות.

בכל עניין, לאור העובדה שהאב ביקש להגיע להסכמה שבמסגרתה הוא יישא בכל החובות בסכום של כ -250,000 ₪ הרי שיש לאב מהיכן לפרוע את החובות מעבר לחלקו, ולא ניתן להכניסו להגדרה של מי שאין לו.

במהלך הדיונים אמר האב שהוא מוותר על הזכות למשמורת משותפת (שורה 74, ו -107), יותר מאוחר הוא ביקש שבדבר יקבע באמצעות תסקיר, בית הדין קבע הסדרי ראיה של פעמיים בשבוע וסופ"ש שני.

בנוגע לנושא הרכוש טענות הצדדים נידונו בהרחבה, אולם, הבעל לא היה מוכן להגיע להסכמות ללא ייצוג משפטי. בית הדין נתן תוקף למשמורת הזמנית של האם ולהסדרי הראיה.

לאור האמור מאחר ולא נשמעו טענות מצד האב, בנוגע למזונות שנפסקו, ומזונות שנפסקו הם סבירים, על כן, אין מקום לשנות את סכום המזונות הזמניים שנפסקו מיום כ"ג תשרי ה'תשע"ט (2.10.2018) ויש לתת תוקף פסק דין למזונות הזמניים כדלקמן:

  1. האב ישלם סכום של 1,200 ש"ח לחודש עבור כל אחת מהילדות.
  2. התשלום ישולם עד ליום לחמישי לחודש הלועזי.
  3. האב ישלם סכום של 50% מדמי המדור של האם לאחר קיזוז סיוע בשכר דירה של משרד השיכון.
  4. הצדדים יישאו בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות בחלקים שווים.
  5. על מנת לדון בנושא הסדרי השהות והרכוש יש לפתוח תיקים מתאימים.

הכרעה ודיון- דעת המיעוט

ראיתי את דברי חברי (שיובאו לקמן בהרחבה רבה), ועמדתי חלוקה עליהם, יש לי הערכה רבה לעבודה היסודית שעשה עמיתי הרב אוריאל אליהו שליט"א. אלא כפי שהבהרתי רבות בפסקי דין קודמים, אני חלוק גם על היסודות ההלכתיים ולפרשנות שהם נתנו למקורות שהבאתי, וכמו כן, אני חלוק על הרלוונטיות של הנתונים שהוצגו ועליהם התבססו עמיתי, יש לציין שחברי באים לשנות אלפי פסקי דין של בתי הדין, שלשיטתם טועים בדבר משנה, ולא רק בשומה ושיקול הדעת.

יש להקדים שבתא משפחתי שלם ומתפקד של שני הורים וילדים קיימת חלוקת נטל מרצון על מנת שתהיה אופטימיזציה בשני הרבדים העיקריים של המשפחה. הראשון: תפקוד בפועל של מטלות החזקת הבית הכולל תחזוקה שוטפת, רכישת מוצרים, בישול, ניקיון, וכן טיפול בילדים והשגחה על צרכי הילדים, שינוע הילדים אל הבית וממנו למקומות הלימודים, לטיפולים רפואיים וכדומה.

הרובד שני: הספקת הבסיס הכלכלי באמצעות עבודה מחוץ לבית. כאשר בתא משפחתי הכולל שני הורים, ניתן על ידי ניצול יכולות ההורים, שההורה האחד יהיה המפרנס העיקרי וההורה השני המטפל העיקרי, וזאת מתוך ההנחה שהביצועים הכלכליים המיטביים יעשו ע"י מפרנס במשרה מלאה, וככל שמטלות הבית אפילו בחלקם יוטלו על המפרנס העיקרי הכנסותיו יקטנו ותפקוד ורווחת התא המשפחתי יפגע, שככלל תא משפחתי זקוק לשני הורים מתפקדים.

תהליכים ומגמות הכלכליים היסטוריים שונים, ובכלל זה אינפלציה סמויה, הכוונה מקרו כלכלית של הבנקים המרכזיים להגדלת השתתפות הנשים בכח העבודה על מנת להגדיל את התוצר, ועליה ברמת החיים הבסיסית הצריכו שני מפרנסים על מנת לקיים את התא המשפחתי בצורה נאותה. אף על פי כן, המציאות במשפחה הממוצעת נשארה עדיין במקומה שהביצועים המיטביים של התא המשפחתי הם כאשר יש מפרנס עיקרי המשקיע את כל מרצו בהספקת האמצעים כלכליים לקיום התא המשפחתי ומפרנס משני הנוטל על עצמו את עול תפקוד הבית תוך וויתור על התקדמות מקצועית בתמורה לביטחון כלכלי הניתן על ידי המפרנס העיקרי. קיימת הדדיות, וכפי שהמפרנס העיקרי נהנה ממלאכות הבית וגידול הילדים המתבצעות על ידי המפרנס המשני, כך המפרנס המשני נהנה מרווחה כלכלית באמצעות עמלו של המפרנס העיקרי.

אלא שכאשר התא המשפחתי מתפרק, וההורים מתגוררים בנפרד מתבטלים קשרי הגומלין והמפרנס העיקרי לא מספק את חלקו, אולם, הוא עדיין נהנה מגידול הילדים על ידי ההורה השני וכל המלאכות התלויות בעבודות אלו.

נכון שבעבר הלא רחוק בהיות אפשרויות העבודה של האימהות מוגבלות, וממילא היצע העובדות במלאכות הייחודיות לנשים היה גדול, ובהתאם לכך התמורה ששולמה לאומנת או משרתת היתה נמוכה ביותר, מציאות שהשתנתה בעת החדשה מכח חוקי העבודה ואפשרויות העבודה של האימהות. אלא שהתייקרות שכר העבודה לא פוטרת את המפרנס העיקרי מלשלם תמורת השירותים מהם נהנה בטיפול בילדיו בהם בישול, האכלה, ניקיון, שמרטפות הסעה, הספקת צרכי מדור, קנית מצרכים וביגוד ועוד ועוד.

החישובים של ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה  מתחשבות רק בהוצאה עבור חומרי גלם ותשלומים עבור שירותים מבלי לקחת בחשבון את משאבי האנוש הכרוכים בהכשרת חומרי הגלם והבאתם לפיהם של הקטינים.

אין לפנינו זוטי דברים בני מחילה. האם לרוב ממעטת משעות עבודתה לצורך הטיפול בילדים, הטיפול בילדים נעשה במשמרת שניה ושלישית וללא תעריף של שעות נוספת וללא שעות מנוחה. ולכן יש לחשב את עלות האוכל כאוכל מוכן לאכילה כולל הגשה, ניקיון, ובגילאים קטנים דמי שמרטפות והאכלה. שירותי הבריאות צריכים לכלול דמי ליווי, הפסד שעות עבודה, דמי משלוח של התרופות ועוד.

כל הוצאות הטיפול הם בכלל ההוצאות הנצרכות המינימאליות.

לשיטת חברי הרי שביד האב לומר לאם הרי לפניך דמי קמח ביצים ומים; צאי לשוק, קני, לושי, אפי עוגות, שטפי, האכילי, נקי וקרצפי.

הגישה המתבטאת בדברי חברי, מתעלמת מהמאמץ המושקע על ידי האם בגידול הילדים, מאמץ העומד בבסיס ציווי התורה בעשרת הדיברות "כבד את אביך ואת אמך" כדברי ספר החינוך (מצוה לג):

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו 

כאשר אשה מתגרשת הא נפטרת מחיוב הטיפול בילדים, ודמי הטיפול מוטלים כולם על האב כפי שאכתוב לקמן.

בהתאם לדברי עמיתי מובן מאליו שהאם תהיה - "אוֹפָה, מְבַשֶּׁלֶת, מְגַהֶצֶת, מְקַפֶּלֶת, מַשְׁכִּימָה, מערסלת, מַחֲלִיפָה, מחתלת, רוֹחֶצֶת, שׁוֹטֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת, מְקַרְצֶפֶת, מְמַיֶּנֶת, פּוֹלָה, יוֹרֶדֶת, עוֹלָה, מְקַלֶּפֶת, קוֹטֶפֶת, מַמְלִיחָה, מַמְתִּיקָה, מְנַקָּה, מֵינִיקָה, לֹא נָחָה, לֹא יוֹשֶׁבֶת" – בחינם וללא תמורה חלף חיובו של האב.

בנוסף לכך, על מנת לפטור את האב מתשלום בטענה של חוסר יכולת, הניסיון מוכיח שפעמים רבות הצהרות האבות שהם נעדרי יכולת הם מן השפה ולחוץ על מנת להפחית את פסיקת המזונות ולאלץ את האם לשלם עבור המזונות שלא כדין, ובאופן פלאי לאחר הזמן נמצאים מקורות הכנסה חדשים שלא היו ידועים. וכך מצאו חז"ל לנכון לכפות בדברים בביוש בכיכר העיר למי שאינו אמוד, כלומר מי שאין אנו יודעים אם יש לו כדי לפרנס את ילדיו אלא יוצא מדרכו של עולם ומתאכזר כלפי ילדיו ואינו מפרנסם.  וסתם אב הבא לפנינו הוא לפחות בחזקת אינו אמוד ואם אינו נושא בצרכי ילדיו ומשליכם על האם הרי הוא בכלל האכזרים, ולדין הגמרא מבישים אותו ברבים עד שיזון ולתקנת הרבנות הראשית חייב בחיוב ממוני גמור.

הגם שבמי שידוע לנו שאין לו פת לחם לאכול לא נבייש אותו שאי אפשר להוציא מים מן הסלע זה רק במי שידוע לנו שאין לו ואינו יכול להתגלגל כדרך העולם מבלי לחזר על הפתחים, וכך היה מנהג בתי הדין בארץ ישראל שדנו סתם אדם כאמיד כפי שהעידו בשנת תש"ג (1943) דייני בית הדין הגדול לערעורים בא"י.

בנידון שבפנינו האב לא העלה טענות בנוגע להכנסותיו וזאת גם לאחר שהיה ידוע לו פסק הדין הזמני בטרם הדיון, ובעת הדיון הצהיר שיש לו הכנסה, ולכן דינו כאמיד ואנו לא נטען טענות שהוא לא העלה בעת הדיון כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סי' י"ז, שטענת "אין לי" היא טענה שלא מצריכה ידיעה משפטית או הלכתית.

וארחיב במקורות ההלכתיים לדברי. יש לציין שעיקרי הדברים עומדים בבסיס כל פסיקת מזונות הנהוגה בבית הדין, אולם, מאחר שחברי באו רצו לשנות מהמקובל הוצרכתי להרחיב גם בפשוטות בתוספת נופך ואף יותר.

 

חיוב האב במזונות בניו הקטינים

כתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ד:

כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים, ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו, אם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו, ואין כופין אותו לזונם אחר שש.

ושם בהלכה ט"ו כתב:

במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן, מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה, וזנין אותן עד שיגדלו.

מבוארים  שלושה סוגי חיוב של האב במזונות ילדיו:

 הראשון, עד גיל שש שנים מלאות - קטני קטנים, חיוב ממוני גמור. כאשר הרמב"ם דימה את החיוב לחיוב מזונות האישה, ובמהר"ם כתב שגם אם בניו עשירים ויש להם נכסים משלהם, מחויב האב במזונותיהם עד גיל שש (עי' ב"ח אה"ע סי' ע"א, ואבני מילואים שם).

השני, מעל לגיל שש, זן את בניו ובנותיו כתקנת חכמים עד שיגדלו. ומכלימים אותו אם אינו זן אבל לא יורדים לנכסיו.

החיוב השלישי, מעל לגיל שש באב אמיד מוציאין ממנו מדין צדקה, ברמב"ם וברש"י (כתובות מט ע"ב) מבואר שהחיוב הוא עד שיגדלו, אולם ברשב"א (שו"ת ח"ג סי' רצ"ב)  משמע שהחיוב הוא כל זמן שאינם בני מלאכה, ויעוין עוד בדינא דחיי (לאוין פ"א) שביאר את דברי הגהות מרדכי בקידושין (רמז תקנו) שחולנית בוגרת דינה כקטנה.

ביאור הדבר, שתקנת חכמים לזון את בניו ובנותיו מעל גיל שש היא מצוה על האב. אלא שלא בכל מצוה יש כח ביד בית דין לרדת לנכסים ולגבות מנכסיו, וזאת מאחר שאין חיוב ממון על נכסיו, אלא חובת הגוף בלבד, כמו שמצאנו בריבית קצוצה, בנשבע לשלם או חיוב יורשים לפרוע חוב ממיטלטלין של אביהם שבכולם לא יורדים לנכסים על אף שיש מצוה לשלם, וטעם הדבר הוא, שבמקום שאין נכסיו ערבים לחיובו, לא אומרים עד שתכפהו בגופו כפהו בממונו. כך הדבר גם בחיוב האב לזון את ילדיו הקטנים שהוא חיוב  מכלל מצוות הבן המוטלות על האב. יעוי' באמרי בינה בל' הלוואה סי' ג', שערי יושר שער ה' פרק ב' ובנתיבות משפט סי' ק"ז ס"ק א.

ובירושלמי במסכת קידושין (פרק א' הל' ז') פשטו שבמצוות הבן  על האב, כגון להשיאו אשה וללמדו אומנות הן מצוות בלבד ולא כופין עליהן, ולכן תקנו חכמים שאפשר לביישו ולהכלימו עד שמשלם אבל לא לכופו בירידה לנכסיו, ע"ע בתשובת הרשב"א ח"ב סי' שכ"א, ובתש' חכם צבי סי' ק"ה.

לדעת רבי יוסי בר חנינא (כתבות מ"ט ע"ב) תיקנו באושא תקנה ממונית לפרנס את ילדיו מעל גיל שש, כאשר להלכה אין הלכה כאותה תקנה אלא קיימת רק מצוה ללא שיעבוד ממון.

יש שהסבירו שהחיוב הוא חיוב מוסרי ולכן רק מכלימים, אלא כפי שכתב הרמב"ם החיוב הוא בבסיסו חיוב מכח תקנת חכמים, כפי שמוכח בגמ' (כתבות מ"ט ב') שנחלק רבי יוחנן בן ברוקה עם רבי יהודה ורבי מאיר אם יש מצוה לזון את בניו ובנותיו. למרות שבפרק אע"פ (דף ס"ה ע"ב) נקט רבי עולא רבה לשון של: "אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים", כתב בשטמ"ק בשם רש"י במהוד"ק שהכוונה שלא זן בכפיה אבל מכלימים, וכך פירש גם הראב"ן, וכ"כ בהגהת מרדכי קידושין (רמז תקנ"ז) בשם אביאסף, וכך מוכח גם מדברי הירושלמי (כתובות פ"ד הל' ח') שרבי יוחנן קרא לעוקבא שלא רצה לזון את ילדיו רשע, ואם אין מצוה לא שייך לקרוא לו רשע אלא רק אכזר או שאר כינוים. ובזה התיישבה קושיית הדינא דחיי (לאוין פ"א עמוד ע"ו) ע"ש.

מלבד חיוב האב לזון את הילדיו כמצוה יחודית, בזמן שהוא אמיד מחויב לתת צדקה וניתן לרדת לנכסיו כבשאר צדקה שלדעת הרמב"ם בפ"ז מהל' מתנות עניים ניתן לגבות גם בכפיה, ויעוי' בתשובת מהרשד"ם יו"ד (סי' קס"ו) שגם לדעת ר"ת והרשב"א שאי אפשר לכפות בשאר צדקות בצדקה לזון את בניו ובנותיו כופים לכו"ע.

יש לציין, שבהתאם לחוק עבודת נוער תשי"ג (1953) חל איסור להעסיק ילד עד לגיל חמש עשרה, ומעל לגיל חמש עשרה מי שחל עליו חוק חינוך חובה אסור להעסיקו בשעות הלימודים, וא"כ כל קטין נחשב היום עד גיל חמש עשרה כמי שניזון מהתקנה לדעת הרשב"א והגהות מרדכי, ומעל לגיל חמש עשרה לפי העניין.

החיוב לזון את ילדיו חל על האב ולא על האם כמבואר במשנה במסכת קידושין (כ"ט ע"א) שבכל מצוות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות.

 

אמיד לעניין צדקה ולעניין מזונות

אע"פ שתקנו באושא (כתובות ע ע"א) שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, כל זה בשאר עניים אבל בנוגע לבניו ובנותיו ודאי שלא לא נחשוש שמא יצטרך לבריות בעתיד, שהרי אם כן, באינו אמיד לא היו מכלימים אותו,  ועוד שאם הוא לא יצטרך לבריות בניו יצטרכו לבריות.

פשוט שבנוגע למזון בניו ובנותיו מכוון שמחייבים מכח התקנה ודרך העולם ולא מכח כפיה על הצדקה, לא שייך איסור של "פקדתי על כל לוחציו" המוזכר בגבית שאר צדקות, שאם לא כן, היה אסור גם להכלים ברבים את מי שאינו אמיד, שאין לחיצה גדולה מהכלמה וביוש ברבים.

בספר אהבת חסד ח"ב פרק י"ט (בהגה שם) האריך האם בעני המוטל על היחיד קיימת תקנת אושא שלא לבזבז יותר מחומש על יסוד דברי הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת פאה (פרק א משנה א). ולפי זה בילדיו הקטנים שהם מוטלים עליו אין שיעור חומש, אלא  שסיים שם בצריך עיון לדינא בנוגע לשאר עניים.

בתוספות יו"ט (כתובות פ"ד מ"ו) גבי קטני קטנים שבאינו אמיד שחייב שמוצאין ממנו כתב:

 וא"ת ואי אינו אמיד מה מוציאים ממנו? וי"ל כמו בחיוב האשה דאפילו אי לית ליה אלא מזוני דחד יומא חייב למיזנה מנייהו או למיכל בהדה במאי דאכל כמ"ש בטור סימן ע'...

אם כן, מי שאין לו אלא מזון של יום אחד מכלימים אותו בקטנים מגיל שש ואילך, ואם לדעת התוס' יו"ט גדר אמיד הוא כדין אמיד המוזכר בדין צדקה רגילה, באינו אמיד יש עדיין מה לגבות עד לכדי חומש נכסיו ועדיין ישאר לו כדי מחייתו. מה שכתב אח"כ באותו דיבור שלא כופין אותו להשכיר עצמו אפילו לדעת רבנו אליהו, היינו שלא כופין אותו להשכיר עצמו, אבל מחייבים אותו לתת ממה שיש לו אע"פ שהיא סעודה שאינה מספקת לבעליה ועל כרחו ישכיר את עצמו, אבל בי"ד לא כופים אותו להשכיר עצמו, וע"ע בשער משפט סי' צ"ז, ההכלמה היא הכלמה על היותו יוצא מדרך העולם שגם מי שיש מזונות בצמצום דואג לצרכי ילדיו.

וכ"כ גם בנתיבות משפט (לגר"ח אלגאזי) נתיב כ"ג חלק ה' (עמ' קנ"א) שכתב וז"ל:

...והעולה על דעתי לומר דאמיד דגבי בניו לא הוי כאמיד דאינשי אחריני,  דגבי צדקה לאחריני בעינן אמיד גמור, אבל לגבי בניו כל שאינו עני מקרי אמיד לגבי בניו...אפשר שזהו דעת הרמב"ם והטור ג"כ.

ויעיון עוד בברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ט (ס"ק ג) שכתב שדרך העולם שחצי הוצאת האדם ויותר עם בניו וגידולן ולימודן וטיפולן ועם עניים קרוביו.

גם בתשובת מיימוניות השייכות להלכות ממרים (שופטים סי' טו, הובאה בב"י יו"ד סי' ר"מ) פירש, שאמיד אין הכוונה לעשיר ביותר וז"ל:

...דלא יהא אלא אחר כדאמרינן פרק נערה (מט ב) כי הא דרב[א] אכפייה לרב נתן בר אמי, והכי שדרו ממתיבתא, וכן פס' בשאילתות (יתרו סי' נו). ונראה דכל מי מבניה שנכוף לזונה ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזר על הפתחים אין לכופו אלא אותם שלא יצטרכו, כדמשמע לשון אמיד (בכתובות שם) כלומר אומדין אותו שיכול לעשות יציאה זו משלו כי ההיא דפרק הניזקין (נב ב) גבי עמרם צבעא קאכיל ושתי ולא אמיד פי' שיכול לעשות יציאה זו משלו, וכיון דיש לה בנים שיכולין לפרנסה בלא סיבוב תבא מאירה לבנים שיש להם משלהם לפרנסה...

כלומר אמיד היינו שאנו יודעים שניתן להוציא ממנו את החיוב המבוקש מבלי שיצטרך לחזר על הפתחים, וכן משמע בלשון הטור ביו"ד סי' ר"מ יעוי' ד"מ שם, ש"ך (שם) ס"ק  ו'. וכך פירש גם רש"י בגיטין (נ"ב ע"ב).

במהרשד"ם יו"ד סי' קס"ו נקט בפשיטות שאין לכוף אפילו בקטני קטנים עד גיל שש במקום שאין לו שכתב:

...אם אין ספק בידו פשיטא שאפי' קטני קטנים אין לכוף אותו וכי מן הסלע נוציא מים אלא ודאי כשיש יכולת בידו מיירי וא"ה דוקא בני ו' כייפינן ליה לזון...  

לכאורה משמע מדבריו שהוא חולק על התוס' יו"ט. אולם, כל דבריו הם במקום שאין לו כלל, אבל מי שיכול לפרנס את עצמו וללוות ולפרוע לאחר זמן, אינו בכלל סלע שאין בו מים אלא מכלל דרך העולם שמתגלגלים על מנת לזון את בני ביתם, וגם התוספות יו"ט לא אמר שנוציא ממנו את כל אשר לו עד שיצטרך לחזר על הפתחים.

ויש להדגיש שמה שמוציאים ממה שיש לאב לצורך ילדיו והוא מתגלגל כדרך העולם לצורך עצמו לא נחשב ככפיה להשכיר את עצמו וגם לא ככפיה ללוות על מנת לזון, וכל מה שכתב התוספות יו"ט הוא בכפיה ישירה שישכיר את עצמו שמשמטים ומנדים אותו עד שישכיר את עצמו ולא בגביה ממה שיש לו והוא ממילא יתפרנס כדרך העולם שבזה מביישים אותו אין כאן כפיה להשכיר את עצמו.

ויש לציין שלדברי הלמ"ס שהביא עמיתי די לשייר לאב סכום זעום של 2,200 ש"ח על מנת לשייר לו תנאיי קיום בסיסיים כולל מדור.

וביתרים על בני שש דעת המהרשד"ם שם שצריך עשיר בדומה להלכות צדקה שלא כדברי הרב הפוסק שם, הנתיבות משפט והמהר"ם מרוטנבורג בתשובות מיימוניות.

בפסק דין בית הדין הגדול לערעורים לארץ ישראל משנת תש"ג (1943) הריא"ה הרצוג הרב"צ עוזיאל והרב יעקב קלמס ( אוסף ורהפטיג חלק א' עמוד י"ז), נראה שעוד בטרם תקנת הרבנות הראשית היה מנהג פשוט בכל בתי הדין בארץ ישראל לדון כל אדם כאמיד גם במזונות ילדים הגדולים מגיל שש, שכתבו:

...גם הנימוק השני של פסה"ד המעורער, שהילדה ג' מתקרבת כבר לגיל של שש שנים ואז האב חייב בפרנסתה מדין צדקה בתנאי שהוא אמיד, אינו מבוסס. כי אפילו לפי הדין, שחיוב האב במזונות ילדיו בגיל למעלה משש הוא מדין צדקה, הרי כל בתי - הדין בארץ נוהגים לדון סתם אדם בדין אמיד לגבי מזונות ילדים, ומחייבים וכופים אותו לדאוג לכל צרכיהם. נוסף לכך, אין ספק בנידון דידן שאבי הנתבע הוא איש אמיד, והוא כסבא, דהיינו כאחד מהקרובים ביותר, חייב מדין צדקה לפרנס את נכדתו, ויש כח בידי ביה"ד לכוף אותו על כך. ואם אין ביה"ד יכול להשתמש בכח זה כלפי הסבא במשפט שלפנינו, הוא יכול לעשות זאת לפחות לגבי הבן, שעובד אצל אביו וחי אתו במשק - בית משותף. ואם הנתבע ויתר לגבי אביו על משכורתו כעובד עד הנה, אז הוא ידרוש עכשיו משכורת מתאימה, שתאפשר לו למלא את חובתו לגבי בתו.

וא"כ גם אם נאמר שיש חולקים על הנתיבות משפט הרי שהמנהג לחייב  במזונות ילדים בתורת צדקה אף במי שאינו אמוד.

הבסיס למנהג בתי הדין בארץ ישראל לשום כל האדם כאמיד נובע ההכרה של אפשרויות התעסוקה ושככל שאדם לא סובל מנכות או לקות נפשית או גופנית בידו לספק את צרכיו וצרכי ילדיו כדרך העולם, וטענות בדבר חוסר יכולת מימוש פוטנציאל ההשתכרות חזקתן שאינן כנות. 

ובתוך עמנו אנו יושבים ופעמים רבות ההכנסות המוצהרות בבית הדין הן תוצאה של שינוי נסיבות מכוון, ולאחר פסיקת המזונות ההכנסות גדלות בצורה פלאית, ולכן אי אפשר לאמוד אדם בעל יכולת השתכרות כחסר אמצעים אלא הוא בכלל אינו אמיד, ואם יש לו הכנסה סבירה הרי שהוא בכלל אנשים מן היישוב שהם אמידים שיש להם כדי פרנסתם ופרנסת ילדיהם ומתגלגלים מחודש לחודש ומשנה לשנה. 

שיעור צדקה באמיד מדאורייתא

ויש לבאר מהו שיעור האמיד שראוי לתת צדקה לפני תקנת אושא שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש.

הרמב"ם בפ"ז מהל' מתנות עניים כתב:

מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך.

וכתב הר"י קורקוס (שם):

ידו משגת -פי' לחיות הוא וליתן דחייך קודמים אי נמי  דקמ"ל שאינו חייב ללוות מאחרים ליתן אי נמי לאפוקי אם יספיק לעני חמישית ממונו שאינו חייב יותר וכאשר יתבאר בו אז נקרא אין יד הנותן משגת ואינו חייב להשלים חסרונו.

הרי שמעיקר הדין, כאשר יש עני המוטל על היחיד הוא מחויב לתת לו כל צרכו עד לשיעור שישאיר לעצמו כדי חייו, וכן משמע מדברי הב"י (יו"ד סי' רמ"ט):

שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים וכו'. יתבאר בסימן ר"ן שצריך לתת לעניים כל צרכם והיינו ודאי אם ידו משגת שאם אינה משגת אינו חייב לתת להם כל ממונו:

הרי שהשיעור הוא עד לשיעור של חייך קודמים. ולפני תקנת אושא שיעור אמיד לתת צדקה הוא כדי שישתייר לו כדי חייו בלבד.

העולה מהאמור, ששיעור אמיד הוא שיש לו כדי חיי עצמו באופן שחייו קודמים, ומי שיש לו יותר מכדי חייו יורדים לנכסיו מדין צדקה. ואינו אמיד הוא מי שיש לנו ספק אם יש לו כדי חייו, שאם אין לו ומוציאים מדין צדקה עוברים על איסור של "ופקדתי על כל לוחציו" כמבואר בבא בתרא (דף ח' ע"ב).

בירושלמי במסכת פאה פרק א הל' א':

גמילות חסדים: הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתייא כיי דמר ר"ש בן לקיש בשם רבי יוסי בן חנינא באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה עד היכן ר"ג בן אינינוא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר וחרנא אמר [משלי ג ט] כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך 

שאלת "עד היכן" מתייחסת לשיעור למטה שלא יפחתו ממנו כמו שפירשו הגר"א והמהר"ש סירילאו שם, והיינו במקום שאין עניים המוטלים עליו אלא הוא מחזר אחריהם, אבל אם יש עני המוטל עליו נותן כפי השגת ידו לתת לו כל מחסורו.

הש"ך ביו"ד סי' רמ"ט (ס"ק ב') פסק שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה כופין אותו לתת שלישית השקל, וגם הדרישה שכתב שלא כופין עני המתפרנס מן הצדקה זה דווקא במי שאין לו כלל, אבל מי שיש לו יותר  מדי מחסורו כופין אותו לכו"ע לתת צדקה.

וכך נוטה פשטות לשון הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ז הל' י' שכופין כל מי שראוי לתת צדקה מה שראוי לתת. ופירוש אמוד היינו שיודעים בוודאות שיש לו לתת צדקה שהוא מחויב.

ורש"י שפירש בכתובות מ"ט ע"ב אמיד- עשיר, ביאר בגיטין נ"ב ע"ב:

ולא אמיד - אינו עשיר לעשות יציאות הללו משלו ומשל יתומים הוא עושה וסתם עשיר אומדים אותו בני אדם זה ככה וזה ככה, אבל עני אין אדם אומדו א"נ דלא אמיד לבני אדם שיהא עושרו ראוי ליציאות הללו.

כלומר גם לדעת רש"י הכוונה של עשיר הוא מי שאינו עני שוודאי לנו שיש לו כדי לתת את היציאות הראויות. גם ברבנו גרשום (בבא בתרא ח ע"ב) כתב שאינו אמיד שאין לו מה ליתן. ואם ממשכנים אותו עליו נאמר ופקדתי על כל לוחציו, ולכן אסור למשכן על הצדקה במי שספק אם יש כדי ההוצאה. 

וזה שלא  כמהרשד"ם יו"ד סי' קס"ב שפירש שאמוד הוא עשיר בלשון חז"ל. וגם הרמב"ם לא נקט לשון עשיר אלא ראוי לתת, וא"כ ראוי לתת צדקה שנקט בהלכות אישות הוא גם כן מי שידוע שאינו עני ולא עשיר, וע"ע רמב"ם חובל ומזיק פרק ז' הל' י"ח שנקט אמוד במי שהוא לאו דווקא עשיר.

ואע"פ שדרשו במסכת חולין פ"ד ע"א "ללחמך ללחם ביתך"  - לחמך קודם ללחם ביתך, צ"ל שזה קודם לתקנת חכמים ומדרך המוסר בלבד, אבל לאחר תקנת חכמים חייבו את האב לזון אפילו אינו אמיד ואין לא די לעצמו בדומה למזונות אשתו או שדברי הגמרא מתייחסים למי שאין לו כלל אלא יצטרך לחזר על הפתחים. ועי' שם בגמרא (פ"ד ע"ב) שיכבד אשתו ובניו ויתן יותר ממה שיש לו ולעצמו רק ממה שיש לו שהם תלוים בו והוא תלוי במי שאמר והיה עולם ועי' שם במהרש"א שחילק בין מזונות לכסות, ולפי מה שכתבנו אפשר לחלק בין מי שיצרך לחזר על פתחים לבין מי שיש לו מפרנסתו בצמצום לאחר שיתגלגל בסחורה ויפרע את הקפותיו.

 

שיעור המזונות שחייב לתת לילדיו

דקדקו מדברי הרמב"ם (פי"ג הל' ו',  והשו"ע בסי' ע"ג סע' ו) שכתב בנוגע לכסות:

ולא האשה בלבד אלא בניו ובנותיו הקטנים בני שש או פחות חייב ליתן להם כסות המספקת להם וכלי תשמיש ומדור לשכון בו, ואינו נותן להם לפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד, זה הכלל כל מי שיש לו עליו מזונות בין בחייו בין אחר מותו יש לו כסות וכלי בית ומדור, וכל שבית דין מוכרין למזונותיו כך מוכרין לכסותו וכלי ביתו ומדורו.

כלומר, חלוק דין מזונות האישה מדין מזונות בניו ובנותיו, שאת אשתו זן ומפרנס בהתאם לרמת החיים לה הורגלה בבית אביה ולפי רמת חייו של הבעל בהתאם לעשרו או לעוניו, ואע"פ שהדבר אינו מצרכיה ההכרחיים חייב להנהיגה בהתאם לעושרו או עושרה ולא לצמצם במזונותיה גם במותרות שאין בהם צורך. מה שאין כן, בניו ובנותיו שנותן להם רק לפי צרכן בלבד.

אולם, יש להדגיש שצורכן, הוא לאו דווקא הצרכים הפחותים של עני בישראל במקומו, אלא הכוונה לצרכים הכרחיים שהם לפעמים מעל למצוי אצל העני במקומו ואפשר שהם גם פחותים מצרכי העני במקומו (וכ"כ בפד"ר ח"ט עמ' 251). גם צורך נפשי וכלימה חברתית נחשבים כצרכים חיוניים, וילד שלחברי כיתתו יש אביזר מסוים והוא נכלם מחסרון אותו האביזר אינו גרוע מעשיר שירד מנכסיו ששוכרים לו עבד לרוץ לפניו, אלא שכאן החיוב הוא לא מדין צדקה אלא מדין מזונות. ולכן הגם שלא מחייבים את מי שיש לו בצמצום לקיים דין די מחסורו אשר יחסר לו, אבל נחייב כל אדם בהוצאות מעין אלו בקטני קטנים מדין מזונות.

חיוב בהוצאות טיפול

מצאנו שלשה זמנים חלוקים באישה מינקת גרושה: ולד שעדיין לא מכיר את האם, והילד יכול לינוק מאישה אחרת; ולד שמכיר את אימו ויש סכנה להפרישו מאימו; לאחר שהילד נגמל ועד לגיל שש לבן ועד לבגרות לבת שאז הילד נמצא עם אמו.

כתב הרמב"ם  הלכות אישות פרק כא הל' ט"ז:

האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק, אלא אם רצת נותן לה שכרה ומניקתו ואם לא רצת נותנת לו את בנו והוא מטפל בו, במה דברים אמורים שלא הניקה אותו עד שהכירה, אבל אם הכירה ואפילו היה סומא אין מפרישין אותו מאמו מפני סכנת הולד אלא כופין אותה ומניקה אותו בשכר עד עשרים וארבעה חדש.  

