הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

התר נשיאת אשה שניה למי שאשתו חולת נפש / פד"ר 555564/6

הרב דניאל אדרי, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי ( בית הדין הרבני האזורי חיפה)
בית הדין התיר אדם שאשתו חולת נפש ואינה שולטת בעצמה מבקש לשאת אשה שניה.

ב"ה

תיק 555564/6

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי

התובע:            פלוני  

נגד

הנתבעת:            פלונית             (ע"י ב"כ עו"ד רפאל עמר)

הנדון: היתר נישואין - אישה שניה - השלשת גט וכתובה

פסק דין

הצדדים נישאו בתאריך כ"ו באדר תשל"ד (20.3.1974) והתגרשו בתאריך ו' באדר ב' תשס"ח (13.3.2008). הצדדים נישאו בשנית כדמו"י בתאריך ט"ז בסיון תשס"ח (19.6.2008). לצדדים שלשה ילדים מהנישואים הראשונים כולם בגירים.

בתאריך ט' בניסן תשע"ג (20.3.2013) פתח האיש תביעת גירושין ובמקביל פתח גם תביעת להיתר נישואין - אישה שניה.

לדברי האיש, בשנת 1979 נכנסה האישה לדיכאון לאחר לידת הבת ע', ומאז לידת הבת הייתה מאושפזת פעמים רבות בבתי חולים פסיכיאטרים, האישה הובחנה כחולה בנפשה במחלה מסוג סכיזופרניה אפקטיבי.

בשנת 1992 נולדה לצדדים בת נוספת בשם ז'.

עוד טען האיש שבמשך כל השנים טיפל וסעד את האישה והילדים ודאג לכל כלכלת הבית.

 בשנת 2008 הגיעו הצדדים להחלטה משותפת בעניין הגירושין ואכן התגרשו, לאחר שלשה חודשים החליטו הצדדים לחזור ולנסות לשקם את חיי הנישואין, אך ניסיון זה לא צלח.

מצבה הנפשי של האישה הלך והידרדר והיא אף אושפזה בבתי חולים פסיכיאטרים מספר פעמים, עד שבשנת 2011 מצבה הנפשי והקוגניטיבי הידרדר כך שאינה מתפקדת כלל וזקוקה לשמירה והשגחה צמודה כל שעות היממה. האיש וילדי הצדדים דאגו להגעת מטפלת צמודה שתטפל ותסעד את האישה בבית. משלא יכלה המטפלת לשאת בנטל הכבד והקשה עזבה את עבודתה והיה צורך לחפש מטפלת אחרת שלאחר זמן קצר גם היא עזבה. עקב אי תפקודה של האישה אובחנה כחולת דמנציה מתקדמת, ובהחלטה משפחתית הוחלט לאשפזה במוסד סיעודי ברמה גבוהה, כך שבשנת 2013 אושפזה דרך משרד הבריאות בבית חולים סיעודי א' במחלקה לתשושי נפש מתאריך כ"ד בטבת תשע"ג (6.1.2013), (צורף אישור מבית החולים).

במכתב מבית החולים מתאריך כ"א בסיון תשע"ג (30.5.2013) נכתב:

"ש' מאושפזת בבית החולים א' במחלקה לתשושי נפש מטעם משרד הבריאות, מתאריך 6.1.2013 ועד בכלל.

גברת ש' מאובחנת כסובלת ממחלה סכיזואפקטיבי, שבאה לידי ביטוי באי שקט פסיכומוטורי, התנהגות תלותית, פניות בלתי פוסקות אל הצוות, חשדנות וחרדה, הייתה מאושפזת במרכז הרפואי לבריאות הנפש מזרע, פעמים רבות, בגלל רגישות מצבה, אנו לא ממליצים להעמידה במבחן בית הדין הרבני במעמד פיזי מול הדיינים, מצב זה עלול להחמיר במצבה. המשפחה פנתה ובהליכים למינוי אפוטרופוס עקב מכתב פסיכיאטרי לגבי מצבה ומינוי על גופה ורכושה, וזאת בגלל תהליך של דמנציה ומחלת נפש."

ובחוות דעת הפסיכיאטר ד"ר ק' נכתב:

"הגב' ש' ת.ז [...] בת 58, ידועה כסובלת מסכיזופרניה כרונית וירידה קוגנטיבית תיפקודית, מוגדרת תשושת נפש נמצאת בבית אבות להשגחה וטיפול ממושכים, סובלת מהפרעות בחשיבה, התנהגות, שיפוט ושיקול דעת, אינה אחראית ולא מבינה משמעות החלטותיה, זקוקה למינוי אפוטרופוס על טיפולה ורכושה."

האישה שהתה בבית החולים עד לחודש יולי שנת 2015, ואז הוחלט ע"י בני המשפחה להוציאה משם עקב טיפול ירוד באישה. מאז הוצאתה מבית החולים הסיעודי האישה נמצאת עם מטפלת זרה צמודה בבית במשך 24 שעות הדואגת לכל צרכיה, האיש והילדים ממשיכים ודואגים לכל מחסורה של האישה, לדברי האיש כתוצאה מהטיפול הממושך באישה נהרסו חייו, עוד אמר האיש שזה כבר שנים רבות לאור מצבה של האישה אין ביניהם יחסי אישות ושלאחרונה פגש אישה טובה אשר מוצאת חן בעיניו ודואגת לו מאוד, ומעוניין להקים איתה בית כדמו"י, משכך מבקש היתר נישואין.

לדברי האיש יש לו שתי דירות, בדירה אחת הוא יחיה ובשנייה תהיה האישה עם עוזרת צמודה כאשר את כל ההוצאות הוא ישלם וידאג לכל מחסורה.

ביום ה' אייר תשע"ז (01.05.2017) בית הדין ערך ביקור בבית האישה בנ', לשם הערכת מצבה של הנתבעת בהיותה חולת אלצהיימר וסכיזופרניה.

בית הדין נוכח לראות שהאישה אינה מתפקדת כלל, מבולבלת, לא ניתן לנהל עימה שיחה, בוהה, אינה מסוגלת לשבת במקום אחד, לדברי המטפלת האישה עושה את צרכיה במיטה אינה שולטת על עצמה, נמצאת עם טיטול, אינה עצמאית מלבד לאכול שאוכלת לבד, את הצרכים שלה עושה בטיטול או במיטה, מעשנת המון, ישנה המון, כמו כן מרחיקים ממנה כל דבר חד או מסוכן, ועוד. לשאלת בית הדין מי משלם את הוצאות הבית וקונה את המצרכים, השיבה המטפלת שהאיש כל יום מגיע לבית, מבקר את האישה, דואג שיהיו תרופות בבית, קונה מה שצריך ומשלם את כל הוצאות הבית, לשאלת בית הדין את האישה האם היא נשואה, לא ידעה האישה אם היא נשואה או לא והייתה צריכה לשאול את האיש או המטפלת אם היא נשואה.

