הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית

קיצוץ בימי החופשה בניגוד לסיכום בזמן הקבלה לעבודה

הרב אורי סדן
ימי החופשה שסוכמו עם העובד הם המחייבים. ואם מעסיק רוצה לשנות את התנאים באמצע התקופה זו הרעת תנאים, ואם העובד התפטר בעקבות הרעת התנאים הרי זה כאילו פוטר.

השאלה

אני עובדת בעמותה כמעט שנתיים. בראיון עבודה שעברתי נאמר לי כי החופשות של מקום העבודה אלא גם חופשות שלי. לאחר שנה וחודשיים נאמר לי בעל פה כי מאותו שנה (לאחר שנה וחודשיים) הימי חופשה שלי יהיו לפי ימי חופשה מצטברים. אני עזבתי עבודה של 20 שנה כדי שיהיו לי חופשות מסודרות כדי להיות עם הילדים שלי. בשנה הראשונה של עבודתי קיבלתי חופשות כמו שנאמר לי בצורה מסודרת ועכשיו המנהלת הארצית החליטה שלמזכירות לא יהיה יותר חופשות אלא לפי ימי חופשה מצטבר. לפי מירב דעתי מדובר ברעת תנאים. אני שלחתי למנהלת הארצית מכתב ידידותי שאולי זה טעות וכו׳ והיא שלחה אותי למנהלת הסניף. מנהלת הסניף לא יודעת מה לעשות כי מה שהיא אמרה שזה ההנחיות שנאמרו לה. השאלה האם מותר לה מדין תורה לעשות זאת ? כי לא הביאה שום מכתב רשום הכל בעל פה דרך מנהלת הסניף. והאם היא מחוייבת לשלם לי את החופשות כמו שנאמר לי בראיון עבודה ? תודה רבה מראש

תשובה בקצרה

בשאלה זו חסרים כמה נתונים. האחד, מהו משך חוזה העבודה? האם מדובר בחוזה עבודה המוגבל בזמן או שאינו מוגבל בזמן? לצורך העניין נניח כי מדובר בחוזה שאינו מוגבל בזמן (התשובה תהיה נכונה גם לחוזה המוגבל בזמן במידה והמעסיק מבקש לשנות את תנאי ההעסקה בתוך תקופת ההעסקה).

השני, האם תנאי העבודה ההתחלתים סוכמו עם העובדת במפורש או שכך היא הבינה? האם הסיכום נעשה ברשות ובסמכות או שההנהלה המקומית סיכמה על דעתה מבלי לקבל את הסכמת העמותה? לצורך הענין נניח כי מדובר בסיכום מפורש שנעשה ברשות ובסמכות וכעת העמותה מבקשת לשנות את התנאים והעבירה את ההנחיות החדשות להנהלה המקומית.

נענה על השאלה לאור הנתונים הללו:

  • במידה והמעסיק או מי שהוסמך בשמו לקבל עובדים לעבודה סיכם עם העובדת על מידה מסוימת של ימי חופשה לא ניתן לפחות מהם ללא הסכמת העובדת ולא ניתן לדרוש מהעובדת לעבוד בימי החופשה שסוכמו עמו. 
  • הפחתה בשכרה של העובדת עקב היעדרותה מהעבודה בימי החופשה שסוכמו איתה מלכתחילה אינה אלא הלנת שכר שרירותית ואסורה על פי ההלכה.
  • עובדת שנאלצה להתפטר, עקב דרישה זו, דינה כמפוטרת והיא זכאית לקבל את פיצויי הפיטורין המגיעים לה על פי החוק, אותו מקבלת גם ההלכה.

תשובה בהרחבה

הרעת תנאים

על פי ההלכה אחרי שהוגדרו מהות העבודה ומשך זמנה, לא יכול המעביד לשנותה אלא בהסכמת העובד. בנוגע למשך יום העבודה הרי ששנינו זאת במשנה מפורשת (בבא מציעא פג ע"א):

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו רשאי לכופן.

בנוגע למהותה של העבודה, שנינו בתוספתא (בבא מציעא פרק ז הלכה ה) כי שינוי בדרישות מהעובד אינו אפשרי, אפילו אם השינוי נעשה לטובתו של העובד, במעבר לעבודה קלה יותר, או לעבודה מקבילה באותה רמת קושי, וכל שכן אם השינוי נעשה לעבודה קשה יותר:

השוכר את הפועל לחרוש לא יאמר לו בוא ונכש לנכש לא יאמר לו בא וחרוש. לחרוש בשדה זו לא יאמר לו צא וחרוש בשדה אחרת לנכש בשדה זו לא יאמר לו בא ונכש בשדה אחרת

למרות זאת, ישנם מקרים בהם מותר למעביד לשנות את סוג העבודה המוטלת על העובד והם מפורטים בשולחן ערוך חושן משפט סימן שלה סעיף א.