הרי שבשלושת החודשי חייו ראשונים הדבר תלוי באשה בלבד, ומאחר שקיימא לן שעד גיל שש גם הבן וגם הבת נמצאים אצל האם, הרי שהדבר תלוי רק ברצונה, אם היא רוצה נותנת אותו לאב שיטפל בו ומוטל על האב למצוא מינקת , ואם לא רצתה לוקחת את הילד בעל כרחו של האב והוא נותן לה שכרה ואינו יכול לומר שיש לו מינקת בביתו או שאשתו האחרת תניק את בנו בחינם והוא יטפל בו, אלא האם מטפלת בו ונוטלת שכר ההנקה משלם, אע"פ שאין סכנה שהילד יינק מאישה אחרת.

ובהל' יז שם כתב:

הגרושה אין לה מזונות אף על פי שהיא מניקה את בנה אבל נותן לה יתר על שכרה דברים שהקטן צריך להן מכסות ומאכל ומשקה וסיכה וכיוצא בזה, אבל המעוברת אין לה כלום. שלמו חדשיו וגמלתו אם רצת המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו, ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו איני נותן לו כלום, והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש.

 

ובהלכה יח כתב:

כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בעל כרחו וזנין אותה והיא אצל אמה ואפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה עד שימות האב ותזון מנכסיו אחר מותו בתנאי כתובה והיא אצל אמה, ואם לא רצת האם שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנת אותן לאביהן או משלכת אותן לקהל אם אין להן אב והן מטפלין בהן.

אם כן, מבואר שהאב חייב לשלם שכר הנקה ככל מינקת הנשכרת בשוק כולל שכרה ולא רק דמי בטלה, מוכח שהאב חייב לשלם מלבד צרכי הקטין בזמן השהיה אצל אמו מכח הדין שהבן אצל אמו עד גיל שש והבת עד בגרות, גם דמי הטיפול שהיא מטפלת בילד.

ויעוין בקובץ שיעורים (לגר"א ווסרמן הי"ד) כתובות (אות קצט) שכתב שגם במקום שהיא חייבת לטפל בילד משום הצלה, חוזרת וגובה מהאב בדומה לנרדף שחייב לפרוע למציל דמי הצלתו אע"פ שהוא מחויב להציל, ע"ע בקובץ שיעורים קידושין (אות עו).

וכך מפורש גם בתשובת הגאונים  (קורונל סימן עו) :

וששאלתם מי שגירש את אשתו והיתה מעוברת כמה יתחייב ליתן לה פרנסת הולד ומזונותיו או פרנסת האשה ומזונותיה וכמה שכר מניקה פוסקין לה מחדש לחדש או לשנה לפי כבודה או לפי כבודו ואם היה בשיירה או פורש בים כמה יחוייב ליתן ואם אומר אין מה ליתן והיא אומרת יש לו יש עליו שבועה או לא הכי חזינא לכתחילה שכר האשה בעי למיתן מה דחזו דהיינו בשכר מניקה בין פרנסתה בין יותר על פרנסתה אין לדבר קצבה אלא לפי שכר מניקה בכל עת ועת וכל זמן לזמן בין רב למעט דתניא נתגרשה האשה או כופה אם היה בנה מכירה נותן לה שכרה ומניקתו מפני הסכנה אלמה שכר מניקה בעו למיתן בין רב למעט אבל כשיגיע הולד וחזי למיכל דגן חייב עוד ליתן לו מאי דחזי ליה יותר על שכר אמו...

 

...ואם אין לו מה יתן והיא אינה צריכה מפייסינן לה ומעלין שכרה בדמים וכותבין עליו שטר ואם היא צריכה יתן לה מן הצדקה כדאמרינן כי הוו אתו לקמי דרבא אמר ליהו ניחא לך דלתזנו בניך מן הצדקה ולא אמרן אלא דלית אמיד אבל אמיד כפינן ליה בעל כרחיה ונסבנן מניה שכר מניקה ואי לית ליה מפייסינן לה וכתב לה שטרה ואי לית לה יתיהב לה מן הצדקה.

הרי שאפילו לאחר, שנגמל והוא אוכל דגן, נותן לה יתר על שכרה גם שאר ההוצאות, שאין לקבל שחיוב האב במזונות הוא בהספקת המזונות או דמיהם בלבד, ולא נחייב אותו לשאת בהוצאות הנלוות כהכנת האוכל, קניית האוכל, האכלת הילדים, ניקוי הכלים ושאר הפעולות שאף זה בכלל צרכי הילד המוטלים על האב, בדומה לשכר הנקה . ולכן, לאחר שנקבעו הסדרי השהות בהתאם לטובת הילד, אין ביד האב לומר יבוא אצלי ואני אאכילנו ואטפל משלי.

כך הביאו ג"כ בפד"ר ח"א (עמ' 113) בשם תשובת הרשב"ש סי' קס"ח, שאשה מורדת אע"פ שאין לה מזונות אבל הוא חייב במזונות בנו ושכר הנקתו ושכר שמושו, לפי שמעשה ידיה שלה.

ולכן, ההוצאה הממוצעת עבור מזון ילד, לא יכולה להוות מדד יחיד לתשלום רכיב המזון בחובת המזונות, וזאת לאור העובדה שקניית חומרי מזון גולמי לא לוקחים בחשבון את ההשקעה בהכנת המזון, הגשתו והאכלתו.

כמו כן, לא יעלה על הדעת שהאם תצמצם משעות עבודתה ותעבוד במשמרת שניה ושעות נוספת בטיפול בילדים בחינם, בזמן שחובת הטיפול מוטלת על האב. הפרשי השכר בין גברים ונשים מהווים סימן לדבר גם אם הם מוצדקים מבחינתו של המעסיק מאחר שלא מדובר בהפרשי שכר עבור עבודה זהה, אלא בהפרשי שכר עבור היקף שונה של עבודה שבטווח המידי והארוך הנובעים מההשקעה רבה יותר של כח העבודה הנשי בטיפול בילדים על חשבון העבודה אצל המעסיק.

מה שלא מצאנו בגמרא התייחסות לדמי דמי טיפול מעבר לדמי ההנקה שנותן לה שכרה משלם, נובע משינויי הנסיבות, בימי קדם אפשרויות הפרנסה של הנשים היו מצומצמות ביותר, ועיקר עיסוקן היה במלאכות בתוך הבית כטווית צמר ואריגה, דבר שהיה נכון עד לתקופה שלפני כמאה שנה. וממילא היה הביקוש לעבודות הטיפול והאומנה נמוך ובהתאם לכך היה גם השכר נמוך ביותר, וזאת בשונה מההנקה שמאחר שהיה קשה למצוא אשה יולדת שיש לה ילד משלה ותהיה מוכנה להניק ילדי אחרים ולכן היה השכר משמעותי יותר. היות וכך, היתה מלאכת ההנקה מלאכה משמעותית ומיוחדת לנשים ולכן התייחסו אליה בדומה לטוויה ואריגה. מה שאין כן בנוגע לשמירה וטיפול בילדים לרוב המוחלט של הילדים היו אימהות או בנות משפחה פנויות מן המלאכה שיטפלו בילדיהן בזמן שהאבות היו המפרנסים יחידים. על כן לא ניתן ללמוד מן הסתום ולפטור מדמי טיפול, וכיום שדמי הטיפול משמעותיים יותר יש לחייב את הבעל לשאת גם בדמי טיפול ושימור של הילדים.

אולם, החיוב עבור דמי הטיפול אינו שווה בכל הילדים ובכל הגילים, דמי טיפול בילד אחד גבוהים באופן יחסי מדמי הטיפול בשנים  או שלושה ילדים, והחל מגיל 7 הצורך בשימור וטיפול יורד בצורה משמעותית, ואם יש מספר ילדים הרי שהם משמרים אלו את אלו.

אלא שאם באנו לחייב את האב בשכר ראוי, היה צריך לשלם לאם שכר של מטפלת, ורוב רובם של האבות לא יעמדו בנטל התשלום, וכפי שראינו בתשובת הגאונים כותבים עליו שטר עבור מה שאין בידו לשלם, לכן יש לקצוב את המזונות בתורת פשרה וכסידור החוב בתורת הלוואה מהאם עד להגיע הילדים עד לגיל שמונה עשרה או לסיום הלימודים התיכוניים, הגם שמעיקר התקנה לאחר גיל חמש עשרה חיוב המזונות הוא מדין צדקה בלבד.

יש להעיר שמעיקר הדין גם הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך אמורים להיות מוטלים על האב לבדו, אולם המנהג הוא לחייב את שני ההורים באופן שווה, וכן יש לנהוג בתורת פשרה במקום שההוצאות סבירות.

תקנת הרבנות הראשית

בהתאם לתקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד, תקנה שהתקבלה לאחר משא ומתן בין הרבני הזמן ההוא, והועלו  מספר הצעות, דבר שעולה גם מדברי ההסבר השונים שמובאים בספר תחוקה לישראל חלק ג'.  בהתאם ללשון המחייבת של התקנה החיוב הוא חיוב ממוני ללא זיקה לדיני צדקה. וכפי שהסבירו הרבנים הראשיים דאז בפסק דין 1/15-תש"ז (אוסף פסקי דין הרבנות הראשית לא"י עמוד קמח).

התקנה התקבלה במעמד נציגי רוב הקהילות בארץ ישראל לאחר שנקראו להגיע לאסיפה על מנת לתקן תקנות שגדרם כתקנת שו"ם, טוליטולא ותקנת ארבע ארצות. בדברי ההסבר (שם עמוד 120) נאמר מפורשות: "בענין החיוב שביד בית דין להטיל מתורת צדקה כשהאב אמיד אין אנו נוגעים כלל וכלל בזה אין שום שינוי חל", הרי שלא נזקקו כלל לדיני צדקה אלא הרחיבו את החיוב מגיל שש עד חמש עשרה, ואין בזה ספק כלל, עי' יביע אומר חלק ח' סי' כב.

דברי מתקני התקנה עצמה הם הגרי"א הרצוג והגבצמ"ח עוזיאל, שהם בקיאים בתקנתם יותר מאחרים הבאים אחריהם היא המחייבת.

וכך עולה גם מהצעתו של הגר"ע הדאייה שהציע שתהיה התחייבות בכלל הכתובה, הנוסח שהוצע על ידי הגר"ע הדאייה זצ"ל לא היתה לחיוב בתורת צדקה אלא לחיוב גמור לזון ולפרנס. הצעת הגר"ע הדאייה לא התקבלה מסיבות הלכתיות טכניות ולא כהתנגדות לעצם החיוב כפי שכתב הרב הרצוג.

הכלל הנקוט בידנו שכאשר מתקנים תקנות מדקדקים בלשון התקנה כמו שמדקדקים בלשון המשנה, לכן אצטט את לשון התקנה המחייבת כפי שהתקבלה אז במעמד המיוחד:

ג. כשם שמאז ומעולם עד היום הזה היה כח בית דין של ישראל יפה לחייב את האב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו עד הגיל של שש שנים כך יהא מעתה ואילך כחם יפה לחייבו בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של חמש עשרה שנה. 

מדקדוק לשון התקנה עולה שהתקנה לא מחייבת את האב בצורה ישירה ללא שיושת חיוב ע"י בית הדין, אלא התקנה נתנה כח ביד בית הדין לחייב את האב בחיוב משפטי גמור בדומה לחיוב של ילדים עד גיל שש שהקדמונים תקנו שיחול עליו חיוב משפטי גמור.

ונראה שגדר שיקול הדעת של בית הדין בהתאם לתקנת הרבנות הראשית, הוא בדומה לחיוב תקנת חז"ל באב שאינו אמיד שמדין הגמרא מכלימים אותו, שאילו לא היתה מצווה לא היה מקום להכלים, כדברי הרמב"ם שזן אותם כפי תקנת חכמים, ולכן בילד מורד ניתן להימנע מלחייב את האב במזונות.

הגם שמצאנו פסקי דין מאוחרים שנסוגו מן התקנה בצורה זו או אחרת, לא היה מונח לפניהם נוסח התקנה המקורי והנימוקים שפורסמו לאחר מועד התקנה בצורה לא מסודרת כדברי השופט ד"ר יצחק קיסטר בכינוס הארצי השנים עשר לתורה שבעל פה - תשכ"ט:

יש להצטער כי הרבנות הראשית לא פרסמה את התקנות בדפוס, וכי לא הנהיגה פנקס תקנות בו תרשמנה באופן כרונולוגי כל התקנות שהותקנו ע"י הרבנות הראשית, ואין גם מעין עתון רשמי של הרבנות הראשית, אם כי מס' קלח של תקנות הדיון בבתי הדין שהזכרתי לעיל ברור שהיתה בדעתה של מועצת הרבנות הראשית להוציא עתון רשמי.

התקנות שוכפלו בסטנסיל ובודאי הופצו, אולם אינני בטוח אם התקנות נמצאים היום בידי כל הרבנים והדיינים... יצויין כי בהעדר פרסום נאות לא הרבו להסתמך על תקנות הנ"ל והנני מצרף טופס התקנות כפי שהופץ בסטנסיל כנספח א' להרצאה זו...

 

מאחר שגוף לשון התקנה לא הייתה לפני הדיינים לא ניתן לטעון קים כנגד התקנה המקורית בדומה למה שכתב הטור החו"מ סי' כ"ה בנוגע למי שלא שמע פסק דין של הגאונים כך גם כאן הואיל ודברי התקנה ברורים לא ניתן לחלוק על תקנה ודאית שאין בה ספק של פרשנות מחמת אי ידיעה.

 

פטור האם ממזונות ילדיה

האם לא מחויבת - לא לפרנס את ילדיה ולא לטפל בהם, ומצד הדין גם ללא התקנה הייתה נוטלת שכרה מקופת הצדקה בהעדר אב, ובאב אמיד היו גובים מהאב ומשלמים לאם בתורת צדקה. כמו שכתב המהר"י ווייל (חידושי דינים סי' י"א):

נראה דאשה אינה חייבת לזון בניה הקטנים מדאמרינן פרק אף על פי גרושה היכא דמכיר אותה התינוק אז חייבת ונוטלת שכר ודוחק לומר חצי שכר ובפרק הנושא אשה אומרת יהא אצלי והיורשים אומרי' יהא אצלינו שומעין לה ואם איתא דהיא חייבת פשיטא דשומעין לה ואין לומר דההיא איירי כשיש ממון להתינוק דאם איתא דהיא חייבת מתקנת חכמים אפילו אם יש ממון להתינוק אפילו הכי היא חייבת, וכן כתב האשר"י פרק נערה שנתפתתה אפילו אם יש ממון להקטן האב חייב לזונו ועוד מדפריך פרק החולץ ותבעתינהו ליורשים מה יש לה לתבוע הירושי' הא היא חייבת ומדקאמר תבעתינהו ליורשי' ולא קאמר תבעתינהו להאפטרופוס מהכא נראה נמי היכא דאין לי לתינוק היורשי' חייבים לזונו:

הגם שבתשובת חוט השני סי' ח' פקפק בדיוק המהר"י וויל מהגמרא בפרק החולץ, אולם, מפשיטות דברי הרמב"ם והשו"ע משמע כדבריו שלא חילקו בין אם עשירה לאם עניה.

ומה שהאישה חייבת להניק את בנה כל זמן שלא הכניסה שפחה או שראויה להכניס שפחה, זה דוקא באשת איש שניזונת מבעלה אבל באינה ניזונת או באומרת איני ניזונת ואיני עושה לשיטת הרא"ש והתוספות שפטורה מכל מלאכות הבית פטורה גם מלהניק ולטפל בילדיה, שכל חיוב גידול הילדים מוטל על האב ולא על האם, ולכן גרושה פטורה מלטפל בילדיה.

ומה שנאמר בתוספתא במסכת נדה (פרק ב' הל' ד):

חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חדש אחד בנה ואחד שניתן לה בן להניק, האשה שניתן לה בן להניק לא תעשה עמו מלאכה ולא תניק עמו תינוק אחר:

אין הכוונה שהאם חייבת לטפל בבנה בחינם אלא שאשה נשואה חייבת לטפל בבנה תחת מעשה ידיה, וכך גם, אשה שנשכרה כמינקת עבור אחרים חייבת להניק ולטפל כ"ד חודש, שהרי מפורש בגמרא שאם נתגרשה אינו כופה וכפי שמוכח מדברי הרמב"ם והשו"ע שפסקו שהאם יכולה להשליך את בנה על הקהל והם מטפלים בו. בחסדי דוד פירש שהמדובר בתינוק שהכיר את האם ויש סכנה להפרישו, אבל בלא הכירה ודאי שאין חיוב טיפול.

פטור האם ממזונות ילדיה מדין צדקה

ביחס לחיוב האם מדין צדקה, כפי שביארנו, למרות שבגמרא דחו את תקנת אושא ממה שאמרו ביבנה (לאחר שהסנהדרין חזרו ליבנה שנית מאושא) שהזן את בניו ובנותיו הקטנים שהוא בכלל עושה משפט בכל עת, אין פירושו שמזונות בניו ובנותיו הקטנים היתרים על בני שש הוא מדין צדקה, אלא שבמקום שהוא זן אותם בפועל מלבד קיום מצוות חכמים לזון את בניו מקיים האב גם מצוות צדקה. מה שאין כן, עד גיל שש, שאז חל חיוב ממוני על נכסיו, ואם הוא זן את בניו ובנותיו הקטני קטנים מכספי צדקה הוא נחשב כפורע חובו מכספי מעשר. וכך מתפרשים דברי הש"ך ביו"ד סי' רמ"ט:

מהרש"ל והדרישה כתבו בשם תשובת מהר"מ דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכה"ג וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות מן המעשר ע"כ ובתשו' מהר"מ מרוטנבורג דפוס פראג סי' ע"ה כתב ולפזר מעשרותיו לעניים (צ"ל לבניו) הגדולים שאינו חייב לטפל בהם מותר דאפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני משום כבוד אביו אבל (צ"ל וכ"ש) לבניו דמותר במקום שאין בעיר תקנה לתת לכיס של צדקה עכ"ל ומשמע דמותר אפי' יש בידו יכולת לפרנס ממקום אחר דזה הוי צדקה כדלקמן סימן רנ"א ס"ג:

ביאור דבריו שמכיוון שמזונות הקטנים הם כשאר מצוות הבן על האב שמבואר בירושלמי בקידושין (פ"א הל' ז) שהם רק למצוה ולא לעיכובא, לכן יוצא בהם גם במצוות צדקה, אבל המצוה היא המצוה נפרדת ממצות צדקה.

ואם כן, גם אם נאמר שהאם חייבת מדין צדקה, עדיין הכלימה שמכלימים את אב שאינו אמיד בפרנסת בניו ובנותיו הקטנים הוא כדברי רבא:

כי הוה אתי לקמיה דרבא, אמר ליה: ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה? 

כלומר, שמצוות האב שאינו אמיד לזון את בניו ובנותיו, הוא גם במקום שיש מי שיפרנס מדין צדקה. ואם כן, מה לי קופה של הציבור ומה לי האם שכל חיובה הוא מדין צדקה, בכל ענין נחשבים הילדים כניזונים מהצדקה. ומאחר שהאב חייב לזון מעיקר הדין הרי שנדחה חיוב הצדקה מאחרים מפני האב שמחויב לפרנס. ולאחר תקנת הרבנות הראשית שיש כח לבית דין לפסוק חיוב משפטי גמור אזי נחשבים הילדים כעשירים כלפי אחרים וחיוב הצדקה נעקר לגמרי משאר הקרובים ובכלל זה מהאם. וכך כתב בתשובת חוט השני (שם):

...מ"מ אינו [מזונות מדין צדקה] חיוב גמור כמו חיוב האב לזון את בניו כשהם קטנים שהוא מחויב לזונם בכל מאמצי כוחו והקרובים אחרים כולם פטורים ואפי' בחיוב מזונות בנים הקטנים אינו דהתם גוערין בו ומכלימין אותו אפי' אם אינו אמוד וכדאיתא בגמר' אבל אחר שאינו רוצה לזון קרוביו אף על פי שהוא קרוב יותר מזולתו וגם הוא יורש ודאי אין מכלימין אותו אם אינו אמיד ולכן אין החיוב מוטל אלא מדין שהוא נחשב קרוב יותר וראוי להוציא ממנו צדקה יותר מזולתו והדבר תלוי ברשות הדיין להעריך עושר שניהם גם טיפול שניהם ובפרט טיפול האשה המוטלת על אביה גם כן מדין צדקה...

וכשם שכל הנופל לא נופל ליד גבאי תחילה, אלא מוטל על הקרובים לפרנס את קרוביהם ורק אח"כ על הציבור (נדרים סה ע"ב, תשובת הרשב"א (ח"ג רצ"ג), שו"ע יו"ד סי' רנ"א סע' ד'), הוא הדין במקום שיש מי שמחויב לפרנס מכח תקנה הוא קודם למי שמחויב מדין צדקה שכלפיהם נחשב העני כמי שיש לו.

ועל כך יש להוסיף את דברי המעשה רוקח  (אישות פרק כ"א הל' יח), שאם נחייב את האשה בהוצאות הילדים וטיפולם לא תמצא מי שישאנה, ולכן בידה להשליך את ילדיה על הקהל אם היא עשירה ואין להם אב שחייה קודמים וז"ל:

...שוב עלה בדעתי לומר דאולי שאני אשה דרוצה להנשא דיותר משהאיש רוצה וכו' וגם רבינו כתב בפט"ו דין ט"ז דלא תשב אשה בלא איש וכו' ואם תפרנס הבן ימנעו האנשים להנשא עמה מכח משאת הבן וגם אם היא עשירה אין חפץ לאדם לסבול גידול בנים אחרים וזהו דרך טבע ופשוט, ואין הכי נמי דאם היא עשירה תתן לו לפי עושרה באותה העת לבד ושוב משלכת אותו לקהל ואפשר שזה רמזו רבינו במ"ש ואם לא רצתה האם שיהיו בניה אצלה כלומר אצלה לא יהיו אלא משלכת אותם לקהל אבל אין הכי נמי שהיא חייבת ליתן להם כפי ממונה בעת ההיא ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון מאד:

ואם כן, במקום שקבענו שטובת הילדים שישהו עם האם ולא תתאכזר להשליכם על הקהל, עדיין על מנת שתוכל להינשא לא נעמיס עליה ועל בעלה החדש את הוצאות החזקת הילדים מהנשואים הקודמים ותיטול מהקופה של הציבור, שמה לא שישכרו את האם ומה לי שישכרו מטפלת זרה משל הציבור לאחר שהיא תשליחם על הקהל.

דין האם במקום שאין אב

במקום שאין אב שיפרנס דעת הרמב"ם בפרק כ"א הל' יח שביד האישה להשליך את ילדיה על הקהל, וביאר המגיד משנה (שם):

זה ברור שלא מצינו חיוב לאשה בשום מקום והאב מצווה על בניו בכמה דברים ואין האשה מצווה ומהיכן נתחייבה בהם:

הרמ"ך (שם) הקשה על דברי הרמב"ם:

תמה הוא זה אם האב חייב את בניו עד בן שש האם אמאי אינה חייבת לזון את בניה כיון שהן קטני קטנים, ומה הפרש יש בין אב לאם, ואמאי לא תזונם עד שיהיו בני שש ואמאי יכולה להשליכם על הקהל, ואם היתה עשירה אמאי לא יכופו אותה אפי היו יותר מבני שש וצ"ע.

דעת הרמ"ך שתקנת אושא הייתה גם על האם במקום שאין אב, ואת זה כאמור יישב המגיד משנה.

בבני אהובה (שם הל' ט"ז) כתב:

...ונראה דודאי אם האשה עשירה לאחר כ"ד חודש כופין את האם לזון בניה, דהא כופין על הצדקה ואין לך צדקה יותר מזה, ואם כן, היא שיש לה חלב בדדיה ותוכל להניק הרי היא עשירה לדבר הזה וכופין אותה כמו שכופין על הצדקה.

המעשה רוקח יישב את דברי הרמב"ם מהשגת הבני אהובה, שחייה קודמים שרוצה להינשא, ונראה שאם האם מתפרנסת מהנקת ילדי זרים אי אפשר לכופה שחייה קודמים.

ויעוין בכנסת הגדולה שכתב שדברי רבנו ירוחם שכופים את האם להניק במקום שאין אב (שהובאו ברמ"א סי' פ"ב סע' ה) נתונים במחלוקת, והרא"ש בתשובה שהביא הרמ"א והובאה בב"י חולק עליהם, וזאת מלבד תמיהת החלקת מחוקק שם.

ונראה שהכנה"ג דקדק מתשובת הרא"ש שבכל עניין מזונות האם קודמים גם אם לא שיעבדה את עצמה ממה שהרא"ש הביא את הטעם ששעבודה לאחר קודם כטעם נוסף בלשון "ועוד", לעומת זאת הרמ"א הכריע בין השיטות והטעמים, ותפס את הטעם השני של הרא"ש לעיקר.

בבית מאיר (אה"ע סי' פ"ב) כתב כדברי הבני אהובה שבעשירה מחייבים מדין צדקה, אלא שהוסיף שכל מה שמחייבים את האם להניק או לפרנס משלה אם הייתה עשירה זה דווקא במקום שגם קרובי האב עניים, ורק לגבי חלב נחשבת תמיד כעשירה. שלא כדברי הכנה"ג החלקת מחוקק והמעשה רקח.

ואם כן, גם במקום שאין לאב אי אפשר לחייב את האם מדין צדקה שהיא דוחה את הקטנים לקרובי האב ואם אין לקרובי האב טוענת קים לי כדעת החולקים שאינה חייבת כלל לפרנס גם בתורת צדקה שחייה קודמים. ונראה שאם האם עשירה והאב עני ביותר כופין על הצדקה אם ברור לנו שיש לה כדי חייה והדבר לא ימנע ממנה להינשא.

 

חיוב האם להשיא את בנותיה

בכעין נידון זה מצאנו שנחלקו הנמוקי יוסף (ב"ב פרק מי שמת) והמהרי"ל (שו"ת סי' ע"ט) בנוגע לחיוב הבנים לתת עישור נכסים מנכסי האם לאחר מותה על מנת להשיא את אחיותיהם. שתי הדעות הובאו בשו"ע אה"ע סי' קי"ג סע' א ברמ"א, שלדעת הנ"י חייבים לתת עשור גם מנכסי האם ולדעת המהרי"ל אינם חייבים להביא מנכסי האם והמהרי"ל הביא ראיה מהסוגיא (ע"ש בב"ש בבאר היטב ובפתחי תשובה).

וביאר החת"ס (אה"ע ח"א סי' קמ"ה) שטעם המהרי"ל שהחיוב מכח הפסוק של "וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים"(ירמיהו כ"ט ו), הוא דווקא על האב ולא האם, ולכן לאחר מיתה לא מחייבים את האחים להשיא את אחותם מנכסי האם. ומשמע אפילו עשירה ויש לה נכסים משלה ואפילו היתה גרושה או אלמנה, והוא כדברי המגיד משנה שכל החיובים של הבן הם על האב ולא על האם, והפוסקים האחרונים פסקו כדברי המהרי"ל.

אך אין להביא ראיה שדעת הנמוקי יוסף שהאם חייבת בצדקה בחייה, שאפשר שדעתו שגם בחייה אחי הבת קודמים במצוות צדקה אלא שתקנת עישור נכסים חלה על האחים מנכסי ירושה ללא קשר לחיוב האם, שתקנו לבנות הראויות לרשת אם לא היו בנים עישור נכסים לצורך נישואין מחלק הבנים היורשים.

אין להביא לחיוב האם בנתינת צדקה לבניה מהאישה הצרפית (מלכים א' פרק יז) שאמרה לאליהו הנביא "ועשיתי לי ולבני" קודם לעצמה אח"כ לבנה ואליהו הודה לדבריה כמו שהביא בטור יורה דעה סי' רנ"א בשם רבנו סעדיה, וזאת מאחר שהאישה הצרפית אמרה לאליהו (שם פסוק יב):

ותאמר חי ה' אלקיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו:

הרי שהייתה חייבת לתת לבנה לאכול מדין "לא תעמוד על דם רעך", שהחיוב בו ודאי שווה בין באיש ובין באישה, והיא קודמת לבנה כדברי רבי עקיבא בבבא מציעא שחייך קודמים, וע"ש בבדק הבית שכתב שיש לו על דברי ה"ר סעדיה גמגומי דברים, ועוד שלא היו לבן קרובים אחרים שידאגו לפרנסתו.

לסיום לא אעצור מילין ואומר, שחלק גדול וניכר מהאבות הדורשים משמורת משותפת מבין ריסי עיניהם ניכר שאהבת ממונם ולא אהבת ילדיהם לנגד עיניהם. כאשר כל יושב על מדין בעל ניסיון יודע מעל לכל ספק, שהאחריות הטבעית של האם בטיפול בילדים אינה קונסטרוקציה חברתית אלא חלק אינטגראלי ממהות הנפש האימהית, וזאת בניגוד לנפש האב שגם אם הוא מבין שעליו להתמסר לעבודה השגרתית והשוחקת של טיפול והאכלה של הילדים, הבנתו היא בדרך כלל הבנה חיצונית, והביצוע לרוב אינו טבעי ועל אף ההצהרות הגדולות והכוונות הטובות, לאורך זמן קיימת שחיקה באיכות הטיפול.

אין באמור, בכדי להפחית מחשיבות  נוכחות דמות האב בעיצוב תכונות הילד והצלחתו כבוגר אחראי ובעל כושר התמודדות. היצירה של משפחות נעדרי דמות אב משמעותית לא קיבלו מעולם את אישורה של ועדת הלסינקי. והילדים שנזבחו לפני מולך רעיונות תעתועי השווא נמצאים פעמים רבות בבגרותם בשולי החברה המודרנית. אדרבה, מצופה מהאיש הישראלי לא להיות "גבר אין איל" אלא לקיים את המחויבות המצופה מאב בישראל ולפרנס את ילדיו, וגם להוות דוגמא לילדיו בנטילת אחריות על פרנסתם וצרכיהם.

(לא התייחסתי לדברי בית המשפט העליון בהרכב בראשות כב' השופט סלים ג'ובראן בבע"מ 919/15 מאחר שדברי הפרשנות של הדין האישי בפסק דין זה נדחו מכבר מכל וכל בפסקי דין של הרכבים אחרים ובכלל דברי דבריהם).

יש לציין שבעשרים שנה האחרונות עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור של 33%, והשכר החציוני עמד בשנת 2000 על כ 4,300 ש"ח ובשנת 2020 על כ- 7,500 ש"ח עליה של כ 74% (לגברים ונשים כאשר הגברים משתכרים אף יותר). ובתוך עמנו אנו יושבים שההכנסה המדווחת לא משקפת את ההכנסות בפועל.

לכן עמדתי שאין לפחות מסכום של 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחד מהילדים הראשונים, ובמידה ויש מספר רב של ילדים ניתן לפחות מסכום זה לפי שיקול דעת בית הדין, וזאת עד לגיל 18 בתורת פשרה ובתחשיב כולל, כאשר ההוצאות החריגות יחולו על שני ההורים בחלקים שווים בהתאם לנסיבות. וכל זאת על הצד הנמוך ביותר מתוך התחשבות ביכולת של האב.

אוסיף עוד, שאין מקום להפעיל נוסחאות חשבונאיות בנוגע לחיוב המזונות מכיוון שהוא תלוי באומד ושיקול דעת רחב.

כל זה בהסדרי שהות מקובלים של שני ימי שהייה אצל האב בשבוע וכל סוף שבוע שני. בנוגע למדור יש לחייב בהתאם לתוספת  על הבסיס התוספת על דירת שני חדרים אם הוא מצוי באזור בו מתגוררת האם או לדירת שלושה חדרים במקום שלא מצויים דירות שני חדרים.

הצעת חברי בהכרח תגזור חרפת רעב על הילדים וגם על האם שתחסוך מפת לחמה על מנת להשלים את צרכי הילדים מינימאליים מלבד הוצאות של מחציות שנראה שעמיתי יטילו על כתפיה הכושלות של האם. לא בכדי עובדת האם כעוזרת לגננת ומשתכרת כ 3000 ₪ פחות ממשכורת מינימום, האם נוטלת על עצמה את גידול הילדים חלף דאגה לצרכיה שלה, וכדברי הרא"ש בתשובה (כלל יז סימן ז):

...ואינה מצווה להניק את בנה ואפילו היתה נשואה כיון שאבי הבן אינו מעלה לה מזונות [אי] אפשר לה למות ברעב כ"ש זאת שאינה נשואה ואינה משועבדת להניק את בנו.

על כן יש לחייב את האב בתשלום של 3,600 ש"ח בחודש עד להגיע כל אחד מהילדים לגיל 18.

 

יצחק רפפורט – אב"ד

 

דעת הרוב

עברנו על פסק הדין של כבוד האב"ד, אע"פ, שהאב"ד נקט בדרך הפסיקה המקובלת על רבים מן הדיינים, לא נוכל להסכים עם דרך זו, נפרט את הדברים לקמן.

רקע רלוונטי 

הצדדים נישאו בשנת תשס"ה 2005, התגרשו השנה (2020) בגט פיטורין כדמו"י, אחרי שחיו כשלוש שנים בפירוד. 

לצדדים שלוש בנות בגילאים של כאחת עשרה, שמונה ושנתיים , נכון לעכשיו, הילדים במשמורת האם (עד לקבלת תסקיר הרווחה), אם כי האב מבקש משמורת משותפת. 

הסדרי השהות המתקיימים בפועל כיום הם: פעמיים בשבוע אצל האב לא כולל לינה, ושבת לסירוגין. 

