הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים

תשלום על ימי אבל של מטפלת

הרב עדו רכניץ
כיוון שמטפלת מוגדרת כעובד (ולא כקבלן) חל עליה חוק המדינה המחייב לשלם לה עבור ימי האבל, חוק שיש לו תוקף הלכתי.

השאלה

המטפלת של הבן של אחותי החתימה את ההורים שבמקרה של אבל היא לא תטפל בילדים בימי האבל. אכן היו לה ימי אבל, וכעת אחותי שואלת אם הם מחויבים גם לשלם לה על הימים האלה (הדבר לא נכתב במפורש). מה ההתייחסות ההלכתית לעניין?

התשובה

כמובן לא ניתן להשיב תשובה מחייבת ללא שמיעת שני הצדדים אלא רק להציע את העקרונות.

גם אם המטפלת מוגדרת כעצמאית מבחינת רשות המסיים, מסתבר שהיא מוגדרת כעובדת על פי ההלכה. כיוון שבדרך כלל מטפלת מחויבת לשעות עבודה מסוימות וחייבת לעבוד בעצמה, הרי שהיא עובדת שעות של ההורים (ע"פ רמ"א חו"מ שלג, ה: "שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן"). למיטב ידיעתנו, גם בתי הדין לעבודה קובעים במקרים רבים שיש יחסי עובד מעביד למרות שסוכם לכאורה אחרת.

לגבי פועל או עובד שישב שבעה נפסק בשו"ע וברמ"א חו"מ שלג, ה, כך:

אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו... אא"כ נאנס, כגון שחלה (הוא או אשתו ובניו) (ת"ה סי' שכ"ט) או ששמע שמת לו מת (ל' הטור). ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו, וידם על העליונה. ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס, סתם, וחזרו ועשו אחר כך מלאכתן, צריך לשלם להן כל מלאכתן ואינו מנכה להן כלום. אבל בלאו הכי, מנכה לו כל ימי חליו או אנסו, אעפ"י שלא חזר בו הפועל...

דהיינו, כאשר פועל יושב שבעה מותר לו להפר את חוזה העבודה ולא להגיע אבל הוא אינו זכאי לשכר על כך. אולם, אם המעסיק קיבל את הפועל לאחר תום תקופת האונס ללא התניה, אזי עליו לשלם לו גם על תוקפת האונס. הש"ך (שם, כה) חלק על הסיפא, וכתב שגם אם חזר וקבלו אינו חייב לו על תקופת האונס.

אולם, במסגרת סעיף 8 לצו הרחבה להסכם קיבוצי 7010/95 נקבע כך:

עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים).

כיוון שלענ"ד דיני עבודה הם בגדר תקנה טובה ומחייבת[1], וכן בגלל שמוסכם שדיני עבודה מחייבים לפחות מכוח מנהג המדינה, הרי שהדבר מחייב גם על פי ההלכה.

 

[1] ובמיוחד במקרה זה שחתום על התקנה שר הרווחה דאז אלי ישי, ולכן מסתבר שכאדם דתי הוא ראה בכך צורך (ראו על כך, הרב אברהם שפירא, "מזונותיו של בן מרדן", תחומין טז, עמ' 85, לגבי הסכמת הנציגים הדתיים בכנסת לחוק).