הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

בעל שתובע שלום בית למרות שניכר שהוא אינו מעוניין באשה / פד"ר 1076284/1

shutterstock

shutterstock

הרב צבי יהודה בן יעקב, הרב יצחק הדאיה, הרב משה בצרי ( בית הדין הרבני האזורי תל אביב)
אשה תבעה גט מבעלה. הבעל מסרב, אך טען כלפי האשה טענות רבות, כולל על נאוף. בית הדין התרשם שהבעל אינו חפץ באשה, אלא שהוא מסרב לתת גט בתקוה שהאשה תוותר על רכוש כדי לזכות בגט. לכן בית הדין חייב את הבעל לתת גט.

תיק 1076284/1

ב"ה

 

 בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב — אב"ד, הרב יצחק הדאיה, הרב משה בצרי

 

פלונית

התובעת:

 

 

נגד

 

פלוני

הנתבע:

 

הנדון: גירושין

פסק דין

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום י"ד באב תש"נ (05/08/1990), ולהם ארבעה ילדים, שניים בגירים, האחת תהיה בגירה בעוד כחודשיים, והאחת קטינה (בת 14).

בפנינו תביעת גירושין גרידא, כאשר שאר הנושאים הכרוכים בגירושין, רכוש, מזונות וכו', נידונים בבית המשפט לעניני משפחה.

בפתח הדברים נציין כי נמנענו מלפרט את טענות הצדדים לפרטי פרטים, וזאת כדי לשמור על כבודם של הצדדים. במסגרת זו ייכתבו הדברים בקצירת האומר, וככל שהעניין לא נצרך, הוא יפורט רק במראי מקומות וברמיזא לחכימא, ודיינו שכבר נכתבו בכתב התביעה ובכתב התשובה, ונאמרו בע"פ בדיון, הן בבית הדין והן בבית המשפט, הלא המה בכתובים, ופוק חזי.

בתביעת הגירושין שתבעה האשה ביום ט' בניסן תשע"ו (17/04/2016) באמצעות ב"כ, העלתה האשה טענות קשות וחמורות בדבר התנהגותו של הבעל כלפיה, ועל המניעים לגירושין. הדברים חזרו ונשנו גם בדיון שהתקיים ביום כ"ד בסיון תשע"ו (30/06/2016), כפי שהוצגו על ידי האשה וב"כ. (בפרט ראה שורה 101 לפרוטוקול ולהלן).

בכתב התשובה שהגיש הבעל לבית הדין, הוא העלה טענות קשות וחמורות נגד האשה. הבעל דאג לפרט בהטעמה ובאריכות את טענותיו, תוך איזכור שמות של אישים, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, תחת כותרות "פרשייה מספר 1", "פרשייה מספר 2", "פרשייה מספר 3", סע' 33, וכן סע' 37–38 לכתב התשובה. כאמור, בית הדין נמנע מלצטט את הכתוב, ע"מ לשמור על כבודם של הצדדים, ושל האישים המוזכרים בשמם המפורש בכתב התשובה, תוך פרוט קשרים והקשרים, כאלה ואחרים.

הן בדיון והן בכתב הטענות הנוסף שהגיע לשולחן בית הדין ביום ל' בסיון תשע"ו (06/07/2016), טען הבעל כי לא טען כלל שאשתו בגדה בו. ברם, כל המעיין בכתב התשובה של הבעל, [...], יבחין כי הבעל טוען אף טוען כך, הגם שהמילה "בגידה", לא נאמרה במפורש. לא יעלה על הדעת לזרוק על האשה רפש לפרטי פרטים, ולטעון כי מדובר בסכ"ה ב"כיס אוויר" או "מים מזוקקים", וכי כל הטענות הן בגדר "משחקת עם הבחורים" (ראה שורה 122 לפרוטוקול).

מחילופי הדברים בין הצדדים עולה בברור, כי הצדדים גרים בדירות נפרדות מזה כשנה וחמישה חדשים (החל בפברואר 2015). הן לדברי הבעל והן לדברי האשה, אין ביניהם כל קשר רגשי ויחסים אישיים מאז תחילת 2013, קרי למעלה משלוש שנים (ראה סע' 41 לכתב התשובה של הבעל).

בית הדין התרשם "מפיהם ומפי כתבם", כי קיימת עוינות ואיבה בין הצדדים. ניכר כי הצדדים מביעים זעם וסלידה, האחד כלפי השני. אין כל סיכוי, ולו הקלוש ביותר לשלום-בית. התרשמנו מכתב התשובה של הבעל ומדבריו, שהבעל "מעונין בשלום-בית, כפי שהאשה מעונינת בשלום-בית" (כדברי ב"כ האשה). התרשמנו שאכן פני הדברים כאמור בסע' 15 לתביעת הגירושין של האשה, שם הביטויים קשים יותר. (ראה גם פרוטוקול הדיון, שורה 58, וכן שורה 101 ולהלן).

התרשמנו כי אין כאן טענה לשלום-בית אלא ל"בית שלם", במקרה דנן, מדרשו כפשוטו. ניסיון לתרגם את טענת השלום, למספרים שקליים. המטרה לדעתינו ל"משוך את ההליך", שמא ואולי תכנע האשה ותסכים להרים "דגל לבן" בעניני הממון, בבחינת: תני לי את הרכוש ואת הנפש קחי לך. לא יעשה כן במקומינו!

בית הדין לא זכה להבין, איך אחרי כל האמור בכתב התשובה של הבעל, שבו הוא מעלה טענות קשות וחמורות נגד האשה, עוד עותר הוא לשלום-בית? ממה נפשך, אם אכן כדבריו בכתב התשובה, הרי הדברים יכולים לשמש בסיס איתן לתביעת גירושין נגד האשה. איך שייך בכלל לעשות שלום-בית, אם אכן הדברים שנכתבו נכונים? האם מותר בכלל לעשות שלום-בית, כשיש לבעל טענות מעין אלה? יוער שהבעל אף לא טרח לציין כי אינו מאמין לכל הדברים שנאמרו לו, ולקלא דלא פסיק שהוא מספר עליו. הוא ציין את הדברים כעובדה (ראה לעניין זה, שו"ע אהע"ז קטו, ז, ואכמ"ל), וא"כ הכיצד אפשר לאחוז הטענות בשתי קצותיו וחובר. אם מאמינים ל"נטען" (או ל"נטענת"), איך נאמין לטענה (לשלום-בית)? וכאמור, הבעל אף לא אמר, בכתביו הארוכים ובטענותיו בע"פ, כי אינו מאמין לדברים שנאמרו לו. הוא ציין את הדברים כעובדה, וכ[...] ותיק, יודע הוא בוודאי את משמעות הדברים, הגם שהשם המפורש "בגידה" לא נזכר בהם.

טוען הבעל בכתב התגובה מיום ל' בסיון תשע"ו (06/07/2016), כי בית הדין החליט מראש כי אין מקום לשלום-בית (סע' 1–3). אכן, אין אנו זקוקים ליותר מתשובת הבעל וכתביו, כדי לקבוע כי אין כל מקום לשלום-בית, ובית הדין יכול להביע פליאתו, איך מי ששומר תו"מ, ואף מוסר שיעורים בביכנ"ס, יכול בכלל לטעון לשלום-בית, לאור הטענות החמורות שמעלה. וכאמור, הבעל לא רק טען, אלא אף פירט, בהטעמה ובהרחבה.

לעניין טענות האשה, הרי שעצם נכונותה לעזוב את מדור הצדדים, השייך לה במחציתו, ולעקור לדירה שכורה (כשבהמשך הצטרפו אליה הילדים), מוליכה למסקנה כי אין האשה יכולה לדור עם האיש בכפיפה אחת, שאם לא כן, לא היתה עוזבת את הבית באופן חד צדדי, כשנטל השכ"ד מוטל כולו על כתפיה, והבעל ממשיך להתגורר בדירת הצדדים. נוטים אנו להאמין, כי כך לפחות היא חושבת, שחייה בקורת גג אחת עם הבעל משמעותם "גיהנום" (ראה שורה 58 לפרוטוקול הדיון).