האם גרה כיום בדירה שכורה בת שלושה חדרים בעלות של 3500 ₪ לחודש, האב מתגורר אצל אמו. 

הכנסת האב, אפילו לדברי האם, אינה יציבה, והינה מתקבלת מדוכן פרחים שהוא מפעיל, ונעה בין 4000 ₪ ל -10000 ₪, ולפעמים גם אינו עובד כלל ולא משתכר מאומה(מפרוטוקול הדיון מיום 04/11/19, שורות 35,36). 

הכנסת האם בערך 3000 ₪ לחודש. לדבריה, אע"פ שלנוכח אופי עבודתה, בהחלט יש מקום רב לומר שמרוויחה הרבה מעבר לסכום שהצהירה עליו בביה"ד. 

על הצדדים רובצים, חובות כבדים, כ -200 אלף ₪ לדברי האשה, או 250 אלף ₪  לדברי האיש.  

 האב טען בדיון כי איננו מוכן לדון ולא להתחייב בשום התחייבות, מאחר ונמנע מב"כ להופיע לדיון והינו ללא ייצוג, האב חזר על כך מספר פעמים לאורך הדיון [פרוטוקול הדיון שורות 7-8, 65, 68, 86-87], ולאחר מכן טען האב כי אין לו אפשרות לעמוד בתשלומי המזונות [בקשה בכתב שהוגשה לאחר הדיון].

סיבות אלו לבדן, דיין בכדי למנוע מביה"ד לקבוע מזונות קבועים, מאחר שלא התקיים דיון הכולל ייצוג, ולא התקיים דיון הוכחות כנדרש. אעפ"כ, מחמת שכבוד האב"ד ראה לנכון להוציא פס"ד למזונות קבועים, הננו מחויבים לכתוב את דעתנו, [יש לציון כי לאמא נפסקו זה מכבר מזונות זמניים, בהחלטת יחיד מתוך דיון שהתקיים בשלושה ביום 3/12/19 ועיין בתקנות הדיון תקנות קיא קיב, ודו"ק].

 

ועתה ניגש לגופם של דברים.

 

ראשית, נביא בפסק דין זה עמדה עקרונית מבוססת באשר לעלות הראלית של גידול הילדים, כפי הנראה פסק הדין הזה הינו הראשון בישראל שמביא נתונים סטטיסטיים מדעיים בסוגיה זו.

לאחר מכן נעסוק במו"מ של הלכה בסוגיות השונות העולות בתיקי המזונות בכלל, ובדברי כבוד האב"ד בפסק דין זה בפרט.

בפסק דין זה נעסוק, בעיקר,  בהערכת עלות גידול ילדים בישראל, ע"פ כלים פיננסיים ושיטות מדידה כלכליות מקצועיות.

לאחר שתוצגנה שיטות המדידה השונות, יחושבו דמי המזונות הריאליים, אותם נכון להטיל על ההורים [בעיקר בהתייחסות לאב], תוך התייחסות לחלוקת זמני השהות בין ההורים.

פס"ד זה, הינו איסוף עבודות מחקר שונות, שנעשו במהלך השנים והשוואת התוצאות אליהן הגיעו, ביחס לעלות גידול ילדים.

בעבודה שלפנינו, נטען כי הערכת עלות גידול ילדים והוצאותיהם, המקובלת בערכאות השיפוט השונות איננה מבוססת על מחקר מדעי.

נטען כי הערכת ערכאות השיפוט באשר לגובה דמי המזונות, הינה גבוהה בהרבה מהעלות הריאלית האמיתית.

בפסק הדין שלפנינו, נביא, לראשונה בישראל, לוחות עלות גידול ילדים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לוחות שעובדו במיוחד במטרה להיות כלי לערכאות השיפוט, הלוחות מעודכנים ל – 2020.

ראשית, ניתן סקירה הלכתית באשר לחיוב דמי המזונות בהיבטיו השונים.

שנית, נסקור את הפרקטיקה שהתקבלה בפסיקה ומקורותיה.

בחלק השלישי, נסקור חוות דעת ועבודות מחקר של 6 גופים כלכליים [הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המיסים, בנק ישראל, פורום קהלת, פרופסור קומונור ועמותת פעמונים, ונתייחס גם לועדת שיפמן ופרופסור גרונאו].

בחלק הרביעי, נסכם את שיטות המדידה והמחקר השונות, ונמליץ על מחשבון איכותי, נח וידידותי, בעזרתו ניתן לחשב בצורה מדויקת את עלות גידול הילדים, ואת שיעור דמי המזונות, שיש לגזור מעלות זו.

בשולי פסק הדין נצרף 5 נספחים, שהחשוב שבהם הינם לוחות הוצאות גידול ילדים של הלמ"ס.

בהמשך פסק הדין נעסוק בקצרה בנושאים שמעלה כבוד האב"ד, בחיוב האב מדין צדקה ובהגדרת תקנת הרבנות הראשית, בשאלה מהי חובת האם בשותפות בגידול הילד בכלל, ובשאלת חיוב דמי טיפול בפרט, וכן נתייחס לשאלת חבות האב כשהוא עצמו עני.

סקירה הלכתית כללית

נושא חיוב האב במזונות ילדיו הקטינים, הינו אחד מנושאי הליבה בעבודת ערכאות השיפוט לענייני משפחה, ביהמ"ש לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, בתחום זה, קובע החוק, כי כל ערכאות השיפוט בישראל, מחויבות לדון ע"פ הדין העברי, המבוסס על ההלכה המסורה לנו מדור לדור.

ביחס לגדר החיוב במזונות, לגיל הקטינים שאותם האב מחוייב לזון ושאר הנושאים בדיני המזונות נכתבו כבר פסקי דין רבים, ובנושאים אלו לא באנו לחדש במסגרת שלפנינו.

אמנם, בכל צורה של חיוב ולפי כל הדעות ובכל הגילאים, הרי כאשר ביה"ד בא לחייב את האב לזון את ילדיו יש בפניו 2 דרכים.

 האחת, להאכיל את ילדיו ולספק את צרכיהם בפועל, מה שנקרא מזונות 'בעין', ואילו הדרך השנייה הינה, לשלם סכום כסף עבור מזונות הקטינים, כשבדרך כלל, יחויב האב להעביר את הסכום הזה לאם, בכדי שהיא תקנה מזון ותזון אותם וכן בשאר צרכי הקטינים.

הסכום שהאב חייב להעביר לאם נועד, אך ורק לצרכי הקטינים ולא לצרכיה של האם כלל, שהרי הגרוש אינו חייב במזונות גרושתו, כמבואר במסכת כתובות דף צ"ז ב', ק"ז ב' ועוד, וכדפסק מרן בשו"ע סימן פ"ב סעיף ו', וזה לשונו: 

הגרושה אין לה מזונות, אף על פי שהיא מניקה את בנה, אבל נותן לה יותר על שכרה דברים שהקטן צריך להם, מכסות ומאכל ומשקה וסיכה וכיוצא בזה; אבל המעוברת, אין לה כלום.

 

כעת יש לנו לבדוק מהו שיעור המזונות ושאר צרכים שהאב חייב לספק לילדיו הקטינים מן הדין, ושיעור זה הוא המחייב את האב, לא פחות [אלא אם הוא עני גמור שא"א לחייב ואכמ"ל בזה], אך גם לא יותר.

המחייב את האב, המסוגל לכך, פחות ממה שההלכה מחייבת, יתכן שפוגע בקטינים, אך המחייב יותר ממה שההלכה מחייבת, ולו בשקל אחד הרי זה גוזל את האב, וכבר ידועים דברי חז"ל שהובאו בטור חושן משפט, הלכות דיינים סימן ח' סעיפים ה'-ו': 

ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צווארו, וכאילו גיהנם פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד ליפרע ממנו אם הוא נוטה מקו הדין, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, ואומר ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים.

וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשות.

 

דברי חז"ל מחייבים אותנו לגשת לסוגיית הערכת שיעור המזונות בצורה מקצועית ובכובד ראש ראוי, ולבדוק מהו הסכום שנכון, ראוי ואפשר לחייב את האב, זאת, בפרט לנוכח העובדה, שפעמים רבות האב עצמו נשאר מחוסר כל וללא יכולת לכלכל את עצמו בעקבות פסקי הדין של המזונות[עיין נספח 2 – המחשת הפערים בין בית האם לבית האב לפי הפסיקה המקובלת].

ראשית לכל, ישנן 2 סוגים של חיוב מזונות, האחד הינו מזונות אשה שחייב הבעל לזון את אשתו הנשואה, בחיוב זה, קבעו חז"ל כי יש לזון לפי רמת החיים של משפחתו או משפחתה, ולא כפי צרכיה הבסיסיים בלבד, "עולה עמו ואינה יורדת עמו" (כתובות מ"ח א', ס"א א').

וכ"פ מרן השולחן ערוך (אבן העזר, סימן ע', סעיף א'): 

כיצד חייב במזונותיה, אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה. ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות, צריך להנהיגה כן, ואם אין כולם רגילים בגדולות, אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו. (אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביה) (טור).

 

והיינו בעשיר, אבל בעני, היכול לעמוד בכך, קצבו חז"ל באופן מדויק את מוצרי המזון והביגוד ואת הכמויות שחייב לתת לאשתו כמבואר במשנה בכתובות ס"ד ב', וכדפסק מרן בשולחן ערוך (שם, סעיף ג'): 

כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, (ואם היתה מניקה נותנין לה יין) (טור), ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים, ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה, (ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פ' אף על פי). בד"א, בעני שבישראל אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו.

וכן קצבו חז"ל בצורה מדויקת את חובתו בכסות אשת וכלי תשמישה, וכדכתב מרן בשולחן ערוך (שם, סימן ע"ג, סעיף א'): 

כסותה כיצד, חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה. ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה, נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידין. (ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה, שאין יופי לאשה אלא לישב בזויות ביתה) (טור).

 

ובכלל הכסות, שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור שהיא יושבת בו. ומה הם כלי בית, מטה מוצעת ומפץ (פי' כעין מחצלת) או מחצלת לישב עליה, וכלי אכילה ושתיה כגון קדרה וקערה וחבית ופך ונר וכוס ובקבוק וכיוצא בהן.

ובחיוב המדור כתב שם בשו"ע (סעיף ב'):

המדור ששוכר לה, בית של ארבע אמות על ארבע אמות, ותהיה רחבה חוצה לו, ויהיה לו בית הכסא חוץ ממנו.

אלא שכל זה היינו במזונות אשתו, אבל במזונות ילדיו פסקו הרמב"ם והמחבר, דלעולם אינו חייב אלא בכדי צרכם ואפילו הוא עשיר גדול, וז"ל המחבר בסימן ע"ג סעיף ו': 

בניו ובנותיו עד בני שש, חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם כפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד.

וכפי שביאר בחלקת מחוקק (שם ס"ק ו'):

"דדוקא גבי אשתו דרשינן מקרא דעולה עמו וחייב לכבדה יותר מגופו אבל בניו אם נותן להם כדי צרכן ההכרחי יוצא בזה".

אמנם, יש הרוצים לומר שדין זה שנותן להם כדי צרכם בלבד נאמר רק במדור וכסות ולא במזונות, ונימוקם עמם, דהא במזונות אם ייתן מעט, הרי שהאמא לא תעמוד על עצמה ותתן להם משלה, נמצא דלא גרע מ'ארחי פרחי' שחייב ליתן לה מזונות, שתוכל לתת להם ולא תקמץ ממאכלה. וראיה לדבר מלשון הרמב"ם (הלכות אישות פי"ב הלכה י"ד) ושו"ע (סי' ע"א ס"א):

 "כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים".

וסבירא להו, שגדר וגובה שיעור מזונות ילדיו הינו בהתאם לעושרו כפי שחייב לאשתו. ואף יש שהגדילו לומר דפסקו כר"ן לחומרא, שמקור החיוב הינו מכח חיובו לאשתו כנ"ל. אמנם, גם לסוברים כן יודו דלאחר הגירושין, שפטור ממזונות אשתו, ודאי שלילדיו חייב מחיוב עצמאי ושונה כשיטת הרא"ש, שאפילו בפנויה וארוסה חייב, ובכה"ג ודאי שחייב בכדי צרכם בלבד ולא עדיף חיוב מזונות מדין חיוב כסות ומדור. 

ובשו"ת "אגרות משה" ח"א סי' ק"ו חילק בין מזונות וכסות, וכתב שבחייב מזונות לאשתו [בנשואה] יודה הרא"ש, שיש חיוב נוסף כדין 'ארחי פרחי' לזון את ילדיו. וחידש דהיינו במזונות, משא"כ בכסות, הרי לא תיתן האם את כסותה שלה לילד עיי"ש. אמנם, במקום שאינו חייב במזונות האם כגון גרושה או פנויה יודה האג"מ דאינו חייב אלא מכח דעת הרא"ש וכפי צרכם בלבד.

אכן, גדולי האחרונים כבר כתבו שהאב חייב, גם בהיות אשתו עמו וגם לאחר הגירושין, רק בכדי צרכם של הקטינים, ולא לפי עשרו ותירצו את דברי הרמב"ם "כשם" וכו' באופנים שונים ואכמ"ל.

וכ"כ "חלקת מחוקק" סימן עא ס"ק א':

לא נתבאר אם די שנותן להם במזונות כל דהו או שצריך לזון אותם כשם שהוא זן את אשתו והם עולים עמה וע' בר"ן שכ' שמדין מזונות אמן נגעו בהם היה משמע קצת שצריך לזון אותם במזונות שנותן לאמם אבל להרא"ש בדין הבא על הפנויה ס"ס זה שאע"פ שאינו חייב במזונות שלה חייב הוא במזונות בנו הנולד ממנה משמע קצת שאין הבן נגרר אחר אמו וע' בסי' ע"ג ס"ו גבי כסות ה"ה מזונות ועיין לקמן סי' קי"ד ס"ו. 

דהיינו שדין חיוב כדי צרכם, [ובלשון הח"מ - מזונות כל דהו], נכון במזונות כמו בחיוב כסות ומדור, בוודאי לשיטת הרא"ש דאזלינן להלכה כוותיה.

כשם, דבמתחייב לבת אשתו לזונה, אינו חייב לפי כבודו וכבודה, אלא מינימום כמשרה אשתו ע"י שליש, כך גם בחיוב שחייבוהו חז"ל בילדיו הקטנים.

ומקור הדין והחילוק הינו בתלמוד הירושלמי מסכת כתובות פרק ה' הלכה ו':

דתני אשתו עולה עמו אבל לא יורדת עמו אלמנה ובניה יורדין אבל לא עולין הפועלין עולין אבל לא יורדין הבת לא עולה ולא יורדת.

וכפי שפסקו הרמב"ם הלכות אישות י"ט י"א, והשו"ע סי' קיב ס"ו וז"ל:

"אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה, ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה בלבד".

ושם ביארו דה"כשם", או בלשונם שם "כדרך שפוסקים", הינו לענין תוקף הגביה ולא לענין שיעור קצבת המזונות.

וכ"פ להדיא בבית שמואל (שם ס"ק א') "ואין זנין אותה לפי עשרו כמ"ש בסי' ע"ג לענין כסות".

וכ"פ ה"מגיד משנה" הלכות אישות פרק י"ג הלכה ו': 

"ולא האשה בלבד וכו'. זה פשוט שהפרנסה והכסות הרי הן כמזונות וכן הזכירו בגמרא בהרבה מקומות פרנסה בכלל מזונות וכתב רבינו ואינו נותן להם כפי עושרו לפי שלא הוזכר חילוק בין העשיר לעני אלא באשה ופשוט הוא":

בטעם החילוק בין אשתו הנשואה לו לבין ילדיו, ביאר במעשה רוקח הלכות אישות פרק יג הלכה ו', משום שתוקף חיוב מזונות קטינים נמוך מחיובו לאשתו וז"ל:

"וגם ידוע שדעת רבינו שמזונות האשה הם מדאורייתא כמ"ש בריש פי"ב והכסות בכלל הפרנסה משא"כ בבניו דאין חיובו מדאורייתא כלל וק"ל".

וכ"פ שו"ת הרשב"ש סימן תק"ב:

"ולענין פסיקת מזונות הבת כפי מה שצריכה ולא כפי עשרו. יפה דנת, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות אישות וכן היא בספר אבן העזר וכן הסכים הרב בעל מגיד משנה ז"ל דדוקא באשתו הוא דאמרינן עולה עמו ואינה יורדת".

וכ"פ בשו"ת לב מבין להר"מ בירדוגו סוס"י קל"ח:

"מ"מ אינו נותן להם מזונות אלא פחותים כמו משרה אשתו ע"י שליש ואפילו אם הוא עשיר א"צ ליתן מזונות בניו לפי עושרו אלא כפי עוניו".

ובדינא דחיי (לאוין פ"א, דף פ"ב, טור ג'), לרבנו בעל כנה"ג כתב, דלדעת מהר"ם מרוטנבורג ועוד ראשונים אפשר לדייק שחייב כפי כבודו ועושרו מדין מזונות אשתו כדעת הר"ן, אך מסיק וכותב: 

 ומיהו כיון דנפק מפומיה דהרמב"ם ז"ל דאפילו בבניו ובנותיו הקטנים אינו נותן להם אלא כפי צרכם אע"פ שנראה מכל הנך רבוותא שכתבתי דנותן להם לפי עשרו, לענין מעשה אין לנו כח לעשות נגד הרמב"ם. חדא דמספיקא לא מפקינן ממונא, ותו שהרי אפילו כל הנך רבוותא ז"ל איפשר ליישב דבריהם בדוחק כדברי הרמב"ם ז"ל וכיון דלא איתמר בפירוש בדבריהם אלא מכללא איתמר והרמב"ם כתב בפירוש דאינו נותן להם אלא לפי צרכם הכי נקיטינן.

להלכה פסק בדינא דחיי כרמב"ם, וכתב, דאף לשאר הראשונים דאפשר דפליגי על הרמב"ם דהיינו בהיותה אשתו אבל אם מתה או התגרשה לכו"ע חייב כפי צרכם בלבד וז"ל שם: 

ומיהו במזונות הבנות דלאחר מיתה [של האם] מודינא דאינו נותן להם אלא לפי צרכן כיון ראינן תלויין במזונות אשתו אלא מתנאי ב"ר הם ניזונות ולא מצינו שחילקו בין עשיר לעני אלא דוקא במזונות אשתו והדומה להם.

וע"ע אוצר הפוסקים סי' עא עמ' 106. 

וכך כתב הגר"ש ישראלי פד"ר חלק ט עמ' 262-263:

אם כן אין לנו לדון אלא מכוח החיוב של האב לזון את ילדיו. חיוב זה יש לו שני מקורות הלכתיים: א. בסימן ע"ג באה"ע לענין מזון הילדים עד גיל שש. חיוב זה כפי שמפורש שם הוא לא לפי עשרו אלא לפי צרכן בלבד. ואין ביחס לחיוב זה חילוק בין עשיר לעני, ואפילו עשיר ומכובד, אינו חייב ליתן לבניו אלא המספיק להם לפי צרכם (מלשון בית יוסף וב"ח שם), ואין בזה שום מחלוקת ושום דעה המחייבת יותר מזה.

העולה מכל הני רבוותא שהאב חייב לזון את ילדיו רק בכדי צורכם ולא כפי עושרו והכי הלכתא.

ועתה יש לדייק עוד בדברי הרמב"ם והמחבר שהרי כתבו בלשונם "כדי צרכם" ובסימן פ"ב סעיף ו' כתב "הגרושה אין לה מזונות, אף על פי שהיא מניקה את בנה, אבל נותן לה יותר על שכרה דברים שהקטן צריך להם, מכסות ומאכל ומשקה וסיכה וכיוצא בזה".

ובילדים מעל גיל 6 כתב שכופין אותו מדין צדקה באיש דאמיד לצדקה נותן "צדקה המספקת להם".

ולבנותיו אחרי מותו, כתב המחבר בסימן קיב ס"ו:

אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה, ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה בלבד.

ואילו בבת אשתו כתב שנותן לה כדין המשרה אשתו ע"י שליש והוא כעני שבישראל.

ויש לשאול, האם כדי צרכם או דבר המספיק להם מקביל למשרה אשתו ע"י שליש, כלומר מזונות הילדים שהאב מחוייב בהם, הינם כעני שבישראל או שמא שיעור שונה הוא וא"כ מה הגדרתו.

ואכן בפסקי דין רבניים חלק ט' עמוד 259 העלה הגר"י קאפח ספק זה ולא הכריע וז"ל:

הרי הלכה מפורשת היא שאין האב חייב לזון את בנו לפי רמתו ובודאי לא לפי רמת אשתו הגרושה, אלא לפי צרכיו (ראה סי' ע"ג ס"ו). ואשר למושג לפי צרכיו אם כעני שבישראל או כבינוני או שבכל זאת יש להתחשב ברמת שני ההורים גם יחד, וההרגל של הבן, אין כאן מקומו.

לעיל הבאנו משו"ת לב מבין שנקט בפשטות ששיעור משרה ע"י שליש הנאמר בעני שבישראל, הוא השיעור המחויב במזונות ילדים גם בעשיר שבישראל, וכ"נ מלשון החלקת מחוקק הנ"ל שיעור "כל דהו", ולפ"ז מדובר על שיעור מינימאלי ביותר ואין הבדל בין בת אשתו לבניו ובנותיו.

אמנם, יש שחילקו וסברו, שכדי צורכם הינו שיעור גבוה יותר, דהיינו צורכיהם בהתחשב ברמת הכנסתו של האב, אמנם ברור שלא לפי כבודו ורמת המחיה שלו שזה חיוב באשתו בלבד, אך כן יש לחייב משהו מעבר למזונות עני מינימליים.

ועיין בזה עוד בדברי  הגר"מ אליהו זצ"ל בפסקי דין רבניים (חלק ט', עמוד 255-6).

העולה מהנ"ל, שישנה מחלוקת האם מחייבים אותו לזון את ילדיו כפי עני שבישראל דהיינו שמחויב ברשימת מוצרים סגורה המופיעה בהלכה של משרה אשתו ע"י שליש, והוא מזון עניים בלבד, כך סוברים החלקת מחוקק ושו"ת לב מבין, או שמחייבים אותו כפי צורכי אדם או ילד בינוני אפילו אם האב עשיר.

אמנם לכו"ע, כשהוא עצמו משתכר כבינוני או עני לכו"ע לא נחייב אותו לזון מעבר לרמת החיים שלו בעצמו, ואפילו בעשיר, כל שהוא מנהיג את עצמו בצימצום , לכו"ע אין לחייבו ליתן לילדיו מעבר לרמת חייו שלו, ואפילו לא מדין צדקה) במשפטי שמואל מהדו"ב סי' ג אות י').

למעשה, כיום, אדם בינוני הינו אדם המשתכר שכר חציוני, שעומד על כ 6,500 ₪ נטו, ככל וחובת המזונות מוטלת על האב לבדו, הרי במשק בית בו יש מפרנס אחד שכר זה מקביל לעשירון 1 של משקי הבית.

אמנם, מעבר לצרכיהם הבסיסיים של הילדים כעני שבישראל או כבינוני, שבו הינו מחויב מן הדין, ראוי לאב שייתן כדין צדקה די מחסורו אשר יחסר לו, וטוב הדבר מאד, שאת הצרכים האלו יתן האב בעצמו לילדיו בזמנים שהם אצלו, שידעו להכיר לו טובה ויהיו קשורים אליו, וכפי שמבקשים אבות רבים.

בבתי הדין נהגו רבים לחייב כפי עושרו וכשם שחייב באשתו, וכתב במשפטי שמואל (מהדו"ב סי' ג אות י') שהוא מדין צדקה די מחסורו אשר יחסר לו. אך הדברים מתמיהים, שהרי זה נגד כל הפוסקים שכתבו בפירוש שא"א לחייבו, ופשיטא, דגם לדידהו יש לבוא מדיני הצדקה, ולכוף אותו רק באם הינו עשיר ואמיד גדול, וכן לא יותר מחומש נכסיו (ועיין בזה בזה בתשובת הגם שאול סימן כ', ובאריכות רבה בדו"ד באריכות ובטוב טעם בין הגאונים הגרא"א אדרי והגר"צ לוז, תיק 960545/4, בית הדין הרבני האזורי ירושלים), וכ"ש דאין לחייבו יותר ממה שהוא מוציא על צרכיו שלו שהרי לכו"ע אינו חייב לזון את ילדיו ברמה גבוהה משלו, וכ"כ שם הגרש"ב ורנר שאם הוא מנהיג עצמו בצימצום אפי' שהוא עשיר גדול אין לחייבו לזון בניו ברווח.

עכ"פ, פשוט הדבר כפי שראינו שרוב ככל הפוסקים לא עלתה על דעתם לחייבו מעבר לכדי צורכם, ופשיטא, דאנן לית לן כח להוציא ממון אפילו במחלוקת שקולה, וכ"ש הכא שהוא כנגד כל הפוסקים ונגד שו"ע ורמב"ם כדכתב בדינא דחיי לעיל.

 

סקירת פרקטיקת הפסיקה המקובלת כיום

כל הליך גירושין כולל בתוכו פסיקה בתביעת מזונות ילדי הצדדים, ככל וישנם ילדים קטינים.

בדרך כלל, האם תובעת את האב לשלם לה עבור הוצאותיה בגידול הקטינים בזמן שהם שוהים אצלה.

לצורך קביעת התשלום אותו יעביר האב לאם יש להעריך מהן ההוצאות שלה על צרכי הקטינים ומהי עלותם.

מקובל בפסיקה ובפרקטיקה לקבוע את עלות ה"צרכים ההכרחיים" של קטין בסכום הנע בין 1200 ל-1600 ₪.

נציין למספר פסקי דין יסודיים שניתנו בביהמ"ש המחוזי במסגרת הליכי ערעור.

בבר"ע 1895/02 מביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו קבעה השופטת שטופמן בפס"ד תקדימי כי:

הלכה פסוקה היא כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן. 

בעמ"ש 1052/05 קבעה השופטת הנ"ל סך 1180 ₪ לחודש לקטין.

בעמ"ש 20511-10-10 קובעים השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון כי:

בהתאם למגמת הפסיקה אף בעת מתן פסק דינו של בית משפט קמא, סכום המזונות ההכרחיים עמד אכן בקירוב לסכום של 1,400 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא [ראו למשל אשר סברנו כי אכן יש להגדיל את הסכום שנהג בסך 1,250 ₪ בעמ"ש (ת"א) 1057/09 ש.ת. נ' ד.ג. [פורסם בנבו] (17.10.2010) והתייחסות בבע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (29.12.2010) (פיסקה 10) ודברי כב' השופט דרורי ברמ"ש (י-ם) 17808-05-10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים [פורסם בנבו] (8.8.2011).

כלומר שלטעמם יש להגדיל את השיעור המקובל לצורכי הקטין שעמד בפסיקה ע"ס 1250 ₪ לסכום של 1400 ₪.

ובעמ"ש (ת"א) 1057/09 העריך אותו הרכב את הסכום ב -1900 ₪ לחודש.

בבע"מ 4407/12 מקבלים השופטים עמית, רובינשטיין והנדל את פסיקת ביה"ד הרבנים שחייב את האב בסך 5,000 ₪ ל 4 קטינים בעיקר בגלל דחייה פרוצדורלית של עצם הערעור ובתוך הדברים כותב השופט עמית באמירת אגב(אוביטר דיקטום):

לאור מסקנה זו איני נדרש לבחון את השלב השני, אך למעלה מן הצורך אומר כי על פניו, הסכום של 5,000 ₪ בצירוף מחצית הוצאות רפואיות שנפסק עבור ארבעת הילדים אמנם נמוך מהסכום המינימלי המקובל לצרכים ההכרחיים, העומד על כ-1,250 ₪ לילד בצירוף הוצאות מדור. עם זאת, פסיקת מזונות למספר ילדים אינה נעשית בדרך של מכפלת סכומי המינימום, וידועה האמרה נֵר לְאֶחָד - נֵר לְמֵאָה, או כי לצורך הכנת מרק לאחד יש צורך בחומרים רבים, אך על מנת להאכיל מספר נוסף של אנשים די להוסיף מים (השופט ניצן סילמן בתמ"ש [קריות] 11650/07 פלונית נ' פלוני [לא פורסם, 22.1.2009]). זאת ועוד. במסגרת קביעת המזונות מתחשב בית המשפט גם ברכוש הצדדים, ובמקרה דנן ויתר המשיב על חלקו בדירה לטובת הילדים, מה שמאזן את סכום המזונות הנמוך-יחסית וגם פותר לכאורה את שאלת המדור.

פסקי דין רבים מאד נכתבו ברוח זו, כאשר, בבתי הדין הרבניים יש נטייה מסוימת לרף הנמוך של 1200-1300 ₪ לחודש, ובפרט כשמדובר על שלושה קטינים ומעלה. ואילו בבתי המשפט לע"מ הרף הינו סביב 1500 ₪.

וכך כותב השופט פוגלמן בבע"מ 919/15 המפורסם:

יעקב חייב להעביר לידי רחל מדי חודש תשלום מזונות המכסה לפחות את צרכיהם ההכרחיים של שלושת הילדים. סכום זה מחושב בדרך כלל כך:

1300-1400 ש"ח לכל ילד עבור מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים (הסכום נחפף באופן חלקי כשמדובר בכמה ילדים), בתוספת כשליש עד מחצית מהסכום שמשלמת רחל עבור שכר דירה ועלויות המדור הנלוות לו.

וממשיך שם בסעיפים 21-22 לפסק הדין ומבהיר כי מדובר על הצרכים ההכרחיים לקיומו של הקטין:

על פי פרשנותו המקובלת של הדין העברי, חובת האב במזונות "מעיקר הדין" – שהיא כאמור החובה החלה בגילאי 15-0, ובכלל זה בגילאי 15-6 – מוגבלת לגדר הצרכים הבסיסיים של הקטין בלבד. מסקנה זו נלמדת מן ההלכה שלפיה האב חייב במזונות אלה "[לא] כפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג סעיף ו). כלומר, מדובר בחובה ששיעורה אינו נגזר מיכולתו הכלכלית של האב – שאז היקפה צפוי היה להשתנות בהתאם למצבו הכלכלי – אלא נובע מצרכיו המינימליים של כל ילד באשר הוא (שרשבסקי, בעמ' 381-379). בהתאם לכך נפסק כי מדובר בצורכי הקיום ההכרחי ממש:

"מתוך ההלכה, שהחיוב הוא לפי צורכי הילד ולא לפי עושרו של האב – דהיינו שהוא שווה לעני ולעשיר, לאביו של בן יחיד ולמרובה ילדים – נלמד, כי כוונתו לצורכי הקיום ההכרחי ממש" (עניין גלבר, בעמ' 20; וראו גם עניין פורטוגז, בעמ' 461; עניין גולדמן, בעמ' 536.

בצד הקביעה כי חיוב המזונות הבלעדי החל על האב מתייחס לגדר הצרכים ההכרחיים ממש, בית משפט זה לא פירט או כימת מהם אותם צרכים ומה שיעור החבות בגינם. כל שנקבע הוא כי "מדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש" (עניין פורטוגז, בעמ' 461). במרוצת השנים גיבשו הערכאות הדיוניות את גדר הצרכים ההכרחיים המינימליים. כנזכר לעיל, נקבע כי אלה כוללים צרכי מינימום כגון מזון, ביגוד והנעלה בסיסיים, חינוך פורמלי, ביטוח בריאות ותרופות שגרתיות. את כל אלה מקובל לכמת בסכום של כ-1,400-1,300 ש"ח לילד יחיד (ראו למשל עמ"ש (מחוזי ת"א))1180-05-14 א' א' נ' מ' א', פסקה 5 (26.3.2015) [פורסם בנבו] (להלן: עמ"ש 1180-05-14); עמ"ש (מחוזי ת"א) 20511-10-10 פלוני נ' אלמוני, פסקה 29 (4.4.2013) [פורסם בנבו] ; ע"ם (מחוזי י-ם) 789/05ע' ד' נ' ע' י', פסקאות 30-28 (16.1.2006) [פורסם בנבו] ). אם מדובר בכמה ילדים במשפחה חופפים חלק מסכום הבסיס כך שהסכום הכולל פוחת (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 559, 602-601 (1988)). בנוסף, הצרכים ההכרחיים כוללים גם את חלקם היחסי של הקטינים בעלות המדור של האם הכוללת את שכר הדירה ואת עלויות החזקת הדירה. חלק זה מכומת בדרך כלל בכשליש עד מחצית מן הסכום המשולם על ידי האם (ע"א 3301/92 טלמור נ' טלמור, פסקאות 4-3 (8.7.1993) [פורסם בנבו; ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 (1989); ע"א 764/87אוהר נ' אוהר (31.12.1987) [פורסם בנבו].

 

יש להבהיר כמה הבהרות בסיסיות.

1. הסכום שנקבע בפסיקה כולל בתוכו הוצאות מזון, ביגוד ביטוח בריאות חובה והוצאות רפואיות רגילות, ועל הסכום הזה מוסיפים הוצאות דיור (שכר דירה30-50%  משכ"ד שהאם משלמת וכן דמי אחזקת מדור כגון ארנונה חשמל מים ועד בית וכד') וכן מוסיפים הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות שאותן נהוג לחייב את ההורים בחלקים שווים או חלוקה יחסית לפי יחס הכנסות ההורים.

2. סכום זה נקבע ללא קשר לזמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מהצדדים, כך שבזמני שהות כמעט שווים[1] כמקובל 6:8 לכל שבועיים האב משלם לאם את הסכומים הנ"ל, ובנוסף לכך חייב לשאת בעלות מזונותיה והחזקתם אצלו בזמני השהות שנקבעו לו.

