הרשם לקבלת עדכונים
מאמרים שנכתבו על ידי הרב דוד דב לבנון
**מקום הדיון כאשר הנתבעת חיה כבר 15 שנה בחו"ל והתגרשה שם אזרחית / פד"ר 1067919/1
בני זוג ירדו מן הארץ ונפרדו בחו"ל. הם התגרשו שם אזרחית, והאשה חיה שם עם גוי עבריין. הבעל שב ארצה עם ילדיו, ותובע משמורת על ילדיו וגט. האשה טוענת שאין סמכות לבית הדין הרבני להכריע בעניינם כי רשמית היא גרושה וכי אינה ישראלית. לחלופין היא דורשת להחליף הרכב כי לדבריה ההרכב עוין אותה. בית הדין הכריע שמקום הדיון הוא בבית הדין הרבני בארץ, ולפנים משורת הדין הוא מסכים להחלפת ההרכב, כדי לפתור את העניין במהירות לטובת הילדים.
האם מותר לגרושה להעתיק את מקום מגוריה ולהרחיק את הילדים מן הבעל / פד"ר 1073383/1
גרושה מבקשת להרחיק את מקום מגוריה, בכך יורחקו הילדים מאביהם. האב מבקש שאם הגרושה תעבור, יועברו הילדים למשמרתו. בית הדין אישר לגרושה לעבור.
דירה שנקנתה מכספי אשה, ונרשמה בטאבו על שם שני בני הזוג / פד"ר 993174/8
בני זוג רכשו דירה ורשמו אותה בטאבו על שם שניהם, ואולם רוב הכסף הגיע מידי האשה. כעת הם מתגרשים. נחלקו הדעות הןם בבית הדין האזורי והן בבית הדין הגדול בשאלה האם הרישום בטאבו מהוה מתנה והופך את הדירה למשותפת.
***חיוב כתובה באדם שאשתו בקשה גט משום שהיה לו קשר עם נשים אחרות/ 1013673/2
אדם שהודה שהוא מכור לקשר עם נשים, התבקש ע"י אשתו לתת לה גט, ואף לשלם את הכתובה. בית הדין פסק שיש לחיבו בגט וכתובה, ולהתפשר בעניין תוספת הכתובה.
**מעמדה של דירת בני זוג שנרכשה ע"י צד אחד / פד"ר 883179/2
בני זוג מתגרשים. הדירה בה גרו בני הזוג נרכשה מכספי הבעל והיתה רשומה ע"ש הבעל. האשה תבעה מחצית הדירה משום שזאת היתה דירת מגוריהם. בית הדין פסק שאין די בכך, והואיל והדירה רשומה על שם האיש - דירתו היא.
האם לחייב בדיקה גנטית בדיון על ירושה, ותפקידו של בית הדין לברר את האמת בכל אמצעי / פד"ר 927675/4
אחיינים הוציאו צו ירושה לטובתם על רכושו של דודם. האחיינים הנכבדים סיפרו לבית הדין שלדוד לא היו בנים. אך לימים התברר שהיה לו בן בחו"ל. בית הדין שלח מומחה לחו"ל והמומחה הנ"ל חקר ומצא שאכן יש למנוח בן. לפכיך ביטל בית הדין את צו הירושה לטובת האחיינים, ואף קנס את האחיינים. האחיינים סיכמו עם בנו של המנוח כי תתבצע בדיקת רקמות, ו"במידה והבדיקה תאשר את קרבתו של המבקש, ישמש הדבר כראיה לטובת המבקש. אולם, אם יוכחש על ידי הבדיקה, לא יהווה הדבר הוכחה לאי קרבתו של המבקש". בסופו של דבר חזר בו הבן ולא ערך את הבדיקה. לכן ערערו האחיינים על הפסק. הרב היישריק הבהיר את חומרת מעשיהם של האחיינים, וכתב שבשל העובדה שהבדיקה אינה נצרכת, חזרתו של הבן מהבדיקה אינה טעם לפסול. ובפרט שלא קיבל על עצמו שהבדיקה תהיה ראיה נגדו. והתחייבותו לעבור את הבדיקה נעשתה כאשר עדיין לא ידע שיש עדים. תוך כדי כך, הבהיר הרב היישריק שהשיטה הנהוגה בבתי הדין שונה מהשיטה הנהוגה בבתי המשפט. ובבית דין – בית הדין הוא המחויב לבירור האמת. ועל כן הוא הממונה על החקירה. הוא ולא הצדדים. עם זאת, דעת הרב היישריק שעדים הם הראיה החזקה ביותר, ובדיקה גנטית מעמדה נמוך יותר. אמנם, הרב איגרא האריך בביאור מעמדה של בדיקת רקמות בהלכה, וסבר שגם בלא קניין יש מקום שבית הדין לא יפסוק ללא בדיקה, וקבע שיש לחייב את הבן בבדיקה. וק"ו כשהתחייב. הרב לבנון הסכים עם הרב איגרא לעניין כחה של בדיקת רקמות, אך למעשה הכריע שכיון שכבר התקבלו עדים, אין לחייב את הבן בבדיקה זו. והתחייבותו בטעות יסודה.
