הרשם לקבלת עדכונים
השבת חוב לבנו של המלווה
שאלה
אשה חייבת לחברתה 50 שח
שלחה את החוב בידי בנה הגדול שנתן את הסכום לבנה הגדול של המלווה שהיה מחוץ לביתו , ללא ידיעת המלווה
בן המלווה איבד את הסכום
האם נחשב שהשיבה ?
תשובה
הלווה פטורה מההלוואה.
תשובה בהרחבה
בשו"ע (חו"מ עב,לא) נפסק: "ראובן שאל משמעון משכון שמשכן בידו, השיב שמעון: בנך הקטן בא ושאל אותו בשמך ונתתיו לו, וראובן אומר שלא בא לידו, שמעון פושע הוא, שמסרו ליד בן ראובן, אפילו אם היה גדול, שהממשכן או משאיל חפץ לחבירו צריך להחזיר לידו". הסמ"ע (שם ס"ק צח) ביאר שישנו הבדל בין שאלה ופיקדון. שומר שהחזיר את החפץ לידי אשת המפקיד אינו חייב יותר בשמירת החפץ, כיוון ש'כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד' וכן גם בהשבת החפץ. אבל שואל חייב להשיב את החפץ לידי המשאיל ממש כיוון ש'כל הנאה שלו' ולכן חייב בשמירה מעולה יותר. מהבחינה הזו הלוואה דומה לשאלה.
אך הרמ"א (חו"מ ק"כ,ב) פסק: "אם פרע לאשת המלוה, אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך, כאילו נתנו למלוה עצמו." מקורו של הרמ"א הוא מהרשב"א (ח"א צו) שמנמק את הפסק בכך שאשתו נאמנת בעיניו, וניתן לדמות את הדין שלנו לכלל ש'כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד'. ולכן: "אם אשת ראובן בת דעת וראובן מניחה לישא וליתן ישבע שמעון שמסר לה ופטור". לפי זה גם מי שנתן בידי בן גדול ונאמן נפטר מחובת השבת ההלוואה. אך לכאורה הפסק הזה עומד בניגוד לפסק בסימן ע"ב.
הסמ"ע (קכ,יב) עמד על הקושיא ויישב, שהרשב"א שהוא מקור דברי הרמ"א בסימן קכ, עוסק באישה 'הנושאת ונותנת בתוך הבית' כלומר יש אמון מלא בין בני הזוג בענייני כספים ובענייני הבית, ועל כן השבה לידיה כמוה כהשבה לידי המלווה עצמו. אבל אצל בין בני זוג שאינם מתנהלים כך, השבה לידי האישה אינה כהשבה לידי הבע,ל והמלווה לא נפטר מהשמירה או מההלוואה עד שישיב לידי המלווה והמשאיל עצמו.
אולם, הש"ך (חו"מ קכ, סק"ה) חולק על הרמ"א וציין לדעת מהרש"ל שאם החזיר את ההלוואה לאשת המלווה לא נחשב הדבר שהשיב אותה כראוי עד שיחזיר לידי המלווה עצמו.
אף ערוך השולחן (חו"מ סימן קכ,א) הכריע בנוגע לבן על פי דרכו של הסמ"ע: "ואם החזיר לבנו של המלוה וודאי דלא נפטר אף שהבן סמוך על שולחן אביו והוא גדול אם לא שהבן עם אביו יחד בעסק דאז ידו כיד אביו"
הרב ישראלי זצ"ל (שמעתין 55) כתב שכל מחלוקת האחרונים היא במקרה רגיל שלא ידוע בוודאות מה מנהג המלווה עם בני ביתו, אבל אם ידוע שהבן נאמן או אם מדובר על סכום קטן שרוב האנשים סומכים על בנם הגדול- הלווה פטור. ויש להעריך מה נחשב סכום קטן לאותו מלווה, שכן מה שייחשב סכום קטן לגבי האחד, עשוי להיות סכום משמעותי לאחר.
סיכום
לדעת הרב ישראלי הלווה פטורה כיוון שמדובר על סכום קטן שדרך רוב האנשים לסמוך על בניהם הגדולים בסכום שכזה. אף אם לא נקבל את דעתו, הלווה יכולה לומר קים לי כדעת הרמ"א, ולהיפטר. וכ"כ הרב בצרי (דיני ממונות חלק א פרק ו סע' ד). אך לכתחילה יש להשתדל להחזיר למלווה עצמה, ולא לבנים אלא אם כן הם מסייעים למשפחתם בעסק.
