הרשם לקבלת עדכונים
פסקי דין שנכתבו על ידי בית הדין הרבני האזורי אשקלון
דחיית בקשה לסתירת דין ע"פ התקנות / פד"ר 1143903/10
האב הגיש בקשה לסתירת פסק דין בהסתמך על תקנה קכח האומרת שבמקרה של טעות בפסק הדין ייערך דיון מחודש. בית הדין דחה את הבקשה והבהיר שתקנה קכח עוסקת בדיון מחודש ביוזמת בית הדין הסבור שטעה בפסק דינו, אך לא ביוזמת בעל דין הסבור שבית הדין טעה.
@חיוב הבעל במימון קו טלפון לאשתו על זמן שהם נשואים / פד"ר 1170284/7
היתר מינקת להינשא / פד"ר 1212058/1
המבקשת היא רווקה פנויה, בנה בן 14 חודש. היא הפסיקה להניק כאשר היה בן 5 חודשים, כיון שההנקה היתה קשה לה. כאשר הילד היה בן 13 חודש היא הכירה בחור והם רצו להתחתן בחודש תמוז תשע"ט, הילד יהיה אז בן 19 חודש. הדיון הוא על תקנת חכמים שמינקת לא תינשא עד 24 חודשים לאחר הלידה. בית הדין התיר לה להינשא בצירוף כמה נימוקים. א. יש סוברים שחכמים גזרו על אלמנה, כיון שהאב מת ואינו יכול לדאוג לילד לתחליפי חלב, אבל לא גזרו בגרושה שהאב קיים. ב. יש סוברים שגזרו בגרושה, כיון שהיו לה חיובים כלפי בעלה, אבל מזנה לא חייבת לבועלה דבר ואינה בגדר "מינקת חברו". ג. יש מקלים בזמן הזה שאשה אינה מינקת יותר מ-18 חודש, ולכן מותר לה להינשא כאשר הילד בן 19 חודש. ד. טובת הילד היא שיגדל במשפחה שומרת מצוות. ה. החתן המיועד הפקיד בבית הדין כסף למזונות הילד עד שימלאו לו 24 חודשים. ו. המבקשת הפסיקה להניק לפני זמן רב, ללא קשר לרצונה להינשא.
קביעת סמכות בענייני רכוש / פד"ר 1183696/7
הבעל הגיש תביעת גירושין ופירוק שיתוף בבית הדין. האשה הגישה תביעת רכוש בבית המשפט. למרות שתביעת הבעל קדמה בית הדין פסק שאין לו סמכות לדון בתביעת הרכוש.
דיון בירושה ובצוואה כשאחד היורשים הוכרז כפושט רגל / פד"ר 857293/4
בית הדין דן בצוואת אשה שמתה, בהסכמת כל יורשיה. לאחר מכן נודע שאחד הבנים הוכרז כפושט רגל. כונס הנכסים שמונה לו טוען שאין לבית הדין סמכות לדון בתיק, כי הוא לא נתן את הסכמתו. בית הדין קבע שהסכמתו של כונס הנכסים אינה נחוצה לעצם קיום הדיון, וקבע שהדיון לגוף טענותיו של כונס הנכסים יקבע למועד אחר.
הוצאת ילדי הורים גרושים לפסח בחו"ל בניגוד לדעת האם / פד"ר 1057471/4
אב גרוש רצה לקחת את הילדים לחו"ל למשך חג הפסח, למקום שבו גרה משפחתו. האם מתנגדת, והביאה חוו"ד של עו"ס שאומרת שהפרדת הילדים מהאם עלולה להזיק לאם, ולגרום לה לכעוס על ילדיה. בית הדין דחה את המלצת העו"ס הנוגדת את הסכם הגירושין, תוך דיון בהמלצות העו"ס והעדפת השיקול של כיבוד הסכמים, וכן מתוך דחיית שיקול הדעת של העו"ס ש"כעס האם על הילדים" יכול לפגוע בזכותו של האב. ולכן אישר לבעל לטוס עם הילדים לאחר שיפקיד ערבות בבית הדין לחזרתו.
מימון חיי מותרות במקרה של אישה הפרודה מבעלה / פד"ר 135514/16
בני זוג פרודים ובית הדין הגדול חייב את הבעל במזונות וסירב לחייב את האישה לקבל גט. האשה גרה בבית ששייך לבעל ומשתכרת סכום נאה, אך היא תובעת שגובה המזונות יספקו את כל צרכיה כפי שנהגה בשעה שהם חיו ביחד ויכללו נסיעות לחו"ל בתי מלון ובילויים נוספים. בפסק הדין נידונו שלושה סוגיות: בית הדין הכריעה שלהלכה הכלל ש"עולה עמו" המחייב את הבעל לאפשר לאישתו חיים כפי רמת החיים שלו, קיים גם במקרה של פרודים ו"אינה עמו". מאידך בית הדין קבע שכלל זה קיים רק לגבי דברים מקובלים בחברה ולא ביחס לתענגות יתרות. ולכן הכלל שאישה זכאית לקבל כל מה שהבעל נוהג מצטמצם למקרים שאינם אישיים לאיש ולאישה אלא תרבותיים. מעבר לכך בית הדין קבע שצרכים כגון נסיעות לחו"ל, בתי מלון, בילויים וכו' אינם כלולים כלל בחיוב המזונות, שמצאנו שכל מרכיב נבחן מחדש ואין להניח שכל צורך אישה יכלל במזונות, במיוחד כשאינה עמו. לאור זאת פטר בית הדין את הבעל מתשלום על דרישות האישה.
