גובה התשלום למודלית שלא סוכם עימה על שכר מראש

השאלה:

בס"ד שלום וברכה מקרה שארע בין מאפרת לנערה. הנערה הסכימה להיות משמשת כמודלית לאיפור שהמאפרת תשתמש בזה להעלאת תמונות באינסטגרם של המאפרת בתמורה של 250₪. שכך היא הבינה מחברתה שגם היא שימשה כמודל. ועל דעת זה היא הסכימה לשמש כמודל. המאפרת בפועל שילמה לנערה רק 100₪ בטענה שהיא לא אמרה כך למרות שחברתה אמרה שכך היא אמרה. האיפור והתמונות ארכו כ5 שעות. הנערה לא הייתה מרוצה מהמראה שלה וכל שכן מהתמונות. והיא אינה מעוניינת שהמאפרת תעשה בתמונות שימוש. המאפרת מבקשת מהנערה שתחזיר לה את ה100₪ ובתוספת של 50₪ על עוגמת נפש. לטענת הנערה ניא סבלה מאוד במהלך האיפור שארך כ5 שעות. ומה גם שהוריה שמעו על כך התרעמו מאוד עלכך שמאפרת בוגרת לא ביקשה רשות מהוריה. מדובר בנערה בגיל 15 בת ישראל תלמידת סמינר. בית הדין מתבקש להכריע בסוגיה בבקשה. בכבוד רב שמואל

תשובה:

1. בית הדין אינו יכול להכריע בסוגיה כל שהיא ללא שמיעת שני הצדדים, והאמור כאן הוא רק חוות דעת על פי מה שנראה משמיעת צד אחד בלבד.

2. לפי מה שהבנתי מהשאלה, המאפרת לא התחייבה לנערה סכום כלשהו, והנערה הסתמכה על מה שחברתה אמרה לה. אמירה זו אינה יכולה לחייב את המאפרת, כפי שנפסק בשו"ע חושן משפט סימן שלב-א: "אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה, אם אמר להם השליח ... שכרכם על בעל הבית, נותן להם בעל הבית כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בג' ומי שנשכר בד', אינו נותן להם אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח". רואים בסעיף זה שדברי השליח שבעל הבית התחייב לשלם ד' דינרים אינם מחייבים את בעל הבית, והוא משלם כמנהג המדינה.

אבל אם החברה יכולה להעיד בבית הדין שהמאפרת שלחה אותה למצוא מודלית, ואמרה לה שהמודלית תקבל 250 ₪, יש לברר דבר זה בבית דין.

3. אם אכן מנהג המדינה הוא לשלם 250 ₪ יש יסוד לתביעה מהמאפרת, כפי שנראה מהסעיף הנ"ל. אם הנערה מסכימה שהמאפרת תעשה שימוש בתמונות בתמורה למחיר הנ"ל.

4. על פי דין תורה נערה בת 15 היא בוגרת לכל דבר, ואין צורך לבקש רשות מהוריה. על פי חוקי המדינה בהופעות ציבוריות ובסרטוני פרסומת, ניתן להעסיק ילדים שטרם מלאו להם 15 שנים רק על-פי היתר מיוחד ממשרד העבודה ואישור מההורים.

5. אם הנערה לא מסכימה שיעשו שימוש בתמונות, (לא נכנסנו לדיון האם התמונות שייכות למאפרת או לנערה כי אנו מבינים שהמאפרת לא תעשה בתמונות שימוש בניגוד לרצונה ורצון הוריה) אין לה שכר וצריכה להחזיר את הכסף שקבלה. ויש יסוד לתביעה שמגיע למאפרת פיצוי על טרחתה ובזבוז זמנה מצד לך ואבוא אחריך (יד,א).