בתאריך ח' באייר תשע"ז (4.5.2017) התקבל מכתב רפואי מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש, מ':

"האישה בת 61, נ+3, מתגוררת בנ', אינה עובדת, מוכרת למרפאתנו במעקב מספר שנים, גם אושפזה מספר פעמים בבית החולים מזרע, אישפוז האחרון שנת 2012, מאובחנת כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית. מאז נמצאת במעקב מרפאתנו (בריאות הנפש נ'). בתקופה של חמש שנים האחרונות ישנם סימנים של ירידה בתפקוד, והתנהגות רגרסיבית עם החמרה נוספת בשנתיים האחרונות. נכון להיום אינה מתפקדת בבית כלל, זקוקה לעזרה בצרכים הבסיסים, נעזרת על ידי מטפלת צמודה למשך 24 שעות, בבית יחסית שקטה אך בולטת הפרעה קוגניטיבית, נוטה לחזור על אותם שאלות שוב ושוב, קושי בולט בזיכרון של טווח הקצר, נוטה לשאול אותן שאלות שוב ושוב, לדברי המשפחה אין התנהגות מסוכנת או תוקפנית. נוטלת טיפול פסיכיאטרי באופן קבוע כולל טיפול קבוע ב-LEPONEX, במעקב במרפאה בתדירות של פעם בחודש.

בבדיקה בתאריך 2.1.2017 נכנסה לחדר בליווי המטפלת ובעלה, בהכרה מלאה, אינה מתמצאת בזמן, מסודרת בהופעתה החיצונית, יוצרת קשר עין, דיבור בנפח מוגבל שטף רגיל, בולטת איטיות פסיכומטרי, סף גירוי רגיל. אפקט מושטח, חשיבתה סטיריאוטיפית, חזרתית, שואלת שאלות לא קשורות לסיטואציה. לא נתגלו מחשבות שווא ולא ניצפתה הפרעה בתפישה, ללא עדות לסימנים של דכאון מג'ורי, אינה מגלה כוונות אובדניות. קשב וריכוז ירודים, שיפוט פגום תובנה חסרה.

לסיכום בת 61, לוקה בסכיזופרניה, מוכרת למערכת הפסיכיאטרית שנים רבות כולל אישפוזים, היום מטופלת בלפונקס, בתמונה הקלינית היום בולטים סימנים שלילים של מחלתה ולקוי קוגנטיבי וכל הנראה נמצאת בתהליך של דמנציה מתקדמת, זקוקה לעזרה בצרכים הבסיסים היומיומיים לא התרשמתי ממצב של סיכון מיידי לעצמה או לאחרים. זקוקה להמשך מעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי קבוע, מעקב רופא משפחה מטפל."

בתאריך ז' באייר התשע"ז (3.5.2017) ניתנה החלטה מבית הדין לעניין מינוי אפוטרופוס לדין אשר ייצג את האישה ייצוג מלא בכל ההליכים בבית-הדין ואכן מונה לאישה מטעם הלשכה לסיוע משפטי אפוטרופוס לדין.

האפוטרופוס לדין ערך ביקור אצל האישה בתאריך כ"א באייר תשע"ז (17.5.2017), לדבריו והתרשמותו האישה אינה ברת גירושין, אינה מגיבה באופן מותאם לשאלות ואינה מסוגלת להביע עמדה ברורה בעניין שבנדון, ולדעתו יש ליתן לאיש היתר נישואין. עוד הוסיף שבסמוך ולאחר הביקור נפגש עם האיש, אשר טען שהוא דואג לאישה ולמילוי כל צרכיה, אולם לדעת האיש אין אפשרות ולא ניתן כלל להמשך חיים משותפים כבני זוג, כמו כן שוחח עם ילדי הצדדים, הילדים אינם מתנגדים למתן היתר לאביהם לשאת אישה שניה וזאת כל עוד יובטח עתידה של האישה, כמו כן ציינו הילדים שהאיש מסור ודואג לאישה מאוד ולא נראה שהדאגה שדואג לאישה תשתנה לאחר מתן ההיתר.

עד כאן העובדות שבתיק.

כתב הדרכי משה אבן העזר סימן א' אות ט' וזה לשונו:

"מהרי"ק הביא בשורש ק"א ענף ג' דברי הרשב"א, וזה לשונו: עד כאן לא תיקן רבינו גרשום אלא שלא לישא אישה על אשתו הנשואה לו, אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל כורחו ולהתחייב לה שאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן ליה לכנוס, אלא, כפינן ליה לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל, וכל שכן בנדון זה שיצאה מדעתה שלא נכוף אותו לכנוס אפילו היתה ארוסתו גמורה, ולא עוד, אלא אפילו בנשואה גמורה התיר הרשב"א בתשובה לישא אחרת היכא שיצאה מדעתה. וזה לשון השאלה: האישה אשר נתן ה' עמדי הוללת ואין בה דעת והוריני אם אני רשאי לישא אחרת מחמת חרם רבינו גרשום, תשובה, חרם רבינו גרשום לא נתפשט בגבולינו, והדעת נוטה שלא גזר בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים והמעוללין בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא על דעת שתתפשט תקנתו באותן שאמרו חכמים שיוצאות שלא בכתובה [...] אבל באלו שאמרו מן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר אלא לזמן עד סוף האלף החמישי, ולפיכך מה שנראה באומד הדעת כי לא גזר הצדיק בכל מה שאמרנו ומותר אתה".

וכן פסק הרמ"א אבן העזר סימן א' סעיף י'.

ובמקרה דידן כתב הרופא שהאישה מאובחנת כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית. מאז נמצאת במעקב מרפאתנו (בריאות הנפש נ'). בתקופה של חמש שנים האחרונות ישנם סימנים של ירידה בתפקוד, והתנהגות רגרסיבית עם החמרה נוספת בשנתיים האחרונות. נכון להיום אינה מתפקדת בבית כלל, זקוקה לעזרה בצרכים הבסיסים היומיומיים. סובלת מאלצהיימר (דמנציה), עונה על שאלות, אבל אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה או מעמדה המשפחתי. בולטות הפרעות בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים, אין להסתמך על דבריה שכן אומרת דבר והיפוכו וכן על שיקול דעתה, סובלת מהפרעות בחשיבה ובהתנהגות.