**חיוב אברך במזונות ילדיו / פד"ר 1063320/10
אברך טען שאינו חייב במזונות ילדיו כי אשתו נשאה לו ל דעת שהוא לומד תורה והיא מפרנסת. עוד טען שלא מחיבים אדם להשכיר עצמו למזונות. בית הדין דחה את טענותיו.
החלטת סכום שהופקד בבית הדין למקרה שיפסקו הוצאות, לצורך גבית חיוב אחר / פד"ר 927672/3
בדיון בבית הדין נדרש אחד הצדדים להפקיד סכום למקרה שיחויב בהוצאות. התיק התגלגל מבית הדין האזורי לבית הדין הגדול, ושם חויבו הנ"ל בגוף החוב, אך לא בהוצאות. הצד השני דרש להחליט את הסכום לטובתו, ובית הדין נעתר לבקשתו.
**סמכות בית הדין כאשר תביעה הוגשה בזמן עיכוב הליכים ובית המשפט נתן צו לעיקול ולמזונות זמניים / פד"ר 1124120/3
אשה טוענת שבעלה הגיש לבית הדין תביעה בשעה שחל צו עיכוב הליכים. בית הדין שלל את הטענה הזאת. האשה טענה שבינתים פסק בית המשפט מזונות זמניים, אבל בית הדין הבהיר שמזונות זמניים, כשמם, הם מזונות זמניים. ולכן אינם מקנים סמכות.
**כתובה במקרה של מעשה כיעור שנעשה אחרי פרידת הצדדים /פד"ר 1081331/2
בני זוג נפרדו אך טרם התגרשו. האשה נסעה עם אדם אחר לניו זילנד ואח"כ לבודפסט. לטענתה, הנסיעה לניו זילנד היתה לצרכי עבודה, והנסיעה לבודפסט היתה לאות תודה על שסייעה לו. הוא ישן בביתה פעמים רבות, לטענתה - בחדרים נפרדים ובנוכחות אנשים נוספים. נחלקו הדעות בשאלת הכתובה, נפסק שישלם מחציתה.
תביעת אשה לקבל מחצית מדירה של הורי האיש שחוקיותה עומדת בספק / פד"ר 962400/2
בני זוג גרו במשך שנים רבות בדירה של הורי האיש, שנבנתה ללא אישורים. בני הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים. כעת בני הזוג התגרשו. האשה תובעת מחצית מדירת המגורים של הצדדים, בטענה שגרה בה עם האיש ואף השתתפה בשיפוצה, וודאי עשתה זאת על דעת כונת הבעל לשתפה. האשה לא הביאה ראיות לדבריה. בית הדין דחה את דבריה מכמה טעמים: א. השיפוצים נעשו (אם נעשו) כאשר הורי הבעל עוד היו חיים, וודאי שאין הבעל יכול לשתפה בנכס לא לו. ב. חוקיות הדירה מוטלת בספק, וודאי שאין כונותה שהבעל ישתפה בדירה שאולי עומדת לפני הריסה. ג. זוג שאין לו חשבון משותף, לא יוכל להתבסס על כך שמן הסתם היתה כוונתו לשתפה.
מימון חיי מותרות במקרה של אישה הפרודה מבעלה / פד"ר 135514/16
בני זוג פרודים ובית הדין הגדול חייב את הבעל במזונות וסירב לחייב את האישה לקבל גט. האשה גרה בבית ששייך לבעל ומשתכרת סכום נאה, אך היא תובעת שגובה המזונות יספקו את כל צרכיה כפי שנהגה בשעה שהם חיו ביחד ויכללו נסיעות לחו"ל בתי מלון ובילויים נוספים. בפסק הדין נידונו שלושה סוגיות: בית הדין הכריעה שלהלכה הכלל ש"עולה עמו" המחייב את הבעל לאפשר לאישתו חיים כפי רמת החיים שלו, קיים גם במקרה של פרודים ו"אינה עמו". מאידך בית הדין קבע שכלל זה קיים רק לגבי דברים מקובלים בחברה ולא ביחס לתענגות יתרות. ולכן הכלל שאישה זכאית לקבל כל מה שהבעל נוהג מצטמצם למקרים שאינם אישיים לאיש ולאישה אלא תרבותיים. מעבר לכך בית הדין קבע שצרכים כגון נסיעות לחו"ל, בתי מלון, בילויים וכו' אינם כלולים כלל בחיוב המזונות, שמצאנו שכל מרכיב נבחן מחדש ואין להניח שכל צורך אישה יכלל במזונות, במיוחד כשאינה עמו. לאור זאת פטר בית הדין את הבעל מתשלום על דרישות האישה.
