הרשם לקבלת עדכונים
חפצים שהונחו בחניה של בניין האם הם הפקר?
חפצים שהונחו בחניה של בניין האם הם הפקר?
שאלה
חפצים שנמצאים בחניה של בנין ואף אחד מהדיירים לא מכיר ולא יודע מי בעליהם האם מותר לזרוק אותם חפצים בחזקת הפקר?
תשובה
חפצים שיש בהם סימן- חייב להכריז (שולחן ערוך חו"מ רסב, ג).
חפצים שאין בהם סימן- אם יש סבירות גבוהה שהבעלים כבר הרגיש באבדה, והתייאש, החפצים שייכים למוצא. ואם אין סבירות כזאת- צריך להחזיר על ידי הכרזה (שולחן ערוך שם).
חפץ עם סימן, שניכר שנמצא במקום זה זמן רב עד מאוד והבעלים התייאשו ממנו הרי הוא של מוצאו (שולחן ערוך שם, ה). אולם אם יש להניח שהבעלים הניחו אותם שם בכוונה, כגון שמצאו במקום משתמר או טמון באשפה או בחור, אין להניח שהתייאש, ועליו להכריז (סמ"ע רסב, יב). לכן יש לבדוק עד כמה החניון הוא מקום משתמר[1], ואם הוא לא משתמר והחפצים מונחים זמן רב (ונראה שלמעלה מחודשיים נקרא זמן רב), הרי הם הפקר. אלא שראוי לדעת שאם תושבי הבניין ראו את החפצים הללו לפני שעבר זמן רב היה מין הראוי שיכריזו עליהם ויקיימו בהם מצוות השבת אבדה.
הכריזו ולא באו הבעלים- ירשום בצד את הסכום שהחפצים שווים ואם יבואו הבעלים ייתן להם את השווי של החפץ.
[1] הגדרת מקום המשתמר כתב פתחי חושן מציאה פרק ד הערה א: "... שאין צריך שיהא מקום המשתמר ממש במקום סגור, אלא שמונח באופן שאינו מתגלה ע"י עוברים ושבים, ואין המניח חושש שמא יטלנו אדם משם".