ועיין באוצר הפוסקים אבן העזר סימן א' אות ע"ב שכתב גדרי נשתטית לא נתבארו, ומדברי הרמ"א שכתב ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית, מדייק בספר מנחת שי חלק ב' סימן כ"ח שאין להתיר בנשתטית רק באופן שאינה בת גירושין [...] אבל אם יודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה דהיא בת גירושין אין להתירו לישא אחרת. ועיין בחבלים בנעימים ח"ב סימן פ' כתב, דנראה אפילו נודע בבירור שיכולה לשמור גיטה ועצמה ואם כן היא בת גירושין, מכל מקום אם היא שוטה בשאר דברים ואינה בת דעת כראוי [...] והא דכתבו דלא תיקן רבינו גרשום בנשתטית, הוא לאו דווקא בסימני שוטה דחגיגה או מפני שאינה ראויה לקבל גט אלא תלוי אם מחמת שטותה אינה ראויה לדור עם בעל, והדבר תלוי על פי אומדנא של בית דין זה, אם אי אפשר לדור עם נשטתית. וכן כתב בדברי חיים חלק ב' סימן מ"א גם כן בנידונינו שמה שחוכך רב אחר שהאישה אינה נשתטית כפי דיני שוטה המבוארים בשולחן ערוך, אין שום מיחוש לזה. כי אם רק אינה ראויה לדור עם בעלה כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם יש כח ביד מאה רבנים להתיר, ובמקרה דידן שהצדדים ספרדים אין צורך בהיתר מאה רבנים. ובתשובת מהרש"ם חלק א' סימן כ"א הביא מתשובת בית שלמה סימן צ"ה שהעלה לענין חרם דרבינו גרשום אם נטרפה דעתה באופן שאי אפשר לנהוג עימה מנהג אישות מתירין לו.

גם בספר ויחי יעקב חלק אבן העזר סימן י"ג כתב, שהעיקר תלוי בלא מיתדרא ליה בלחוד ואין לזה עניין לסימני שטות השנויים בחגיגה ג' לענין בת גירושין והובאו דבריהם באוצר הפוסקים שם.

ומעתה בנידון דידן, שאין ספק שלא ניתן לדור עם האישה בבית אחד שהרי האישה מוגבלת הן גופנית והן שכלית כפי שכתבנו לעיל, כמובא במכתב שהפנה הרופא והפסיכיאטרית לעיל. כמו כן האישה זקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, עושה צרכיה במיטה, (עיין אבן העזר שו"ע סימן קי"ז סעיף ה', ועיין עוד שם בבית יוסף סימן ל"ט), נמצאת עם טיטולים, לא מסוגלת לישב בנחת, אינה מצויה בזמן ועוד. ובמצב זה ודאי אינו יכול לחיות איתה חיי אישות כמו שכתב המהרש"ם ח"א סימן כ"א הובא לעיל.

ועיין בספר שם אריה סימן ק"י לענין אישה שנתעוורה בשני עיניה ורוצה הבעל לגרשה ובנטעי נעמנים סימן ל"ט באישה שהוכתה בעיוורון, והובאו דבריהם גם באוצר הפוסקים שם ס"ק ע"ג אות ט"ו.

ועיין מה שכתב בספר אבן יקרה (מהדורא תליתאה סימן נ"ד) אשר התיר באישה אשר השתגעה במשך שש שנים, ואף שהיא בת גירושין ומדברת לעניין, אך היא מתנהגת בשטות ושיגעון כי עזבה את בית בעלה ואבותיה, ותלך לנוע בשווקים וברחובות, ומדברת יותר מדאי וכו'. וסיים:

"כי אין ההיתר תלוי בשטות שלה, רק כל שיש לנו טעם מבורר שאינו יכול לדור עמה, מתירין לו החרם".

ואם כן במקרה דידן וודאי כפי שכתבנו לעיל אין איש יכול לדור עם האישה.

ועיין עוד מה שכתב בספר עמק שאלה סימן פ' שיש להתיר בנשתטית אחר שעברו י"ב חודש, ובמקרה דידן עברו מספר שנים, וכן דעת הצמח צדק החדש סימן א', והוסיף שאחר זמן זה אף אם אפשר שתתרפא יש להתירו על ידי מאה רבנים, וכן כתב הפרי השדה חלק ג' סימן קפ"ו שכל שעברו י"ב חודש יש להתיר לו לישא אחרת כמו במורדת, ובספר אמרי דוד סימן ק"ב כתב שהשיעור הוא י"ב חודש עיין שם. וכן כתב הבית יצחק אבן העזר סימן ה' דסגי בי"ב חודש והוסיף שאפילו הרופאים אומרים שברור להם שיהא לה רפואה אין להאמין להם שכל עיקר נאמנות הרופאים הוא משום דעבידא לאגלויי, וכל זה בעבר אבל בדבר של עתיד יש להם להשתמט שמשום סיבות אחרות לא נתרפאה ועל כן אין מאמינים להם ומתירין לו לישא אחרת כשעברו י"ב חודש. אמנם השאילת שלום מהדורא תניינא סימן רע"ד כתב, שאם הרופאים אומרים שיש תקוה שתתרפא אין להתירו לישא אישה אחרת שהרי בחלתה חולי ארוך כתב הרש"ל שאינו רשאי לגרשה בעל כורחה, אפילו אם ייתן לה כתובה. וכן הסכים החלקת מחוקק סימן ע"ט סק"ג, ומה שפקפק הבית שמואל שם בסק"ד כבר העיר על זה בבית מאיר עיין שם. וכן כתב בדברי יששכר סימן קי"ז. ועיין עוד נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק ב' סימן מ"ד מה שכתב בזה, ובמקרה דידן לא שייך על פי חוות דעת הרופאים שהאישה תתרפא ויתירה על זאת עברו מספר שנים והאישה הולכת ויורדת בתפקודה ואינה מתפקדת כלל באופן עצמאי, וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות וסובלת משטיון כאמור לעיל, ומצבה הבריאותי והנפשי הינו בלתי הפיך ואין סיכוי על פי הטבע שתחזור למצבה הראשוני (אלא אם יהיה נס משמים) נמצא שלדעת כל הפוסקים שהבאנו לעיל ודאי שיש להתיר לבעל לישא אישה אחרת.

ועיין ביביע אומר למורנו ורבינו הגאון הרב עובדיה יוסף זיע"א חלק ז' סימן ב' אות ו' שכתב וזה לשונו:

"וראיתי לכמה רבנים בבתי הדין בישראל שאינם נותנים היתר נישואין אפילו למי שאשתו נשתטית או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה (כמקרה דידן), עד שיקבלו חוות דעת מרופאים שאין תרופה למכתה, ובאמת שאין הדין כן, שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רבינו גרשום מאור הגולה כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבית חולים, וטוען שקשה לו לסבול בלי אישה יותר, יכולים להתיר לו לישא אישה אחרת, וכמו שכתב הגאון מליובאוויטש בשו"ת צמח צדק חלק אבן העזר סימן א', שמה שיש רוצים להחמיר בנשתטית, שאפילו ישיג הבעל היתר ממאה רבנים, לא יתירו לו לישא אישה אחרת, עד שיתברר לפני בית דין שלא יועילו לה רפואות תעלה, דבר זה אינו נראה לי כלל. שמאחר שזה כשנה ומחצה שאינה בדעתה אם טוען שאי אפשר לו להמתין יותר יש להתיר לו על ידי מאה רבנים לישא אישה אחרת, אף על פי שאפשר שאשתו הראשונה תתרפא לאחר מכן, וגדולה מזו כתב בשו"ת הריב"ש סימן קכ"ז וכו' עיין שם, והניף ידו שנית שם סימן ב' וזה לשונו: ומה שכתבו הרבנים שאין לבעל לישא אישה אחרת עד שיתברר לפני בית דין מומחים וכשרים שלא יועילו לה רפואות תעלה, ושאי אפשר לבן דעת לדור עמה, אין לדבריהם שורש ועיקר כלל וכלל שהפוסקים כתבו סתם נשתטית ולא הטילו תנאים שהטילו הם, ועוד, שהרי הבית שמואל סוף סימן ע"ט כתב, שאם ראה הבעל שהחולי של אשתו ארוך אפילו בזמן הזה דאיכא חרם רבינו גרשום מאור הגולה יש לומר שיכול לגרשה. ואף על פי שבוודאי אפשר שתתרפא. ובנשתטית בוודאי שאין שום ספק שאם החולי ארוך יוכל לישא אישה אחרת ואפילו אם אפשר שתתרפא אחר כך, מכל מקום אין מחייבים אותו להמתין עוד, אי אפשר להכריחו להמתין יותר, שזוהי חומרא בלי טעם וכו'."

ודון מיניה למקרה דידן.

עוד יש לומר על פי האמור בגמרא יבמות דף ס"ב עמוד ב:

"דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אישה בילדותו יישא אישה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר (קהלת יא-ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים".

ולכן בנידון דידן אף שיש לו בנים נשארה עדיין מצות 'לערב אל תנח ידך', וגם אם הוא רק ספק, שמא גם מאחרת לא יזכה לבנים, במקום שנכשל בעבירה לא גזר ומי שיש לו אישה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים פריה ורביה מכל מקום ניצול על ידי זה מעבירה ומי שיושב בלא אישה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום. וגם אם סיבה זו אינה עומדת בפני עצמה להתיר חרם דרבינו גרשום מכל מקום אפשר לצרפה לאמור לעיל.

מצות פריה ורביה.

במקרה בו הבעל לא קיים מצוות פריה ורביה יש להוסיף עוד היתר.

כתב המרדכי פרק החולץ סימן קי"ג והרשב"א סימן ר"פ והמהר"ם פאדווה סימן י"ט שבכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רבינו גרשום מאור הגולה.

עיין בזיכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן פ"ט שהביא תשובה רבינו גרשום בעצמו שאישה ששהתה עשר שנים אצל בעלה ולא ילדה נהי שאין כופין שתיטול כתובה וגיטה, אבל מתירין לו לשאת אישה אחרת דאדעתא דהכי לא גזר. וכן כתב בהגהת מרדכי יבמות פרק החולץ סימן קי"ג תשובת רבינו גרשום בעצמו דאם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה, כפינן ליה להוציא משום ביטול פריה ורביה דכל כמה שאגיד בה לא נסיב אחריתא. ומשמע דלולא דאגיד וכו' היה יכול לישא אחרת עליה ולא חשש כלל לחרם ב' נשים שתיקן הוא עצמו.

ועיין עוד באוצר הפוסקים אבן העזר סימן א' אות ס"ח שהביא פוסקים שמתירים בשהה עשר שנים ולא ילדה, עיין שם.

וכתב עוד שם בשם המשיב דבר חלק ד' סימן ח' שכתב שלא נחלקו בשהה עשר שנים ולא ילדה, אלא אי גזר רבינו גרשום וצריך היתר או לא גזר ואין צריך היתר כלל, אבל דבר ברור שלא פליגי הפוסקים שברמ"א דעל פי מאה רבנים מתירין לו ויכול לישא אישה אחרת, עיין שם.

ועיין עוד בדברי חיים ח"ב אבן העזר סימן י"ד שדן בזה ומסיק שכיון דהוי ספיקא דרבנן יש להקל. ואף שמדינא מותר במקום מצוה אף בלי מאה רבנים אך נוהגים העולם שלא להתיר אף במקום מצוה רק במאה רבנים ואין לזוז מן המנהג. (וזה רק למנהג אשכנז ולספרדים אין צריך מאה רבנים).

ועוד, מרן בשו"ת בית יוסף לאבן העזר הלכות כתובות סימן י"ד כתב בשם רבינו אליהו מזרחי סימן י"ד (והובאו הדברים ביביע אומר חלק ט' אבן העזר סימן א' ובחלק ז' אבן העזר סימן ג' אות ב') וזה לשונו:

שאפילו רבינו גרשום מאור הגולה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה, ודלא כמו שכתב הר"י מינץ שלא התירו במקום מצוה אלא כגון מצות ייבום, דליתא, דאדרבה מצות פריה ורביה עדיפא ממצות יבום, שהיא מצוה כללית הנוהגת על כל אדם ושקולה כמצות תלמוד תורה וכו' ועוד שהפליגו בה חז"ל ואמרו ביבמות סג: שכל המונע עצמו מפריה ורביה הרי הוא כשופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. נמצא שמצות פריה ורביה גדולה עד לשמים ואין ערוך איליה בכל המצוות שבתורה, עיין שם. גם בשו"ת מהרש"ך ח"ב סימן לו' כתב שאפילו לפי תקנת רבינו גרשום מאור הגולה, אם לא קיים פריה ורביה רשאי לישא אישה אחרת עליה, וכמו שכתב בתשובה סימן י"ד וסיים ובתשובה אחרת הארכתי לדחות דברי מהר"י מינץ שהחמיר בזה וקיימתי סברת הרא"ם.

וכתב הגאון נודע ביהודה (שו"ת תניינא אבן העזר סימן ז') בענין איש אשר בשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה ממנו מחמת רעבון שלא היה יכול לפרנס, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים, ושואל, אם יש להתיר לו חרם רבינו גרשום מאור הגולה, וכתב שיש למצוא דרך היתר ולומר דאפילו לסוברים שרבינו גרשם מאור הגולה גזר אף במקום מצוה, היינו בביטול פריה ורביה ששהה עשר שנים ולא ילדה וגזר רבינו גרשום מאור הגולה שלא יישא אחרת, והוא בשב ואל תעשה לקיים מצות פריה ורביה באחרת, וגם הוא רק ספק, שמא גם מאחרת לא יזכה לבנים, אבל במקום שנכשל בעבירה לא גזר, ומי שיש לו אישה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים פריה ורביה מכל מקום ניצול על ידי זה מעבירה, ומי שיושב בלא אישה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום, ולאו כולי עלמא הם כרב ספרא דהוה רווק הדר בכרך. וראיתי בכנסת הגדולה סימן א' בהגהות להבית יוסף אות ע"ח שכתב שאם נשבה הבעל יכול לישא שם אישה אחרת בשם הרש"ך ואין תשובת הרש"ך בידי ואולי מיירי שם בלא קיים פריה ורביה. ויש לדבר בזה כי יש לומר אף שיש סברא לדון להיתר מכל מקום נתת דבריך לשעורים, ואם תתעלם אישה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו. ועיין בתשובת צמח צדק סימן ע' שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב ואמר עליה שהמירה יעויין שם. ולכן אין לדעתי להתיר בזה וגם איסור איני אומר בעובדא דא כיון שכבר יושב זמן שמונה שנים בלא אישה ואם ימצא מאה רבנים שיתירו לו לא אמחה בידו.

ואם כן בנידון שהבעל עדיין לא קיים פריה ורביה כלל ואין לו לא בן ולא בת ואשתו נמצאת במרכז גריאטרי ואינה כשירה לקבל גיטה, או שהיא לאחר אירוע מוחי קשה, או שהיא שוטה, במקרה זה לא שייך טענת הנודע ביהודה שנתת דבריך לשעורים שהרי אישה זו לא ניתן לחיות איתה כלל וגם לא חיי אישות והרי איש זה שרוי בהרהורי עבירה ולא יחזיק מעמד ויכשל בעבירה ממש, וגם עדיין לא קיים פריה ורביה וודאי לא דמי לשהה עם אשתו עשר שנים שבמקרה שיש תרתי לריעותא, גם הרהורי עבירה וגם לא קיים מצות פריה ורביה, לכן גם לדעת הנודע ביהודה במקרה דידן יהיה מותר להתיר לו לישא אישה אחרת.

וראה גם האמור בשו"ת הר צבי אבן העזר סימן י"א מה שכתב בזה וזה לשונו:

לכבוד מעלת ידיד נפשי הרב הגאון חו"ב כמוהר"ר חנניא גבריאל שליט"א. ראב"ד להעדה הספרדית בירושלם ת"ו. ידידי הרב, בתר דמסגינא בשלמא, הנני נעתר לרצונו החביב עלי לחו"ד בשאלה שעמדה לפניו, באישה ששהתה עם בעלה זה יותר מעשר שנים ולא ילדה, וגם הגיעו למצב שאין לה עוד סיכויים להתעבר, והבעל עוד לא זכה בזרע של קיימא ורצונו לישא אישה אחרת הראויה ללידה. וזאת הלכה העלה, להתיר לבעל לישא אישה אחרת עליה אחרי דאיכא למיקם בספוקייהו, או לגרש אותה ולישא אחרת. ומרוב ענותנותו לא רצה לסמוך על דעתו למעשה, ואותי שאל לחו"ד. ואנכי עברתי על כל דבריו, ומצאתי שהם נכונים בטעמם כיד חכמתו הטובה עליו על הדין ועל האמת, יפה דן ויפה הורה ודבריו אינם צריכים חיזוק, וידי תכון עמו בכל מה שכתב. רק מהיות טוב, נראה לי לחיזוק הדבר יותר דצריכים אנו לסדר בבית דין להבטיח לאישה הראשונה את כתובתה, באופן שאם תגיש עליו דין ודברים, יהיה מוכרח לקיים לפי הפסק דין אשר ישיתו עליו הבד"ץ, באופן זה הנני מצטרף לדברי פסקו כי היכי דלמטיה שיבא מכשורה כאשר העלה כת"ר. ועל זה באתי על החתום בכ"א לחודש תמוז תש"ג, והנני נותן לו את בריתי שלום, נאום, צבי פסח פראנק, רב ואב"ד בירושלם.

וכן כתב החתם סופר אבן העזר חלק ב' סימן א' בעניין אישה מרשעת ורעת מעללים ומחללת שבת בפרהסיא ואיסורים חמורים, עד שלבסוף רצחה פרי בטנה ונתפסה למלכות ויושבת בבית האסורים, אם ניתן לגרשה בעל כורחה. וכתב שם, מיעוט הפוסקים המחמירים היינו בשהה ולא ילדה ומשום בטול פריה ורביה בשב ואל תעשה יש לומר העמיד רבינו גרשום מאור הגולה דבריו ויש כח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, אבל להעמיד איש רך בשנים בלי אישה כלל וקרוב לוודאי ממש שיחטא בקום ועשה ואפילו חכמי ישראל אמרו מאן הויא ליומא ואם כי האריך במעיל צדקה ליתן טעם שאין כופין לישא אישה בזמן הזה, היינו ההוא אמר מצינא למיקם בנפשיה בלי חטא אף על פי שלדעתי הבל פוצה פיו, מכל מקום אין לנו לכופו, אבל הטוען בהיפוך לא מצינא למיקם בנפשי ובשגם לא קיים עדיין פריה ורביה והרי התירה התורה יפת תואר נגד יצר הרע לא אלים חרם רבינו גרשום מאור הגולה מאורייתא דמשה.

כתב הרמ"א באבן העזר סימן א' סעיף י' "ובכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, לא גזר רבינו גרשום מאור הגולה, אמנם יש חולקים וס"ל דחרם רבינו גרשום נוהג אפילו במקום מצוה". וכתב ביביע אומר שם הנה בכל כיוצא בזה הלכה כסתם וכמו שכתב הפרי מגדים בכללי הוראה שבתחילת שולחן ערוך יורה דעה, וכן כתב הגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד חלק אבן העזר סוף סימן ב'. והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר לבושי צדקה בסימן כ"ב ס"ה. גם הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק ח"ב חלק אבן העזר סימן נ"ז כתב כל ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש להתיר לבעל לישא אישה אחרת עליה, ואף שהרמ"א בהג"ה הביא מחלוקת בזה מכל מקום הרי הכלל ידוע שבכל כיוצא בזה העיקר כסברת הסתם וכיון שסתם בדעה ראשונה שלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה במקום מצות פריה ורביה הכי נקטינן.

ועוד שלדעת רבים לא גדר רבינו גרשום מאור הגולה אלא עד סוף האלף החמישי והשאר הכל מנהג בעלמא וכמו שכתב מרן בשו"ת בית יוסף הלכות כתובות סימן י"ד והרמ"א בדרכי משה, ועיין בזה עוד באוצר הפוסקים סימן א' סעיף י' ס"ק עד-עו.