מזונות אלמנה מעיזבון שחולק על פי צוואה
בני זוג נישאו בנישואין שניים, וטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון. הם גרו בדירה של הבעל בדמי מפתח. לאחר פטירתו, האלמנה נשארה לגור בדירה ולפי החוק לא ניתן לפנותה, אך ליורשים אין שום זכות בדירה. לאחר זמן היא חתמה על הסכם עם בעל הדירה שתסכים לפנותה בתמורה ל400,000 ש"ח. המנוח כתב צוואה שמקנה את נכסיו ליורשיו שעה אחת קודם פטירתו, ומצד שני כתב שכל חובותיו ישולמו קודם חלוקת העיזבון. האלמנה תובעת מדור ומזונות מהיורשים, וטוענת כי כוונת הסעיף המחייב תשלום חובות קודם החלוקה היא גם לשלם לה מזונות. בנוסף, הכסף שניתן לה ע"י בעל הבית מגיע לה ע"פ זכויותיה שלה ואינו נוגע כלל לזכותה לקבל מהעיזבון מדור ומזונות. היורשים טוענים כי הכסף התקבל מכוח זכות של אביהם בדירה ועל כן יש לראות בו או תשלום מזונות לשנים רבות, או תשלום כתובה אף בניגוד לרצונה, הפוטר אותם ממזונות ומדור. בנוסף, כיוון שהבעל כתב צוואה המקנה ליורשיו את נכסיו רגע לפני מותו- הרי אין כלל עיזבון, אלא רכוש של היורשים, ואין לאלמנה מהיכן לגבות. דעת הרוב קבעה כי כיוון שמדובר במתנת בריא אין לאלמנה זכות למזונות ולמדור. הסעיף המורה לשלם את כל חובותיו קודם חלוקת העיזבון לא היה כלל מכוון למזונות אלמנה שהם רבים מאוד ולא ידועים לרוב האנשים. הדיין בדעת המיעוט סבר כי יש ספק מה כוונת הבעל בנוגע לתשלום חובות, ומאידך האלמנה מוחזקת לעניין מזונות, ולכן היורשים מחויבים בתשלום מזונות לאלמנה, ולחילופין ישלמו לה כתובה, לפי השווי המחמיר.
היתר נישואין של בית דין פרטי בניגוד להחלטות בית הדין הרבני / בית הדין הרבני 622918/19
אישה עגונה למעלה מעשרים שנה, פנתה לבי"ד פרטי בראשות הרב פרופ' דניאל שפרבר אשר התיר את נישואיה ללא גט. לאחר ההיתר פנתה האישה לבית הדין הרבני בבקשה לשחרר את הבעל ממאסרו ולסגור את תיק הגירושין. בית הדין דן בתוקפו של פסק הדין הפרטי והתמודד עם כשלים מרכזיים בעצם קיומו של הדיון: האיסור החוקי, והעדר התוקף של פסק דין שניתן בלא שמיעת שני הצדדים. וכן על כך שבעצם הדיון חברי בית הדין הפרטי מטילים דופי בבית הדין הרבני, אף שהוא התנהל כראוי, שמע את פני שני הצדדים וכבר נתן בו פסק דין כהלכה. בית הדין דן גם בגופו של פסק הדין של בית הדין הפרטי ומצא בו כמה כשלים: פסק הדין ביסס את הכרעתו על אומדנא שלא על דעת כן האשה נישאה. סברה זאת נדחתה, כיוון שאין להסתמך על סברה זו לבד אלא כסניף (כפי שהסכימו גם בבית הדין הפרטי) והסניף בו דנו הוא שהטבעת הייתה של האישה לפני הנישואים נושא שנידון בבית הדין הרבני מתוך ראיות ברורות ועדים ונדחה. הדיינים העלו תמיהה על רצונה של האישה לסגור את התיק, זאת לאחר שהוצע לה להפסיק להופיע לדיונים. ואף הם העלו חשש שבקשת האישה נובעת מרצון לשרת מגמה של פניה לבתי דין פרטיים, על אף שטובת האישה תיפגע מכך בעתיד בצורה משמעותית. למעשה קבע בית הדין כי הבעל ישוחרר ממאסר, אך כל הכרעות בתי הדין הרבנים עומדים בתוקפם, והוא חייב לגרש את אשתו והאישה נשארת נשואה עד הרגע שבו יעשה כן.