אשה שמבקשת לבטל פסק דין בנימוק שהילד לא כשיר בריאותית / פד"ר 1057471/4
בית הדין נתן החלטה המאפשרת לאב לטוס עם הילדים לחו"ל. האשה לא הסכימה לקבל את ההחלטה, ולכן הביאה חוות דעת של רופא הממליצה שהילד לא יטוס. בית הדין הורה לאב להביא חוות דעת של מומחה אחר. ולאור העובדה שהאשה כבר הוכיחה שהיא עושה כל שביכלתה כדי להשתמט מפסק הדין, קיבל בית הדין את חוות הדעת שהביא האב.
היתר אשה שניה למי שאשתו עברה ניתוח מוח ואינה מתפקדת / פד"ר 1101285/1
אשה עברה ניתוח לכריתת אונות מהמוח עקב סרטן. מאז הניתוח היא אינה מתפקדת, אינה זוכרת דבר ובקושי מדברת. האישה מטופלת על ידי אם בעלה, ובעלה מבקש לשאת אישה חדשה. בית הדין דין במקורות האיסור לשאת אישה שנייה ובהשוואה בין דיני "שוטה" בהלכה לדיני היתר אישה שניה במקרה של אישה שנשתטית. וקבע שבמקרה זה בו מדובר בגרי צדק ההולכים כמנהג יהדות ספרד, אין צורך בהיתר מאה רבנים אלא די בהיתר בית דין. לאור זאת בית הדין אישר לבעל לשאת אשה שניה, לאחר אישור נשיא בית הדין הגדול הרב יצחק יוסף, ולאחר שהבעל ישליש עבורה גט וכתובה, וימצא לה אפוטרופוס.
דין ילדים שנולדו לזוג שבית הדין אסר עליהם להנשא / פד"ר 74560/2
אשה התגרשה מבעלה בגלל קשריה עם גבר זר. בית הדין אסר על האשה להנשא לאותו גבר. למרות זאת חיו הצדדים יחד שנים רבות, ונולדו להם ארבעה ילדים. כעת עולה בפני בית הדין השאלה מה דינם של אותם ילדים.
**הסכם שנעשה למראית עין / פד"ר 56749/5
בני זוג חתמו על הסכם גירושין, ולפני החתימה הם חתמו על חוזה שאומר שההסכם שהם עומדים לחתום עליו הוא הסכם למראית עין שנועד להבריח מפני נושים. בית הדין הסתמך על ההסכם המקדים כדי לקבוע שהסכם הגירושין בטל. עם זאת, בית הדין קבע שהעובדה שבני הזוג שבו אח"כ וגרו יחד, אין בה כשלעצמה כדי לבטל את הסכם הגירושין.
**כתובה במקרה של מעשה כיעור שנעשה אחרי פרידת הצדדים /פד"ר 1081331/2
בני זוג נפרדו אך טרם התגרשו. האשה נסעה עם אדם אחר לניו זילנד ואח"כ לבודפסט. לטענתה, הנסיעה לניו זילנד היתה לצרכי עבודה, והנסיעה לבודפסט היתה לאות תודה על שסייעה לו. הוא ישן בביתה פעמים רבות, לטענתה - בחדרים נפרדים ובנוכחות אנשים נוספים. נחלקו הדעות בשאלת הכתובה, נפסק שישלם מחציתה.
*יבום / פד"ר 3306/מה
יבם ויבמתו בקשו לקיים מצות יבום. נחלקו הדיינים בדבר, אך בסופו של דבר, כיון שהם שומתןמ"צ וחזקתם שעושים לשם שמים, והאח המת חזקתו שלא היו לו ילדים בני פריצות, התירו להם.
**התר נשואי אשה שניה / פד"ר 2372/תשמ"א
אדם שאשתו מסרבת בתוקף לקבל ממנו גט. בית הדין נתן לו התר לשאת אשה שניה.
**סמכות בית הדין כאשר תביעה הוגשה בזמן עיכוב הליכים ובית המשפט נתן צו לעיקול ולמזונות זמניים / פד"ר 1124120/3
אשה טוענת שבעלה הגיש לבית הדין תביעה בשעה שחל צו עיכוב הליכים. בית הדין שלל את הטענה הזאת. האשה טענה שבינתים פסק בית המשפט מזונות זמניים, אבל בית הדין הבהיר שמזונות זמניים, כשמם, הם מזונות זמניים. ולכן אינם מקנים סמכות.