ואכן בתי המשפט השונים עמדו על האבסורד שבסעיף 2 והדברים סוכמו בפסק דינו של השופט פוגלמן בבע"מ 919/15 הנ"ל סעיפים 58-65:

ברם, הדין הקיים מעורר קושי ברור במקרים של משמורת פיזית משותפת – תופעה שאליה נחשפה המערכת המשפטית למן ראשית שנות ה-2000 ... על רקע התופעה המסתמנת נשמעו טענות מצד אבות כי חלוקת נטל המזונות האמורה – אשר אינה מביאה בחשבון את חלקם במשמורת הפיזית – אינה הגונה ועולה כדי הפלייתם מחמת מין..

פסק דין מרכזי בהקשר הוא ע"ם 318/05 אותו כתבה השופטת וילנר:

מטבע הדברים, במקרים בהם נושא האב באופן ישיר בהוצאות ילדיו הקטינים, יוצא הוא ידי חובת מזונותיו כלפיהם.

הפועל היוצא הינו שכאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות מופחתים.

שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות, גובה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה.

ושם בסעיף 15 קבעה השופטת ללא ביסוס סטטיסטי כלכלי או על סמך כלי פיננסי מקצועי כלשהו, כי ההפחתה במצב של זמני שהות שווים תהיה 25% מהסכום המקובל לו היו במשמורתה הבלעדית של האם.

השופט פוגלמן, בבע"מ הנ"ל, מעיר כי אכן, הפסיקה קיבלה ככלל אצבע את ההפחתה של 25% מדמי המזונות המקובלים.

הפחתה זו הוחלה על דמי המזונות ככלל, אך לא על עלויות המדור ואחזקתו, שנקבעו על 30% עד 50% מהסך שמשלמת האם.

גישה זו יושמה על ידי בתי המשפט בהזדמנויות נוספות (עמ"ש (מחוזי נצ') 41385-03-15 י"ג נ' מ"ג (21.1.2016) [פורסם בנבו]. בקשה ליתן רשות לערער נדחתה (בע"ם 1655/16 פלוני נ' פלוני (10.8.2016) [פורסם בנבו] ; עמ"ש 54256-09-14).

 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש (מחוזי מר') 25027-02-14 פלונים נ' פלונית (28.12.2014) בפס"ד של השופטות ורדה מרוז, מיכל נד"ב ומיכל ברנט, הרחיב את ההפחתה לכדי 50% בזמני שהות שווים.

עוד הוסיפו השופטות כי לדעתן גם הוצאות המדור כולל דמי השכירות ושאר ההוצאות המדור צריכות להיות מופחתות לכדי 50%, בפרט בהתחשב בעובדה שהאב צריך גם הוא לספק מדור ראוי לקטינים בזמן שהם אצלו:

 אשר להוצאות המדור - בענין זה שונה דעתנו מדעתה של כבוד השופטת וילנר בפסק דין פלוני. אמנם הוצאות המדור של האם אינן משתנות עקב המשמורת המשותפת, ואולם אין חולק כי על האב לשכור מדור שיאפשר דיור הולם לקטינות המצויות במשמרתו כמחצית הזמן. נוכח זהות שכרם של הצדדים, אנו קובעות כי השתתפות האב בהוצאות המדור תהא מופחתת ב- 50% מן החיוב הרגיל שעומד על 40% מהוצאות המדור ובאופן שהאב ישא בתשלום סך של 860 ₪ לחודש בגין הוצאות המדור .

גישה שלישית ושונה במקצת הוצעה על ידי השופט ש' שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ש 1180-05-14 (נגד דעתה החולקת של השופטת י' שבח). השופט ש' שוחט סבור אף הוא כי את מרכיב הצרכים ההכרחיים שאינו כולל מדור יש להפחית במחצית (ובדרך כלל במקום 1,400 ש"ח לילד, יש לפסוק 700 ש"ח בלבד) עקב נשיאתו הישירה של האב בהוצאות המזונות ההכרחיים עת הקטינים שוהים עמו. אשר למרכיב המדור, הוסבר כי הדין העברי מחייב את האב בסיפוק מדור אחד בלבד ולכן יוצא האב ידי חובתו זו בכך שמחצית מן המדור מסופק על ידו במישרין עת מלין הוא את ילדיו עמו, והמחצית השנייה משולמת בכסף לאם. מטעם זה, את המחצית הנוספת של עלות המדור הנוספת המוטלת על האם יש לראות לא כצורך הכרחי של הקטינים אלא כצורך מדין צדקה, ולכן יש לחלקו בין ההורים בהתאם לדיני הצדקה (שם, פסקה 8).

 

השופט פוגלמן בבע"מ הנ"ל מסכם ומעיר את הקושי שעולה בפסיקה המקובלת:     

 עינינו הרואות: בתי המשפט המחוזיים הכירו בכך שהדין הקיים, המחייב את האב בתשלום מלוא הצרכים ההכרחיים לידי האם גם במקרה של משמורת פיזית משותפת, מעורר קושי ברור.

עד כאן סקירה קצרה ותמציתית של התפתחות הפסיקה בפרקטיקה המקובלת בבתי המשפט ובבתי הדין.

הפסיקה בערכאות השונות של בתי המשפט האזרחיים, התקבלה והתפשטה גם בבתי הדין הרבניים ב - 15 השנים האחרונות, בתי הדין הרבניים אימצו את העקרונות המעשיים, שעל פיהם חישבו וכימתו בתי המשפט את עלות צורכי הקטינים, גם אם מבחינת הדין וההלכה עצמם, נחלקו הדיינים על פסיקות בתי המשפט, ובעיקר על פסיקת בג"ץ בבע"מ 919/15, פסיקה המטילה אחריות גם על האם, וממילא מפחיתה מחובת האב, עצם הפרקטיקה הקובעת את שיעור גובה המזונות ההכרחיים לצורכי הקטין התקבלה ללא עוררין גם ברוב בתי הדין.

סיכום

בבתי המשפט התקבלה פרקטיקה של פסיקה המשערת את עלות הוצאות הגידול של הילדים.

פרקטיקה זו התקבלה גם בבתי הדין הרבניים ב-15 השנים האחרונות.

כשאנו עוקבים אחר התפתחות הפסיקה, אנו רואים, כי הסכומים של דמי המזונות, כמו גם הערכת האחוז, אותו על האב לשלם מההוצאות השוטפות ומדמי המדור ואחזקתו, נקבעו מתוך אומדן שאינו מבוסס על כלים פיננסיים וסטטיסטיים מקצועיים, אלא מבוסס על "ידיעה שיפוטית שאינה צריכה הוכחה".

הדרך הזו התחילה בפסק הדין של השופטת יהודית שטופמן בבר"ע 1895/02 משנת 2002 שצוטט לעיל, ביחס לעלות הצרכים השוטפים, ומשם בפסקי דין רבים שהעלו את הסכום שקבעה שטופמן.

בפסק הדין של השופטת וילנר, בפס"ד 308/05 הוגדרה הפחתה אפשרית, במצב בו זמני השהות ההוריים שווים פחות או יותר, שנאמדה ב 25% ללא ביסוס.

גם בחיוב המדור, לא נבדק כמה הקטינים באמת מוסיפים לאם בהיותם מתגוררים אצלה, לא נלקחה בחשבון העובדה ,שבכל מקרה, האם היתה צריכה לשכור דירה לעצמה לאחר הגירושין, גם אם הקטינים לא היו חיים אצלה כלל, ונקבע כלל שרירותי של חיוב 30% בקטין אחד, 40% בשני קטינים ו50% בשלושה קטינים.

גם ההפחתה בסך 25-50 אחוז מדמי המדור במשמורת משותפת נעשתה מהבסיס הנ"ל שנקבע זה מכבר.

הנה כי כן, נראה, שהגיע הזמן לתת לאנשי המקצוע בתחומי הכלכלה והסטטיסטיקה לומר את דברם, ולהעניק לפסיקה המשפטית כלי מדידה מקצועיים בכדי להגיע לפסיקה הנכונה.

קיי"ל "אין לדיין אלא מה שעיניו ראות", וכבר ביאר רבנו הגר"א כי דין "אמת לאמיתו", פירושו, כי השופט/הדיין חייב לדעת את האמת, דהיינו ההלכה, ומצד שני לחברה למציאות העומדת לנגד עיניו.

וכך הוא בנידון דידן, ההלכה מחייבת את האב לזון את ילדיו "כדי צרכם". אך מהם צורכיהם ומהי עלותם, חובה עלינו לבדוק.

לפיכך, חובה מוטלת עלינו לצאת לדרך בה נבדוק מהם באמת צורכי הקטינים.

 

שיערוך המזונות

ישנן שתי דרכים ישנן להעריך את צרכי הילדים ועלותם.

הדרך האחת, לבדוק מהם המוצרים שנוהגות משפחות לצרוך, באיזו עלות, ואיזה אחוז מתוך הוצאות אלו הינו לצורכי הילדים, דהיינו מהי עלות גידול הילדים הנהוגה בפועל.

יש להעיר שאותנו מעניין פלח האוכלוסייה המוציא הוצאות הכרחיות, חיוניות ובסיסיות, דהיינו, עשירון 1.

בפועל נבדוק את כלל האוכלוסייה. אך בכדי לחייב אב בכפייה לא נחייב מעבר להוצאה המקובלת בעשירון התחתון.

 למעשה אדם עובד המשתכר שכר חציוני, נחשב ל "אדם בינוני" ולכן, יעניינו אותנו הוצאות עבור גידול ילדים, גם ברמות השכר החציוניות, דהיינו, כ 6,500 ₪ נטו ליחיד (השכר שמחצית מתושבי המדינה מרוויחים פחות ממנו)].

הדרך השנייה הינה לבדוק מהם צרכי הקטינים, ללכת בדרכם של חז"ל, ולבנות רשימת מוצרים המתאימה לדור בו אנו חיים, לבדוק את עלותם בשוק, ולחייב את האב לספק אותם או תמורתם.

אמנם, אם נמצא סתירה בין 2 הדרכים, הרי שנצטרך ללכת בדרך השנייה, שהיא הנכונה והראויה יותר. שהרי יתכן שאנשים מוציאים פחות מדי, או להיפך, רוכשים לילדיהם יותר מהנצרך, מכיוון שבדור השפע, האינסטנט והבּזבוז, אנשים רוכשים גם דברים שאינם נצרכים, אלא מותרות, שוודאי א"א לכפות את האב להעניקם לילדיו, וכך הבהיר לי הגאון הראשל"צ הג"ר משה שלמה עאמר שליט"א [שיחה מוקלטת].

2 הדרכים צריכות זהירות רבה, כי מי אנחנו שנחרוג מרשימת המוצרים שחז"ל קבעו, ונטען שכיום יש להרחיב את רשימת הצרכים ההכרחיים והחיוניים.

דבר יסודי נוסף, שחייבים אנו לקחת בחשבון, שישנם מוצרי צריכה שהינם תלויי שהות כגון אוכל, נסיעות וכדו' [להלן: הוצאות תלויות שהות או "יומיות"], וישנן הוצאת שאינן תלויות שהות באופן מובהק, לדוגמא, ביגוד והנעלה, גם אם הילדים נמצאים אצל האם אפילו יום אחד בחודש, הם צריכים בגדים וכלי אוכל וכד'  [להלן: מוצרים שאינם תלויי שהות או הוצאות "חודשיות"].

אמנם, גם במוצרים שאינם "תלויי שהות" באופן מובהק, ישנה השלכה לזמני השהות, נצטרך למצוא דרך לשקלל את זמני השהות היחסיים אצל כל הורה גם במוצרים אלו.

ובכן הבה ונצא לדרך.

 

שיערוך לפי הרגלי צריכה

הרגלי הצריכה כיום משתנים ממשפחה למשפחה ושונים בין המעמדות השונים, הסביבה החברתית, מקום המגורים, המגזר לו שייכת המשפחה ועוד פרמטרים רבים.

נבדוק מהם הרגלי הצריכה של משפחה ממוצעת בישראל, ונדע כמה הינה רגילה להוציא עבור כל ילד, בהתאם לעשירון הסוציו-אקונומי אליו היא שייכת.

מידיעה זו נוכל לגזור את חיוב דמי המזונות, בשעה שההורים נפרדים, ידיעה זו תהיה מגובה בנתונים מספריים ואמפיריים, ולא רק באומדן הנקבע ע"י הערכה שרירותית ולא מבוססת.

עלינו לבדוק כיצד אנשים נוהגים בפועל, ומהו הסכום שהאדם הממוצע והסביר מוציא עבור החזקת ילדיו.

לשם המחקר שלפנינו, נעזרנו במספר רב של אנשי מקצוע בתחומי כלכלה וסטטיסטיקה, וכן במחקרים של גופים כלכליים, שזהו תחום ההתמחות שלהם.

אעיר שוב, כי מידע זה, לא בהכרח יכול לחייב את האב לשלם בכפיה את הצרכים המקובלים, זאת, משום שבדור השפע שלנו, אנשים מוציאים הוצאות עבור מוצרי צריכה, הרבה מעבר לצרכים החיוניים וההכרחיים, זאת, גם כשהים חיים ברמות הכנסה נמוכות מאד, ולכן, התוצאות תהיינה, לכל היותר, אינדיקציה לקו העליון של הצריכה, אך יתכן, כי בפועל לא ניתן לחייב אלא את החיוני וההכרחי.

ראשית, פניתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס), בנוסף, נעזרתי בלוחות ומחקרים של רשות המיסים של משרד האוצר, במחקר של בנק ישראל והאוניברסיטה העברית, בעמותת פעמונים, דו"ח ועדת שיפמן, דו"ח ועדת חריס, ובסופו של דבר, השוויתי את התוצאות, עם מחקר יסודי, שנעשה בשנה האחרונה, ע"י פורום קהלת לכלכלה משפט וחברה.

בחלק שלפנינו נציג לוחות וטבלאות שקיבלנו מהגופים הנ"ל, נשווה את התוצאות. וננסה להצביע על הדרך הנכונה והמאוזנת, לדעתנו, לחישוב דמי המזונות.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

בדצמבר 2018 פניתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ע"מ שיספקו לנו נתונים סטטיסטיים ביחס להוצאות המקובלות, המשקפות את עלות גידול הילדים.

לאחר עבודת מחקר שארכה כשנה וחצי, קיבלנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הלוחות המשערכים את עלות גידול הילדים, והינם מפורסמים לראשונה במסגרת זו[2].

הלוחות מחולקים לעשירונים ולמיקומו המספרי של הילד במשפחה.

לוח אחד נותן תוצאות של ממוצע רב גילאי(0-18), ולוח אחד נותן תוצאות ממוצעות של קטני קטנים(0-6).

יש להבהיר, כי התוצאות כוללות את כלל הצריכה של כל מוצרי הצריכה הנדגמים, דהיינו[3], כל המוצרים הקיימים שמשפחה כלשהי צורכת, כולל דיור (שכר דירה או דירה בבעלות) ואחזקת מדור על כלל מרכיביה (ארנונה ועד בית חשמל גז מים, עוזרת בית, סיוד שיפוצים וכו'), כלל הוצאות מזון, הלבשה הנעלה, משחקים, שעונים, תיקים ותכשיטים, תספורת וקוסמטיקה ועוד, תקשורת, מחשבים ואינטרנט, פלאפונים, משחקי מחשב, רכב (רכישת רכב, ביטוחים וטסטים, תיקונים, דלק ושאר הוצאות רכב, תחבורה ציבורית ומוניות), בריאות ורפואה (לא כולל הוצאות חריגות, טיפולי שיניים, משקפיים ניתוחים ואסתטיקה), מוצרים בני קיימא (כולל ריהוט, מוצרי חשמל וכדומה), מתנות, תרומות מיסי ארגון וכדומה).

יש לשים לב, כי ישנם הוצאות שאינן תלויות בזמני השהות, יש הוצאות שהינן תלויות שהות באופן קוהרנטי ישיר, וישנן הוצאות המושפעות מזמני השהות השונים, אך אינן נגזרות אך ורק מזמני השהות.

בלוחות הלמ"ס הוגדרו 3 קטגוריות, וזאת ע"פ בקשת משרד המשפטים:

  1. מוצרים תלויי שהות מובהקים.
  2. מוצרים שאינם תלויי שהות מובהקים.
  3. מדור.

 

כפי שאפשר לראות, משקי בית בשלושת העשירונים הנמוכים, מוציאים הרבה מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית שלהם, ונמצאים בגירעון קבוע הולך ומצטבר, דבר המצריך הדרכה נכונה ע"מ להתאזן. ניתוח הרגלי הצריכה של כלל העשירונים, ואפילו של העשירונים הנמוכים, מעלה כי הצריכה בפועל, שתשתקף בנתונים שנביא בהמשך, הינה צריכת יתר, במובן שכלולים בה הרבה מאד מוצרי מותרות, עובדה זו חובה לקחת בחשבון בבואנו לחייב ולכפות את האב להוציא עבור ילדיו[4].

בנוסף, בקשתי מהלמ"ס היתה לדעת כמה מוציא משק בית עם 2 הורים על כל ילד, בפועל הלוחות משקפים יחס מקדם של 1.25 נפש סטנדרטית, שממנה נגזרת התוספת השולית של כל ילד, ולא יחס של מקדם 1 נפש סטנדרטית, דבר המטה את המספרים בלוחות הלמ"ס ב- 25% כלפי מעלה, כך, שלדעתי, המספרים שלקמן הינם גבוהים ב 25% מהעלות הראלית של ילדים במשק בית עם 2 הורים.

 

יתכן שהתוצאות והמספרים האמיתיים שהגיעו אליהם אנשי המקצוע, לא יתקבלו בברכה, בזמן שהפסיקה התרגלה לשבלונה מסוימת, והקונספציה כבר מושרשת בנוהג שהתקבל הפסיקה [5].

 

להלן לוחות הלמ"ס לשני העשירונים הראשונים למשפחה המונה עד 5 ילדים[6].

[הלוחות המלאים יובאו בנספח 1.]

נציין שוב, כי הסכומים דלהלן, כוללים את כל ההוצאות הקיימות ועלות גידול הילדים, כולל מזון, הלבשה, מדור, אחזקת מדור ריהוט, מוצרי חשמל, הוצאות רכב ותקשורת וכדומה, למעט חינוך, נופש והוצאות בריאות חריגות.

 

לוח מספר 1(א)[7] - הוצאות לחודש מלא עבור ילדים גיל 0-6 – עשירון 1-2

 

לוח מספר 1(ב) – הוצאות לחודש מלא עבור ילדים ממוצע גיל 0-18 – עשירון 1-2

 

דמי מזונות – למ"ס

הלוחות הנ"ל משקפים הוצאות לחודש מלא, בלמ"ס לא פיתחו שיטה או כלי לחישוב חלוקת העלויות בין ההורים לאחר הגירושין.

ע"מ לגזור מלוחות אלו את דמי המזונות במצב בו הקטינים שוהים אצל שני ההורים, יש לחלק את המוצרים "תלויי השהות" ב -30, ולהכפיל את התוצאה במספר הימים אצל כל הורה[8].

ביחס למוצרים המוגדרים "אינם תלויי שהות", כמו בגדים וכדומה, לזמני השהות ישנה השלכה משמעותית, אך אין התאמה ישירה ומלאה. בפסיקה כפי שראינו נהוג להפחית 25-50 אחוז, ד"ר שראל ואריאל קרלינסקי, במאמר שיובא לקמן, פיתחו אלגוריתם ונוסחה, המחשבים את צורת החלוקה הנכונה כמובא בטבלה מספר 3 במאמרם.

בטבלאות שנציג לקמן נקטנו בשיטה של חלוקה יחסית, לפי יחס זמני השהות, בהנחה, שגם האב קונה לקטינים בגדים ועוד צרכים, למרות שאינם שוהים אצלו את מלוא הזמן, התוצאה גבוהה יותר מהאופן בו מחלקים שראל וקרלינסקי את העלויות השונות(אינן תלויות שהות) ומדור.

ביחס למדור, לא הפחתנו כלל, ודמי המזונות המחושבים, כוללים תשלום מלא, עבור התוספת שהאם צריכה להוסיף לצורך הקטינים, מעבר להוצאת המדור שבכל מקרה היתה נושאת בה מחמת הפירוד.

שיטה זו איננה נכונה לדעתו של השופט המחוזי שאול שוחט, שהובא בפרק ב, השופט שוחט סבור, כי יש להטיל על האב מחצית בלבד מתוך עלות התוספת של המדור אצל האם, מאחר שבמחצית החודש מספק האב מדור בעין לקטינים, לשיטתו, יש להפחית מעלויות המדור המובאות בלוחות שלקמן באופן יחסי לזמני השהות. בלוחות הבאים נחשב את דמי המזונות שהאב יעביר לאם בחלוקת ימים סטנדרטית[9]  של 6:8 [6 ימים בשבועיים אצל האב ו 8 אצל האם] לפי העקרונות שלעיל.

נציב את המספרים במשפחה עם ילד אחד ועד שלושה ילדים.

נחשב מהי העלות בעין המוטלת על האב, כשהקטינים שוהים אצלו, ונחשב את סך העלות הכוללת, שהאב נושא בה מדי חודש, עבור כל ילד, כולל הוצאות מדור כפולות (הוצאות בעין+דמי המזונות שמעביר לאם).

טבלה ראשונה תשקף את העלויות ודמי המזונות בקטני הקטנים [עד גיל 6] ואילו הטבלה השניה תשקף את העלויות ודמי המזונות בממוצע רב גילאי [0-18].

המספרים המודגשים בקו הם דמי המזונות שהאב יעביר לאם והינם כוללים את כלל ההוצאות, תלויות שהות, אינן תלויות שהות ומדור.

[הטבלאות מחולקות לפי עשירונים, צורת החישוב הינה חלוקת ההכנסה לפי מספר נפשות, 2 נפשות+מספר הילדים, לדוגמא, הכנסה של 10,000 ₪ כשיש 2 ילדים תחולק ב 4 ותציב את המשפחה בעשירון השני]

 

 

 

עשירון 1 – לוח 1(ג)

הכנסה נטו לנפש[10] – עד 1872 ₪.

ילד  1 – הכנסות נטו עד 5,616 ₪ למשק בית, 2 ילדים – 7,488 ₪ למשק בית, 3 ילדים – עד  9,360 ₪ למשק בית וכן הלאה.

 

ילדים בגיל 0-6

ילד ראשון

ילד שני

ילד שלישי

לשלושה ילדים

ממוצע פר ילד

תלוי שהות

331

271

234

836

279

לא תלוי שהות

309

247

209

786

255

מדור

281

223

188

692

231

סך עלות חודשית לחודש מלא

921

741

631

2170

723

הוצאה ליום ללא מדור

21.3

17.2

14.7

 

 

הוצאות האם כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

643

515

439

1597

 

532

הוצאות האב בעין כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

558

446

379

1383

 

461

סך הוצאותיו של האב, ככל והינו מעביר לאם דמי מזונות מלאים

1200

962

818

2980

 

993

 

 

 

ממוצע רב גילאי 0-18

ילד ראשון

ילד שני

ילד שלישי

שלושה ילדים

ממוצע פר ילד

תלוי שהות

521

459

418

1398

466

לא תלוי שהות

431

359

313

1103

368

מדור

334

270

231

835

278

סך עלות חודשית לחודש מלא

1,287

1,090

966

3336

1112

הוצאה ליום ללא מדור

31.7

27.2

24.3

 

 

הוצאות האם כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

872

729

644

2245

 

748

הוצאות האב בעין כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

746

624

546

1916

 

638

סך הוצאותיו של האב, ככל והינו מעביר לאם דמי מזונות מלאים

1618

1353

1190

3961.5

 

1386

 

 

עשירון 2  - לוח 1(ד)

 

ילד ה 1 – הכנסות נטו עד  8,355 ₪ למשק בית, 2 ילדים – 11,140 ₪ למ"ב, 3 ילדים 13,925 ₪ למ"ב וכן הלאה.

 

ילדים בגיל 0-6

ילד ראשון

ילד שני

ילד שלישי

שלושה ילדים

ממוצע פר ילד

תלוי שהות

371

304

262

937

312

לא תלוי שהות

616

491

416

1523

508

מדור

319

253

213

785

262

סך עלות חודשית לחודש מלא

1306

1048

891

3245

1082

הוצאה ליום ללא מדור

32.9

26.5

22.6

 

 

הוצאות האם כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

878

703

597

2179

 

726

הוצאות האב בעין כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

746

597

506

1851

 

617

סך הוצאותיו של האב, ככל והינו מעביר לאם דמי מזונות מלאים

1355

1301

1104

4029

 

1343

 

 

ממוצע רב גילאי 0-18

ילד ראשון

ילד שני

ילד שלישי

שלושה ילדים

ממוצע פר ילד

תלוי שהות

584

515

469

1568

523

לא תלוי שהות

858

714

624

2196

732

מדור

379

307

262

948

316

סך עלות חודשית לחודש מלא

1820

1536

1354

4712

1571

הוצאה ליום ללא מדור

48

40.9

36.4

 

 

הוצאות האם כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

1196

1003

881

3080

 

1026

הוצאות האב בעין כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

1003

838

735

2576

 

858

סך הוצאותיו של האב, ככל והינו מעביר לאם דמי מזונות מלאים

2199

1842

1616

5657

 

1884

 

אין ספק שהתוצאות הינן דרמטיות, למרות, שלדעתנו הסכומים מוטים כלפי מעלה ב 25%, כאמור לעיל, אך עדין הסכומים נמוכים מאד מהמקובל.

ככל ולאם אין הוצאות מדור יש להפחית בהתאם לטבלה.

מובן, שמסכום זה יש להפחית קצבת ילדים וסיוע בשכר דירה ככל שהאם זכאית לו.

לפיכך, הסכומים שבטבלה יופחתו ב-150 ₪ ויותר.

לא אכחד שהתוצאות מפתיעות. אך עם מספרים לא נוכל להתווכח, תוצאות הלמ"ס שוברות את הקונספציה המקובלת. אך אל לנו לבוש מן המלעיגים מלחזור בנו, ומודים דרבנן היינו שבחייהו.

רשות המיסים

רשות המיסים מפרסמת טבלאות הוצאות לפי הכנסה , טבלאות אלו, הינן כלי העבודה המקצועי של מפקחי רשות המיסים, והם הבסיס לעבודתם של המפקחים.

בלוחות רשות המיסים מתוארת כלל הצריכה למשק בית, לפי עשירוני הכנסה ולפי מספר הנפשות [יחיד, זוג, זוג+1, זוג+2 וכן הלאה].

כלל הצריכה, דהיינו, כל המוצרים הקיימים שמשפחה כלשהי צורכת, כולל דיור (שכר דירה או דירה בבעלות) ואחזקת מדור על כלל מרכיביה (ארנונה, ועד בית, חשמל, גז, מים, עוזרת בית, סיוד שיפוצים וכו'), כלל הוצאות מזון, הלבשה הנעלה, כולל משחקים, שעונים תיקים ותכשיטים, תספורת, קוסמטיקה ועוד, תקשורת מחשבים ואינטרנט, פלאפונים, משחקי מחשב, רכב (רכישת רכב, ביטוחים וטסטים, תיקונים, דלק ושאר הוצאות רכב, תחבורה ציבורית ומוניות), חינוך (כולל מעונות, גנים, טיולים, חוגים, ציוד לביה"ס, קייטנות, צהרונים ושאר הוצאות חינוך), בריאות ורפואה (כולל הוצאות חריגות, טיפולי שיניים, משקפיים, ניתוחים ואסתטיקה), מוצרים בני קיימא (כולל ריהוט, מוצרי חשמל וכדומה), בילוי נופש ופנאי (כולל טיולים בארץ ובחו"ל, קולנוע, מוצרי בידור, אירועים משפחתיים, מתנות, תרומות מיסי ארגון וכדומה).

השימוש שלנו בלוחות רשות המיסים, יהיה, באופן שנבדוק בכמה גדלות ההוצאות עם כל ילד שמתווסף למשפחה, ונניח שזו העלות הראלית של גידול הילד, יש לזכור כי חז"ל חייבו לפי ברכת הבית, ולכן, זו אינדקציה נוספת להבין מהי התוספת היחסית של כל ילד, וזאת בדומה למתודיקה שפותחה בלמ"ס, לאחר שנדע מהי התוספת השנתית נחלק אותה ל-12 חודשים וזהו הסכום אותו נכון להשית על ההורים [בבתי המשפט] או על האב לבדו [בבתי הדין].

להלן תוצאות נתוני רשות המיסים במשפחות בעשירון 1 ועשירון 2 והינן בעלות 1-3 ילדים.

בטור הרביעי נבצע התאמה המפחיתה 15% לאחר שהפחתנו הוצאות שאינן ניתנות לחיוב, כגון, סגריות, תרומות, ביטוח מקיף (להבדיל מביטוח חובה וצד ג'), ועוד מספר מוצרים בדומה לכך בקטגוריית פנאי ונופש, כגון בתי מלון ובתי קולנוע.

בטור החמישי התאמנו את העלויות לפי זמני שהות נורמטיביים שבהם האב לוקח את הקטינים פעמיים בשבוע, כולל לינה, וכן כל סופ"ש שני, וזאת ביחס למוצרים תלויי שהות באופן מובהק.

המספרים המודגשים בקו משקפים את דמי המזונות שהאב יעביר לאם עבור כל ילד.

[הערה חשובה מאד: לפי נתוני רשות המיסים הרי שמשפחות בעשירון 1-2 חיות הרבה מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית שלהם והם מוציאים עד 168%מהכנסתם, כך שלא ניתן באמת לחייב סכומים אלו ולהכניס אותם לגירעון קבוע של עשרות אלפי שקלים בשנה.[

 

 

לוח מספר 2(א) – הכנסות נטו 5,000-7,000 ש"ח למשק בית לחודש.

 

תוספת עבור הילד בכלל הוצאות לשנה

כנ"ל בחלוקה חודשית

זמני שהות של 43%-57% כמקובל

הפחתה של מוצרים תלויי שהות

 

כנ"ל

ובהתאמה לפסיקה[11]

 

כולל הכל

חודשי

לאחר התאמה נוספת של הפחתת סעיפי רשות (15%)[12]

ילד אחד

11,724

977

830

664

517

ילד שני

4,848

404

343

274

214

ילד שלישי

4860

405

343

274

214

ממוצע לילד ב 2 ילדים

8286

690

586

469

365

ממוצע לילד ב 3 ילדים

7144

595

505

405

315

 

 

לוח מספר 2(ב) - הכנסות נטו למשק בית 7,000-9,000 ש"ח.

 

תוספת עבור הילד בכלל הוצאות לשנה

כנ"ל בחלוקה חודשית

זמני שהות של 43%-57% כמקובל

הפחתה של מוצרים תלויי שהות

 

כנ"ל

ובהתאמה לפסיקה

 

כולל הכל

חודשי

לאחר התאמה נוספת של הפחתת סעיפי רשות (15%)

ילד אחד

14,286

1189

1010

808

630

ילד שני

9,516

793

674

539

420

ילד שלישי

17,148

 

1429

1214

971

757

ממוצע לילד ב 2 ילדים

 

991

842

673

525

ממוצע לילד ב 3 ילדים

 

1137

966

772

602

 

 

בנק ישראל[13]

באפריל 2014 בעקבות המחאה החברתית הגדולה, המכונה מחאת הקוטג', הוציא בנק ישראל דו"ח מחקר, לצורך גיבוש מדיניות ממשלתית לסיוע למשפחות עם ילדים.

את המחקר ערכו עדי ברנדר מחטיבת המחקר של בנק ישראל, ומישל סטרבצ'ינקי מהמחלקה לכלכלה וביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.

נתוני הבסיס של המחקר הינם סקרי הוצאות משק בית של השנים 2004 ו- 2012, וכן דוחו"ת מס הכנסה של כ- 300,000 שכירים.

המחקר בדק שלושה סעיפים עיקריים, מזון [כולל הלבשה והנעלה], מדור וחינוך.

סעיף תחבורה ותקשורת גם הוא נבדק אך נמצא זניח יחסית בגילאים 0-15.

בסעיף החינוך לא נעסוק במסגרת זו.

וכך כותבים החוקרים במסקנת המחקר, ביחס לסעיף הוצאות המזון, ההלבשה וההנעלה :

כדי לסכם את השפעת הילדים על ההוצאה הכספית, אמדנו רגרסיות על סך ההוצאות של המשפחות, כפונקציה של מספר ילדים ושל משתנים מפקחים נוספים, שנות לימוד של ראש משק הבית, שנות הלימוד בריבוע, גיל ראש משק הבית, הגיל בריבוע, ומספר המפרנסים.

מהרגרסיה עולה, שקיומו של ילד בן 0-3 במשפחה מוסיף 650 ₪ להוצאה החודשית של המשפחה, סכום זה יורד לכ- 300 ₪ בקבוצת הגיל 4-14, אך הוא מטפס לכ- 1000 ₪ בגילים מתקדמים יותר – 15-17.

ביחס להוצאות המדור כותבים בעלי המחקר:

התמונה המתקבלת היא, כי סעיפי השכירות והמשכנתא מוסיפים כ 150 ₪ לילד להוצאה החודשית של המשפחה בגילאים 0 עד 4, וכ-200 ₪ בגילאים 15 עד 17.

 

בעוד ילדים בגילאי 4-15 לא מוסיפים כלל על ההוצאה החודשית לדיור.

לוח מספר 3 - עלות גידול ילדים – בנק ישראל

גיל הילד

מזון והלבשה

מדור

סה"כ לחודש מלא

בהתאמה לזמני שהות

0-3

650

150

700

450

4-14

300

0

300

200

15-17

1000

200

1200

770

ממוצע

650

116

733

473

 

 

פורום קהלת

שראל-קרלינסקי-מזא"ה.