התוספתא אינה מגדירה במפורש מה נחשבת הרעה בתנאי העבודה, ועד כמה צריכה להיות הדרישה כבדה יותר ממה שסוכם, על מנת שהעובד יוכל להתנגד לבצעה. אולם בפוסקים מובא כי כל מידה של הכבדה אפילו אם היא סוביקטיבית די בה בכדי להצדיק את התנגדות העובד. ניתן למצוא לכך דוגמאות בפוסקים המדברים על שינוי של רמת התלמידים כהכבדה המצדיקה התנגדות.

שינוי במספר ימי העבודה הנדרשים מהעובד הינו שינוי המחייב את הסכמתו ולא ניתן לעשותו ללא הסכמתו. הפחתה בשכרו של העובד עקב העדרותו מהעבודה בימי החופשה שסוכמו איתו מלכתחילה אינה אלא הלנת שכר שרירותית ואסורה על פי ההלכה.

התפטרות בעקבות הרעת תנאים

כמו כן בנוגע לשאלה האם מדובר בהרעת תנאים, לענין החשבת התפטרות הנעשית בעטיה כפיטורין המזכים בפיצויי פיטורין התשובה היא חיובית. שאלה זו לא עסקה בנושא פיצויי הפיטורין אולם במידה ואלו יבוא לכדי דיון יש לומר כי הפוסקים מכירים בפיצויי הפיטורין אשר נקבעו בחוק כמחייבים גם על פי ההלכה[1]. בתי המשפט במדינת ישראל נדרשים לשאלת הרעת התנאים כאשר באים לדון בדין פיצויי פיטורין המגיעים לעובד שפוטר או שהתפטר "מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה". וכך קובע חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג סעיף 11.א:

התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.

שינוי משמעותי בימי החופשה נכלל בוודאי בגדר של הרעת תנאים ובמידה ותחליטי להתפטר זכותך לדרוש פיצויי פיטורין מהעמותה. יש לציין כי במידה וחוזה העבודה שנחתם איתך מוגבל בזמן אזי העמותה אינה יכולה לשנותו בתוך פרק הזמן של החוזה אולם היא רשאית לפתוח את התנאים ולדרוש לשנותם עם סיום תקופת העבודה הקבועה בחוזה.

 

[1] כך פסקו הדיינים הציץ אליעזר (אב"ד), הרב עובדיה יוסף והרב קאפח בבית הדין הרבני בירושלים בשנת תש"כ (פסקי דין רבניים חלק ד פס"ד בעמוד 126. (הפסק הובא גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח קונטרס אורחות המשפטים סי' י) "הדבר הזה של קיום מנהג כללי בארץ לשלם פצויים לפועלים ופקידים לסוגים השונים ע"ח חדש לשנה לפי המשכורת החדשית האחרונה, הוא בבחינת זיל קרי בי רב הוא ומושרש כן בארץ זה עשרות שנים באין חילוק אם הוא עובד במשרה שלימה לבין אם הוא עובד חלקי, לכן בודאי אדעתא דהכי קבלה הנתבעת את התובעת לעבודה ואינה יכולה להישמט ממילוי אחרי נוהל זה". כך פסק גם בית הדין הרבני בת"א בשנת תשי"ט (פסקי דין רבניים חלק ג פס"ד בעמוד 272) ובית הדין הרבני בחיפה בשנת תשט"ו (פסקי דין רבניים חלק א פס"ד בעמוד 330) כ"כ בשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קסז. וראה פסקי דין - ירושלים (דיני ממונות ובירורי יהדות ג עמוד קצא) שם ביה"ד מדקדק בלשון החוק על מנת לחשב את שיעור הפיצויים. וראה בשו"ת תשובות והנהגות של הרב שטרנבוך כרך ה סימן שסג הקובע כי יש לקבל את חוק פיצויי הפיטורין ככתבו וכלשונו "בפיצויי פיטורין שעיקר חיובם אינו מדין תורה אלא מצד מנהג המדינה וקי"ל שכירות פועלים הכל כמנהג המדינה, היינו דוקא מה שכתוב במפורש בחוק כהסדר לפיצויים, והשוכר את הפועל שניהם מקבלים על עצמם את מנהג המדינה".