הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות

נייר עמדה בנושא מקום מגורים

הרב ד"ר ירון אונגר
למקום מגוריו נודעת השפעה רבה על עיצוב אישיותו. על כך עמד כבר דוד המלך, כאשר שיבח את האיש ש"במושב לצים לא ישב" (תהלים א, א). וכן הטיף התנא, רבי ניתאי הארבלי לתלמידיו: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ו). הרמב"ם. קידם עיקרון זה כשהפך אותו להלכה פסוקה. לזכות זו אין ערך, אלא אם יוכל אדם להבטיח שמקום המגורים שבחר לו יוכל לשמר את זהותו התרבותית. הזכות לשמור על תרבותה של הקהילה נמצא, שההגנה על הזכות לבחור את מקום המגורים חייבת להיות כרוכה גם בהגנה על זכותה של הקהילה לשמר את אורחות חייה במקום המגורים שבו בחרה להתקיים. נייר העמדה הוא יוזמה של מכון משפטי ארץ ושל יסודות

 

נייר עמדה בנושא:

 

חופש בחירת מקום המגורים

מוגש לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת

 

כתיבה: עו"ד ירון אונגר

ייעוץ: הרב עידו רכניץ, הרב דוד עצמון

אדר תשס"ח           דצמבר 2007

מדוע חשוב לכלול את הזכות בפרק הזכויות?

למקום מגוריו נודעת השפעה רבה על עיצוב אישיותו. על כך עמד כבר דוד המלך עליו השלום, כאשר שיבח את האיש ש"במושב לצים לא ישב" (תהלים א, א). בשל ההכרה בהשפעה הרעה שעלולה להיות לשכן רע על שכניו, הטיף התנא, רבי ניתאי הארבלי לתלמידיו: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ו).

הרמב"ם[1] קידם עיקרון זה כשהפך אותו להלכה פסוקה, וניסחו באופן קיצוני:

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם... וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, יילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי - יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר: יישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - ייצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר: מי יתנני במדבר מלון אורחים (ירמיה ט, א)[2].

במקורותינו מסופר על רבי יוסי בן קסמא, שדחה הצעה לעזוב עיר של חכמים וסופרים ולגור בין עמי הארץ שחפצו בקרבתו, ואמר: "בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה", מפני שחשש שמא הניתוק מחברתם של החכמים יגרום לו לשכוח את תלמודו.

ואכן, על רבי אלעזר בן ערך, שלדעת רבים נחשב לגדול שבתלמידי רבן יוחנן בן זכאי[3], מסופר שהוא גלה למקומות שהצטיינו במרחצאות טובות ויינות משובחים אך לא היו בהם חכמים, והדבר גרם לו לשכוח את תלמודו[4].

בשפתם הציורית, תיארו חכמינו[5] את מי שבוחר לעצמו את חברתם של הצדיקים כמי ש"נכנס לבית המרקחים, [ש]אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח טוב לקח ויצא. כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים". הרי שעצם הבחירה במקום מגורים המבטיח חברה טובה, משרה על האדם "ריח טוב" המתבטא בכך שהוא "לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים" של שכניו. 

מקורות אלו מעמידים אותנו על המקום המרכזי שיש למקום המגורים בעיצוב אישיותו של אדם, ובמובן זה, קרוב החופש לבחור את מקום המגורים לחופש הדעה והמצפון, אף יותר משהוא קרוב לחופש התנועה. הזכות לבחור את מקום המגורים חיונית לאדם כדי שיוכל לעצב את אישיותו ולחנך את בני ביתו בהתאם לתרבותו ולהשקפת עולמו, ופגיעה בחירות זו היא פגיעה ביכולתו של אדם ליהנות מסביבה תומכת, שתאפשר לו לגבש את אישיותו ולחנך את ילדיו בהתאם לצו מצפונו.  

לפיכך, אין לוותר על אזכורה של הזכות לבחור את מקום המגורים בפרק הזכויות של החוקה

הזכות לשמור על תרבותה של הקהילה

כיון שאמרנו שהזכות לבחור את מקום המגורים כרוכה בזכותו של אדם ליהנות מסביבה שתאפשר לו לגבש את אישיותו ולחנך את ילדיו בהתאם לצו מצפונו, הרי שלזכות זו אין ערך, אלא אם יוכל אדם להבטיח שמקום המגורים שבחר לו יוכל לשמר את זהותו התרבותית. לכן, בצד ההכרה בזכותו של אדם להתגורר בכל מקום שבו הוא חפץ, עלינו להכיר גם בזכותו של הקהילה המצויה במקום לשמר את תרבותה. דבר זה יחייב לעיתים את הגבלת זכותם של אנשים שאינם מזדהים עם הערכים שמייצגת החברה במקום מסוים להתגורר באותו מקום. 

ניטול לשם הדוגמא את הקהילה הבדואית, המבקשת לשמר את אורחות חייה ביישוב בדואי בנגב. אין ספק שאם לא יאפשרו לבני הקהילה להתגורר ביישוב זה, יהא בכך כדי למנוע מהם לשמר את אורחות חייהם. אולם, אף אם יאפשרו להם להתגורר ביישוב שבו בחרו, אך יחד עם זאת, יאפשרו גם לאחרים, שאינם מבני הקהילה, להתגורר ביישוב זה, עלול להיווצר מצב, שבחלוף בזמן, האופי התרבותי של היישוב ייעלם, ועמו אף ייעלמו אורחות חייה של הקהילה[6]. כזכור, שיקול זה היה השיקול המרכזי שבשלו נדחתה העתירה בפרשת אביטן.

נמצא, שההגנה על הזכות לבחור את מקום המגורים חייבת להיות כרוכה גם בהגנה על זכותה של הקהילה לשמר את אורחות חייה במקום המגורים שבו בחרה להתקיים. 

לכן, בצד הזכות לבחור את מקום המגורים, יש לקבוע הוראה המכירה בזכותה של קהילה לשמר את אורחות החיים במקום המגורים אשר בחרה לה.

 

 

 

[1] רמב"ם הלכות דעות, פרק ו, הלכה א.

[2] וראה גם אגרת השמד לרמב"ם, בה הוא הוסיף ש"אפילו שתי עיירות מישראל, אחת מהן יותר טובה במעשיה ובמנהגיה, ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת - יחויב ירא ה' לצאת מאותה מדינה שמעשיה אינם כל כך טובים לאותה העיר הטובה".

[3] אבות ב, ח.

[4] שבת קמז,ב

[5] פרקי דרבי אליעזר כה, והשווה גם: קידושין מא,א; סנהדרין קיב,א.

[6] בג"ץ 528/88 אליעזר אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד מג(4) 297, בעיקר בעמ' 301.