לאחר שעשינו את העבודה הנ"ל, התברר, כי נעשתה עבודה מקיפה במכון המחקר המשתייך לפורום קהלת.

יו"ר פורום קהלת לכלכלה, ד"ר מיכאל שראל, הינו הכלכלן הראשי של משרד האוצר (לשעבר)[14] ועוזר המחקר שלו, הכלכלן אריאל קרלינסקי, קיבלו מהלמ"ס את סקרי הוצאות משק בית, לשנים 2014-2017, סקרים מפורטים, הדוגמים מאות אלפי משקי בית לאורך שנים, מכל המגזרים ומכל הסקטורים הסוציואקונומיים, סקרים הדוגמים את כל ההוצאות עבור כלל המוצרים והשירותים במשק.

החוקרים הנ"ל, בדקו מהו אומדן העלות האמיתית של ילד בישראל בכל הגילאים ובכל סוגי המשפחות, המגזרים והמעמדות.

מחקר זה המתפרס על פני 44 עמודים, פורסם ברבעון לכלכלה, שהינו כתב העת המדעי החשוב והיוקרתי לנושאי כלכלה, וזאת לאחר ביקורת ושפיטה של כלכלנים ושופטים, שבדקו את מתודות ושיטות המחקר ואישרו אותו לפרסום.

מחקר זה, מתייחס לעבודות בנושא זה שנעשו בישראל ובעולם, בעיקר באוסטרליה, וכן לעבודתו של פרופסור ראובן גרונאו, שהינה הבסיס למסקנות ועדת שיפמן )דו"ח שיפמן) בנושא מזונות ילדים.

בהמשך למחקר המגדיר את העלות החודשית של גידול הילדים, נעשתה עבודת מחקר בשיתוף עם ד"ר יואב מזא"ה, המאפשרת לחלק בצורה נכונה את העלויות בין ההורים (קביעת דמי מזונות וחלוקתם בין ההורים - אריאל קרלינסקי-מיכאל שראל-יואב מזא"ה ).

למעשה, הן מתודת המחקר המקובלת על גרונאו והן זו המקובלת על ד"ר שראל, הינה השוואה בין משפחות באותה רמת חיים חומרית, עם ובלי ילדים, וזאת ע"מ להבין כמה הורים צריכים להוסיף על הוצאות משק הבית, כאשר מתווספים ילדים למשק הבית, באופן שרמת החיים החומרית תשמר, התוצאה משקפת את הסכום, שיש לאמוד כתוספת השולית שהילד "עולה" להורים.

הדרך המקובלת בעולם, הינה שיטה כלכלית-סטטיסטית הנקראת Iso-prop להגדרת "רמת חיים חומרית-כלכלית", וזאת ע"י הגדרת סל מוצרים בסיסי, וככל שאחוז ההוצאה על המוצרים הבסיסיים, מכלל הוצאות משק הבית, הינו גבוה יותר, הרי שרמת החיים החומרית המוגדרת הינה נמוכה יותר, וככל שהמשפחה הספציפית, מוציאה, באופן יחסי, יותר על מוצרים שאינם בסל הבסיס, הרי שרמת החיים החומרית שלה נחשבת גבוהה יותר.

[לדוגמא, משפחה שמוציאה על מזון 70 אחוז מסך ההוצאות, הרי שלשאר מוצרי הצריכה והשירותים נשאר לה פחות כסף פנוי, והיא תחיה ברמה נמוכה יותר, לעומת משפחה שאחוז ההוצאה על מזון הינו נמוך, ואילו על מוצרי צריכה ופנאי יכולה להוציא אחוז גבוה יותר, ההשוואה נעשית בין משפחות עם ובלי ילדים, בעלות אותו אחוז הוצאה עבור מוצרי בסיס.[

מחקרים אלו הינם כלכליים טהורים, ואינם מתחשבים בכך שאין בהכרח קורלציה מוחלטת בין איכות חיים חומרית לאיכות חיים רגשית ורוחנית.

ההבדל היסודי בין גרונאו לשראל וקרלינסקי הינו בהגדרת סל המוצרים הבסיסי.

בעוד גרונאו, כפי הנראה, בנה את הסל הבסיסי בהסתמך על השיטה האוסטרלית, שקובעת באופן שרירותי, מהם מוצרים בסיסיים, הרי ששראל וקרלינסקי פיתחו שיטה אמפירית, המתבססת על מחקר אלפי מוצרים והרגלי הצריכה שלהם, בכלל משקי הבית בישראל ולאורך תקופה ארוכה מאד, והגיעו לנוסחה מתמטית המגדירה מהו מוצר בסיסי [אחד ההבדלים הינו מוצר הדיור, אצל גרונאו סעיף הדיור אינו בסל הבסיסי ואצלם הינו חלק מהסל הבסיסי[15]].

לאחר שהוגדר כיצד מודדים רמת חיים חומרית, ניתן היה להשוות את ההוצאות לצריכה של משקי בית באותה רמת צריכה, [כלומר אותו יחס באחוזים בין ההוצאה על הסל הבסיסי לסך ההוצאות], ולהשוות בצורה אמפירית בין משקי בית בלי ועם ילדים ולזהות מהי עלות הגידול של כל ילד למשקי בית באותה קבוצה כלכלית.

בשלב שני, פיתחו שראל וקרלינסקי משוואות סטטיסטיות המאפשרות להגדיר עלות של כל ילד בפני עצמו, דהיינו מהי עלותו של הילד הראשון, ובכמה ההוצאות גדלות עם הילד השני והשלישי וכן הלאה, מסד הנתונים מאפשר להגדיר הוצאות עד 5 ילדים, משום שמעבר לכך אין מובהקות סטטיסטית מספקת מבחינה מדעית.

במחקרם החשוב והיסודי השוו שראל וקרלינסקי את התוצאות שלהם לעומת תוצאות שיטתו של גרונאו [כמובן עם ההתאמות הנדרשות לסקרים העדכניים של 2017].

לשיטה שלהם הם קראו "רמת חיים - הגדרה לפי גמישויות" ולשיטה של גרונאו קראו "רמת חיים - הגדרה מסורתית".

בפגישה שערכנו יחד עם ד"ר שראל, קרלינסקי וד"ר מזא"ה, הסבירו את יתרונות שיטתם, וכן, שהגדרה לפי גמישויות הינה יותר מדעית ומדוייקת מההגדרה של גרונאו.

ואכן, בשיחה שקיימתי עם פרופסור גרונאו בעצמו, ב- 25/8/20 אישר לי פרופסור גרונאו שד"ר שראל שיכלל את המודל שלו, ובנוסף לכך, הנתונים ששראל וקרלינסקי השתמשו בהם הינם מעודכנים יותר, והינם מותאמים יותר להרגלי הצריכה כיום, לפיכך, גם לדעתו, נכון יותר להשתמש בתוצאות מחקרם של שראל וקרלינסקי, ולא בלוחות שהוא בנה בדו"ח שיפמן.

במאמרם מציבים שראל וקרלינסקי את החישובים לפי שתי השיטות. אך מכיוון שהמתודיקה הינה זהה, ושיטת שראל וקרלינסקי הינה שיכלול ופיתוח מקצועי יותר לשיטת גרונאו, נראה שיש לקבל את שיטת הגמישויות למדידת עלות גידול הילדים.

בנוסף לכך, השוואת הסכומים שעולים מהמחקרים הנוספים שהבאנו, מתאימים יותר לשיטת הגמישויות, לפיכך, אנו לא נביא את שיטת גרונאו ונשתמש רק בשיטתו של ד"ר שראל, שהינה מדויקת יותר והינה שיכלול של המודל האוסטרלי בו השתמש פרופסור גרונאו.

אמנם מי שירצה לחייב לפי שיטתו של גרונאו יוכל למצוא הן את הערכת העלות החודשית והן את דמי המזונות הנגזרים משיטה זו במחשבון שנביא בהמשך.

יש לשים לב שהסכומים בטבלה כוללים את כל ההוצאות הצפויות, הן הקבועות והן החריגות, הן תלויות השהות והן שאינן תלויות בזמני שהות, מזון, ביגוד, מוצרי צריכה ופנאי, מדור, מוצרי בית וריהוט, אחזקת מדור, חינוך, רפואה, חופשים ועוד ועוד.

 

 

לוח מספר 4(א) – עלות גידול ילד, שראל וקרלינסקי.

ההוצאה פר-ילד לילדים קטנים (מתחת לגיל 10) לפי הכנסה והגדרת רמת חיים

רמת חיים: הגדרה לפי גמישויות

4

3

2

1

מס' ילדים (הוצאה פר-ילד)

 

הכנסה
חודשית
נטו למשק בית

575

620

675

746

5,000

692

747

814

899

7,500

798

861

938

1,036

10,000

990

1,067

1,163

1,285

15,000

1,165

1,257

1,369

1,513

20,000

1,330

1,434

1,563

1,727

25,000

1,488

1,605

1,749

1,932

30,000

1,788

1,928

2,101

2,322

40,000

2,074

2,237

2,438

2,693

50,000

3,400

3,667

3,997

4,415

100,000

 

נתבונן בסכומים אליהם הגיעו שראל וקרלינסקי, נווכח לראות שהעשירון הראשון מוציא על ילד ראשון כ-745 ₪ לחודש מלא, כולל כל ההוצאות מכל מין שהוא (כלומר, כולל דיור, אחזקת מדור, חינוך וחריגות), ואילו בעשירון הרביעי ההוצאה הינה 1285 ₪ לחודש לילד הראשון, בשני ילדים הסכום הינו 675 ₪ לילד או 1163 ₪ בהתאמה.

 

דמי מזונות – פורו קהלת [שראל – קרלינסקי – מזא"ה]

לאור המחקר הראשון, פיתחו ד"ר שראל וקרלינסקי אלגוריתמים ונוסחאות, ע"מ לחשב את העלות המוטלת על כל הורה, לפי זמני השהות היחסיים, ומחישובים אלו לגזור את דמי המזונות.

במאמרם קביעת דמי מזונות וחלוקתם בין ההורים - אריאל קרלינסקי-מיכאל שראל-יואב מזא"ה מובאים העקרונות לחלוקת עלות גידול הילדים בין ההורים, לפי יחס זמני השהות ויחסי הכנסות.

בעקבות העקרונות, הנוסחאות והמשוואות שבמחקר בנו שראל וקרלינסקי מחשבון לחישוב עלות ההוצאה לגידול ילדים ועלות דמי המזונות להעברה מהורה להורה.

שראל וקרלינסקי מצאו כי עלות גידול ילד מעל גיל 10, הינה כמעט פי שנים מעלות גידול ילד מתחת לגיל 10.

הם חילקו את ההוצאות ל 3 קטגוריות, משתנות(תלויות שהות), שונות ומדור(תלויות שהות באופן חלקי), אחרות(חריגות, חינוך ובריאות ושאר הוצאות שאינן חודשיות שוטפות).

מחשבון דמי המזונות בנוי, באופן שמחלק בין ההורים את ההוצאות, לפי יחס זמני השהות ויחס ההכנסות של ההורים, ככל ומבוקש להטיל את החיוב רק על האב, גם בזמן שהייתם אצל האם, יש להציב במחשבון בהכנסתו של הורה א'(אמא) את הספרה 0.

להלן מחשבון דמי מזונות, https://kohelet.org.il/-מחשבון-דמי-מזונות.

לוח 4(ב) – דמי מזונות – פורום קהלת

ילד  1 – הכנסות נטו עד 5,616 ₪ למשק בית, 2 ילדים – 7,488 ₪ למשק בית, 3 ילדים – עד  9,360 ₪ למשק בית וכן הלאה.

ילדים בגיל 0-10

ילד אחד

שני ילדים

ממוצע לילד

שלושה ילדים

ממוצע לילד

משתנות (תלוי שהות)

531

1037

518

1511

504

שונות ומדור

202

436

218

689

230

חריגות

89

224

112

402

134

סך עלות חודשית לחודש מלא

822

1697

848

2601

867

הוצאות האם כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

411

827

413

1232

 

411

הוצאות האב בעין כולל מדור בהסדרי שהות רגילים 43%-57%

312

646

323

968

 

322

 50% הוצאות חריגות

44

112

56

201

 

67

 

סך הוצאותיו של האב, ככל והינו מעביר לאם דמי מזונות מלאים

777

1585

792

2401

 

800

 

*הסכומים המסומנים בקו הינם 'דמי המזונות', מהם יש לקזז את קצבת הילדים או כל סיוע אחר.

*בממוצע רב גילאי(0-18) יש להוסיף 25-30% לסכומים שבטבלה [ סה"כ= 530 ₪ לילד].

כאן יש לשים לב להערה חשובה מאוד.

המחקרים הללו, מטרתם הינה לצפות כמה הכנסה צריך להוסיף, אדם הרוצה לשמור על רמת חייו שהייתה ללא ילדים, ע"מ שיוכל לשמור על אותה רמת חיים גם עם הילדים. אך בשום אופן, אין כאן הגדרה, מהם הצרכים ההכרחיים של הילד, שאותם האב מחויב לספק לו מעיקר הדין ובכפיית בי"ד, מכיוון שזוהי כבר שאלה הלכתית-משפטית, המחקרים הנ"ל הינם כלי חשוב להבין כמה אנשים ברמת הוצאות X יצטרכו להגדיל את הוצאותיהם בשביל לשמור על אותה רמת חיים חומרית.

בנוסף לכך, ברור הדבר, כי ככל ואין התחשבות בהכנסת האם, לכלל משק הבית, ומוטל על האב לבדו לשאת בהוצאות הילדים, גם כשהם אצל האם, הרי שאפילו במצב שהאב אינו רואה כלל את הילד, וכל ההוצאות הינם על האם, יש לחייבו לפי רמת החיים לה הוא מסוגל, לפי הכנסתו, שהרי כעת אשתו לשעבר לא עוזרת בפרנסה, והרי הוא בגדר "העני וירד מנכסיו".

לדוגמא, משק בית שלפני הפירוד, כ"א מההורים השתכר 10,000 ₪ ויחדיו הכניסו 20,000 ₪, וממילא, ברמת החיים שלהם ההוצאות על ילד ראשון היו 1513 ₪ [גמישויות -שראל וקרלינסקי], הרי שכעת, במידה וכלכלת הילד מוטלת על האב לבדו, יש להתחשב ברמת הכנסה של 10,000 ₪ בלבד, וההוצאה שהאב יחוייב בה תהיה לפי 1035 ₪ לחודש מלא [גמישויות].

נזכיר שכיום מקובל לחייב 1300-1500 ₪, ובנוסף לכך דמי מדור 30% כ-1000-1500  ₪ ועוד מחציות חינוך שיכולות להגיע ל-1000 ₪ נוספים, כך שאפילו באב שאין לו זמני שהות כלל עם הילד, הסכום צריך להיות נמוך הרבה יותר לפי שראל וקרלינסקי.

 

פרופסור ווליאם קומונור (קליפורניה)

ישנה שיטה נוספת לחישוב דמי המזונות, בשיטה זו מחזיק פרופסור ווליאם קומונור מבכירי הכלכלנים בארצות הברית, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה, והכלכלן הראשי של ועדת המסחר הפדרלית העליונה של ארה"ב.

פרופסור קומונור[16] מסביר את הכשל המהותי בשיטות הפסיקה המקובלות, וטוען שאינן מסתמכות על נתונים מאומתים, אלא על השערות ואומדן שרירותי בלבד, הוא טוען שפסקי הדין של המזונות הפכו לרווח הוני של המשמורן, כשבפועל הילד עולה בין 400 ל-800$ פחות ממה שנוהגים לפסוק חלק מהשופטים בארה"ב.

פרופ' קומונור סקר 16,000 משקי בית בארה"ב, וכל החוקרים באמריקה מתבססים על סקריו.

הוא טוען, שההורה יודע שהילד לא עולה באמת כמו שפסקו לו. ולכן, מצד אחד, באמת אין לו איך לשלם, ומצד שני גם אין לו מוטיבציה לשלם, כי הוא יודע שאיננו מפרנס את ילדיו , אלא מממן את הצד השני והבילויים שלו, וממילא נוצרת מלחמה  קשה בין ההורים בשאלת המשמורנות, משום שזה עסק משתלם מאד להיות ההורה המשמורן.

הוא מוכיח שהורים לילדים לא קונים יותר כפי שנהוג לחשוב, אלא זורקים הרבה פחות.

עוד מראה קומונור, שהוצאות הרכב והמדור על הילדים כמעט לא קיימות כיום. סעיף הדיור, לדוגמא,  בכל מקרה כל צד ישכור דירת שנים וחצי או שלושה חדרים לעצמו, כך שבכל מקרה יש מקום לילד לישון.

כך, גם בהוצאות על סעיף התחבורה, בכל מקרה אדם קונה רכב לעצמו, ובכל רכב יש 4 מקומות חוץ מהנהג, הרי שעד 4 ילדים, אין תוספת עלות בקניית רכב והוצאות החזקתו, כגון ביטוח וכד' ואפילו תוספת הדלק הינה זניחה, אא"כ הרכב משמש בעיקר להסעת הקטינים.

פרופסור קומונור מסביר, שפסקי המזונות, בעיקר מכניסים לבור כלכלי צד אחד, ונותנים הכנסה הונית משמעותית לצד השני, הוא מסביר שהצד המקבל חושב שבגלל שביהמ"ש פסק סכום גבוה, זה, כנראה, מה שעולה לו ילד באמת, ולכן, הוא כועס הוא על הצד השני, שלא דואג לילדים, וזה מחריף את הקונפליקט.

בארה"ב ישנם חובות מזונות לא משולמים בסך מאה עשרים מיליארד דולר לערך, והוא טוען שאנשים, ברובם, צודקים כשאינם מקיימים את פסק הדין, משום שהפסיקה הינה חסרת קשר למציאות בפועל של הוצאות הילדים.

שיטת החישוב של פרופסור קומונור טוענת, שבפועל, אנשים משתמשים במה שכבר קיים ומבזבזים פחות, וממילא, מצד אחד יתכן שמורידים קצת ברמת ההוצאה, אך מצד שני, משתפים את הילדים במה שכבר יש.

תפיסה זו בולטת מאד בסעיפי המדור, כפי שהראו נתוני הלמ"ס שהבאנו לעיל, יתירה מזאת אצל אימהות חד הוריות, הילדים הופכים מנטל לנכס בעקבות הסיוע שההמדינה נותנת להן, כך, שבפועל תשלמנה פחות ממה שהיו משלמות אילו הילדים לא היו אצלן, כמו שנראה בהמשך ( לוח מספר 7).

גם בסעיף התחבורה עולה מסקרי ההוצאות, שאין פער משמעותי בהוצאות רכב למשפחה עם ילדים למשפחה בלי ילדים.

לפיכך, טוען קומונור, כי אין צורך לבנות משוואות ומתודות מורכבות לצורך חיזוי ההוצאות, אלא די בהשוואה פשוטה בין משפחות עם ובלי ילדים באותה רמת הכנסה, ללא קשר למושג "רמת חיים חומרית".

בהצבת הנתונים לפי המתודה של פרופסור קומונור בתרגום לשקלים ישראליים תתקבל הטבלה הבאה[17]:

 

לוח מספר 5– שיטת פרופסור קומונור, קליפורניה.

סך ההוצאה על ילדים ב"שיטת קומונור" במונחי 2017 לפי הכנסה נטו, מספר וגילאי הילדים

 

מס' ילדים
(הוצאה סה"כ
לכל הילדים)

הכנסה
חודשית
נטו למשק בית

ילד אחד קטן (מתחת לגיל 10)

ילד אחד מתבגר (גיל 10 ומעלה)
או שני ילדים קטנים

ילד אחד מתבגר וילד אחד קטן
או שלושה ילדים קטנים

שני ילדים מתבגרים
או ארבעה ילדים קטנים

שני ילדים מתבגרים וילד אחד קטן
או חמישה ילדים קטנים

5,000

340

628

881

1,106

1,310

7,500

409

757

1,061

1,332

1,577

10,000

472

873

1,223

1,536

1,819

12,500

530

980

1,374

1,725

2,043

15,000

585

1,082

1,517

1,905

2,255

17,500

638

1,180

1,654

2,077

2,459

20,000

688

1,274

1,786

2,242

2,655

22,500

738

1,365

1,914

2,403

2,845

25,000

786

1,454

2,039

2,560

3,031

27,500

833

1,542

2,161

2,713

3,212

30,000

879

1,627

2,281

2,863

3,390

 

 

פעמונים

עמותת 'פעמונים' מתמחה בכלכלת בית, פניתי לעמותה ע"מ שתספק לנו את הנתונים, כפי שמדווחים לה ע"י המשפחות שהינה מלווה, [יצויין כי מסד הנתונים של פעמונים הינו כ-2000 משפחות לאורך שנה שלמה כך שהנתונים משקפים כ-100,000 שבועות של הוצאות].

יש לציין כי הנתונים אינם מדגם מייצג לפי כללי הסטטיסטיקה, אך נותנים אינדקציה חשובה בהחלט.

ואלו הנתונים שקיבלנו מעמותת פעמונים:

ממוצע הוצאות לילד עבור מזון [כולל כל מוצרי הסופר כגון חומרי ניקוי והיגיינה, כלים חד פעמיים וכד'], וכן ביגוד והנעלה, עומד על 533 ₪. [יש לשים לב שבפועל בילד יחיד זה יותר והממוצע הינו כ-685 ₪]. 
מתוך הסכום הנ"ל כ-92 ₪ הינן הוצאות שאינן תלויות שהות וכ-441 ₪ הינן הוצאות תלויות שהות, דהיינו כ-14.5 ₪ ליום.

ממוצע הוצאות אחזקת בית [מים וביוב, חשמל וגז] ותקשורת הוא כ-65 ₪ [לוחות מפורטים בנספח מספר 4].

התוצאות של ההוצאות בפועל דומות מאד לחישוב הצרכים שנציג לקמן, אלא, שבפועל אנשים מוציאים קצת יותר על מזון וקצת פחות על ביגוד הנעלה ואחזקת מדור לעומת הרשימה שערכתי לקמן[נספח מס' 3].

לפי תוצאות אלו הרי שבהסדרי שהות של 6/8 לכל 14יום [כך שהקטינים אצל האם כ-17 יום בחודש] הוצאות האם על הקטינים שאותם האב ישלם הינן 245 ₪ עבור מזונות ועוד 157 ₪ עבור ביגוד והנעלה, אחזקת בית ותקשורת, סה"כ כ-400 ₪ בממוצע.

יש לשים לב שאת קצבת הילדים יש לקזז מהסכום הנ"ל כיוון שהיא משולמת לאם, כך שמצד האמת האב ישלם לכל היותר 250 ₪ לחודש.

לוח מספר 6(א) - זוגות עם ילדים.

תוספת עבור הילד/ים, 1397משפחות במדגם בדיקה לאורך שנה שלמה, לפני תהליך הבראה מבוסס על הוצאות אמת.

 

 

מזון

ביגוד והנעלה

סה"כ

תוספת עבור כל הילדים -מזון

תוספת עבור כל הילדים - ביגוד והנעלה

סה"כ תוספת עבור כל הילדים

תוספת מוצעת לכל ילד

זוג

2036

368

2404

-

-

-

 

זוג+1

2541

548

3089

505

180

685

685

זוג+2

2833

562

3395

797

14

811

405.5

זוג+3

3518

749

4267

1482

381

1863

621

זוג+4

3737

716

4453

1701

348

2049

512.2

זוג+5

4127

802

4929

2091

434

2525

505

זוג+6

4476

770

5246

2440

402

2842

473.6

 

בלוח הבא אנחנו רואים, כי גרושה, בד"כ, מוציאה בפועל עבור הילדים פחות ממה שמוציאה משפחה עם זוג הורים.

לוח מספר 6(ב) - גרושה עם ילדים.

תוספת עבור הילד/ים, 300 משפחות במדגם בדיקה לאורך שנה שלמה, לפני תהליך הבראה מבוסס על הוצאות אמת

ילד מספר

מזון, ביגוד והנעלה

התוספת לכלל הילדים

ממוצע לילד

1

537

537

537

2

545

1082

541

3

301

1404

468

 

 

 

לוח מספר 7 - הוצאות מדור, נתונים מהלמ"ס בממוצע כלל ארצי.

הוצאה על דירה בשכירות לאימהות חד הוריות יהודיות עם ילדים ובודדות ללא ילדים, סקר הוצאות משק הבית 2017

עם 3 ילדים ומעלה

עם 2 ילדים

עם ילד 1

בודדות ללא ילדים

 

3.3

3.5

3.1

2.5

מספר חדרים בדירה בשכירות

2,430

3,376

3,241

2,668

הוצאה חודשית לשכר דירה

-238

708

573

0

סך כל התוספת עבור כל הילדים

 

כלומר, התוספת עבור ילד אחד לצורך הגדלת המדור, הינה 573 ₪, עבור ילד שני עוד 135 ₪, כלומר, 708 ₪ ל-2 ילדים, וכשיש 3 ילדים ומעלה אין לחייב כלל את מרכיב המדור, [ההסבר לכך הינו, כי מ-3 ילדים ומעלה ישנן הטבות וסיוע של המדינה, כגון סיוע בשכ"ד בסך 1470 ₪ בהתאם לגובה הכנסת האם, כך, שאמנם האם שוכרת דירה קצת יותר גדולה, מאשר אילו התגוררה בגפה, אך כנגד זה המדינה משלמת עבור הקטינים, כך שהוצאות האם לא גדלות בגלל הקטינים, אלא, להיפך, ההוצאות קטנות בעקבות שהות הקטינים אצלה, ואדרבא, כדאי לה שתחזיק בקטינים, אפילו ללא תשלום מדור מהאב, משום, שכך תוציא בפועל על המדור גם בעבור עצמה, פחות ממה שהייתה מוציאה לבדה, דבר זה נכון גם ביחס לתשלום ארנונה, שבד"כ האם תקבל הנחה משמעותית מאד ואפילו עד 80% בזכות הקטינים].

השוואה בין השיטות

לסיכום נערוך השוואה לדוגמא בין הגישות השונות במשק בית בעשירון 1.

עלות גידול ילדים המוצגת בטבלה, כוללת מוצרים תלויי שהות ואינן תלויי שהות, רכב ואחזקת רכב, ריהוט מוצרי חשמל ושאר מוצרי הצריכה[18], והינה כוללת  מדור ואחזקתו, אך אינה כוללת עלויות חינוך, נופש והוצאות בריאות חריגות.

דמי המזונות חושבו במצב של חלוקת זמני שהות 6:8 חלקי 14.

הערות:

  1. עלות המזונות לפי המחקרים של בנק ישראל ולוחות רשות המיסים הינה קרובה לעלות כפי שהגדירו ד"ר שראל וקרלינסקי בשיטת הגמישויות, ואף נמוכה ממנה.
  2. עלות המזונות לפי עמותת פעמונים קרובה ללוחות הלמ"ס, וכן גם בחלק מהמספרים של רשות המיסים.
  3. שיטת קומונור נמוכה יותר מבנק ישראל וד"ר שראל.
  4. שיטת גרונאו, איננה מתקבלת, לנוכח העובדה, שפרופסור גרונאו עצמו טוען, ששיטת הגמישויות נכונה יותר, למרות זאת הצבנו בטבלה גם את שיטתו, מכיוון שוועדת שיפמן בנויה על מחקריו.
  5. יש להפחית את קצבת הילדים או כל סיוע אחר מדמי המזונות.
  6. בנספח 5 נביא טבלה משווה רחבה יותר.
  7. לנוכח השוואת כלל המחקרים, לדעתנו, יש לקבוע דמי מזונות ע"פ המחשבון שפיתחו בפרום קהלת לפי שיטת הגמישויות (מחשבון-דמי-מזונות).

 

ילד 1  - הכנסה נטו 5500

1 קטן (עד 10)

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

331

527

1042

תלוי שהות חלקי

309

200

395

מדור

281

סה"כ

921

727

1437

דמי מזונות

643

408

807

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1 רב גילאי

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

521

704

1360

תלוי שהות חלקי

431

276

534

מדור

334

סה"כ

1287

980

1894

דמי מזונות

873

483

915

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2 ילדים – הכנסה נטו 7500

2 קטנים

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

602

1037

1968

תלוי שהות חלקי

556

437

828

מדור

504

סה"כ

1662

1474

2796

ממוצע לילד

831

737

1398

דמי מזונות

853

827

1569

ממוצע לילד

427

414

785

 

 

 

 

 

 

2 ילדים רב גילאי

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

980

1323

2426

תלוי שהות חלקי

790

583

1068

מדור

604

 

סה"כ

2374

1906

3494

ממוצע לילד

1187

953

1747

דמי מזונות

1240

916

1763

ממוצע לילד

620

458

881

 

 

 3 ילדים – הכנסה נטו 9,360

 

3 קטנים

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

836

1511

2771

תלוי שהות חלקי

765

689

1263

מדור

692

סה"כ

2293

2200

4034

ממוצע לילד

764

733

1344

דמי מזונות

1600

1232

2059

ממוצע לילד

533

411

686

 

 

 

 

3 ילדים רב גילאי

למ"ס

[פעמונים, תוצאות דומות]

קהלת

בנק ישראל, רשות המיסים

גרואנו

תלוי שהות

1398

1867

3295

תלוי שהות חלקי

1103

894

1574

מדור

835

סה"כ

3343

2760

4869

ממוצע לילד

1114

920

1623

דמי מזונות

2252

1545

2264

ממוצע לילד

750

515

754

 

 

 

 

מסקנות הפרק המעשי

ערכנו בשנתיים האחרונות מחקר השוואתי מקיף ביותר, שתמציתו נכללת במאמר זה, הכולל השוואת של כ 6 שיטות כלכליות שונות.

הגענו למסקנה, כי דרך המלך, בפסיקת דמי מזונות הראויים, הינה כפי העולה מלוחות הלמ"ס, לוחות רשות המיסים, המחקר של בנק ישראל ושיטת הגמישויות של שראל וקרליניסקי.

 שיטות אלו מתקנות את הכשלים שבשיטות האחרות, ולמרות שהינן מחשבות באופנים שונים ביותר, הינן מגיעות לתוצאות דומות מאד.

נראה , שנכון לקבוע כי הטווח שבין שיטת הגמישויות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הינו הטווח המשקף נכונה את הוצאות ההורים על גידול ילדיהם.

יש לציין כי שראל וקרלינסקי בעצמם הציבו כטווח את שיטת הגמישויות ושיטתו של גרונאו, אך לאחר שהתברר, כי לוחות הלמ"ס ורשות המיסים הינם קרובים יותר לשיטת הגמישויות, וכי פרופסור גרונאו עצמו, מאשר כי המודל של הגמישויות הינו שיכלול נכון של המודל שלו(ועדת שיפמן), הרי שהטווח המשקף נכוחה את הרגלי הצריכה, נע סביב תוצאות הלמ"ס והגמישויות, כטווח המשקף את העלויות הראליות של גידול הילדים.

יש לשים לב, כי בחישוב נכון ובניתוח מקצועי של סוגי המוצרים והתחשבות בזמני השהות, הרי שגם לשיטת גרונאו, שהינה גבוה באופן משמעותי מכל שאר שיטות המדידה, חיוב דמי מזונות נמוך בהרבה מהמקובל, כפי שמשתקף במחשבון המזונות של קהלת.

משכך, הנני סבור כי באופן פרקטי הנכון ביותר להשתמש במחשבון שבנו בפורום קהלת ע"מ לקבוע את דמי המזונות.

יש לשים לב כי מחשבון זה בנוי לפי בע"מ 919/15, לפיכך, במידה ומטילים על האב לבדו את עלות גידול הילדים, גם בזמן שהותם אצל האם[19], הרי שיש להציב בהכנסות הורה א' במחשבון את הספרה 0, כך, שהמחשבון יחשב כמה על האב להעביר לאם, ללא התחשבות בהכנסתה שלה.

כמו כן, סבור אני כי גם אלו הסוברים שיש לחייב את האב כאדם בינוני, הרי שבילדים מעל גיל 6 נכון לחייבו לפי עשירון 1 גם אם הכנסתו גבוהה יותר.

 

https://kohelet.org.il/מחשבון-דמי-מזונות

 

 

סיכום ומסקנות

א. האב חייב לזון את ילדיו מתקנת אושא עד גיל 6, ולאחר מכן מדין צדקה.

ב. תקנת הרה"ר משנת תש"ד האריכה את החיוב לגיל 15, ונחלקו הפוסקים אם כחיוב תקנת אושא ממש או רק מגדרי הצדקה, אך בכפיה.

 

ג. תקנת הרה"ר משנת תשל"ו ותש"מ האריכה את החיוב לגיל 18 אך לא התקבלה והחיוב נשאר מגדרי הצדקה.

 

ד. חיוב מזונות מכח התקנות ובכפיה, הינו חיוב כדי צרכם בלבד ולא כחיובו לאשתו, שהוא לפי עושרו ולפי כבודו וכבודה.

 

ה. נחלקו הפוסקים אם גדר כדי צרכם הינו כעני שבישראל, כחיובו לבת אשתו ["לב מבין" ו"חלקת מחוקק"] או כפי צרכיהם ההכרחיים המקובלים באדם בינוני [הגר"מ אליהו ועוד].

 

ו. לכו"ע יש לחשב את צרכיהם  הראליים ועליו לספקם במוצרים או בכסף, אך אי אפשר לכופו מעבר לצרכים אלו [דין די מחסורו איננו שייך לכל, אחד, ולא שייך בכפיה אלא בעשיר ביותר ואכמ"ל].

 

ז. הדיין/השופט  מחויב לדון דין אמת לאמיתו, ולפיכך אין לו לסמוך על השערות לא מבוססות, אע"פ שהתקבלו בפסיקה ובפרקטיקה של ביהמ"ש ובתי הדין, כל עוד אין סימוכין בהלכה ובמציאות לפסיקה זו.