פסיקת פיצויי גירושין בנוסף לאיזון נכסים / פד"ר 68607/6
אשה תבעה מגרושה פיצויים בנוסף לאיזון נכסים. בית הדין דחה את תביעתה
**עדות של עד על מעשים כעורים של אשה מתוך מגמה להפסידה את כתובתה / פד"ר 76070/1
אדם שנפסק שעליו לשלם לאשתו את כתובתה, מבקש לסתור את פסק הדין ולהביא ראיה שהאשה זנתה תחתיו. בית הדין נעתר לבקשתו לקיום דיון נוסף, אך כיון שהיה רק עד אחד, וגם הוא לא העיד שראה מעשה ניאוף בעיניו, פסק בית הדין שאין די בעדותו של העד כדי להפסיד את כתובתה של האשה.
**חיוב אברך במזונות ילדיו / פד"ר 1063320/10
אברך טען שאינו חייב במזונות ילדיו כי אשתו נשאה לו ל דעת שהוא לומד תורה והיא מפרנסת. עוד טען שלא מחיבים אדם להשכיר עצמו למזונות. בית הדין דחה את טענותיו.
הסכם שלא הוגבל בזמן, ושמאות שבעל הדין מערער עליה/ פד"ר 994870/7
בהסכם גירושין נאמר שהאשה תקנה מהבעל את מחצית הדירה, ושאם לא תרצה לעשות כן יקנה הבעל את חלקה. לא התפרש בהסכם עד מתי יכולה האשה לממש את זכותה. הבעל ביקש להתלות בסעיף אחר בהסכם ולומר שהזמן עבר. בית הדין קבע שהסעיף הנ"ל אינו רלוונטי לעניין, אבל עם זאת הוא קבע שהסכם שאינו מוגבל בזמן אינו סביר. לכן הוא קבע זמן סביר לבצוע ההסכם. עוד טען הבעל שהשומה של השמאי לא מקובלת עליו. בית הדין הבהיר לו שאינו יכול לחלוק על שמאי מוסכם, אך הציע לו לפנות לשמאי אחר על חשבונו, ואם תהיה שומה שונה ידון בכך בית הדין.
חשש קידושין בטקס 'הצעת נישואין' / פד"ר 1074259/1
גבר הציע לחברתו נישואים בשלט האומר "תנשאי לי" ונתן לה טבעת יהלום בנוכחות רבים, לאחר מכן נפרדו בני הזוג ועלה החשש האם הצעת הנישואים נחשבת לנישואים ומחייבת גט לחומרא? בית הדין באשקלון דן בדיוני הפוסקים על "קידושי שחוק" והכריע שבמקרה זה אין לתקן גט לחומרא. זאת על אף העקרון ש"אין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות" כיוון שרבים סברו שבאומדנה מוכחת אין לחשוש. בנוסף לכך, במקרה זה כבר בזמן המעשה היה ברור לנוכחים שמדובר ב"הצעת נישואין" בלבד, והדבר מוכח מצדדים שונים. ובפרט שבמקרה זה לא הייתה אמירה כלל, ודין קידושין ללא אמירה נובע מאומדנה שעוסקים באותו עניין, ממילא מסתבר שאין להגדיר שהיו קידושין מאומדנה כשהאומדנה מוכיחה ההיפך. בית הדין הוסיף שיש להזהיר שראוי להימנע ממנהג של "הצעת נישואין" על ידי מסירת טבעת מיד האיש ליד האישה, והשומע ישכון בטח.
משמורת ילדים והסדרי ראיה / בית הדין הרבני 65393/5
להלן כמה מקביעות ביה"ד: השיקול המכריע בענייני משמורת והסדרי ראיה היא טובת הילד. אין זכות למי מן ההורים למשמורת, זו חובה בלבד, וביה"ד לא לוקח בחשבון כלל נוחות זו או אחרת שלהם. אין זה תפקידו של ביה"ד להורות לאחד ההורים היכן לגור – זו זכותו של ההורה לגור בכל מקום שיחפוץ. אין לחייב את האם להוציא הוצאות ולטרוח בקיום הסדרי הראיה, אלא רק להמליץ לה עליהם ו/או שתקבל אותם עליה.
הבאת ראיה להתרשלות בקיום תנאי / בית הדין הרבני 54447/13
בין בני זוג סוכם על חלוקת רכוש באופן מסוים. החלוקה היתה מותנית בכך שהאשה תבצע פעולות כספיות תוך זמן מסוים. הפעולות לא בוצעו, והצדדים נחלקו באשמת מי. בית הדין הכריע שעל הבעל מוטלת החובה להוכיח שהאשה התרשלה בביצוע התנאי, הן על פי הדין והן על פי ההסכם שבין הצדדים.
