הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות

הדחת חשוד בפלילים ממשרה ציבורית

הרב ד"ר ירון אונגר
מן המפורסמות הוא, שאמון הציבור בנושאי המשרה הציבורית הוא אבן יסוד לכל מינוי לתפקיד ציבורי, ומשום כך "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור". אולם, עיון במקורות ההלכה מגלה, שיש לעשות הבחנה ברורה בין מינויו של חשוד לסילוקו של חשוד ממשרתו הציבורית. המאמר דן מהם הכללים ומתי ניתן וצריך לסלק חשוד. המאמר פורסם בynet בתאריך: ט' אלול, תשס"ח (09.09.08).

 

מן המפורסמות הוא שאמון הציבור בנושאי המשרה הציבורית הוא אבן יסוד לכל מינוי לתפקיד ציבורי, ומשום כך "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה,א). יש שפסקו כי אין למנות לתפקיד הציבורי אלא מי ש"נודע במידותיו, עניו ושפל-רוח וסבלן" (בית הבחירה), ואחרים אף סוברים כי די ב"רינון בעלמא" כדי לפסול אדם מכהונה ציבורית (משנה ברורה).

 

אולם עיון במקורות ההלכה מגלה שיש לעשות הבחנה ברורה בין מינויו של חשוד לסילוקו של חשוד ממשרתו הציבורית.

 

את הכלל המנחה בעניין זה כבר קבע הרמב"ם באומרו כי "אין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח" (משנה תורה). במקום אחר הוא קבע: "צריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד" (שו"ת הרמב"ם). הרמב"ם אף נותן את הדעת לחשש שאינטריגות פוליטיות הן מקורן של השמועות, ולכן מדגיש שהכלל האמור קיים "אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש בזאת העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כוונות". על פי עיקרון זה נפסק שאין מסלקים חזן ממשרתו על יסוד "רִנון בעלמא" (רמ"א) אך "אם באו עליו עדים בזה, וכיוצא בזה, מעבירין אותו" (שם).

 

מן המילים "וכיוצא בזה" משמע, שישנן נסיבות שבהן ראוי יהיה לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו, אף שלא באו עדים המוכיחים בעדותם את אשמתו, ולא נתייחס אל החשד כמו אל "רנון בעלמא". נסיבות אלה מכונות בלשונם של פוסקי ההלכה בשם – "קלא דלא פסיק" – קול שאינו פוסק. כאשר החשד לא הוכח בראיות מוצקות, אולם הוא מבוסס דיו עד כדי שיהא בו כדי ליצור אוירה ציבורית שמרשיעה את החשוד בעבירה המיוחסת לו, די בכך כדי להביא לסילוקו של החשוד ממשרתו. בנסיבות אלו, גם אם אדם אחד בלבד תובע את הדחת נושא המשרה מכהונתו, די בכך כדי להצדיק את ההדחה (מגן אברהם; שו"ת חתם סופר). ואף על פי כן, גם בשל "קלא דלא פסיק" אין להדיח אדם מכהונתו אם יש לו אויבים שניתן לתלות בהם שהם אלו שיצרו את החשדות (שו"ת מהרי"ק; ביאור הלכה).

 

 

אכן, יש הסוברים שהעיקרון שקבע הרמב"ם לא חל אלא על בעלי תפקידים בכירים ביותר ככהן גדול ונשיא (שו"ת מהריא"ז ענזיל). לפי שיטה זו ניתן יהיה לסלק נושאי משרה ציבורית שבימינו מכהונתם בשל חשד ממשי, אף אם יש להם אויבים. מאידך, ויש מקום עוד לעיין בשאלה האם תפקיד ראש הממשלה דומה במהותו לתפקידם של "כהן גדול ונשיא".

 

 

האם על הבכיר להתפטר?

כללו של דבר: אין לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו בשל חשד בלבד, כל עוד לא הוכח שלחשד יש בסיס איתן בראיות מוצקות או שנוצרה אוירה ציבורית המרשיעה את החשוד. בנוסף יש לשלול את יצירת החשד באינטריגות פוליטיות. אמנם, יש הסוברים שיש בכוחו של הציבור לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו גם בשל חשד בלבד, אך "לא משמע כן מדברי ה'שולחן ערוך' והפוסקים" וניתן לאמץ עמדה זו רק כאשר "יש מנהג מפורש על כך" (הלכות מדינה).

 

 

נראה שעקרונות אלו מתיישבים היטב עם ההלכה המשפטית המקובלת בישראל מפרשיות דרעי ופנחסי, שלפיה אין נושא המשרה הציבורית נדרש להתפטר מתפקידו אלא לאחר הגשת כתב אישום. הגשת כתב אישום מעידה על פי רוב על קיומן של ראיות מוצקות לאשמתו של החשוד, המצדיקות לכל הדעות את סילוקו של נושא המשרה מכהונתו.

 

 

ערים אנו לכך שיש הקוראים להגביה את רף הפסילה ולקבוע בצורה נחרצת שנושא המשרה הציבורית יידרש להתפטר מתפקידו כבר בשלב שבו נפתחת נגדו חקירה פלילית המייחסת לו מעשים חמורים. קריאה זו, השובת לב רבים, אינה משקפת עמדה מוסרית ראויה, באשר היא מתעלמת מחזקת חפותו של איש הציבור, מאפשרת ענישה שלא על יסוד ראיות מוצקות, ומסכנת באופן ממשי את יציבות השלטון, ואת כוחם של נבחרי ציבור לפעול ללא חשש מפני יריבים שיטפלו עליהם אשמות שווא.