 

ח. במסע שיצאנו אליו לבדיקת הנתונים הגענו לאותן תוצאות, הן כשבדקנו מה אנשים מוציאים על ילדיהם ועל עצמם, והן כשבדקנו מהם הצרכים המומלצים ולאחר שתמחרנו אותם נכון, הגענו לאותה תוצאה גם מהכיוון הזה.

 

ט. לאור השוואת המחקרים של הלמ"ס, רשות המיסים, שראל-קרלינסקי, בנק ישראל בשיתוף ביה"ס למדיניות ציבורית וכלכלה של האוניברסיטה העברית, פרופסור קומונור, פרופסר גרונאו ופעמונים, אנו רואים, כי הסכום אותם נוהגים אנשים להוציא עבור צורכי ילדיהם, הינו נמוך באופן דרמטי מהסכום הנהוג בפסיקה. עוד רואים אנו כי 6 גופים שונים הגיעו לסכומים דומים מאד, זאת למרות שביצעו את עבודות המחקר ללא ידיעה זה מזה, ובמתודות חישוב שונות זה מזה, דבר המראה, כי אכן זו התמונה האמיתית המשתקפת מהמציאות הכלכלית בישראל.

 

י. בכדי לפשט את עבודת הדיינים והשופטים, נראה שהשימוש במחשבון של פורום קהלת, לפי שיטת הגמישויות, [ולא בשיטה הישנה של גרונאו המופיעה במחשבון], יביא אותנו לפסיקה נכונה ומאוזנת, המשקפת נכוחה את רמת החיים של הילדים טרם הגירושין.

 

יא. לפי ההלכה, אין לחייב מעבר לעני שבישראל ולכל היותר כאדם בינוני דהיינו הכנסות של 4,800 ₪ נטו(שכר מינימום) או 6,500 ₪ נטו לחודש(שכר חציוני).

 

יב. ככל ומטילים את עלות גידול הילד רק על האב הרי שאין להתחשב בהכנסת האם, ושכרה במחשבון[הורה א] יועמד על 0 הכנסה.

 

יג. https://kohelet.org.il/מחשבון-דמי-מזונות.

 

אוריאל אליהו – דיין                                                                       משה חביב - דיין

 

 

הרב יצחק רפופורט- אב"ד

 

 

תגובת הרב אליהו והרב חביב

עברנו בעיון על דבריו המחכימים של כבוד האב"ד שליט"א, ולאחר עיון רב הננו לחלוק על דברי האב"ד כדלקמן.

האב"ד טוען כי אנו גוזרים חרפת רעב על הקטינים, טענה שנשמעה גם מפי ביה"ד הגדול, מפי כבוד הרבנים שפירא, לוז-אילוז ושינדלר "ומכל מקום, לא נימנע מלומר שהקביעות שנקבעו בפסק הדין נשוא הערעור, סותרות את ההתנהלות המקובלת בבתי הדין מזה עשרות שנים, ומונעת מהילדים את צרכיהם הבסיסיים, ויכולה להעמיד את הילדים בסכנת רעב של ממש, ואכמ"ל", עכ"ל (תיק ערעור מספר 1265220/2).

שתי תשובות בדבר.

האחת, כפי שהוכחנו מנהג זה לפסוק את הסכומים שהתקבלו בביהמ"ש מנהג חדש הוא, לכל היותר 15-20 שנה, גדולי הדיינים מהדור הקודם לא פסקו מעולם סכומים גבוהים כל כך, כפי ששמענו במו אוזנינו מהגאון הראשל"צ הרב משה שלמה עמר שליט"א, מהגאון הגרח"ג צימבליצסט שליט"א, ולהבדיל בין חיים לחיים, הגאון הגרז"נ גולדברג זצ"ל, הרינו כפרת משכבו. וכן קבלנו במסורת מרבותינו הזקנים הראשל"צ  הגר"מ אליהו, הרב ברוידא אב"ד פתח תקוה ועוד מרבותינו זקני הדיינים נוחם עדן, וכן שמענו שנהג הגרא"ד אויירבך אב"ד טבריה שליט"א, וכעין זה העיד בפנינו הגר"י מאזוז שנהגו לפסוק ראב"ד ירושלים הגר"א אברג'יל והראב"ד הגר"י יפרח שנהגו לפסוק כ- 700 ש"ח לחודש בלבד. 

שנית, כפי שהוכחנו, פסיקות אלו נעשו ללא אומדן מקצועי, אלא מתוך אומד הדעת של היושבים על מדין, ללא שהיו להם את הכלים לדעת מהי עלות גידול הילדים האמיתית, ועתה זכינו שנמצאו לנו הכלים לפסוק דין אמת לאמיתו, ולדעת מהי העלות האמיתית ומהם צרכי הילדים, איננו בושים לחזור בנו, ממה שנחשב לנכון בשנים האחרונות, ולחזור למסורת הפסיקה שהייתה מקובלת בבתי הדין הרבניים מדורי דורות.

משכך, ברור לנו כי איננו גוזרים על הקטינים "חרפת רעב". אדרבא, יש כאן פסיקה מאוזנת המאפשרת, גם לאם וגם לאב לחיות בעצמם ולכלכל את ילדיהם בצורה מכובדת וראויה, לעומת הפסיקה המקובלת, שלדעתנו, עלולה לגזור חרפת רעב של ממש, על האב ועל הקטינים, בזמן שהותם אצלו כפי שמראה הטבלה בנספח 2.

עתה נתייחס בקצרה לנקודות ההלכתיות שהעלה, בטוב טעם ודעת, כבוד האב"ד בדבריו.

 נקודות לבירור: 

  1. מי שאין לו יכולת כלכלית האם חייב ללוות או לפשוט יד כדי לפרנס את ילדיו עד גיל שש. 
  2. חיוב מזונות ילדים מעל גיל שש האם הוא מתקנת חכמים, או מדין צדקה או מתקנת הרה"ר. 
  3. האם תקנת הרה"ר באה להשוות ולהרחיב את החיוב עד גיל 15 או שהתקנה באה לאפשר כפייה על הצדקה.  
  4. מהו גדר אדם אמיד שניתן לחייבו במזונות ילדים מעל לגיל שש. 
  5. האם האב מחויב לשלם לאם דמי טיפול.

 

 

בירור הלכתי בקצירת האומר:

א. חיוב מזונות בעני

מדינא דגמרא לגיל הילדים יש השלכות חשובות על חובת האב לזונם, ישנו חילוק יסודי בין קטני קטנים- עד גיל שש, לבין קטנים – מגיל שש עד שיגדלו, כמבואר במסכת כתובות סה' ע"ב:

"..אע"פ שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים, עד כמה? עד שש, (היינו כדי צרכם ולא לפי עשרו ואכמ"ל)".

בסוגיא זו לא מוזכר חילוק בין אב עשיר או עני, מכאן למדו הראשונים שחובה זו הינה מוחלטת, כ"כ הרי"ף שם "אע"ג דלא אמיד לצדקה, כייפינן ליה בעל כרחיה". 

ויש להבין את דברי הרי"ף האלו, וכי מה יועיל הדבר לכפותו אם אין לו? האם בכוונתו שנכפהו שיצא ללוות או לקבץ נדבות?  

כך באמת סבר בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי קנ' שחובה זו כוללת גם חיזור על הפתחים. אלא דהוא חייב כן רק מדין מזונות האם, היינו דפסק כן בנשואה בלבד ולא בגרושה.

ולפי זה, גם אם ישנה חובה מוסרית של "לא תעמוד על דם רעיך", כמובן שאין כופין ואין מוציאין ממון מדין זה. 

אמנם אם נסבור כהרב ארעא דרבנן (מערכת מ'), שהחיוב על האב לזון את בניו מדאורייתא (ע"ע שו"ת מהרם אלשיך סי לח') אפשר היה לומר שיש שעבוד הגוף על האב לפרנס,  אבל לא משמע כך מדברי הפוסקים כמו שיתבאר לקמן, ושיטה זו מחודשת, כך שלא ניתן להוציא ממון ע"פ. 

מדברי הראשונים עולה שאדם שאינו אמיד, שאותו כופין לזון את ילדיו עד גיל שש, אין פירושו שאין לו כלום, אלא שאינו עשיר, וכך לשון המאירי בכתובות מט:  מי שאינו אמיד היינו מי "שאינו עשיר ואינו מספיק לזונם בהרווחה" לכן חייב לצמצם את הוצאותיו ולפרנס את קטני הקטנים. כך מסתבר  שלמד המאירי גם ברמב"ם בהלכות אשות פי"ב הט"ו ".. במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד, ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי" 

כך פסק בתשובות זרע אמת (ח"ב יו"ד סי' קח') שזה "דבר תימה דהיאך יזונם משלו אם אין לו, הלא כשל עוזר ונפל עוזר דמאין יושיעם המן הגורן וכו'? אלא ודאי מיירי ביש ספק בידו לזון אותם ואפ"ה מיקרי דלא אמיד". 

וכך דייק באותה תשובה מדברי המרשד"ם (יו"ד סי' קסו') "..דמה נפשך או יש ספק ביד האיש הזה לפרנס את בניו או אין ספק בידו. אם אין ספק בידו פשיטא שאפילו קטני קטנים אין לכוף אותו, וכי מן הסלע הזה נוציא מים?! אלא ודאי כשיש יכולת בידו מיירי .." אבל שלא ברווח כפי שביארו הראשונים. 

עוד כתב שם בתשובת זרע  אמת לאחר עיון יסודי בסוגית כפייה על הצדקה:

 ".. והתירוץ המחוור הוא מ"ש התוס' (כתובות מט ע"ב ד"ה אכפייה רבא) שם ותפסוהו במושלם רוב הפוסקים והמפרשים ב יו"ד סי' רמח' דהיינו טעמא דכופין בצדקה משום דאית ביה  לאוי מוטלים על כל איש מישראל  רק דאיכא עשה דאם כסף תלוה את עמי דמיניה ילפינן דענייך קודמים, וכיון דליכא אלא מ"ע בזה ולא לאו אין כופין דהוי בכלל מ"ש דכל מ"ע דמתן שכרה בצדה אין כופין עליה...אבל אם לא רצו קרוביהם לעשות את שלהם כיון שאין לנו כח לכופם אז החיוב מוטל על כל איש ישראל בשווה מצד החיוב דלאוי דצדקה וכנ"ל" עכ"ל.   

כן פסק גם בשופריה דיעקב סי' ס' שאפילו בקטני קטנים לא ניתן לחייב את האב אם אין לו וז"ל:  

"ויותר נראה, דבידוע שאין לו כ"א די סיפוקו אפי' בתוך שש אין עליו חיוב לזון את בניו. דעד כאן לא חילקו חכמים בין תוך שש לאחר שש אלא בשאינו אמוד ליתן צדקה המספקת, אך אמוד ליתן דבר מועט [עמוד פג] שאינו מספיק. אבל בשאינו אמוד ליתן כלום, אין הפרש בין תוך שש בין לאחר שש. ובכל גוונא פטור. וסברא הוא, דכיון שאין לו כי אם די סיפוקו פשיטא דחייו קודמין. וכיון שכן מאין הרגלים לחייבו לחזר על הפתחים ולזונם ואפי' בתוך שש. וחז"ל לא חייבוהו אלא אם יש לו מה ליתן להם אחר די סיפוקו. וכ"ש אם האם גרושה והם אצל אמם והוא אומר יבואו אצלי ואזון אותם ממה שאני אוכל, איך עלה על הדעת לחייבו בע"כ שיהיה אצל אמם והוא יחזר על הפתחים ויתן להם. ומה גם כשהוא בעיר אחרת וכנד"ז", עכ"ל.  

וכן פסק גם בשו"ת שושנים לדוד (צאבח) אהע"ז סימן כב': 

"שמאחר שאין לאל ידו...הדבר פשוט שאין עליו שום חיוב מזונות ואפילו לבת הקטנה... והגם שמצינו להרב ט"ז סי' עא סק"א וז"ל חייב אדם לזון אפילו אינו אמוד וכן הביא הריב"ש.. עכ"ז נראה דהאי אינו אמוד בממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, אבל ס"ס אמוד ליתן המועט שאינו מספיק, אבל בשאינו אמוד ליתן כלום אפילו בתוך שש אין עליו חיוב מזונות אפילו לחם ולפתן". 

וכעין זה פסקו הגר"י קאפח מו"ר הגר"מ אליהו והגר"ש מזרחי בפד"ר ט עמ' 355. 

"ביחס לגובה מזונות הבת הקטנה (פחות מבת שש). נכון הדבר שהסכום הוא אפסי לפי יוקר הכלכלה היום במדינתנו, אך הרי הדבר תלוי בהוכחות על גובה הכנסתו של האב. 

הדרך פתוחה לפני האם להגיש תביעתה לביה"ד האזורי להעלות את גובה מזונות הבנות, בכל עת שתמצא הוכחות על גובה הכנסות האב.  הדרך פתוחה לפני האב להגיש בקשתו לפני ביה"ד האזורי ולהוכיח את אי יכולתו להשתכר ולהרויח לפרנסת בנותיו". 

וכן כתב פרישה חושן משפט סימן צז וז"ל: 

"דמזונות אשתו בין למאן דאמר שהם דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן על כל פנים מסתברא דלא חייבתו התורה ולא חכמים בתורת חוב דהיינו להרעיב נפשו וליתן מזונות לאשתו על כל פנים כדין בעל חוב. אלא חייבתו תורה או חכמים להיות אשתו כגופו דהיינו ליתן לה שארה וכסותה כמו שמאכיל ומלביש נפשו ואף שקנו ממנו בקנין סודר על כתובתה ומזונותיה מכל מקום לא נקנה כי אם על פי מה שחייבתו תורה וחז"ל וכפי הנהוג " 

ובניו הקטנים ודאי שמן הדין אינם כגופו ולא שייך לחייבו לחלק עמם את סעודתו היחידה בכפיה אלא יזונו מן הצדקה. 

גם בשורת הדין כרך י' עמ' עט, מאריך להוכיח שהאב לא חייב ללוות ע"מ לפרנס את ילדיו וז"ל שם: 

"ונראה פשוט שעל פי ההלכה אין לחייבו להיות בעל חוב ועבד לוה לאיש מלוה, שהרי גם למזונות אשתו שהוא חייב בהם מתוקף היותם כלולים בשעבודי הכתובה, אעפ"כ מצינו מחלוקת בין רבינו אליהו ור"ת (תוס' כתובות סג א), וכ"ש למזון ילדיו, שגם כשהם קטני - קטנים שהחיוב לזונם הוא מדינא ולא מצדקה, מ"מ לא עדיפי מאמם וכו'" 

 וע"ש מה שהשיב בטוב טעם ודעת על מה שכתב בפד"ר כרך טז עמ' 351 לחלק בין פעולת הלוואה לבין יצירת חוב. 

בפד"ר חט"ו עמ' 135  כתבו "ברור שאין אדם חייב להשכיר את עצמו כפועל כדי לפרנס את ילדיו הגדולים (מגיל שש) הואיל וזה רק מדין צדקה" ושם בעמ' 142 :

"... בעמוד 44 לפסה"ד (מבהמ"ש שם) נאמר: "יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה יכולתו של בעל ואב לשאת במזונות הזכאים להם, אינה נקבעת עפ"י הכנסתו, המוגבלת והמצומצמת בנסיבות מסוימות או מטעמים מסוימים, אלא על פי יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו ולא רק מהכנסתו מעבודה אלא גם ממקורות אחרים כולל רכושו".

חיפשתי היכן היא ההלכה הפסוקה אליה רומז כבוד השופט, בדין העברי, שהרי זה הדין שחל על הצדדים, ולא מצאתיה. אלא אדרבא מצאתי את היפוכה, וכך כותב בעל תוספות יום טוב למסכת כתובות פרק ד' משנה ו' וז"ל:

 

"אבל ודאי אינו חייב להשכיר עצמו כפועל לפרנסם (את הילדים), אפילו למאן דסבר דבאשה חייב, היינו טעמא דמספר כתובה נלמד אנא אפלח".

 

ובאור הדברים, כמו שכתב הגר"א גולדשמיט בפסק דינו שם, עמ' 90, שיש הבדל מהותי בין חיובי הבעל לאשתו ובין חיובי האב לבניו. חיוב הבעל לאשתו הוא "שיעבוד" הגוף לחיובי אישות, ואילו חיוב האב לבניו הוא חיוב ממוני גרידא, ולכן גם הפוסקים שסוברים שאפשר לכוף בעל לעבוד ולהשתכר לצורך פרנסת אשתו, מודים שאינו כן באב שאינו רוצה לעבוד לצורך פרנסת ילדיו, ובודאי שאי אפשר לחייבו לעבוד מעבר לשעות העבודה המקובלות ולדרוש ממנו מאמץ נוסף לשם כך. ועוד, האם יש מי שסבור שאפשר לכוף אדם לעבוד, כדי שיוכל לתת צדקה?

 

מכל האמור עולה שפסק הדין אינו נכון מבחינה הלכתית וממילא חסר לו גם הבסיס החוקי, שכן החוק מחייב אדם במזונות ילדיו, בהתאם לדין האישי החל עליו." עכ"ל הפד"ר שם.

כך גם באוצר הפוסקים אה"ע סי' עא עמ' נד'. אמנם יש בעניין זה דעות שונות בראשונים ובפוסקים עיין בתשובת מהר"ם מרוטנבורג, תוספות יו"ט כתובות פ"ד מ"ו, ותלוי גם איזו מלאכה כדברי הרדב"ז ח"ג תתקצו' (תקסו') מובא בפת"ש אה"ע סי' ע' ס"ק ד' במזונות אשתו, וכ"ש לבניו כנ"ל והביאו שם בשורת הדין ואכמ"ל. 

וגם אם עדים אנו לרבים המפרנסים את משפחתם עד לכדי מסירות נפשם, היינו מרצונם ובחירתם, אבל חלילה לכפות על כך, כי על פי הדין אין לנו אלא דברי רבותינו בחולין פ"ד ע"א: "לחמך קודם ללחם ביתך".

 

חיוב מזונות מעל גיל 6.  

כל האמור ער כאן עסק בקטני קטנים, אבל מגיל שש, למדו הראשונים שהחיוב אינו אינו אלא מדין צדקה אם הוא אמיד-ראוי לכך.  

כך עולה מפרש"י במסכת כתובות מט: ד"ה תא שמע" שאין חיוב על האב לזון את ילדיו מגיל שש ומעלה, שהרי למסקנת הסוגיא לית הלכתא כוותיה (כתקנת אושא), וכך נקטו בפשיטות ראשונים רבים שם . כך גם פסקו האחרונים הב"ש ס"ק ג' באה"ע עא' הבית יעקב וההפלאה שם. 

אמת היא שמהרמב"ם אשות פי"ב הי"ד משמע שהחיוב הוא מתקנת חכמים ואת לשונו העתיק מרן בשו"ע אה"ע עא'. על כך תמה הגר"א בביאורו שם ס"ק ב' ונשאר בצ"ע, גם האבני מילואים שם ס"ק ג'  תמה ע"כ. 

בספר משפטי שמואל (סי ד' עמ' נג') יישב, דהרמב"ם פירש את הגמרא "לית הלכתא כוותיה" היינו בענין הכפייה בלבד, אבל עצם החיוב תקנת אושא בעינה עומדת, כך ביארו בפד"ר ח"א עמ' 155.  

א"כ צדקו הפוסקים שנקטו כדבר מוסכם ופשוט שלכוף למזונות ילדים מעל גיל שש, רק במגבלות הדין של כפייה על הצדקה, עי' במחנה אפרים (הל' צדקה סי' א'), ורק באמיד ליתן. 

למעשה עוד בימי המנדט הבריטי, מגבלה זו של חיוב מדין צדקה יצרה קושי לגבות בעל כרחו של אדם מדין צדקה, ועל כן התכנסה הרה"ר עוד לפני  קום המדינה בשנת תש"ד, להרחיב חיוב מזונות ילדים עד לגיל 15, מאחר שארעו מקרים שהאב התאכזר על משפחתו, וכשטענו שבדיני ישראל כופין את האב מתורת צדקה אם הוא אמיד, באה התשובה שהחוק הממשלתי האנגלי אינו יכול להתחשב בטענה זו, ולכן נזקקו לעגן את החיוב בתקנה. את השתלשלות תקנה זו כפי ששמע מהשופט קיסטנר, סיפר לי מורי ורבי הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, וראה גם בפד"ר ג' עמ' 170. 

אמנם דייני ביה"ד הגדול סמוך לתקנה בשנת תש"ה, הביעו את עמדתם כי:

"מוטעית היא ההנחה כאילו תקנת הרבנות הנ"ל מבוססת על החיוב המוסרי של צדקה גרידא, אין הדבר כן אלא התקנה בעצמה יוצרת חובה משפטית עצמאית גמורה" (אוסף פס"ד של הרה"ר לארץ ישראל עמ' קמח').

 

 אבל פרשנות זו רחוקה מלהיות מוסכמת, כמתואר בפד"ר חי"א עמ' 214:

 "... רבתה המבוכה.. יש שמחייב מכח התקנה ויש שמחייב מדין צדקה ויש רק בהשפעה על בעל הדין.. גם בשיחות בעל פה עם חברינו הדיינים זה אומר בכה וזה אומר בכה...".   

נזכיר רק את מרן הגרי"ש אלישיב בפד"ר ח"ד עמ' 3-7 שתקנת הרה"ר הנ"ל אינה המשך החיוב שמוטל על מתחת לגיל שש, ואלו דבריו שם:

 " .. מתוך הדברים האמורים לעיל, יש להניח, כי התקנה לחייב את האב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו לפרנס בניו ובנותיו עד גיל חמש עשרה, היא לילדים כאלה דלית להו מגרמייהו כלום, והם תלויים בחסד אביהם ולא בילדים שפרנסתם מובטחת..".

 כלומר, אין התקנה המשך החיוב של קטני קטנים, דא"כ הרי פסק השו"ע כמהרם מרוטנבורג שכאשר החיוב הינו מדינא, הרי שאפילו יש להם משלהם חייב האב לזונם משלו.

 כך גם כתב מרן הגר"ע יוסף ביחו"ד ח"ג סי' עו' שהמפרנס את בניו מגיל שש ומעלה יכול לקזז את הוצאותיו ממעשר כספים. גם בפד"ר חט"ו עמ' 142 ע"פ הגר"א גולדשמיט מובא כי תקנת הרה"ר אינה המשך החיוב הקיים מתחת לגיל שש, אלא כפייה על החיוב הקיים לאחר גיל שש (קרי חיוב צדקה). 

גם בשנת תשל"ו התקיים דיון במסגרת מועצת הרה"ר להעלות עוד את גיל חיוב המזונות לגיל 18 (לשון ההחלטה מובא בתחומין א' עמ' 272) אלא שכאן קמו גדולי הדיינים וקבעו שלא ניתן לכוף או לחייב בע"כ, כי לא נתקבלה ברוב מניין ורוב בניין של חכמי הדור. 

יש לציין כאן יסוד הלכתי מובהק בשמו של הגאון הרב ברוך רקובר מגדולי הדיינים בדור הקודם המובא בפד"ר חי"ג עמ' 8, כשהדעות חלוקות לגבי פרשנות של תקנה, מחוייבים אנו לחזור ולהעמיד את הנדון על פי דין תורה, כדמוכח בטור ובשו"ע אה"ע סי' קיח' סע' ו', וכמו שהאריך לבסס זאת בשדי חמד (כללים מערכת ת' אות סא'). 

מכל האמור עד כאן יש להסיק בבירור שבנדון שבפנינו שהכנסות האב נמוכות ואינן יציבות וחובות כבדים רובצים עליו, המבקש הסדרי שהות חצי שבוע, אין להטיל עליו חיובי מזונות מעבר ליכולתו הכלכלית.

תקנת הרה"ר ותוקפה

בענין תוקף תקנת הרה"ר וגידרה, כבר התייחסנו לעיל בקצרה, ובמקום אחר בארוכה, והדברים ארוכים ומי אנו שנכניס ראשנו בין הרים גדולים, ודי לנו בדברי הגר"ב רקובר זצ"ל פד"ר חלק יג עמוד 8:

כן יש לעיין, בזמננו, כאשר בתי הדין הרבניים בישראל מחייבים מזונות לאב עבור ילדיו עד גיל חמש עשרה שנה מכח תקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל משנת תש"ד, האם התקנה היא מגדרי צדקה או לא. בפסקי דין שפורסמו בקובצי הפד"ר, יש דיעות שונות בזה. לא נכריע כעת בבירור שהתקנה היא בגדר צדקה, אבל עכ"פ יש ספק בזה, וכאשר יש ספק בתקנה, הדין הוא שמעמידים על דין תורה. וכמ"ש בשולחן ערוך אבן העזר סימן קי"ח סעיף ה': "דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה". וראה מ"ש בזה בשדי חמד כללים מערכת התי"ו כלל ס"א.

וא"כ - מאחר שלא פורש בתקנה שהחיוב הוא יותר מגדרי צדקה נעמיד את הדין של חיוב מזונות לילדים שלמעלה מגיל שש על דין תורה דצדקה, ואין בכהאי גוונא לפסוק ולהוציא מזונות מהאב והמוציא מחברו עליו הראיה.

 

ומה שהאריך האב"ד בהעצמת דין הצדקה עד כדי חיוב גמור ללוות ולתת את כל אשר לו בכדי לספק את מזונות ילדיו, עיין בזה אוצר הפוסקים אהע"ז סימן עא סע' א להקת אחרונים החולקים ע"כ, ואכמ"ל.

דמי טיפול

באשר לסברת האב"ד כי יש לחייב את האב בדמי טיפול לאם מעבר לעלות צרכי הקטינים הראלית, נרחיב קמעא.

כפי שראינו כבר בדברים שלעיל, הרי שלאחר מחקר עומק נרחב ביותר, התברר כי טעינו עד עתה בהערכת עלותם הראלית של הוצאות הילדים, וממילא התברר כי הסכומים של 1,200 ₪ ויותר לקטין המעמידים את הערכת צרכיו לחודש מלא על 2,000 ₪ ויותר לחודש מלא עבור צרכיו הבסיסיים בתוספת דמי מדור, חינוך והוצאות בריאות חריגות המעמידות את הסכום הכולל שהאב מעביר לאם על כ 2,000 ₪ עבור קצת יותר ממחצית החודש שהקטין אצלה, ועוד מפרנס את הקטין בסכום דומה כשהוא אצלו, כך שבפועל אנו מחייבים את האב להוציא עבור כל קטין קרוב ל 4,000 ₪ לחודש וזאת ללא התחשבות במצבו הכלכלי, ואפילו בעני שבישראל, מתברר כי סכומים אלו גבוהים במאות אחוזים מהעלות האמיתית, וכי מדובר ברווח הוני מובהק שמתווסף להכנסות האם, בעוד בפועל הינה מוציאה עבור הקטין הרבה הרבה פחות, דבר ההופך את הגירושין לעסקא "משתלמת"  ורווחית לזוכה במזונות, לא פלא א"כ  המחזה השכיח בין כותלי ביה"ד, מאבקי הצדדים להיות משמורן על הילדים, כשמסתתר מאחרי הבקשות הרצון לזכות או להפטר מדמי המזונות המכובדים.

ועתה, בכדי להצדיק את דמי המזונות המקובלים, עולה טענה חדשה, "דמי טיפול", ולמרבה הפלא, מתברר, שדמי המזונות הראליים בתוספת דמי טיפול, הינם בדיוק הסכום, שנהגו לחייב עד עתה רק עבור דמי המזונות, כפי שכתב האב"ד בדבריו,  הלא דבר הוא? יתירה מזאת, בכדי להסביר את המזונות הגבוהים עולה עוד טענה, שבעצם היינו אמורים לחייב את האב הרבה יותר, אך מכיוון שהאבא יתקשה לשלם, אנו נחייב אותו עד גיל 18 או 21 כ"פשרה" כך, שאנו פורסים לו את התשלומים, למרות שבפועל הינו חייב מצד התקנה רק עד גיל 15, וגם זה להרב דעות, מדין צדקה בלבד כפי שהרחבנו לעיל. מה גם שגם שיערוך דמי טיפול המשתנה ודאי לפי גילאים מעולם לא נעשה, ועל עצם קיומו מוטל תמיהות גדולות כדלקמן, רק נעיר על הטענה של הויתור על עיסוק והכנסת פרנסה לטובת גידול הילדים, שאדרבה רבות בנות עושות חיל כיום המגדלות משפחות ברכות ילדים לצד עבודה ועיסוק כלכלי, ונקבע משרות אם, צהרונים ועוד הטבות והנחות לאמהות העובדות.

 

לגופו של חיוב ב"דמי טיפול" נרחיב קמעא.

האב חייב במזונות ילדיו הקטנים וכשאין לו לשלם נחלקו הפוסקים אם ניתן לחייב את האם או שהאם פטורה ותטיל את ילדיה על הצדקה.

יש אומרים שהאב חייב מעבר למזונות לשלם לאם גם עבור טיפולה בילדים שלו ואף הגדילו לעשות ולומר שעל האב לשלם לאם על כך שהיא טורחת לקנות את האוכל ולבשל ולהגיש לילדיו.

הנחת היסוד של שיטה זו הינה שלאם אין שום אחריות מוסרית או משפטית לטפל בילדיה וממילא או שהאב ישלם לה על טיפולה בהם או שתשליכם על הקהל.

יש לציין שלא נמצא חיוב דמי טיפול בפוסקים, לא ברמב"ם ולא בטור ובשו"ע ואף מנהג בתי הדין לחייב במזונות בלבד, ומעיקר הדין אף כנגד מזונות ומדור עיקר החיוב אינו חיוב ממון כספי, אלא האב חייב לזון ולהלביש ולתת מדור לילדיו.

כ"פ בשו"ת שופריה דיעקב ח"א סי' סה:

שהרי מן הדין אין לה אלא מזונות בעין. דמזונות אמרו ולא דמי מזונות. וכ"ה מפו' בתקנות פסק הא' ז"ל דאין חייב האב לבתו מגרושתו כ"א לשלוח לה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל דבר יום ביומו. וא"כ כשהאם רוצה לישב בעיר אחרת שאין האב יכול לתת לה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל דבר יום ביומו מאין הרגלים לחייבו לשלוח לה דמים. והלא האב יטעון תבא האם עם בתה לעירי ואזון את הבן והיא עמה. ואם לא יבואו עמי לעירי לא אזון אותה. ואעפ"י שיש לצדד ולו' דלסוברים שתהיה הבת אצל אמה אפי' בעיר אחרת חייב לשלוח לה דמי מזונות למקום שאמה כיון שא"א לשלוח לה לחם ולפתן. מ"מ מידי ספיקא לא נפיק אם הדין כן או לא. והמע"ה.

דהיינו, האב אינו חייב לבתו אלא ממה שהוא בעצמו אוכל. ומשכך, משאינה קרובה אליו אינו חייב לה אפילו לחם ולפתן ואינו חייב בדמי מזונות חלף הלחם והלפתן, וכ"ש וכ"ש שאין חייב לשלם לאמה מה שמטפלת בבתם, ובזה אף החולקים שם מודים.

וכ"פ רבו ושאר בשרו ה"מלאך רפאל" בתורות אמת בירדוגו אהע"ז פב:

אם שלמו חדשיו וגמלתו וכו אלא כופין אביו ונותן לו מזונות ע"כ משמע דאין מחוייב ליתן לה דמים אלא מזונות וכן פסקו בתקנות שלנו שמגורשת התובעת לבעלה מזונות בנה או בתה ממנו שאינו מחוייב ליתן לה דמים אלא לחם ולפתן ממה שהאב אוכל וכתב שכן העידו לפניהם וכו וז"ל בענין המזונות שתבעו מנשים אותם שגרשו לבנות שהיו להם מהם בהיות הבנות מג"ש ולמעלה שגזרו שלא ינתן להם דמי מזונות כלל אלא לחם ולפתן ממה שהאב אוכל וכו עכ"ל ופשוט שמה שכתבו מג"ש ולמעלה מעשה שהיה כך היה ואנה"נ אפי פחות דמאי שנא דעכ"פ זה לא למדו אותו אלא מדברי הפוסקים שכתבו ונותן לה מזונות.

וסיים שם וכתב:

ומבואר מלשון הדין גם מהתקנה שלא חששו למה שהאשה טורחת ומטפלת בתינוק דזה מרצונה רצתה בזה ומי הכריחה לקבל עליה זה הטורח ואין הבעל מחוייב אלא במזונותיו אצל אמו דוקא ולחם ולפתן דוקא.

וכ"כ בשושנים לדוד חלק אהע"ז סט"ז, דמעל גיל שלוש אין נותן דמי מזונות אלא לחם ולפתן ממה שהוא אוכל ומתחת לגיל שלוש צריך ליתן דמים בכדי לקנות להם חמאה וחלב וכדומה ופשיטא שאינו משלם מעבר לזה, וכ"ש שאינו משלם דמי טיפול, לא דמי שמרטפות, לא דמי כביסה ובישול, ולא דמי הכנת האוכל והגשתו.

וא"כ מפשטות לשון הפוסקים אין שום חיוב לשלם לאם דמי טיפול אלא לספק להם מזונות בעין בלבד ואפילו לא דמי מזונות.

והדברים נראים פשוטים מסברא, שהרי האב והאם שניהם ילדו ושותפים בילד ובגידולו, שהרי שלושה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו(נידה לא א), וכל אחד יש לו את תפקידו שלו כדלקמן.

מושכל יסוד הוא, כי ללדת ילדים ולהיות אמא, זו זכות וגם חובה ואחריות לטפל בילדיה "ויקרא האדם שם אשתו חווה כי היא היתה אם כל חי"(בראשית ג כ), והדבר כ"כ פשוט שקשה להבין בכלל הו"א שאמא יכולה לזרוק את ילדיה לקהל ואין לה שום אחריות.