ואסיים בדברי הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בספר בית יוסף חדש והובא ביביע אומר חלק ז' אבן העזר סימן ס' אות ו' וזה לשונו:

שהגאון בעל פאת השולחן אמר בשם הגר"א, שמצידו היה מוכן אף לבטל תורה ותפלה ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדינה למדינה להשפיע לבטל החרם של רבינו גרשום בענין שתי נשים, אילו היה עולה הדבר בידו, כי בזה תתקרב הגאולה. עד כאן. וכן כתב הגאון רבי שמואל מצפת במכתב מיום י"ד טבת תרל"ו לרבי עקיבא יוסף שלזינגר הנ"ל וזה לשונו: "ובעניין אשר שאל מה עמדי בענין חרם רבינו גרשום מאור הגולה. מעיד אני עלי שמים וארץ כי שמעתי כמה פעמים מפי כבוד הגאון החסיד רבי ישראל משקלוב בעל פאת השולחן, אשר שמע מהגאון האמיתי רבינו אליהו מוילנא, כי אם היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפילה ומסבב מעיר לעיר לבטל חרם רבינו גרשום מאור הגולה בענין שתי נשים, כי בזה תהיה התקדמות הגאולה. ומה שכתב בשו"ת בית אבי ח"ב סימן ק"כ שאין אנו בטוחים אם הגר"א אמר כן באמת, לדעתי יש לומר חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה דמילתא".

בעניין השבועה

בנידון דידן מדובר בבעל ספרדי והמנהג הרווח להישבע שבועה חמורה בשעת החופה וכמו שכתוב בטופס הכתובה: וקנינא מיד החתן הנ"ל בקניין גמור ושלם על כל הנזכר למעלה, וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הנשבעים באמת, לאשר ולקיים כל הכתוב בשטר כתובה זו" ואחד הפרטים שהתחייב בכתובה הוא שלא יישא אישה אחרת עליה.

ואם כן לכאורה גם אם נאמר שאין כאן חרם דרבינו גרשום - שבועה יש כאן, ומצד השבועה יהיה אסור לו לשאת אישה אחרת על אשתו.

ועיין למרן הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצוקלה"ה בספרו יביע אומר חלק ז' אבן העזר סימן ב' שהאריך בדין זה והביא חבל אחרונים שדנו להקל. הרדב"ז חלק ד' סימן א' כתב שבמקום מצוה כגון במקום ששהתה עשר שנים ולא ילדה אנן סהדי שעל דעת כן לא נשבע לה וגם אם לא התפייסה האישה למחול לו על השבועה אנוס הוא ומתירים לו את שבועתו.

והביא עוד את דברי מהראנ"ח ח"ב סימן ק' שהסתפק האם בבא לעבור על שבועתו בקום עשה אמרינן אדעתא דהכי לא נשבע. אלא שכנגד ספיקו של מהרנא"ח עומדים דברי מהריב"ל ומהרשד"ם שהתירו לעבור על שבועתו אף בקום עשה בכהאי גוונא ובשו"ת בעיי חיי חלק יורה דעה סימן כ"ב הכריע כדבריהם. וכן כתב בשו"ת יד אהרון (אבן העזר סימן א' הגהות בית יוסף אות נ"א בשם שו"ת פני משה ח"ג סימן י"ט שהנשבע שלא יישא אישה אחרת אלא ברשות בית הדין ומרדה מבעלה בתשמיש יכול לישא אישה אחרת עליה דאדעתא דהכי לא נשבע.

וכן כתב המהרח"ש בשו"ת תורת חיים ח"ג (בקונטרס עוללות הכרם סימן ו' והלאה), בדין אישה שחלתה ואינה יכולה לשמש את ביתה כדרך כל הארץ, שיש לסמוך על דברי המהריב"ל ח"ב (סימן כ"ב) הנ"ל, שמותר לו לישא אישה אחרת עליה, דאדעתא דהכי לא נשבע. והוסיף שאפשר שאפילו התרה אין צריך.

 הכנסת הגדולה (אבן העזר סימן א' הגהות בית יוסף אות ס"ו) כתב שהיות והנוסח בתנאי הכתובה הוא: "שלא יישא אישה אחרת בלתי רשות בית דין", במקום שבית הדין נתנו לו רשות סגי בהכי ולא צריך את רשותה. ודבריו על פי מהריב"ל ספר ב' סימן כ"ב. וכן כתב הרא"ם חלק א' סימן מ"ו.

ועיין עוד בשו"ת נחפה בכסף ח"א סימן ב' שלעניין הלכה ודאי יש להקל דלא קימ"ל כדברי מהראנ"ח שמחלק בין שב ואל תעשה לקום עשה ומכל מקום לכתחילה יש להצריך רשות בית דין, וגם אם אינו בית הדין של מקום הנישואין מהני.

והוסיף מרן הראשל"צ זצ"ל את דברי האומרים שכל עיקרה של שבועה זו שאינה לא בשם ולא בכינוי ועוד שהחתן מושבע מפי אחרים היא רק מדרבנן ובוודאי שיש להקל בכהאי גוונא. וכן כתב בשו"ת עבודת השם (אבן העזר סוף סימן כ"ז) ושו"ת עדות ביעקב (סימן ל') והחקרי לב (ח"ג יו"ד סימן פ"ז). וכן הקל הגר"ח פלאג'י (שו"ת חיים ושלום סימן ו') והוסיף עוד טעם שתקיעת הכף לא נעשית מיד החתן ליד הכלה אלא ליד חזן הכנסת. ועיין עוד שם שהביא את דעות החולקים וסוברים שהשבועה הווי דאורייתא וכתב שיש להקל.

והעלה שם, שראוי לסמוך על כל הדעות הנ"ל שהביא ומנהג בתי הדין בירושלים שבשעת מתן פסק הדין הסופי עושים לבעל התרה לצאת מידי כל ספק.

השלשת כתובה

בעל המקבל היתר לשאת אישה על אשתו במקרה שהשתטתה או לקתה באירוע מוחי ואינה מתפקדת או סיבה אחרת, האם עליו להשליש כתובתה ותוספת כתובתה בבית הדין.

כתב מרן הבית יוסף אבן העזר סימן א':

וכתב הריב"ש בתשובה סימן צ"א והיכא דאיפשר ליה למיקם בסיפוקייהו ורוצה לישא אחרת הדבר ברור שאינה יכולה לומר תן לי כתובתי או תן לי מטלטלין לאחריות כתובה ונדוניא וכן היכא דלא איפשר למיקם בסיפוקייהו והוא רוצה לגרשה כדי שישא אחרת והיא אינה רוצה להתגרש אינה יכולה לתבוע נדוניא וכתובה ולא מטלטלין לאחריות אלא תקבל גיטה ואחר כך תתבע כתובתה, ואם אינה רוצה אין מונעין אותו מלישא אישה אחרת עליה. וכתב עוד אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה והוא רוצה לישא אישה אחרת אי לא איפשר למיקם בסיפוקייהו והיא רוצה להתגרש יוציא ויתן כתובה אם יש לו, ואם אין לו תהיה עליו חוב כתובתה עד שיהיה לו.

היוצא מדברי הריב"ש שאין לעכב הגירושין אם אין לו לשלם דמי כתובתה אלא תתגרש ותישאר הכתובה חוב עליו.

