הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

ביטול מכירה ומקח טעות במכירה ביד שניה

הרב אלעזר גולדשטיין
דין מוצר שנקנה באתר יד שניה שהוסכם לשלוח אותו, אך הלקוח ביקש לחזור בו בהודעת ווטסאפ שהשולח לא ראה, ודין מקח טעות.

שאלה

מה דין מוצר יד שניה שהוסכם לשלוח אותו, אך הלקוח ביקש לחזור בו בהודעת ווטסאפ שהשולח לא ראה, ודין מקח טעות.

הצדדים הסכימו לשאול ביחד מהי ההלכה בנושא ולפעול בהתאם.

 

סיכום עיקרי המקרה:

  • המוכר הציע למכירה מערבל בטון בלוח יד שתים.
  • לאחר שהלקוח ראה תמונות של המערבל, ונאמר לו שהוא מסתובב אך לא ידוע עד כמה הוא טוב. סוכם על מחיר כמוצר יד שניה, וסוכם שהמערבל ישלח עם שליח אותו מינה הלקוח ואף סיכם איתו על תשלום.
  • לאחר מספר ימים המערבל נשלח ללקוח, וכאשר המערבל הגיע הלקוח אמר לשליח להניח אותו בחצרו.
  • לאחר כל זה הודיע הלקוח שהוא לא מעוניין במקח ואף נמנע מלשלם לשליח. לטענתו הוא שלח הודעת ווטסאפ למוכר לפני שהשליח אסף את המערבל, אך לצד זאת כאמור כאשר הוא הבין שהשליח אסף את המערבל הוא אמר לשליח להניח את המערבל בחצרו.
  • בנוסף לכך לאחר כמה זמן טען הלקוח שהמערבל איננו חזק מספיק ולכן הוא לא מתאים לצרכיו.
  • לטענת המוכר הוא לא ראה כל הודעה מהלקוח לפני שנאסף מחצרו המערבל, בנוגע לטענת תקינות המערבל לדבריו הוא אמר במפורש ללקוח שהמערבל מסתובב והראה לו תמונות של הסיבוב אך הוא הודיע לו שהוא לא ידוע מה טיבו, ועל דעת כן הוא מכר את המערבל.

תשובה

במקרה זה יש לבחון שתי שאלות:

  1. האם היה כאן קניין? ואם לא האם היה ניתן לחזור מההסכמה בעל פה?
  2. האם יש כאן מקח טעות? ואם כן כיצד יש לנהוג במקח טעות לעניין התשלום לשליח?

קניין

אם לא היה קניין יש מקום לדון מתי מותר לאדם לחזור בו מהסכמה לקנות לפני פעולת הקניין. ואילו אם היה קניין אין לקונה אלא רק טענת מקח טעות. ממילא שאלת החזרה אפשרית רק במידה שאין קניין.

 

מצד דיני קניין נראה שהיה כאן קניין לפחות בשני אופנים, ראשית בעצם המסירה מהמוכר לשליח (שולחן ערוך חושן משפט ר, יב):

אחד המושך או המגביה או המחזיק בעצמו, או שאמר לאחר להגביה או למשוך לו או להחזיק לו, הרי זה זכה לו; וכן בשאר דרכי הקנייה.

כלומר, לא רק הגבהה או החזקה על ידי הקונה נחשבת כמעשה קניין אלא גם הגבהה של השליח. וכיוון שכאן הקונה אמר לשליח לאסוף את המוצר, לקיחת המוצר על ידי השליח נחשבת למעשה קניין. בנוסף לכך כאשר המוצר הגיע לייעדו הלוקח אמר לשליח להוריד אותו בחצרו, ולכן מסתבר שיש כאן גם קניין חצר, כיון שההנחה הייתה ועל דעת בעל החצר, ממילא נחשב למקום המשתמר שקונה.

 

כיוון שבמקרה זה כאמור היה קניין, מיותר לדון האם מותר היה לחזור מהחוזה, כלשון הרמ"א (חושן משפט ר, ז):

... כל שנקנה המקח אין אחד מהם יכול לחזור, אע"פ שנפלו חילוקים ביניהם ומיאן המוכר לתת לו מקחו, אלא ידונו אח"כ על מה שביניהם.