בספר בראשית פרק ג' מגדירה התורה את תפקידי האיש והאשה, הגדרה זו אנו למדים מהקללה שנתקללו אדם וחווה לאחר החטא, כשכל אחד נתקלל בקושי שיהיה לו בקיום תפקידו.

האדם התקלל בקושי הפרנסה "בזעת אפך תאכל לחם", ואילו חוה נתקללה בקושי הלידה ובצער גידול בנים: "הרבה הרבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים".

ומבארת הגמרא במסכת עירובין דף ק עמוד ב וכן בכל המדרשים רבה וילקוט שמעוני ועוד: 

"עצבונך - זה צער גידול בנים". 

ומפרש המלבי"ם שם :

 "בעצב תלדי. הוא צער הלידה וכולל צער הגידול, שבא פועל לידה על הגידול והאימון", 

וכך הביא בספר מעם לועז והוא מתיקוני הזוהר.

"צער גידול בנים – לתת לתינוק חלב ולהבישו ולנענעו ולהחזיקו על הזרועות ולנקותו".

 

כלומר שתפקיד האדם, האיש, האב, לפרנס את משפחתו ואת ילדיו, דהיינו לספק כסף לקניית האוכל, ואילו תפקיד האם הינו, לגדל את הילדים לטפל בהם ולהאכילם, ללא קשר לנישואין ושיעבוד האם לבעל.

ואכן, חז"ל חייבו מן הדין רק את האב בהבאת הממון לקניית האוכל, ואילו האם פטורה מחיוב זה מדינא, אע"פ שבעת הצורך ניתן לחייבה מדין צדקה כדלקמן.

 

וכך כתב אור החיים במדבר פרק יא פסוק יב  על דברי משה רבנו, "האנכי הריתי את כל העם הזה, אם אנכי ילדתיהו":

"עוד נתכוון בכפל הריתי וילדתיהו לומר שהמשא שעליו של העם הוא כמשא של אב ושל אם יחד שדומה לבן שילדתו אמו ומתה שהאב יעשה מעשה האב והאם"

מבואר דאינו מעשה האב לבדו אלא גם האם ולכן במתה עושה במקומה.

 

ובתוספתא מסכת נדה פרק ב הלכה ד:

"חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חדש".

וביאר בשו"ת חוט המשולש חלק ג סימן י :

 

"וכן מצאתי בתוספתא דנדה חייבת אשה בטיפול בנה כ"ד חודש ושם לא מיירי כלל בשיעבודא דבעל אלא בשיעבודא דידה" עכ"ל.

והוא מושכל פשוט, כי גידול הילדים והטיפול בהם הינו תפקיד בסיסי של האם, וכתיב ה"התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה"(ישעיה מט), ואף שהאם פטורה מללמד בנה תורה, מחוייבת בחינוכו לא פחות מאביו, וכן בשאר האחריות על ילדיה, כפי שמובא בכתובות דף מ"ט "יארוד ילדה ואבני מתא שדיא?", ופשיטא דמיירי על האם, ומינה ילפי התם נמי לאב. ובקידושין כט בעינן לימוד מפסוק, ללמוד שלא חייבת למולו לפדותו וללמד תורה, ומשמע דדווקא במצוות אלו משום שיש מיעוט ואינה שייכת בהם כלל. 

וכ"כ רש"י מסכת חגיגה דף ב עמוד א: 

"הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות". 

 

ובתוספות מסכת עירובין דף פב עמוד א': 

"קטן בן שש יוצא בעירוב אמו - אף על גב דאין מערבין אלא לדבר מצוה מכל מקום יוצא קטן בעירוב אמו דאי אפשר לה להניחו משום דכרוך אחריה א"נ בקטן נמי איכא מצוה לחנכו" עכ"ל

 

משמע, שגם היא מצווה לחנכו, ושאי אפשר לה להניחו ללא שום קשר לשיעבודיה לבעלה. 

ואמנם רבי אברהם מן ההר שם כתב רק "על אביו" וזה אינו, שמפורש כתב הוא עצמו בנזיר כט' ע"ב שהלכה, שבין אביו בין אמו חייבין לחנך בנם במצות, ומה שהשמיט תיבות "ועל אמו" כאן, אולי מפני שרצה להעמידו אפילו אליבא דריש לקיש, ועיין בשיטה לחכמי איוורא נזיר עמוד צב ובחידושי רבינו פרץ הכהן נזיר עמוד רמד ד"ה ואין בשם הקונטרס. 

ובמגן אברהם סימן שמ"ג ס"ק א' כתב:

 "אבל אמו אינה מצווה וכ"ה בנזיר דף כ"ט ובת"ה סי' צ"ד ומעשה דהילני בסוכה דף ב' שהושיבה בניה בסוכה ע"ש היא החמירה על עצמה (תשו' מהר"מ ד"ק סי' ר') עסי' תרי"ו".

 ובאליה רבא ולבוש שם כמג"א ואילו בסי' תרמ כרש"י שמחויבת ועיין תרומת הדשן ועיין באורך במאמר הרב גולבסקי בקובץ בית יצחק חלק טו עמ' 48 .

עכ"פ, פשיטא שהזכות והחובה ללדת ילדים ולטפל בהם מוטלת על האם מצד עצמה, ולא רק כמסייעת לבעלה.

ואכן, בשו"ע מצאנו פירוט מדויק מה האב צריך לתת לילדיו, וממילא לגרושתו, בזמן שהם אצלה, והם מזונות וכסות וכלי בית ומדור, ולא אישתמיט שום פוסק שכתב שצריך לשלם לאם דמי טיפול או לשכור מטפלת לילדיו, דפשיטא ליה לשו"ע ושאר פוסקים, שזהו תפקידה העצמי של האם ולא מכח שיעבודה לבעלה, דאל"כ למה לא כתב אף פוסק שחייב לשכור אומנת או לשלם לאמם כשכר אומנת, והרי גם בזמנם היה מקצוע כזה, אלא ודאי לא עלה על דעתם כלל המחשבה כי האב חייב גם להאכיל את הילדים וגם לטפל בהם, אלא ודאי כ"א מחוייב בתפקידו המסורתי, האב לספק מזון, כסות, כלים ומדור והאם לטפל בילדים.

 

אמנם, משהוכחנו כי דמי המזונות הנקצבים כיום הינם גבוהים בהרבה ממה שבאמת מוציאים הורים על ילדיהם, היה שטענו כי למרות זאת, יש להמשיך ולחייב בסכומים גבוהים אלו כנגד "דמי טיפול".

סימוכין לשיטת הסוברים, שהאב לבדו מחויב לטפל בילדיו, או שישלם לאם בכדי שתטפל בהם, הינם דברי הרמב"ם והשו"ע סימן פב סעיף ח: 

"אם לא רצתה האם שיהיו בניה עמה אחר שגמלתן, אחד זכרים ואחד נקבות, הרשות בידה, ונותנת אותם לאביהם, או משלכת אותם לקהל אם אין להם אב, והם מטפלים בהם, אחד זכרים ואחד נקבות".

לכאורה משמע שאין לאם חובה לטפל בילדים.

מקור נוסף הינו מה דמחייבים את האב בשכר הנקה (שם סע' ה'), הבינו כי שכר הנקה כולל דמי שמירה וטיפול, מה שנראה ראיה לסתור כדלקמן.

ומקור נוסף הינו שו"ת הרשב"ש סימן קסח: 

תשובה. כבר הסכימו כל האחרונים ז"ל שלא לכוף לגרש המורדת אפילו בטוענת מאיס עלי. על כן אין לכוף לבעל לגרשה, וגם אין לה עליו מזונות, אבל הוא חייב במזונות בנו ושכר הנקתו ושכר שמושו לפי שמעשה ידיה שלה. 

 

ואמנם, דברי הרשב"ש האלו לא הובאו בב"י, ולא נפסקו להלכה, לא בשו"ע ולא בשאר פוסקים, ואף לא בפסקי בתי הדין למעט פסקי דין בודדים , פחות מאצבעות כף יד אחת, וביניהם בפד"ר ח"א עמ' 119 וח"ב עמ' 4 דפסקו כרשב"ש.

אך נעיר קודם שפסיקה זו אינה מתיישבת כלל עם הפוסקים שראינו לעיל וניישב את הדברים לקמן.

מש"כ הרמב"ם והמחבר אהע"ז סימן פב סעיף ח:

"אם לא רצתה האם שיהיו בניה עמה אחר שגמלתן, אחד זכרים ואחד נקבות, הרשות בידה, ונותנת אותם לאביהם, או משלכת אותם לקהל אם אין להם אב, והם מטפלים בהם, אחד זכרים ואחד נקבות". 

כבר תמה הגהות הרמ"ך על הרמב"ם, מדוע לא חייבת האם במזונות מדינא קודם גיל 6 ובצדקה מעל גיל 6 כשאין לאב. 

ובמעשה רקח הלכות אישות פרק כא יח כתב ליישב:

ואם לא רצתה האם וכו'. הרמ"ך בכ"י השיג על רבינו וז"ל [עיין שם] ולכאורה יפה השיג דהא בעיקר מצות הצדקה נראה שהאשה חייבת כמו האיש דהא מצות עשה שלא הזמן גרמא היא. 

ויותר תמהתי על הרב המגיד ז"ל שכתב על דברי רבינו אלה וז"ל:

 זה ברור שלא מצינו חיוב לאשה בשום מקום והאב מצווה על בניו בכמה דברים ואין האשה מצווה ומהיכן נתחייבה בהם עכ"ל.

ואם מצינו חיוב לאב יותר מהאם אינו אלא בלימוד התורה דהאשה פטורה, מדכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם וכיוצא בו, אבל לענין הצדקה ולפרנס את קרוביה ובניה היכא דליכא אב מהיכא תיפוק לן למפטרה. גם הרב דינא דחיי קיים דברי רבינו והסמ"ג שכתבו כן וכתב שאין שום חולק על זה ופשיטא שלא ראה דברי הרמ"ך האלה בכ"י.  

ועוד העלה דבאשה שפרנסת ילדיה ואולי אף הטיפול בהם ימנע אותה מלהנשא אולי תפטר, וז"ל:

שוב עלה בדעתי לומר דאולי שאני אשה דרוצה להנשא דיותר משהאיש רוצה וכו' וגם רבינו כתב בפט"ו דין ט"ז דלא תשב אשה בלא איש וכו' ואם תפרנס הבן ימנעו האנשים להנשא עמה מכח משאת הבן וגם אם היא עשירה אין חפץ לאדם לסבול גידול בנים אחרים וזהו דרך טבע ופשוט. ואין הכי נמי דאם היא עשירה תתן לו לפי עושרה באותה העת לבד ושוב משלכת אותו לקהל ואפשר שזה רמזו רבינו במ"ש ואם לא רצתה האם שיהיו בניה אצלה כלומר אצלה לא יהיו אלא משלכת אותם לקהל, אבל אין הכי נמי שהיא חייבת ליתן להם כפי ממונה בעת ההיא ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון מאד:

 ונ"ל ראיה לדבריו, מהא דאע"פ שאחד איש ואחד אשה מחויבים בכיבוד ומורא אב ואם, הרי שנישואיה של האשה קודמים לחובתה זו. ולכן, אשה נשואה חשיבא אין סיפק בידה ופטורה מחובה ומצוה זו של כיבוד אב ואם, וכ"ש מחובת גידול ילדיה.

והכי איתא בקידושין דף ל עמוד ב:

איש - אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר: תיראו - הרי כאן שנים; א"כ, מה ת"ל איש? איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות, מפני שרשות אחרים עליה. אמר רב אידי בר אבין אמר רב: נתגרשה, שניהם שוים.

 וא"כ, אף לפי הבנה זו, מיירי רק באופן, שאם תטפל בילדים לא תוכל להתחתן או לפרנס את עצמה, אז יכולה לדרוש מהאב שהוא יטפל בהם, אבל פשיטא שאיננה יכולה לדרוש תשלום עבור הטיפול.

 ופשוט הוא, דכל שהיא עצמה מעוניינת שיהיו בניה אצלה, ואינה טוענת שרוצה שהאב או הקהל יקחו אותם אליהם, לית דין ולית דיין, שאינה יכולה לדרוש דמי טיפול ושימור תינוקות, ובפרט שעל דרך הכלל האב חפץ שיגדלו אצלו, והאם היא זו המונעת ממנו, דבכה"ג אפשר שהיה יכול מדינא להפטר ממזונות בניו שמעל גיל 6 לכל הפחות, וכ"ש שלא יחוייב לשלם לאם על טיפולה.

ומה דמחייב האב ליתן לגרושתו המניקה דמי הנקה, היינו שווי החלב בלבד, דהיינו דמי האוכל, ולא כשכר אומנת, ובימינו שלא מוכרים חלב אם אלא תורמים, לא תוכל לדרוש, אלא כשווי תחליפי חלב לתינוק.

ועוד פשיטא, דשכר הנקה אינו שכר גידול וטיפול כאומנת, דאל"כ מאי שנא אחר כ"ד חודש, וכי אז התינוק לא צריך טיפול?! אלא פשיטא דמיירי בשכר החלב בלבד ולא מעבר לזה.

וראיה לכך, שדמי הנקה היינו דמי החלב בלבד, ואין ההנקה כוללת טיפול, שהרי יולדת תאומים והיא נשואה, פסק מרן באהע"ז סי' פ סע' יג, דאינה חייבת אלא להניק אחד מהם, ופשיטא שחייבת לגדל את שניהם, כמו שאר ילדיה, דהא מיירי בנשואה שמשועבדת לבעלה, ובירושלמי כתובות פ"ה ה"ו איתא, שאינה משועבדת לבעלה להניק את בן חברתה, ופשיטא דלא מיירי בטיפול בו אלא למכור לו את חלבה. ועוד, קיי"ל דמי שנתנו לה בן להניק לא תניק עמו את בן חברתה או את בנה, ופשיטא שאין הכוונה שתשליך את בנה לקהל שיטפלו בו, אלא מיירי רק על ההנקה עצמה, דאיכא חשש, שאם תניק עוד תינוק לא יהיה לה מספיק חלב לתינוק שהשתעבדה לו כבר ומקבלת שכרה עליו.

וכן שם בסימן פב, אינה חייבת למטרח לפני אביו או בנו שאינם סמוכים על שולחנו, אבל חייבת למטרח כלפי אביו ובנו הסמוכים. פשיטא, דמיירי בבנו שלו מאשה אחרת, שאינו בנה שלה דומיא דאביו שאינו אביה, אבל קמיה בנה שלה או בנם שלהם, לית דין ולית דיין, דודאי טרחה ומחויבת לטרוח מחמת עצמה, ולא רק מחמת שיעבודה לבעלה.

העולה מהנ"ל, שמהרמב"ם והמחבר הנ"ל אין שום ראיה שהאם לא מחוייבת לטפל בילדיהם, וכ"ש וכ"ש שאין ראיה, שאם המטפלת בילדיה האב חייב לשלם לה דמי טיפול.

ומה דאיתא ברשב"ש  הא לך לשונו בשו"ת הרשב"ש סימן קסח:

עוד שאלת. ראובן נשא לאה ושהתה עמו בביתו ך' יום ומרדה עליו, ומיום שמרדה עליו עד י"ו חדשים היה ראובן שולח אליה קצת מהקהל ולא רצתה, כיון שראה כך הלך לשר אחד משרי המלך לתבוע מה שנתן לה בתוספת הכתובה, ושלח השר לגדולי הקהל וצוו שיביאו כל נכסיהם לפניהם נדוניא ותוספת ועשו כך, ורצה ראובן לגרש ורצתה לאה ליגרש, ולקח ראובן תוספת שלו ולקחה לאה נדוניתה על מנת שיתן לה גט, כיון שיצאו משם לא רצה ראובן ליתן גט, ואפילו מנעל שברגלה שהיה שלו לקח, והלך לו למדינה ונשא אשה אחרת ושהה שם ד' חדשים ובא ותבעה לאה גיטה ממנו ולא רצה ליתן גט, וקודם שלקח נכסיו נתעברה ממנו ולא רצה ליתן מזונות לא לה ולא לעובר שלה אלא אמר אינו ראוי כדין שאתן גט בעל כרחי, והיא אוכלת משלה מיום ראשון שמרדה זה ך' חדש, תבאר לנו דינם מה הוא.

תשובה. כבר הסכימו כל האחרונים ז"ל שלא לכוף לגרש המורדת אפילו בטוענת מאיס עלי. על כן אין לכוף לבעל לגרשה, וגם אין לה עליו מזונות, אבל הוא חייב במזונות בנו ושכר הנקתו, ושכר שמושו לפי שמעשה ידיה שלה.

הרי דהרשב"ש מיירי בזוג נשוי, שהאשה מרדה ורוצה להתגרש והאיש מסרב, וא"א לכפותו דבכה"ג אינו חייב במזונות אשתו, ומעשי ידיה שלה, וממילא כל מה שעושה בשבילו ממלאכות הבית, דהיינו, מלאכות שאשה הניזונת חייבת לעשות לבעלה, חייב לשלם לה, דאין חייבת לו במלאכות אלו, שהרי אינה ניזונת משלו, ולכן הדגיש דמיירי באוכלת משלה, וזהו "שכר שימושו" אין הכוונה כלל לשכר שימושו של בנו אלא שלו עצמו דומיא דשפחה לשמשו ביבמות קיג א וכתובות נא א.

וכך ביארו בסברת הרשב"ש בפד"ר ח"ב הנ"ל, אמנם אנהו סברי שמדין המע"ה אינו יכול לחייב את אשתו לטפל בבנם, באופן שלא תוכל להתפרנס בעצמה, ובכגון דא ישלם לה את הדמים שרוצה לשלם למוסד עבור טיפול ביתו, דאמה עדיפה, ומידת סדום היא להוציאה למוסד זר, שהרי האמא הינה המוסד הטוב ביותר,בבחינת ' היליכי והניקיהו לי ואשלמה שכרך דבתיה בת פרעה.

 ואפילו אם היתה כוונת הרשב"ש  לדמי שימושו של הבן, הרי שלא הובא הרשב"ש באף פוסק ולא בב"י ושאר אחרונים עד הפדרי"ם  הנ"ל[שני פדרי"ם בלבד] ופשיטא דלית הלכתא כוותיה, ולפחות , המוציא מחברו עליו הראיה. 

ואף בפדרי"ם הנ"ל, פסקו כן רק באב שרוצה למסור בתו למוסד, ורוצה לשלם למוסד דמי טיפול, בכה"ג פסקו שם דעדיף שתהיה אצל האם וישלם לה, שהיא ה"מוסד" הטוב ביותר בשביל הבת, ולמעשה, חייבוהו בדמי טיפול רק עבור המטפלת בזמן שהאם יוצאת לעבוד, דהיינו דמי מעון וצהרון וכדומה, אבל גם הם לא כתבו לחייב כל אב בדמי טיפול לאם עבור טיפולה בילד, כשטיפולה בו לא מונע ממנה להתפרנס.

עכ"פ, מכל הפוסקים שלא הזכירו כלל דמי טיפול, פשיטא דלית הלכתא כוותיה דהרשב"ש, ובוודאי שאין להוציא ממון כנגד התורות אמת ושופריה דיעקב ושושנים לדוד שכתבו להדיא דאינו חייב אלא לתת מזונות ממש.

וכן מפורש עולה ממרן  בשו"ע הנ"ל סי' פב סע' ו'

הגרושה אין לה מזונות, אף על פי שהיא מניקה את בנה, אבל נותן לה יותר על שכרה דברים שהקטן צריך להם, מכסות ומאכל ומשקה וסיכה וכיוצא בזה.

משמע שלא משלם שכר שימושו כלל, אלא אך ורק מה שפירט בשו"ע. 

ובסעיף ח מבואר שאינה חייבת לטפל בו ויכולה לתתו לאב אך לא כתב דיכולה לדרוש שכר. 

ובסעיף ז כתב, דאין מפרישין אותו ממנה, אלא כופין אותו ונותן מזונות והוא בבית אמו, ולא כתוב שנותן לה גם שכר טיפול. 

ועוד אפ"ל דאפילו לרשב"ש, שכר שימושו היינו מה שנמנע ממנה לעבוד, דהיינו כמה מפחיתה ממשרתה בגלל הטיפול בילדים, ולכן דייק וכתב "שכר שימושו – לפי שמעשי ידיה שלה", דאל"כ מה הקשר למעשה ידיה היה צריך להשמיט מילים אלו או לכתב "לפי שהוא בנו". 

ועוי"ל דשכר שימושו היינו רק הטרחה בכיבוס והכנת האוכל וכדומה ולא דמי ביביסיטר. 

והיותר נראה דשכר שימושו היינו שימושו של הבעל, שהרי מדובר בנשואה, כדכתבנו לעיל.

עכ"פ, פשט כל הפוסקים שלא הזכירו כלל תשלום מעבר למזונות עצמם, ודאי לא סברי שיש לחייב, ואין להוציא ממון כנגד סוגיין דשמעתא וכנגד התורות אמת ושאר פוסקים שהבנו לעיל, ומי ירים ידו כנגד גדולי הדורות אדירי ההוראה שהובאו לעיל, שופריה דיעקב ותורות אמת ושושנים לדוד ועוד, וכך השיבו לנו גדולי וותיקי הדיינים כששאלנו אותם בנושא.

זאת תורת העולה, דפשיטא, שהאב אינו חייב אלא במזונות עצמם, ולא בדמי טיפול או בישול או בייביסיטר, והאם היהודייה איננה בבחינת 'יארוד ילדה ואבני מתא שדיא', ומחויבת היא לטפל בעולליה, לא פחות, ואף יותר מהאב, ומנגד על האב מוטלת אחריות גדולה יותר לספק להם, גם אצל אמם את מזונותיהם והדברים החיוניים הנצרכים להם.

ואכן, מנהג בתי הדין, מקדמא דנא ועד היום, שלא לחייב בדמי טיפול כלל אלא רק בדמי מזונות בלבד, ואף אלה המעלים את סברת דמי הטיפול, לא העלו זאת, ולא פסקו כך מעולם.  אלא רק עתה, משהתברר שטעינו בהערכת עלות המזונות הראלית והאמיתית שהילד צורך.

 

מן הכלל אל הפרט

  1. לפנינו אב עצמאי המשתכר בין 0 ל 10,000 ₪, כשלדברי אשתו כנראה מדובר על השתכרות הנעה סביב 4,000 ₪ לחודש, האשה, לטענתה משתכרת ב 3000 ₪ לחודש[לפי טענתה, עובדת ב'שחור'].
  2. לאב חובות גדולים והינו מחוסר נכסים.
  3. במצב כזה, האב חשיב עני גמור ואין לחייבו אלא את המינימום ההכרחי בלבד, ואין לכופו מדין צדקה ליותר מצרכי הקטנים החיוניים.
  4. לזוג 3 בנות, בגילאי שנתיים, שמונה ואחת עשרה.
  5. חיובו עבור הקטינה בת השנתיים הינו מדינא, ובלבד שיש לו לעצמו בכדי צורכו, כפי שפסקו בשופריה דיעקב, שושנים לדוד ושאר פוסקים.
  6. חיובו עבור 2 הקטינות שמעל גיל 6 הינו מגדר דיני צדקה.
  7. לצורך שיערוך עלות צרכי הקטינות נשתמש במחשבון-דמי-מזונות ובלוחות הלמ"ס.
  8. שכר האב איננו קבוע ויועמד על שכר מינימום, דהיינו 4,800 ₪ נטו לחודש.
  9. זמני השהות יחושבו לפי החלטת ביה"ד, יומיים בשבוע, כולל ארוחת ערב ללא לינה וסופ"ש לסירוגין, נחשב זאת כיחס של 4:10 ל 14 יום, [יחס של 30-70%].
  10. ביחס לקטינה בת השנתיים, שהאב חייב במזונותיה מן הדין, העלויות לחודש מלא הינן כ - 700 ₪ לחודש מלא[ לא כולל מחציות שמוערכות בכ-80 ₪ לחודש] לפי שיטת הגמישויות, וכ - 900 ₪ לפי הלמ"ס.
  11. דמי המזונות(כולל מדור) הנגזרים מעלות זו הינם 470 ₪ לפי המחשבון ו 700 ₪ לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
  12. לנוכח העובדה שהאשה מצהירה על הכנסות נמוכות מאד נחייב את האב עבור קטינה זו ב -700 ₪, מהם יש לקזז קצב ילדים על סך 150 ₪, סה"כ לתשלום 550 ₪.
  13. עבור הקטינות שמעל גיל 6, חיובן מדין צדקה, עלות החזקתן החודשית, לפי המחשבון, הינה, בממוצע, כ 800 ₪ לכל קטינה.
  14. דמי המזונות המחושבים במחשבון, ללא מחציות הינן 550 ₪ לכל אחת, בממוצע, לאחר קיזוז קצבת הילדים, האב יעביר 400 ₪ עבור כל אחת.
  15. לפיכך, דמי המזונות שהאב יעביר מדי חודש הינם 1350 ₪ כולל מדור.
  16. בהגיע כל בת לגיל 15 יפטר האב מחיוב  דמי המזונות עבורה.
  17. קצבת הילדים תשולם לאם.
  18. האם תגיש בקשה לסיוע בשכ"ד ככל שתענה בקשתה, סיוע זה לא יתקזז מדמי המזונות, למרות שמן הדין היה צריך לקזזו, זאת עקב מצבה הכלכלי של האם.
  19. לפי חלוקה זו בבית האם יחיו האם ובנותיה עם הכנסות של 4,700 וככל ותהיה זכאית לסיוע בשכ"ד והבטחת הכנסה הרי שיהיו בידה כ 7500 ₪, ואילו בבית האב יחיו האב ובנותיו מסך של 3500 ₪ [מכיון שכרגע האב חי בבית אמו, נכון לעכשיו סכום זה יספיק לו].

 

 

אוריאל אליהו – דיין                                                  משה חביב - דיין

 

מחליטים כדעת הרוב.

האב ישלם לאם 1350 ₪ למזונות 3 הקטינות [לפי החלוקה דלעיל] עד להגיע כל אחד מהילדים לגיל 15.

קצבת הילדים תתווסף על המזונות.

סיוע בשכ"ד לא יקוזז מדמי המזונות.

ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום   ( ).

 

הרב יצחק רפפורט – אב"ד

הרב משה חביב

הרב אוריאל אליהו

 

 

העתק מתאים למקור

הרב אלון ארביב, המזכיר הראשי

 

 

 

נספחים לפסק הדין

נספח 1 – לוחות הלמ"ס

הבהרה: קביעת העשירון נעשתה לפי 2 נפשות + מספר ילדים, את ההכנסה נטו יש לחלק בסך הנפשות ולפי התוצאה להציב בעשירון המתאים [לדוגמא: 2 ילדים בהכנסה נטו של 10,000 ₪ יש להציב בעשירון 2(10,000/4=2500), באותה משפחה בהכנסה נטו של 7,000 ₪ תוצב בעשירון 1].


מזונות ילדים עד גיל 6 לחודש מלא לפי רמת הכנסה נטו


מזונות ילדים  לחודש מלא – ממוצע רב-גילאי עד גיל 18

 

נספח 2 – המחשת הפערים בין בית האם לבית האב לפי הפסיקה המקובלת

בבתי המשפט ובתי הדין נהוגה עפ"י פרקטיקה פסיקתית של חיוב האבא בדמי מזונות לפי סכום מזונות לכל ילד שהוא סכום קבוע פחות או יותר בתוספת חיוב להשתתפות בהוצאות המדור ואחזקת המדור שהאם מוציאה.

הסכום למזונות נע בסביבות 1200-1500 ₪ לילד כשסכום המינימום על פי רוב יתחייב אפילו אבא שאינו עשיר במיוחד.

במאמר זה, ברצוני להציב את המספרים באופן מתמטי פשוט, בטבלאות מסודרות, ע"מ לבחון מהו המצב שנוצר בפועל בעקבות פסיקת המזונות בהתחשב בהכנסות הצדדים בכלל והאב בפרט.

נציב רק את המספרים המוחלטים ולא את הסכומים המשתנים המופיעים בד"כ בשורה אחת הנקראת "מחציות" דהיינו הוצאות חינוך והוצאות בריאות חריגות [יש לשים לב שמחציות החינוך יכולות להגיע לכדי סכום נכבד ביותר].

בטבלה מס' 1 נציב את הסכום שמחייבים את האבא להעביר לאמא בילד אחד, שני ילדים וכן הלאה עד שישה ילדים.

בטבלה מס' 2 נפחית את הסכום שהאב מעביר לאם מהמשכורת שלו [נטו] ונוסיף סכום זה להכנסותיה של האם [משכורת האם + קצבת ילדים]. התוצאה תסומן בצבע ירוק כאשר הינה מעל האפס [דהיינו, פלוס בבנק], ואילו כאשר התוצאה הינה מינוס בבנק תסומן בצבע אדום בסימון מינוס (-).

במידה וע"פ כללי משרדי הממשלה האם זכאית לסיוע בשכ"ד נכתוב את סך הכנסותיה בצבע כחול מתחת לצבע הירוק.

בטבלה זו ולצורך ההמחשה והדוגמא הנחנו שההורים משתכרים במשכורת דומה.

בשורה הראשונה בטבלה מדובר על הורים המשתכרים בשכר מינימום (37% מציבור העובדים), בשורה השנייה הורים המשתכרים שכר חציוני (13% מהעובדים) ובשורה השלישית הורים בעלי שכר ממוצע (פחות מ1/3 בעלי המשכורת בישראל).

בשורה האחרונה כתבנו את הפער שנוצר בין הכנסות ההורים לאחר שהאב שילם דמי מזונות לאם.

בטבלה מס' 3 נפחית את ההוצאות הבסיסיות של כל הורה לצורך שכירות דירה ואחזקתה, ולהוצאות רכב ונראה כמה נשאר לכל הורה לצורך קניית מזון ובגדים, "מחציות" וחינוך המוטלים עליהם, ושאר צרכים.

בטבלה מס' 4 נעשה סימולציה למקרה בו האם משתכרת בשכר מינימום בלבד ואילו האב משתכר שכר חציוני [שורה שניה] או ממוצע [שורה שלישית], דהיינו, ששכרו גבוה משמעותית מזה של האם.

בטבלאות מס' 5-7 ננסה להציע מודל מאוזן יותר לחלוקת המשאבים שנשארו בידי ההורים לאחר שנפחית את הוצאות הבסיס שלהם לצורך עצמם, כולל מדור ואחזקתו ודמי מחייה וכלכלה מינימאליים ביותר [הנחתי שאשה זקוקה לכלכלתה האישית יותר מהגבר, שיכול להסתפק במדור מצומצם יותר, וכן בעלויות מזון וביגוד מצומצמות יותר (כמובן ניתן לחלוק על הנחה זו)] את היתרה שנשארה נחייב את ההורים להשתמש בה לצורך כלכלת הקטינים ונחשב כמה שקלים ליום יש בידי הורים בכדי לזון את הקטינים ונחלק לפי מספר הימים שכל הורה מחזיק בקטינים.

בטבלה מס' 5 נעשה סימולציה, תוך הנחה הלכתית שאיננה מחייבת את האם בכלכלת הקטינים אלא רק את האב לבדו.

בטבלה מס' 6 נעשתה סימולציה בהנחה שההורים שווים במשכורתם.

בטבלה מס' 7 נעשתה סימולציה באופן ששכר האם עומד על שכר מינימום בלבד גם כשהאב משתכר יותר ממנה.

טבלאות לפי הנהוג כיום בהרכבים רבים בבתי הדין ובתי המשפט.

הנחות עבודה

במקרה של הסדרי שהות נורמטיביים, שני לילות וסופ"ש לסירוגין אצל האב, דמי מזונות ברף הנמוך המקובלים לילד הינם 1,100 ₪, מ-4 ילדים 1000 לכל ילד ומ-6 ילדים 900 לכל ילד. [כמובן שיש הרכבים המחייבים 1300-1600 ₪ והסכום יעודכן בהתאם].

דמי מדור ואחזקתו – 30% לילד אחד, 40% לשני ילדים, 50% לשלושה ילדים ומעלה.

דמי אחזקת מדור, ע"פ נתוני הלמ"ס האם מוציאה כ-600 ₪ לחודש לאחר הנחה בארנונה, בעוד לאב אין הנחה ומוציא כ-750 ₪ בשביל עצמו כולל ארנונה ומיסים.

ע"פ נתוני הלמ"ס שכר דירה ממוצע עומד בסך 3500 ₪ לדירת 3 חדרים ו-4000 ₪ לדירת 4 חדרים [ל4 ילדים ומעלה].

א(1)

בטבלה מס' 1 נציב את הסכום שמקובל ברוב בתי הדין והמשפט לחייב את האבא להעביר לאמא בילד אחד , שני ילדים וכן הלאה עד 6 ילדים.

 

ילד אחד

2 ילדים

3 ילדים

4 ילדים

5 ילדים

6 ילדים

הסבר

דמי מזונות

1100

2200

3300

4000

5000

5400

כלכלה ביגוד וצרכים בסיסיים

דמי מדור

1050

1400

1750

2000

2000

2000

אחוז משכר הדירה של האם

דמי אחזקת מדור

200

250

300

300

300

300

אחוז מעלות אחזקת המדור

סה"כ מעביר הגרוש לחשבון הבנק של הגרושה

2350

3850

5350

6300

7300

7700

סה"כ המרכיבים הנ"ל

 

א(2)

בטבלה מספר 2 נפחית את הסכום שהאב מעביר לאם מהמשכורת שלו[נטו] ונוסיף סכום זה להכנסותיה של האם [משכורת האם +קצבת ילדים]. התוצאה תסומן בצבע ירוק כאשר הינה מעל האפס [דהיינו פלוס בבנק], ואילו כאשר התוצאה הינה מינוס בבנק, התוצאה תסומן בצבע אדום בסימון מינוס(-).

