ב"ה

תיק ‏589451/1

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד

התובע:            פלוני            (ע"י ב"כ עו"ד אושרת מעיין)  

נגד

הנתבעת:            פלונית            (ע"י ב"כ טו"ר אברהם גולובנציץ)

הנדון: חלוקת רכוש - אין הוראה בחוק יחסי ממון לחישוב נכסי קריירה ופערי השתכרות

החלטה

בפנינו בקשת המבקשת לחישוב נכסי קריירה ופערי השתכרות, במסגרת איזון הנכסים, וכלשונה בסעיף 11 לבקשתה "יש לחשב נכסי קריירה ופער השתכרות, וזה חלק בלתי נפרד מאיזון הנכסים שבין הצדדים".

כמענה לבקשה זו, בהחלטת בית הדין מיום י"ח בחשוון תשע"ח (7.11.17) נאמר:

המשיב פטור מלהשיב על סעיף 11 לבקשה זו, שהרי האמור בה אינו נכון, ואין כל הוראה בחוק יחסי ממון לחישוב נכסי קריירה ופערי השתכרות.

עתה בפנינו בקשה חוזרת מאת המבקשת, בה היא מצטטת את לשון סעיף 8 לחוק יחסי ממון, שם מוזכר "נכסים עתידיים" ו"כושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג".

אולם, על אף האמור, בית הדין עומד אחר החלטתו הנ"ל כי אין כל הוראה בחוק יחסי ממון לחישוב נכסי קריירה ופערי השתכרות במסגרת איזון הנכסים.

לשון החוק בסעיף 8 הוא כי "רשאי" בית הדין לאזן לא בשווה, אך אין הוראה כזו לבית הדין שכך עליו בהכרח לנהוג. כן נאמר בסעיף 8 (2) שבחלוקה לא שוויונית יש להתחשב בין השאר בכושר השתכרות וכד', אך לא רק בכך, אלא במכלול שלם של נתונים.

בנוסף, בסעיף 8 שם נאמר שהאופציה לחלוקה לא שווה היא רק "בנסיבות מיוחדות".

בנוסף, כישורים טבעיים (כגון כושר השתכרות) הם נכס שהיה קיים טרם הנישואין, והוא מוחרג מהחוק בסעיף 5 (א) (1). 

ועוד נוסיף, אף חוק יחסי ממון לא מכיר בשותפות מוחלטת, ולכן מחריג מה שקיבל צד אחד ירושה מתנה או פיצוי גוף וכו' (סעיף 5, א, 1-2). 

ועוד נבאר. חלוקת מוניטין אישי היא רק לפי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, ושם כתוב שחלוקה כזו תתבצע רק בנסיבות מיוחדות. כמבואר לעיל, לכאורה קיימת סתירה בין סעיף 8 לחוק לסעיף 5. והתשובה היא, שגם בסעיף 8 (2) לחוק לא נאמר שיש לחלק זכויות השתכרות עתידיות, ושזה נחשב נכס, אלא רק שניתן להתחשב בכך בחלוקת הרכוש הכללי.

לאור האמור, ניתן לקבוע בוודאות כאמור לעיל, כי אין כל הוראה בחוק יחסי ממון לחישוב נכסי קריירה ופערי השתכרות במסגרת איזון הנכסים.

למעשה, המבקשת עותרת לחלוקת רכוש לא שוויונית לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון.

ובכן, המבקשת תעלה טענותיה באשר לכך על גבי שני עמודים בלבד, וזאת בתוך 7 ימים, ובית הדין ישקול להעביר את הבקשה לתגובת הצד השני טרם מתן החלטה. בשלב זה, לא נראה שקיים צורך לקיום דיון באשר לכך.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ד' בכסלו התשע"ח (22/11/2017).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד