הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

סועד שבויש על ידי בעל מסעדה וכתוצאה מכך עזב את המסעדה בלי לאכול

הרב יובל חסיד
אורח במסעדה שבויש על ידי בעל הבית אינו צריך לשלם על המנה שהוגשה לו כיוון שהיה כאן מקח טעות. אעפ"כ, במידה ואכל את האוכל, נכון לחייבו לשלם תשלומי הנאה שהם שני שליש מעלות המנה שאכל.

השאלה

שלום,

נכנסתי לחומוסייה והזמנתי מרק וחומוס. התיישבתי, חיברתי את המחשב לחשמל והתחלתי לעבוד. הלכתי ליטול ידיים ועד שחזרתי, המלצרית הביאה את המרק וראיתי את בעל המסעדה ניגש למחשב שלי, הוציא את התקע מהחשמל בפזיזות וצעק לעברי "אתה חצוף! אתה חושב שאתה בעל הבית שאתה יכול להתחבר לחשמל חופשי ככה?!" נבהלתי וגם האחרים מסביב השתוממו. שאלתי אם אני יכול להתחבר, אולי במקום אחר, וענה בשלילה. הייתי כל כך נבוך מהיחס המשפיל והמבזה שהשארתי 5 שקל למלצרית וברחתי מהמקום.

האם הייתי אמור לשלם על מה שהזמנתי? אפשר לומר שבעולם המסעדנות בעל הבית היה נותן פיצוי על שרות משפיל מצד אחד המלצרים. מה דין התורה במקרה כזה?

התשובה

כיוון שמדובר בשאלה בדיני ממונות אי אפשר לענות בלי לשמוע את שני הצדדים. אבל ניתן לתת קווים כלליים.

תשלום עבור ארוחה במסעדה ניתן עבור האוכל המוגש, שנמכר ללקוח, וכן עבור שירות ההגשה והשימוש במקום הישיבה שדינו כשכירות. אם כן יש שני מרכיבים- מכירת האוכל ושכירות המקום והשירות.

במקרה כפי שתואר על ידי השואל בעל המסעדה לא נתן את השירות של שכירות המקום. גם אם הוא צודק בעיקר דבריו שאין לאורחי המסעדה רשות להשתמש בחשמל (אע"פ שהיום מקובל בחלק מהמקומות לאפשר זאת, והיה מקום לומר שמן הסתם על דעת כן שכר הלקוח את שירותי המסעדה- מ"מ יש מקומות שלא מקובל לתת שירות זה), לא היה לו לבייש את האורח אלא להעיר לו בעדינות. במצב שיצר בעל המסעדה בעצמו לא היה האורח יכול לשבת בנחת ולסעוד במקום ולכן אין כאן חיוב לשלם עבור השכרת המקום או עבור ההגשה.

יש מקום לדון על המנה שהוגשה - האם נאמר שהאורח חייב לשלם במידה והוא הגביה את צלחת האוכל ובכך קנה את המנה אע"פ שעדיין לא אכל, או שכיוון שבסופו של דבר לא יכל לשבת במקומו נמצא שהכל היה מקח טעות, ואע"פ שאין פגם במקח עצמו אנו רואים את כל המצב של אכילה במסעדה כמכלול אחד, והוא פטור גם מהתשלום עבור האוכל שהוגש? וכן מה הדין אם הספיק לאכול חלק מהמנה לפני שיצא מהמסעדה?

עוד יש לדון האם שייך להצריך לשלם לפנים משורת הדין מדין "ארחות צדיקים תשמור" כמובא בב"מ דף פג' א'.

לגבי הדיון האחרון - הטור פסק בחו"מ סי' שד' שפועל שפשע ושבר חבית וחייב על כך, אעפ"כ מצווה להיכנס עמו לפנים משורת הדין ואף לתת לו שכרו אם אין לו מה יאכל. אולם כ' הסמ"ע (סי' שד' ס"א) שזה דווקא כשלא היה מזיד בפשיעתו, וכן מסתבר. ובנדון שלנו לפי משמעות דברי השואל אין מזיד גדול מזה שבייש את הלקוח בפני אחרים כפי שמתואר בשאלה. ולכן נראה שאין צד אפילו לפנים משורת הדין לשלם עבור שכירות המקום וההגשה.

ולעניין המנה עצמה - אם האורח לא נגע באוכל ולא קנה אותו בוודאי אינו חייב לשלם.

אם הוא הגביה את הצלחת וקנה את האוכל בכך- נראה שיש לדון האם זה מקח טעות, שהרי לא התכוון לקנות כדי לאכול בתנאים כאלו, ומצד שני אין כאן מום בגוף המקח שהרי המזון היה בסדר, אלא שתנאי האירוח לא היו ראויים. ובשו"ע סי' רלב' ס"ה כ' הרמ"א שמום שאינו בגוף המקח - "מסלק המום והמקח קיים". משמע שאם אינו יכול לסלק את המום או לא עשה כך אין המקח קיים, וכאן כיוון שבעה"ב לא טרח לרצות את האורח לאחר שפגע בו ובוודאי לא על דעת כן קנה האורח את המנה הרי זה מקח טעות ואינו חייב לשלם.

אם האורח התחיל לאכול ואכל חלק מהמנה אז יש מקום לחייב בתשלום מדין הנאה, כי אע"פ שמדיני מקח וממכר זהו מקח טעות- סוף סוף הרי נהנה הלקוח מהחלק שאכל, ועליו לשלם על הנאה זו.

ובתשלומין מטעם הנאה נפסק בשו"ע (סי' שמא' ס"ד) שמשלם שני שליש מהשווי.

סיכום

אורח במסעדה שבויש על ידי בעל הבית אינו צריך לשלם על המנה שהוגשה לו כיוון שהיה כאן מקח טעות.

אעפ"כ, במידה ואכל את האוכל, יש לחייבו לשלם תשלומי הנאה שהם שני שליש מעלות המנה שאכל.