עוד כתב מרן בבית יוסף אבן העזר סימן קי"ט:

"כתוב בתשובות הרשב"א [ח"א] סימן אלף רנ"ד שמעתי משם הגאון שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה כן מצאתי לרב אלפס בתשובה (סימן י"ד דפוס ליוורנו) והביא ראיה מדתנן (כתובות נא.) לקתה חייב לרפאותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה רשאי, אבל שלא בכתובתה אינו רשאי, ואם לא קיבל עליו את הדין מנדין אותו עכ"ל וכן כתב הר"ר שמשון בר צמח בתשובה (תשב"ץ חלק ג' סימן רכ"ג)".

וכתב מרן הבית יוסף בספרו בדק הבית הובא באבן העזר סימן קי"ט:

"ואינם נראים דברי סמכא, דלא לישתמיט חד מהפוסקים המפורסמים לכתוב כן אפילו ברמז, והראיה שהביא מידחיא בגילא דחיטתאה כמבואר למבין (והתשובה כתבוה) [וכמה תשובות כתובות] בשם הגדולים ואינה שלהם וכדאמרינן בפרק ב' ביבמות (כב.) לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אחרת (ח"א סימן אלף קס"ו) ועיין בתשובת הריב"ש (סימן צ"א) שכתבתי בסוף סימן א' (ג:) [עד כאן]: ועיין בתשובת הרא"ש (כלל מ"ב סימן א')".

והנה התשובה בשו"ת הרא"ש כלל מ"ב סימן א' וזה לשונו:

"ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי. נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהיה מחויב לה, והנמצא אתו ייתן והמותר כאשר תשיג ידו. הרי כתבתי לכם עניות דעתי, ואתם רבותי הורוני דעתכם תורוני ואעשה ושלומכם ישגא לעד. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל".

היוצא מדברי הרא"ש שאין לעכב הגירושין אם אין לו לשלם דמי כתובתה, האישה תתגרש ותשאר הכתובה חוב עליו.

וכתב בדרכי משה הקצר אבן העזר סימן קי"ט אות א':

"דבמקום שמגרשה מן הדין צריכה לקבל גט ואף על פי שאין לו לפרוע הכתובה וכן הוא בתשובת הריב"ש (סימן צ"א) וכתבתיו בסימן א' (אות ז')".

וכן פסק הרמ"א אבן העזר סימן קי"ט סעיף ו'.

וכתב הב"ח אבן העזר סימן א':

כתב הרב בהגהת שולחן ערוך סימן י' ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית [...] יש להקל להתיר לו לישא אישה אחרת. עכ"ל. מיהו ראיתי מרבותי שקיבלו גם הם מגדולי עולם שיציעו העניין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר זה ויחתמו מאה רבנים על אותה ההסכמה וכמו שכתב בספר כל בו (סימן קט"ז) בתקנת רבינו גרשום מאור הגולה, וגם ישליש סך כתובתה ונדונייתה ותוספת שכתב לה ביד בית דין, ואחר כך יישא אחרת.

ובאבן העזר סימן קי"ט כתב הב"ח:

גם חכמי ורנקבורט כתבו תשובה ארוכה על זה ונמנו להתיר, והסכימו עמהם כל חכמי אשכנז ורוסיא והיינו דוקא לייחד לה כתובה וליתן גט ליד אחד להיות שליח להולכה שיהיה בידו הגט והכתובה עד שתשתפה. ומכל מקום כל הזמן שלא נשתפית חייב לייחד לה בית בפני עצמה ושישמרוה ממנהג הפקר וליתן לה מזונותיה, וחייב בתנאי כתובה כדברי הרמ"ה ז"ל.

ובחלקת מחוקק אבן העזר סימן קי"ט ס"ק ה' כתב:

"ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה. אין דין זה מוסכם, דהא הרשב"א סימן אלף רנ"ד כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה. ומה שכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ב כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב וכו' באשר תשיג ידו, אפשר לומר דלא כתב כן הרא"ש אלא במקום שחייבת לקבל גט שבא בטענת מום גדול וכיוצא, אבל במוציא לרצונו אפשר דמודה להרשב"א, ומיהו מדברי הריב"ש סימן צ"א משמע קצת שתקבל גיטה ואחר כך תתבע כתובתה ואינה יכולה לעכב הגט עד שתהיה הכתובה מוכנת כי קודם הגט אין לה דין ודברים על הכתובה ועיין מה שכתבתי מזה לעיל סימן א' סעיף ה'".

וכתב הבית שמואל סימן קי"ט ס"ק ו':

"ואפילו אין לו לשלם. בתשובת רשב"א סימן אלף רנ"ד כתב אין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לשלם כתובתה והביא ראיה מדתנא לקתה חייב לרפאותה ואם אמר הרי גיטך וכתובתך וכו' טעמא דמסלק הכתובה אבל אם אינו מסלק הכתובה אינו יכול לגרש. ובחלקת מחוקק כתב מתשובה זו מבואר לא כפסק רמ"א וי"ל הרב רמ"א איירי כשיכול לגרש על פי הדין היינו דשונא אותה וזיווג שני איירי אז יכול לגרש אותה אפילו אין לו כתובה אף הרשב"א מודה בזה אלא שם איירי היכא דאין ראוי לגרש כמו בלקתה דאין ראוי לגרש, כמו שכתוב בסימן ע"ט, בזה קאמר אם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש, וכן בזיווג שני אם אין שונא אותה אז אין ראוי לגרש, ואם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש, ובתשובת הרא"ש מבואר כמו שכתב הרב רמ"א דהא כתב אפילו אחר תקנות רבינו גרשום יכול לגרש כשהיא בעלת נכפה כי בזה לא תיקן רבינו גרשום אפילו אין לו לסלק הכתובה שמע מינה היכא דרשאי לגרש, אינה יכולה לעכב בשביל פירעון הכתובה וכן פסק הריב"ש".

היוצא מדברי הבית שמואל, שכל שיכול לגרש על פי הדין, יכול לגרשה אפילו אין לו דמי כתובתה, ושאף הרשב"א מודה בזה.

וכן כתב בשו"ת שאילת שלום מהדורא תניינא (סימן קי"ז), דמה שיצא הגאון רבי חיים כהן בתשובה להתיר גם בלי השלשת כתובה, לבי מהסס בזה, כי אפילו הוא טוען שאין לו, מי הוא הנביא שידע בבירור שבאמת אין לו, ויש מתרושש והון רב. אלא שמכיוון שהגאון האדיר רבי חיים כהן רב גובריה וגם כתב שכן נעשה מעשה להתיר על ידי השלשת שטר חוב, ומעשה רב, הדבר תלוי לפי ראות עיני בית הדין. ועוד שלפי דברי כת"ר (הרב השואל) כבר הסכימו להיתר זה גדולי הרבנים בפולין ובראשם הגאון בעל שואל ומשיב, בהכרח אני מבטל דעתי מפני דעתם, והנני נמנה עמהם להתיר בנדון דידן.