במידה וע"פ כללי משרדי הממשלה האם זכאית לסיוע בשכ"ד נכתוב את סך הכנסותיה בצבע כחול מתחת לצבע הירוק.

בטבלה זו, ולצורך ההמחשה והדוגמא, הנחנו שההורים משתכרים בשכר שווה.

בשורה הראשונה בטבלה מדובר על הורים המשתכרים בשכר מינימום, 4800 ₪ נטו (37% מציבור העובדים), בשורה השנייה הורים המשתכרים שכר חציוני, 6500 ₪ נטו (13% מהעובדים) ובשורה השלישית הורים בעלי שכר ממוצע, 8800 ₪ נטו(פחות מ1/3 בעלי המשכורת בישראל).

בשורה האחרונה כתבנו את הפער שנוצר בין הכנסות ההורים לאחר שהאב שילם דמי מזונות לאם.

ובכן, לאחר שהאב העביר לאם את דמי המזונות שנפסקו לו, כמה נשאר לאב לחודש למחייתו שלו ולכלכלת ילדיו כשהם אצלו וכמה יש לאם, דהיינו מהו הסכום נטו בבנק שכל אחד מההורים מתחיל בו את החודש.

וזאת, לאחר שהוספנו לאם את הסכום הישיר, שהאב מעביר לה, וכן הוספנו קצבת ילדים בסך 200 ₪ לילד שאם חד הורית מקבלת.

האם זכאית בנוסף להכנסתה [כל עוד הינה משתכרת פחות מ-8000 ₪ ברוטו] ובנוסף לדמי המזונות, לסיוע בשכ"ד בסך 1170 ₪ [930 כשמשתכרת עד 10,000 ברוטו][עד 3 ילדים] ו-1470 ₪ [4 ילדים ומעלה], [930 במשכורת שעד 10000 ברוטו] וכן 200 ₪ לילד קצבת ילדים. הוספנו את הסכומים הנ"ל להכנסת האם בכחול.

טבלה מספר 2

משכורת הורים

ילד אחד

2 ילדים

3 ילדים

4 ילדים

5 ילדים

6 ילדים

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

שכר מינ' נטו 4,800

2750

7350   8520

950

9050

10220

850-

11050

12220

1900-

12300

13770

3000-

13600

15070

3500-

 

14300

15770

 

שכר חציוני נטו 6,500

4350

9150

10320

2450

10950

12120

550

12750

13920

200-

14000

15470

1300-

15300

16770

1800-

16000

17470

שכר ממוצע נטו 8800

6650

11450

 

4750

13250

 

2850

15050

 

2100

16300

 

1000

 

17600

 

500

18300

 

הפער לטובת האם

5000-6000

8700

12200

14200

16600

17800

 

הפער גדל בעוד 1100-2000 ₪ באמצעות סיוע לשכ"ד שהאם מקבלת ועוד הטבות.

א(3)

בטבלה מס' 3 נפחית את ההוצאות הבסיסיות של כל הורה לצורך שכירות דירה ואחזקתה, ולהוצאות רכב ונראה כמה נשאר לכל הורה לצורך קניית מזון ובגדים, חינוך ושאר צרכים.

לפיכך, מהיתרה בתחילת החודש של כ"א מההורים נפחית את ההוצאות ההכרחיות, שכ"א מההורים מוציא, לצורך קורת גג [שכר דירה ואחזקתה] ואחזקת רכב מינימאלית, עוד לפני שקנה פרוסת לחם לאכול או בגד ללבוש.

[אנו נראה כי לאב אין שום יכולת מחיה לעצמו וכ"ש לקטינים כמעט בכל רמת שכר.]

בהנחה ששכר דירה עומד על 2500 ₪ [נתוני למ"ס].

ובהנחה שאחזקת מדור ע"פ נתוני הלמ"ס, מוערכת ב 750 ₪ [ארנונה, גז, חשמל, מים וועד בית][יש לשים לב שהאם זכאית להנחות גדולות בארנונה מים וחשמל][סקר הוצאות משקי בית 2016].

הנחנו ששני ההורים זקוקים לרכב בשביל לצאת לעבוד ולשנע את הקטינים מבית לבית וזאת בעלות מינימאלית של כ-1000 ₪ לחודש.

מסקנה - כל אחד מההורים זקוק, לפני כלכלה וביגוד, לסכום מינ' של 2500+1000+750=4250 ₪ [שכ"ד,רכב ואחזקת מדור].

ובכן, כמה נשאר לכ"א מההורים לכלכלתו וכלכלת הקטינים בזמן שהותם אצלו, לאחר ניקוי 5250 ₪ עלות חודשית בסיסית.

{כאמור, האם זכאית בנוסף להכנסתה [כל עוד הינה משתכרת פחות מ-8000 ₪ ברוטו] ולדמי המזונות לסיוע בשכ"ד בסך 1170 ₪ [930 כשמשתכרת עד 10,000 ברוטו][עד 3 ילדים] ו-1470 ₪ [4 ילדים ומעלה], [930 במשכורת שעד 10000 ברוטו] וכן 200 ₪ לילד קצב ילדים. הוספנו את הסכומים הנ"ל להכנסת האם בכחול}.

טבלה מספר 3

משכורת הורים

ילד אחד

2 ילדים

3 ילדים

4 ילדים

5 ילדים

6 ילדים

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

שכר מינ' נטו 4,800

1500-

3100   4270

3300-

4800

5970

5100-

6800

7970

6150-

8050

9520

7250-

9350

10820

7750-

10050

11520

שכר חציוני נטו 6,500

100

4900

6070

1800-

6700

6870

3700-

8500

9670

4450-

9750

11220

5550-

11050

12520

6050-

11750

13220

שכר ממוצע נטו 8800

2400

7200

500

9000

1400-

10800

2150-

12050

3250-

13350

3750-

14050

הפער לטובת האם

5000-6000

8700

12200

14200

16600

17800

 

לאחר שחישבנו את הפער בין הבתים אנחנו רואים שכשההורים משתכרים באופן שווה, הפסיקה המקובלת יוצרת פער עצום בין שני הבתים[בירוק] וכשמוסיפים אפילו רק את ההטבות שהאם זכאית הפער גדל אף יותר[בכחול], כשלרוב האב מעביר את כל משכורתו והרבה מעבר לכך לאם.

א(4)

בטבלה מס' 4 נעשה סימולציה למקרה בו האם משתכרת בשכר מינימום בלבד ואילו האב משתכר שכר חציוני [שורה שניה] או ממוצע [שורה שלישית] , דהיינו, ששכרו גבוה משמעותית מזה של האם.

טבלה זו הינה לדוגמא, במקרה שהכנסת האשה עומדת על סך 4,800 בלבד [שכר מינימום נטו].

ובכן, כמה נשאר לכ"א מההורים לכלכלתו וכלכלת הקטינים בזמן שהותם אצלו, לאחר ניקוי 5250 ₪ עלות חודשית בסיסית.

טבלה 4

משכורת הורים

ילד אחד

2 ילדים

3 ילדים

4 ילדים

5 ילדים

6 ילדים

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

אב

אם

שכר מינ' נטו 4,800

1500-

3100   4270

3300-

4800

5970

5100-

6800

7970

6150-

8050

9520

7250-

9350

10820

7750-

10050

11520

שכר חציוני נטו 6,500

100

3100   4270

1800-

4800

5970

3700-

6800

7970

4450-

8050

9520

5550-

9350

10820

6050-

10050

11520

שכר ממוצע נטו 8800

2400

3100   4270

500

4800

5970

1400-

6800

7970

2150-

8050

9520

3250-

9350

10820

3750-

10050

11520

הפער לטובת האם

5000-1000

8700-5500

12200-8500

14200-10200

16600-12600

17800-13800

 

אנו רואים כי הפער הינו עצום אפילו כשהאב מרוויח היטב, שכר ממוצע, והאם מרוויחה רק שכר מינימום.

דבר נוסף עולה, שחוץ מאב המשתכר שכר ממוצע ויש לו רק ילד אחד, לאף אבא בישראל אין יכולת מחיה כלל ולא נותר לו כסף לא לאוכל ולא לבגדים ולא לשום צורך שהוא, וזה עוד לפני שחייבנו אותו במחציות חינוך וחריגות, הרי מצבו נהיה בלתי אפשרי לחלוטין אפילו אם משתכר היטב ויש לו רק ילד אחד.

יש לשים לב שמחציות החינוך אף הן יכולות להגיע לכדי סכום נכבד ביותר.

נספח 3 – חישוב לפי רשימת מוצרים

ערכנו רשימת מוצרים הנצרכים לקטינים לדעתנו, למען איכות הבדיקה ומקצועיותה נזקקתי ל-2 אתרים מקצועיים, בהם שותפים רופאי ילדים ותזונאיות מקצועיות ובהם מפורט לפי גילאים מהם המזונות המומלצים לכל קטין לפי גילאים בחלוקה לאבות המזון השונים, פחמימות, חלבונים, שמנים ויטמינים פירות וירקות ועוד. [תפריט 2-3 , תפריט 4-8 , תפריט מומלץ לילדים 6-12 , תפריט 12-13 , תפריט 14-18]. 

ולהלן ההמלצות: 

ראשית נקבע אינדקס מנות [לפי רשימת המוצרים והכמות המוגדרת ומומלצת כמנה מספקת מכל מוצר וכן מחירים לכל מנה ומנה לפי ערך השוק במכולת שכונתית לא יקרה ולא זולה]. 

מנת פחמימות -  פרוסת לחם = 28 אגורות [בכיכר 25 פרוסות ועלותו 7 ₪ , עלות פרוסת לחם מלא 44 אג']; כוס דגנים - 1 ₪ [50 גר' קורנפלקס]; תפוח אדמה בינוני = 0.6 ₪ [150 גרם לפי מחיר של 4 ₪ לקילו]; מנת קוסקוס/אורז/פסטה מוכן - 0.5 ₪. 

מנת חלבונים - 70 גרם חזה עוף = 1.75 ₪ [לפי 25 ₪ לקילו]; 70 גרם דג סול = 1.75 ₪ [כנ"ל]; 2 נקניקיות טבעול = 1.6 ₪; 1 ביצה = 1 ₪ [לפי מחיר 30 ₪ לתבנית של 30]; 1 כוס קיטניות = 1 ₪ [לפי 10 ₪ לחבילה של ק"ג]. 

מנת מוצרי חלב - 1 כוס חלב (200 סמ"ק) = 1 ₪; פרוסת גבינה צהובה - 1.2 ₪; לבן = 1.4 ש"ח. 

מנת ירקות - 120 גרם ירק = 60 אג' [עגבניה, מלפפון, גזר – לפי מחיר ממוצע של 5 ₪ לק"ג]. 

מנת פרי - 120 גר' פרי = 1.2 ₪ [משקל ממוצע של תפוח, אפרסק נקטרינה וכד' ולפי מחיר של 10 ₪ לק"ג]. 

תחליפי חלב [המלצות חברת "מטרנה"] לתינוקות יונקים [עד גיל שנה] - 16 כפות מטרנה, עלות כף מטרנה 0.65 אג' = 10 ₪ ליום; טיטולים – כ-3 ₪ ליום. 

טבלת תפריט יומי מומלץ [לפי גילאים]. 

 

גיל הילד

פחמימות

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

חלבונים

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

מוצרי חלב

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

 

2-3

4

1+0.5+0.6

2 ₪

1.5

בין 1 
ל-2 ₪

2.5 ₪

2

1

2

 

4-6

כנ"ל

כנ"ל

2 ₪

כנ"ל

כנ"ל

2.5 ₪

3

1

3 ₪

 

6-12

8

5 פרוסות – 1.5 ₪ דגנים,תפו"א,קוסקוס

3.5 ₪

3

בין 1 ל2

4 ₪

2

1

2

 

13-14

6

4 פרוסות – 1.2 ₪ דגנים,תפו"א,

3

2.5

כנ"ל

4 ₪

3.5

1

3.5

 

14-18

7

4 פרוסות – 1.5 ₪ דגנים,תפו"א,קוסקוס

3.5 ₪

כנ"ל

כנ"ל

4 ₪

כנ"ל

כנ"ל

3.5

 גיל הילד

ירקות

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

פירות

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

שמנים

מס' מנות מומלץ ליום

מחיר למנה

סה"כ ליום

סה"כ [כולל כל המוצרים] ליום

2-3

3

0.6

1.8

2

1.2

2.4

-

-

-

10.7 ₪

4-6

3

0.6

1.8

2

1.2

2.4

2

0.5

1

12.7 ₪

6-12

4

0.6

2.4

2

1.2

2.4

-

-

-

14.3 ₪

13-14

5

0.6

3

2

1.2

2.4

-

-

-

15.9 ₪

14-18

5.5

0.6

3.3

2

1.2

2.4

-

-

-

16.7

ממוצע רב גילאי

 

14.06

                                         
 

הנה כי כן לאחר מסע ארוך של שקלול מנות המזון המומלצות ע"י גורמי המקצוע הגענו לאותה מסקנה, והיא כי עלות המזון לילד בממוצע הינה כ-14 ₪ ליום. 

לפיכך, עבור מזונות [דהיינו, אוכל] ישלם האב לאם על כל יום שהות 14 ₪ ובחישוב חודשי 16*14= 224 ₪. 

לאחר שבדקנו היטב את נושא המזון נותר לנו לכמת ולתמחר את שאר מוצרי הצריכה החודשיים. 

הסעיף המרכזי הינו הלבשה והנעלה. 

הלבשה והנעלה 

להערכתנו, בחישוב שנתי אלו צרכיו של ילד ממוצע המתומחרים לפי האתר הפופולארי "נקסט" [next]. 

5 זוגות מכנסיים – 40*5= ₪200. 

10 חולצות – 10*25=₪250. 

לבנים [גופיות ותחתונים] – 80 ₪. 

גרביים – 30 ₪. 

מעיל – 100 ₪. 

סוודר – 50 ₪. 

נעליים וסנדלים [סה"כ 3 זוגות לשנה] – 600 ₪. 

סה"כ לשנה - ₪1310, ובתמחור חודשי - 110 ₪ לחודש. 

מוצרי צריכה והגיינה 

שמפו אחד לחודשיים = 5 ₪ לחודש. 

נייר טואלט 0.5 גליל ליום [סה"כ כ-8 גלילים לחודש] =7 ₪. 

מוצרי ניקיון, נוזל כלים וכדו' - 2 ₪. 

משחת שיניים ומברשת - 3 ₪.

כלי אוכל +גז לבישול + שמן + מים – 15 ₪. 

סה"כ לסעיף זה – כ-35 ₪ לחודש. 

*לנערות יש להוסיף 20 ₪ על מוצרי הגיינה נשית. 

הוצאות רפואה 

שב"ן – 20 ₪. 

תרופות ח"פ – 20 ₪. 

סה"כ 40 ₪. 

תקשורת 

25 ₪ לחודש. 

סך הכל, לכלל מוצרי הצריכה, הלבשה והנעלה, הגיינה והוצאות רפואיות הכלולות בסל הבריאות – 210 ₪ לחודש. 
היוצא לנו מכל החישובים הנ"ל כי עלות חודש מלא של שהות אצל האם ללא אף יום שהות אצל האב הינה 14*30 +210 =630 ₪. 

דהיינו, כ-26 ש"ח ליום, כולל הכל. 

ובפועל על כל יום שהות אצל האב יש להפחית 14 ₪ כנגד דמי האוכל בלבד. 

לפיכך בהסדרי שהות נורמטיביים בהם הקטינים 17 יום אצל האם ו13 יום אצל האב, האב חייב לשלם דמי מזונות 17*14 + 210 = 448 ₪. 

למען הסדר הטוב ולצורך הוצאות לא צפויות או בשביל שהילד יוכל מפעם לפעם לצאת לפיצה או פלאפל, שאוורמה וכד', וכן לצורך נסיעות בתחבורה ציבורית וכדו', ניתן לחייב את האב ב500-550 ש"ח. 

ע"ג חיוב זה של 500 ₪ לילד יש להוסיף דמי מדור ואחזקת מדור כפי שראינו בפרק "פעמונים".

נספח 4 - פעמונים – הוצאות אחזקת מדור

להלן לוחות הוצאות עבור אחזקת מדור כולל תקשורת.

לוח מספר 6(ג) - אחזקת מדור, הוצאות בפועל עבור כל המשפחה.

זוג עם ילדים – ממוצע חודשי לאורך שנה 1400 משפחות

 

סעיפי ההוצאה

מים וביוב

חשמל

גז

טלפון נייח

טלפון נייד

אחזקת בית

תקשורת

מספר נפשות

זוג

100

396

57

138

128

553

266

3

129

380

75

119

142

584

261

4

148

448

70

100

158

666

258

5

171

537

79

98

183

787

281

6

194

612

90

163

197

896

360

7

169

567

115

69

210

851

279

8

183

608

99

110

145

890

255

 

 

לוח מספר 6(ד) – אחזקת מדור, תוספת הוצאות בפועל עבור כל ילד במשפחה.

זוג עם ילדים – ממוצע חודשי לאורך שנה 1400 משפחות, תוספת עבור הילד

 

סעיפי הוצאה

תוספת אחזקת בית

תוספת תקשורת

ממוצע פר ילד אחזקת בית

ממוצע פר ילד תקשורת

מס' נפשות

2 (זוג)

-

-

-

-

3

31

5

31

5

4

113

-8

56.5

-4

5

234

15

78

5

6

343

94

85.75

23.5

7

298

13

59.6

2.6

8

337

-11

56.1

-2

 

ממוצע כולל

 

 

61.1

5

 

תוספת ממוצע לילד עבור חשמל מים גז וביוב כ-60 ₪ ועבור תקשורת כ-5 ₪.

 

לוח מספר 6(ה) - אחזקת מדור, הוצאות בפועל עבור כל המשפחה, במשפחה חד הורית [גרושה/אלמנה]

 

סעיפי הוצאה - סה"כ למשק בית

מים וביוב

חשמל

גז

טלפון נייח

טלפון נייד

אחזקת בית

תקשורת

מס' נפשות

גרושה/אלמנה

80

320

46

180

85

446

265

2

107

334

46

118

137

487

255

3

129

379

65

92

150

573

242

4

142

448

71

78

192

661

270

5

169

505

63

120

87

737

207

 

 

לוח מספר 6(ו) - אחזקת מדור, תוספת הוצאות בפועל עבור כל ילד במשפחה, במשפחה חד הורית [גרושה/אלמנה].

 

סעיפי הוצאה

תוספת אחזקת בית

תוספת תקשורת

ממוצע לילד אחזקת בית

ממוצע תקשורת

מס' נפשות

גרושה/אלמנה

-

-

-

-

2

41

-10

41

-10

3

127

-23

63.5

-11.5

4

215

5

71.6

2

5

291

-58

72.75

-14.5

 

סה"כ ממוצע

 

 

62.21

-

 

תוספת ממוצעת לילד עבור חשמל מים גז וביוב כ 62.21 ₪ ועבור תקשורת אין תוספת. 

נספח 5 – טבלת השוואה בין השיטות

לצורך הדוגמא נניח זוג ששכר האב הינו 5000-7000 ₪ נטו [שכר מינימום- שכר חציוני], האֵם איננה משתכרת כלל, כך שסך הכנסות משק הבית הינם 5000-7000 ₪, לזוג ילד אחד או 3 ילדים, כמה יוציאו על הוצאותיהם מדי חודש, עבור חודש מלא על כל ההוצאות [כולל מזון, הלבשה, מדור ואחזקתו, רכב, תקשורת חינוך, בריאות, פנאי ובילויים].

לוח מספר 16 – השוואה בין השיטות עשירון 1 [הכנסה חודשית נטו] 5000-9000 ₪ [תלוי במס' הנפשות].

בטור 1 ו2 - הסכומים כוללים את כל ההוצאות לתצרוכת הקיימות, כלל הצריכה, דהיינו, כל המוצרים הקיימים שמשפחה כלשהי צורכת, כולל דיור (שכר דירה או דירה בבעלות) ואחזקת מדור על כלל מרכיביה (ארנונה, ועד בית, חשמל, גז, מים, עוזרת בית, מבשלת, סיוד, שיפוצים וכו'), כלל הוצאות מזון, הלבשה, הנעלה, כולל משחקים, שעונים, תיקים ותכשיטים, תספורת וקוסמטיקה ועוד, תקשורת מחשבים ואינטרנט, פלאפונים, משחקי מחשב, רכב (רכישת רכב, ביטוחים וטסטים, תיקונים, דלק ושאר הוצאות רכב, תחבורה ציבורית ומוניות), חינוך (כולל מעונות, גנים, טיולים, חוגים, ציוד לביה"ס, קייטנות, צהרונים ושאר הוצאות חינוך), בריאות ורפואה (כולל הוצאות חריגות, טיפולי שיניים, משקפיים, ניתוחים ואסתטיקה), מוצרים בני קיימא (כולל ריהוט, מוצרי חשמל וכדומה), בילוי, נופש ופנאי (כולל טיולים בארץ ובחו"ל, קולנוע, מוצרי בידור, אירועים משפחתיים, מתנות [למעט סיגריות], שירותים משפטיים, תרומות מיסי ארגון וכד').

בטור 3 ו4 נכללו כל המוצרים שהינם תלויי שהות באופן ישיר, אך לפי הסדרי שהות נורמטיביים של 57-43% מה שיוצר הפחתה של 14% מהסך הכולל [מכיוון שהאב זן את הקטינים בפועל בעין ב-43% מהזמן שהם אצלו].

בטור 5 ו6 הוטל על האב מחצית הוצאות חינוך ובריאות, כמקובל בבית הדין, יש לציין שכיום בביהמ"ש לע"מ מקובל להטיל על ההורים הוצאות אלו בלפי יחסי הכנסותיהם, ומוצרים שאינם תלויי שהות מובהקים הופחתו 25% [הפחתה שאינה מבוססת , אך מקובלת בחלק מפסקי הדין למזונות, בפועל אנו נעדיף להשתמש באלגוריתם שפיתחו שראל וקרלינסקי המהווה כלי מתקדם לשיקלול העלויות האמיתיות].

בטור 7 ו8 הופחתו עוד 15% מהסך הכולל, הופחתו מוצרי צריכה הכוללים מסעדות ובתי מלון, טיולים לחו"ל, ביטוחים מעבר לנורמה, עוזרת בית ומבשלת, עיתונים, מוצרי תרבות (כגון, קולנוע, כבלים, חיות מחמד, לוטו וכד'), הוצאות רכישת רכב, ביטוחים, בלאי וירידת ערך, אך נשארו הוצאות דלק ושמנים לרכב.

כך, שבעבור הסדרי שהות מקובלים ובעבור הפחתת הוצאות עבור הנ"ל הופחת מהסך החודשי 29% בנוסף מקובל בפסיקה להפחית מהוצאות הלבשה והנעלה ואחזקת מדור כ-25%, כך, שיש להפחית עוד קצת.

השוואת דמי עלות גידול ילדים לחודש מלא, לפי זמני שהות, בהתאמה לפסיקה, עם/בלי סעיפי רשות

 

 

   שיטת
   המחקר

כל ההוצאות כולן

לחודש מלא

זמני שהות של 43%-57% כמקובל

הפחתה של מוצרים תלויי שהות[20]

כנ"ל

ובהתאמה לפסיקה[21]

 

כולל הכל חודשי

לאחר התאמה נוספת של הפחתת סעיפי רשות (15%)[22]

ילד אחד

3 ילדים

ילד אחד

3 ילדים

ילד אחד

3 ילדים

ילד אחד

3 ילדים

לשכה מרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס)

1287

1104

לילד

3313
לכל השלושה

933

785

לילד

2355

לכל השלושה

 

872

748

לילד

2245 לכל השלושה

657

568

לילד

1706

לכל השלושה

רשות המיסים

1189

 

1137

לילד

3411

לכל השלושה

1010

842

לילד

2526

לכל השלושה

 

998

768

לילד

2304

לכל השלושה

778

 

 

598

לילד

1794

לכל השלושה

בנק ישראל

733

733

לילד

2200

לכל השלושה

473

473

לילד

1420

לכל השלושה

-

-

--

-

 

שראל קרלינסקי

1318

1024

לילד

3072

לכל השלושה

1120

870

לילד

2611

לכל השלושה

896

696

לילד

2088

לכל השלושה

698

542

לילד

1628

לכל השלושה

 

קומונור

583

527

לילד

1581

לכל השלושה

495

447

לילד

1343

לכל השלושה

396

358

לילד

1075

לכל השלושה

 

308

279

לילד

837

לכל השלושה

גרונאו(הכנסה 5000 ברטו)

1331

943.3

לילד

2830

לכל השלושה

 

617

1309

לכל השלושה

-

-

-

-

פסיקה מקובלת

 

דמי מזונות – 1300 לילד אחד, 3900 לשלושה ילדים.

מדור – 30% לאחד[1200], 50% לשלושה[2000]

אחזקת מדור -300-600

סה"כ – 2800 לילד אחד

6500 לשלושה + מחציות חינוך ובריאות

2800

2166

לילד

6500

לכל השלושה

 

גרף השוואה בין השיטות בזמני שהות נורמטיביים – כולל הכל.

כיום מקובל שזמני השהות מתחלקים בין ההורים בצורה כזו או אחרת, וממילא ברור שהאם אינה מוציאה לבדה על הילד אלא גם האב מוציא על הילד הוצאות בעין בזמן שהותם אצלו.

בהנחה שביהמ"ש לע"מ, מחייב את האב לבדו לשאת בהוצאות הילד עד גיל ,6 וביה"ד הרבני אף בגילאים בוגרים יותר, והאב מחויב גם בהוצאות בעין, כשהוא אצלו, וגם לממן את הוצאותיו אצל האם, הרי שיש לפרק את הסכום הגלובלי ולפרוט אותו להוצאות שהינן תלויות שהות באופן מובהק, כך שכל יום שיורד מהאם גם צריך להוריד מהאב את המימון בעבורו והוצאות כאלו שאינן תלויות שהות.

ואכן במאמר נוסף [טרם פורסם] עובדים שראל וקרלינסקי יחד עם ד"ר יואב מאזה על הגדרת עלות מזונות ילדים הנגזרת מהמחקר הנ"ל [טיוטת המאמר  https://did.li/Nd1Hw].

 

[1] הערת ד"ר יואב מזאה: יש לשים ליב כי זמני השהות הינם כמעט שווים לגמרי מבחינת ההוצאות ככל וההבדלים הינם בימי החול בלבד, כך שסופי שבןע, חגים וחופשים מתחלקים בשווה.

[2] בתחילה ניסינו להשתמש בלוחות הקיימים כבר בידי הלמ"ס, ומשהתברר, שמעולם לא נעשתה בדיקה יסודית, המצליחה לבודד את התוספת השולית  והראלית עבור כל ילד, הרי, שלבקשתי הסכימה המחלקה למיקרו כלכלה, האחראית על כל סקרי ההוצאות של משקי הבית בישראל, לבנות לוח הנותן את הסכומים אותם מוציאים הורים בעבור הוצאות הילדים.

עיבוד הנתונים הנדרש ארך כשנה וחצי, במהלך הזמן נוצר קשר גם בין משרד המשפטים ללמ"ס, ומונתה נציגה ממשרד המשפטים שהביאה את העמדה של משרד המשפטים.

לאחר שהלוחות הסופיים נבנו התעוררה דרישה חד משמעית במחלקה לייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים, שלא לפרסם את התוצאות, בניגוד לחוק חופש מידע, בטענה שהתוצאות 'רגישות', ובמילים אחרות, לא מתאימות לקונספציה השלטת כיום.

לצערי הרב, דרישה זו בלמה את הדרישה שלנו לפרסום התוצאות באופן רשמי, ומצד שני, הובהר ע"י הלמ"ס, כי הלוחות שאנחנו מפרסמים לראשונה במאמר זה הינם הלוחות המעודכנים לשנת 2020, וניתן להשתמש בהם לצורכי פסיקת דמי המזונות.

[3] לוח 1.1 בפרסומי הלמ"ס.

[4] לדעתי, ראוי היה שהדיין או השופט ימליץ לאב ולאם לכלכל עצמם בצורה מותאמת ליכולת הפיננסית שלהם, וק"ו בן בנו של ק"ו, שאסור  לחייב את האב להוציא ולבזבז על ילדיו מעבר ליכולת האמיתית שלו, מה שלצערי נעשה דבר יום ביומו, דבר היוצר חובות ענק של מזונות לא משולמים, וזאת מפני שחיובי המזונות גבוהים הרבה מעבר לעלות האמיתית של הילד.

 

[5] אכן, כפי שכתבנו לעיל, נתקלנו בלחץ כבד שהפעילו גורמים במשרד המשפטים בדרישה שלא לפרסם את התוצאות.

 

[6] מעבר ל 5 ילדים אין מובהקות סטטיסטית.

[7] בד"כ נשמיט את הספרות שאחרי הנקודה העשרונית, כך, שלעיתים התוצאה תהיה מעוגלת ולא תתאים בדיוק לסכום סך המספרים.

[8] שיטה זו אינה מדוייקת לחלוטין כאשר ההורים חולקים את סופי השבוע, החגים והחופשים באופן שווה, שאז ההבדל בעלויות בין הבתים קטן מאד גם כשלאם יש יום או יומיים נוספים באמצע השבוע.

[9] יש לציין כי בפועל זמני שהות של 6:8 ל 14 הינם זמני שהות כמעט שווים בהוצאותיהם, משום עלות ימי שבת וחג וחופשים הינה גבוהה מעלות יום חול רגיל , ומכיוון שימים אלו מתחלקים בצורה שווה לגמרי הרי רמת הוצאותיו של האב הינן כמעט זהות להוצאות האם, עיין בהרחבה במאמרו המרתק של ד"ר יואב מאזה.

[10] החישוב  הינו, 2 נפשות+מספר הילדים=סך הנפשות, מחלקים את ההכנסה בסך הנפשות והתוצאה מגדירה את העשירון.

[11] בפסיקה מקובל לחייב מחצית הוצאות חינוך ובריאות ולהפחית 25% בעבור הוצאות שאינן תלויות שהות במובהק כגון ביגוד וכדומה.

[12] הופחתו עוד 15% מהסך הכולל, הכוללים מסעדות ובתי מלון ,טיולים לחו"ל, ביטוחים מעבר לנורמה, עוזרת בית ומבשלת, עיתונים, מוצרי תרבות כגון קולנוע, כבלים, חיות מחמד, לוטו וכד', הוצאות רכישת רכב, ביטוחים, בלאי וירידת ערך, אך נשארו הוצאות דלק ושמנים לרכב.

 

[14] ד"ר מיכאל שראל כיהן עד אפריל 2014 ככלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה, מחקר וקשרים בינלאומיים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרוורד. שראל עבד עבור הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, מחלקת המחקר בבנק ישראל, עמד בראש אגף המחקר במשרד האוצר ובראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל.

[15] באופן פשטני שיטת המדידה הינה כזו שכל מוצר שההוצאה עליו באופן יחסי גדלה ביחס של 75% ומטה לעומת הגדלת הצריכה הכללית יוגדר כמוצר בסיסי.

[16] ישנו ספר (400 עמודים, באנגלית) שהוא כתב בעניין חישוב דמי מזונות.

[17] הטבלה נערכה ע"י אריאל קרלינסקי.

[18] הסכומים כוללים את כל ההוצאות לתצרוכת הקיימות, כלל הצריכה, דהיינו, כל המוצרים הקיימים שמשפחה כלשהי צורכת, כולל דיור (שכר דירה או דירה בבעלות) ואחזקת מדור על כלל מרכיביה (ארנונה, ועד בית, חשמל, גז, מים, עוזרת בית, מבשלת, סיוד, שיפוצים וכו'), כלל הוצאות מזון, הלבשה, הנעלה, כולל משחקים, שעונים, תיקים ותכשיטים, תספורת וקוסמטיקה ועוד, תקשורת מחשבים ואינטרנט, פלאפונים, משחקי מחשב, רכב (רכישת רכב, ביטוחים וטסטים, תיקונים, דלק ושאר הוצאות רכב, תחבורה ציבורית ומוניות) ועוד, לא כולל הוצאות חינוך, הבראה ונופש והוצאות בריאות חריגות.

[19] ביהמ"ש לע"מ, בילדים עד גיל 6 ובתי הדין בכל הגילאים.

[20] מוצרים תלויי שהות מובהקים מהווים 33% מהסל הכללי, לפיך יש להפחית כ 15% מהסל הכולל בזמני שהות רגילים [43%-57%], כל יום בשבוע הינו שווה ערך ל 4.2% מהסך הכולל, לדוגמא, בנותני הלמ"ס בילד אחד שעלותו לחודש מלא הינה 1240 ₪ על כל יום בשבוע אצל האב יש להפחית 52 ₪.

[21] בפסיקה מקובל לחייב מחצית הוצאות חינוך ובריאות ולהפחית 25% בעבור הוצאות שאינן תלויות שהות במובהק כגון ביגוד וכדומה, בשיטת הלמ"ס הלכנו לפי הנחייתם לחלק את המוצרים תלויי השהות ושאינן תלויי שהות ל 30 ולשער כך לפי מספר הימים.

[22] הופחתו עוד 15% מהסך הכולל, הכוללים מסעדות ובתי מלון ,טיולים לחו"ל, ביטוחים מעבר לנורמה, עוזרת בית ומבשלת, עיתונים, מוצרי תרבות כגון קולנוע, כבלים, חיות מחמד, לוטו וכד', הוצאות רכישת רכב, ביטוחים, בלאי וירידת ערך, אך נשארו הוצאות דלק ושמנים לרכב.