חיוב גט בבעל שברח ועיגן את אשתו / פד"ר 1022249/6
בעל פתח תיק גירושין ולאחר מכן נמלט לארה"ב, ומסתיר את מקום מגוריו ולא נענה לקריאות בית הדין לדון בגירושין ולשחרר את אשתו. בית הדין קבע שניתן לכפות אותו בכל אמצעי הכפייה האפשריים לתת גט, אפילו שהדיון לא בפניו, בגלל שעצם העובדה שהבעל מעגן את אשתו יש בה די בכדי לחייבו בגט.
היתר מינקת להינשא / פד"ר 1212058/1
המבקשת היא רווקה פנויה, בנה בן 14 חודש. היא הפסיקה להניק כאשר היה בן 5 חודשים, כיון שההנקה היתה קשה לה. כאשר הילד היה בן 13 חודש היא הכירה בחור והם רצו להתחתן בחודש תמוז תשע"ט, הילד יהיה אז בן 19 חודש. הדיון הוא על תקנת חכמים שמינקת לא תינשא עד 24 חודשים לאחר הלידה. בית הדין התיר לה להינשא בצירוף כמה נימוקים. א. יש סוברים שחכמים גזרו על אלמנה, כיון שהאב מת ואינו יכול לדאוג לילד לתחליפי חלב, אבל לא גזרו בגרושה שהאב קיים. ב. יש סוברים שגזרו בגרושה, כיון שהיו לה חיובים כלפי בעלה, אבל מזנה לא חייבת לבועלה דבר ואינה בגדר "מינקת חברו". ג. יש מקלים בזמן הזה שאשה אינה מינקת יותר מ-18 חודש, ולכן מותר לה להינשא כאשר הילד בן 19 חודש. ד. טובת הילד היא שיגדל במשפחה שומרת מצוות. ה. החתן המיועד הפקיד בבית הדין כסף למזונות הילד עד שימלאו לו 24 חודשים. ו. המבקשת הפסיקה להניק לפני זמן רב, ללא קשר לרצונה להינשא.
קידושי שחוק / פד"ר 1227676/1
המבקשת עומדת להינשא, וסיפרה שלפני שלוש שנים (בהיותה בת 15) חבר נתן לה טבעת ושאל אותה אם תרצה להתחתן אתו, והיא ענתה "כן". לדבריה היא ענתה בצחוק. היה רק עד אחד, וגם הוא צחק. המעשה נעשה בקניון בפריז. בית הדין התיר את המבקשת להינשא כדמו"י, ומנה כמה אומדנות המוכיחות שלא היתה במעשה זה כוונת קידושין. כמו כן לפי פסק המחבר אין חוששים לקידושין בעד אחד, וגם הרמ"א החמיר רק שלא במקום עיגון, ורק אם שניהם מודים (ובנידון זה המקדש טוען שאינו זוכר כלל מעשה כזה). יש לצרף גם את העובדה שלא הוזכר לשון קידושין, וגם נתינת הטבעת קדמה לאמירה שהיתה.
יהדותם של בני הכפר אילינקא- פד''ר 1269549-1 - ביה''ד ירושלים
אשה שנאסרה על בעלה והוא מתנה את מתן הגט בויתור על חיוב שחתם עליו / בית הדין הגדול 1226302/1
בני זוג חתמו על הסכם המחייב את האיש לשלם לאשה במקרה של פרידה סכום מסויים. האשה נאסרה על בעלה ע"פ הודאתה. הבעל טוען שכיון שהיא אשמה בפרידה, לא יתן לה גט עד שיפסק שהוא פטור מהתשלום שהתחייב עליו בהסכם. בית הדין פסק שכיון שהאשה נאסר עליו - יתן לה גט תחילה.
תוקף התחייבות קנס לאדם שהתחייב בקנס אם לא יעזוב בית / ביתה הדין ירושלים 1263819/6
הצדדים התגרשו, והבעל התחייב לעזוב את הבית, ואף התחייב בקנס אם לא יעשה כן. הוא טוען שההתחייבות אינה תקפה, וכן הוא טוען שהיה אנוס. בית הדין דחה את טענתו וחייב אותו.
חיוב הוצאות משפט / בית הדין ירושלים 818491/11
בית הדין חייב בהוצאות משפט את מי שחיובו היה ברור והוא הטריח את בעלת דינו להוציא הוצאות כדי להביא ראיות נגדו.
שכר כונס נכסים שלא השלים מלאכתו / בית הדין ירושלים 632471/9
בית הדין מינה כונס לנכסיהם של בני זוג, שהחל לפעול למכירת הדירות. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם בקשר לחלוקת הדירות ביניהם. בית הדין קבע שישלמו את הוצאותיו של כונס הנכסים, וכן קבע מה יהיה שכרו עבור מה שכבר עשה.
חיוב בגט כשלבעל יש טענות כלפי אשתו / בית הדין ירושלים 1345115/4
בית הדין חייב איש לתת גט לאשתו אע"פ שיש לו טענות שעדיין צריכות להתברר.
