הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

תשלום על ימי אבל של מטפלת

הרב עדו רכניץ
כיוון שמטפלת מוגדרת כעובד (ולא כקבלן) חל עליה חוק המדינה המחייב לשלם לה עבור ימי האבל, חוק שיש לו תוקף הלכתי.

השאלה

המטפלת של הבן של אחותי החתימה את ההורים שבמקרה של אבל היא לא תטפל בילדים בימי האבל. אכן היו לה ימי אבל, וכעת אחותי שואלת אם הם מחויבים גם לשלם לה על הימים האלה (הדבר לא נכתב במפורש). מה ההתייחסות ההלכתית לעניין?

התשובה

כמובן לא ניתן להשיב תשובה מחייבת ללא שמיעת שני הצדדים אלא רק להציע את העקרונות.

גם אם המטפלת מוגדרת כעצמאית מבחינת רשות המסיים, מסתבר שהיא מוגדרת כעובדת על פי ההלכה. כיוון שבדרך כלל מטפלת מחויבת לשעות עבודה מסוימות וחייבת לעבוד בעצמה, הרי שהיא עובדת שעות של ההורים (ע"פ רמ"א חו"מ שלג, ה: "שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן"). למיטב ידיעתנו, גם בתי הדין לעבודה קובעים במקרים רבים שיש יחסי עובד מעביד למרות שסוכם לכאורה אחרת.

לגבי פועל או עובד שישב שבעה נפסק בשו"ע וברמ"א חו"מ שלג, ה, כך:

אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו... אא"כ נאנס, כגון שחלה (הוא או אשתו ובניו) (ת"ה סי' שכ"ט) או ששמע שמת לו מת (ל' הטור). ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו, וידם על העליונה. ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס, סתם, וחזרו ועשו אחר כך מלאכתן, צריך לשלם להן כל מלאכתן ואינו מנכה להן כלום. אבל בלאו הכי, מנכה לו כל ימי חליו או אנסו, אעפ"י שלא חזר בו הפועל...

דהיינו, כאשר פועל יושב שבעה מותר לו להפר את חוזה העבודה ולא להגיע אבל הוא אינו זכאי לשכר על כך. אולם, אם המעסיק קיבל את הפועל לאחר תום תקופת האונס ללא התניה, אזי עליו לשלם לו גם על תוקפת האונס. הש"ך (שם, כה) חלק על הסיפא, וכתב שגם אם חזר וקבלו אינו חייב לו על תקופת האונס.

אולם, במסגרת סעיף 8 לצו הרחבה להסכם קיבוצי 7010/95 נקבע כך:

עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים).

כיוון שלענ"ד דיני עבודה הם בגדר תקנה טובה ומחייבת[1], וכן בגלל שמוסכם שדיני עבודה מחייבים לפחות מכוח מנהג המדינה, הרי שהדבר מחייב גם על פי ההלכה.

 

[1] ובמיוחד במקרה זה שחתום על התקנה שר הרווחה דאז אלי ישי, ולכן מסתבר שכאדם דתי הוא ראה בכך צורך (ראו על כך, הרב אברהם שפירא, "מזונותיו של בן מרדן", תחומין טז, עמ' 85, לגבי הסכמת הנציגים הדתיים בכנסת לחוק).