ובשו"ת הרמב"ם (סימן קע"ז) כתב, שאף על פי שדין תורה הוא שיכול לגרשה והכתובה תשאר חוב עליו, מכל מקום המנהג שאם אין דבר שמחייב הגירושין, אינו יכול לגרשה עד שייתן לה דמי כתובתה. עיין שם. מכל מקום במקרה דידן הרי אנוס הוא בדבר מפני שנשתטית אשתו ואין יכול לחיות עימה, כמובא לעיל בשם הרופאים, ואין לחייבו להשליש דמי כתובתה, כשאין לו יכולת לכך.

גם הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק חלק א' (סימן ע"ד אות ט"ז) כתב, שמכיון שכבר הכריע הבית שמואל (סימן קי"ט סק"ו), שכל שיכול לגרש על פי הדין, יכול לגרשה, אפילו אין לו דמי כתובתה, ושאף הרשב"א מודה בזה, לכן אף לאחר תקנת רבינו גרשום מאור הגולה להשליש דמי כתובתה במזומן, אם אין ידו משגת ראוי להשתדל בתקנת הבעל, ולא לנעול הדלת בפניו, שלא יהיה מעוגן כל ימיו, ואפילו אם כבר קיים פריה ורביה, מכל מקום הרי אסור לעמוד בלא אישה, שהרהורי עבירה קשים מעבירה, ועדיפי ממצות לשבת יצרה, כמו שכתב התרומת הדשן (סימן רס"ג) עיין שם.

גם הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום חלק א' (סימן א', דף י ע"א) כתב, שמאחר ששלמים וכן רבים מגדולי הפוסקים ורובא דרובא מרבני האחרונים הסכימו להלכה ולמעשה שבמקום שהדין נותן לגרשה או לישא אישה אחרת עליה, ואין בזה משום חרם דרבינו גרשום מאור הגולה, ולא משום שבועה, דאיכא אומדנא רבה דאדעתא דהכי לא נשבע, אם חקרו ודרשו בית הדין וראו שהבעל עני, אין לעכבו מלגרש או מלישא אישה על אשתו בעבור פריעת דמי הכתובה, אלא תישאר חוב עליו. וכמו שכתב כן בהדיא הרדב"ז חלק ג' (סימן תקס"ו). ומתירים לו שבועתו. עיין שם.

וכן בשו"ת אבני נזר (חלק אבן העזר סימן ה') כתב, שמכיון שהאחרונים הסכימו שאם אין לו להשליש דמי כתובה יש להתיר לו לישא אישה אחרת גם בלי השלשת דמי כתובתה, וכמו שכתב בטוב טעם בשו"ת צמח צדק להגאון מהר"ם מליבאוויטש. (ועיין עוד בשו"ת אבני נזר חלק אבן העזר, סימן י"ד, ושם אות ט'). גם בשו"ת תעלומות לב ח"ד (סימן ט"ו) העלה שאם אין לו לשלם דמי כתובתה אין למנוע ממנו מלישא אישה אחרת עליה בגלל חוב כתובתה, כל שמן הדין יכול לגרשה, ואפילו לדברי החקרי לב בדין שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה שאף על פי כן אינו יכול לגרשה מבלי לשלם לה דמי כתובתה, אף הוא יודה בנשתטית שאינה ראויה לאישות, שיכולים להתיר לישא אישה אחרת על אשתו, ותישאר הכתובה חוב עליו, עיין שם.

גם בשו"ת דברי יששכר (סימן קי"ז) כתב, שהרבה אחרונים הקילו בזה משום דס"ל שמכיון דחרם דרבינו גרשום אינו אלא מדרבנן ספיקו לקולא. ומנהג המתירים בלי השלשת הכתובה, כשאין לו, תורה היא, וכדאים הם לסמוך עליהם. (ועיין עוד שם סימן קכ"ח).

ועיין עוד בפסקי דין רבניים, כרך ח' עמוד 77, שהביאו את דברי הרשב"א וכתבו הטעם ועוד הוסיפו שמשמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לעניין זה. וזה לשונו:

"ועיין ב"ח אבן העזר סימן א' דבנשתטית ישליש סך הכתובה ונדוניה ותוספת כתובה, ובתפארת צבי סימן מ"ו כתב הטעם של השלשת כתובה על פי דברי הרשב"א (סימן אלף רנ"ד) שכתב בשם הרי"ף דאינו יכול לגרש אישה אם לא ייתן לה כתובה, מדתנן כתובות דף נא 'לקתה חייב לרפאותה, ואם אמר הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך רשאי', משמע דבלא כתובה אינו יכול, וכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה, עיין שם, משמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לעניין זה".

ועיין להראשון לציון הגאון רבי בן ציון חי עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל חלק אבן העזר סימן ז') שכתב:

"אולם גם זאת חובה עלינו לדאוג לתקנתה של אישה זו, שמא תשוב באחד הימים ותרצה לקבל גיטה וכו', לזאת נטיל על בעלה זה שישליש גט פיטורין כדת משה וישראל, בידי בית דין, ויתחייב בהצהרה כתובה וחתומה מידו שהוא מקבל עליו סמכות בית דין של הרבנות בארץ ישראל ומתחייב לשלם לאשתו הנ"ל כל מה שיחיבוהו בית הדין לזכותה ושיכתוב לה גט פיטורין כדת משה וישראל בכל זמן שיחייבו אותו בית דין של ישראל בכך".

ועיין למרן הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצוקלה"ה בשו"ת יביע אומר חלק י' אבן העזר סימן א', שהביא את כל האמור לעיל והעלה שהעיקר לדינא שאין השלשת דמי הכתובה מעכבת, ואחר שנתחייב הבעל בקניין גמור ושלם לבוא ולעמוד בדין כל זמן שיידרש לכך, עשינו לו התרה על שבועתו, והתרנו לו לישא אישה כדת משה וישראל.

ובמקרה דידן האיש נתן לאישה מגורים בדירת הצדדים, והוא משלם את כל הוצאות הבית. כמו כן ישנו אפוטרופוס לאישה כך לכשתידרש גביית הכתובה ניתן לקחתה ממחצית הדירה.

המורם מכל האמור - הבעל רשאי לישא אישה אחרת על אשתו לאחר שיתחייב בקניין גמור ושלם לעמוד בדין בכל זמן שיקרא, ובכפוף לאישורו של נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א.

עם קבלת ההיתר מהראשון לציון בית הדין יזמין את הבעל להתיר לו את שבועתו.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

 

ניתן ביום כ"ט בשבט התשע"ח (14/02/2018).

 

הרב דניאל אדרי – אב"ד            הרב בן ציון הכהן רבין             הרב אלעד עלי