לצד זה, יש לציין שחזרה מחוזה גם היא לא תמיד אפשרית או ראויה בפרט כשיש חשש להפסד ממוני (תשלום ההובלה המיותרת) וכפי שלדוגמא פסק הרמ"א שם (חו"מ ר, ז) שאם המוכר פתח חבית והתחיל להעביר חלק מהמידה ללקוח והלוקח רצה לעצור את המקח ויווצר מכך נזק על הלוקח לשלם על הנזק (כיוון שיש כאן הסתמכות ב"גירי דידיה", כפי שמבורר בב"מ מג ע"ב), ממילא גם במקרה כזה הלקוח היה צריך לספוג נזקים מהחזרה שנעשתה בשלב כל כך מאוחר.

 

לאור זאת ברור שאת עלות המשלוח הלוך צריך לשלם הקונה.

מקח טעות

לאור ההבנה שהיה כאן מעשה קניין מחייב ממילא עלינו לדון בשאלה רק מצד מקח טעות. אולם על כך אין דרך להשיב בלי בירור מעמיק של חומרת המום. ולכן אציג כאן רק קווים כללים לדיני מקח טעות.

 

הכלל היסודי בדיני מקח טעות הוא שאדם מוכר לחברו דבר שלם ותקין  (שולחן ערוך חושן משפט רלב ו-ז):

(ו) כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, ה"ז אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך.

(ז)  כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו: (כל מום) שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו, כמו המפרש האונאה. הגה: מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהב, הואיל והלוקח חזי ליה מצי א"ל דטוב כשל זהב אמרתי (נ"י פרק בית כור).

על אף ההבנה שהמוצר צריך להיות שלם, ברור שמוצר יד שניה הוא מוצר באיכות נמוכה יותר ממוצר חדש ולכן יש לבדוק מה מצופה ממוצר כזה ולא ממוצר חדש. לאור זאת, יש לבדוק עם מומחה המוסכם על שני הצדדים האם מדובר אכן בדבר שנחשב למום במוצר יד שניה.

בנוסף לכך גם אם מומחה יגיד שהמערבל לא מתאים לצרכי הלוקח, אך הוא כן יכול לשמש לצרכים אחרים פחותים מכך, יכול המוכר לטעון שעל דעת כן מכר, כדוגמת ההלכה שהמוכר שור ונמצא נגחן יכול לומר שמכרו על דעת שחיטה (ראו בבא מציעא צב ע"א; ושלחן ערוך חושן משפט רלב, כג)

 

גם אם אכן יש כאן מום, מתיאור הדין ודברים אני מבין ששאלת מצבו של המערבל נידונה במפורש ולמרות זאת הקונה בחר לאסוף את המוצר. ולכן יש מקום להגיד שהדבר נחשב לקניה רק על דעת שהמערבל מסתובב ולא יותר מכך. מעבר לכך, אם מדובר בתקלה ברת תיקון מסתבר שהמוכר יכול לתקן את המוצר ולא לבטל את המקח.[1]

 

מצד השני אם אכן יש כאן מקח טעות גמור, על המוכר לספוג את עלות המשלוח חזרה, כיוון שהוא ידע שהקונה לוקח את המוצר למקום רחוק.[2]  אולם כל זאת רק אם המוכר רוצה שהמערבל ישלח אליו חזרה, אך הוא יכול גם לוותר על ההחזרה והכל תלוי בדעתו.

 

לסיכום:

לגבי החזרה, כיוון שהיה כאן קניין אין מקום לחזרה ללא טענת מקח טעות.

לגבי עלות המשלוח הלוך, כיוון שהיה כאן קניין על הלוקח לשלם את עלות המשלוח הלוך.

לגבי טענת מקח טעות. שאלה זאת יכולה להתברר רק על ידי מומחה המוסכם על ידי שני הצדדים, שיברר האם המערבל לא מתאים לאף שימוש סביר. במקרה כזה ולאחר שיתברר שאכן לא הייתה מחילה של הקונה במו"מ. העיסקה תבוטל והמוכר יצטרך לספוג את עלות ההחזרה במידה וירצה להחזירו.

 

בדומה לדינים רבים בחושן משפט אי אפשר לברר אותם ללא שמיעת שני הצדדים ובדיקת השטח, ולכן מומלץ שתגיעו לעמק השווה בדרכי שלום.

 

[1] ראו שלחן ערוך רלב, ה.

[2] ראו שלחן ערוך חושן משפט, רלב, כא; ושם בנתיבות המשפט ס"ק י לענין לוקח שידוע שהוא מעיר אחרת.