מוכנה היתה האשה לוותר על מליון ₪ (בנוסף על זכויותיה הרכושיות), ובלבד שלא לחזור לחיקו של הבעל. ראה סע' 46 לכתב התשובה. גם אם נכונים דברי הבעל, שב"כ האשה הוא זה שיעץ לה, אין זה מוריד מההוכחה הנסיבתית על טענות האשה.

הבעל טוען שהוא הסכים לשלום-בית אצל הרב אקשטיין. שכח הבעל לציין כי מדובר על תקופה של למעלה משנה ומחצה (נובמבר 2014), ושכח הבעל לציין כי האשה הודיעה לבית המשפט כי מוכנה היא לגישור אצל הרב אקשטיין, אך לא שנושא שלום-בית יובא לפניו (ראה פרוטוקול הדיון מבית המשפט לעניני משפחה מיום ג' בכסלו תשע"ה (25/11/2014)).

בכל אחד מהנימוקים דלעיל, יש טעם הגון בפני עצמו לחייב בגירושין. הפרוד הממושך, הטענות שהעלה הבעל נגד האשה, והטענות שהעלתה האשה נגד הבעל. קל וחומר בהצטרף כל הטענות יחדיו.

ברור לבית הדין כי שלום-בית לא יכון בין הצדדים. העוינות והאיבה שביניהם, ניכרו הן בכתבי הטענות והן במהלך הדיון. לדעת בית הדין, לאור טענות הבעל, ספק רב אם מותר בכלל לנסות ולעשות שלום-בית בין הצדדים. ספק רב – במשנה הזהירות, ייתכן והיה צריך לומר בלשון החלטית יותר – אסור לעשות שלום-בית בין הצדדים.

גם הבעל אינו חפץ באשה. אנו מתרשמים כי הוא מנסה להעביר את עניני הרכוש הנידונים בבית המשפט, לפתחו של בית הדין דרך החלון האחורי. "עלה... בחלונינו". בית הדין הבהיר לבעל כמה פעמים במהלך הדיון, כי הטענות שהעלה בסע' 53 ולהלן מכתב התשובה, אינן בסמכות בית הדין.

הבעל ניסה לעמוד על זכות הדרישה שבית הדין יכריז על האשה כמורדת. ועל כך השיב בית הדין, כי עניין הכרזת האשה כמורדת אין לו משמעות, אא"כ יש לפנינו נפקויות לדין זה. הנפקויות שיש לדין מורדת הן ארבעה: גירושין, כתובה, מזונות אשה, החזר מתנות (תכשיטים וכד'). (וזאת בלי להתייחס לעצם הטענה גופה, אם יש בכלל מקום להכריז על האשה כמורדת).

האשה עצמה תובעת גירושין. היא אינה תובעת מזונות אשה או כתובה. ולעניין החזר המתנות, הרי שהעניין הוא רכושי במהותו. הרי החזר המתנות שעליהן טוען הבעל הוא נכסי דלא ניידי. ומה הם אם לא "רכוש". הנושא נידון בנדו"ד בבית המשפט לעניני משפחה והוא נתון לסמכותו, ומה לנו כי נדון בעניין זה.

זאת ועוד, אם הבעל רוצה להכריז על האשה כמורדת, מדוע, מהבחינה הפרוצדוראלית, לא פתח תיק מתאים. [...] לשם הכרזה כמורדת, עליו להגיש תביעה מתאימה, ומדוע באה זו כתשובה אגב התביעה, שלא בהתאם לנוהל התקין.

יש לנו גם מה להשיב עניינית ולכאורית לדברי הבעל בכתב התשובה בעניין החזר המתנות. לא נשיב כי אין העניין בסמכותנו, ואין כל מקום לדון בעניין.

אך למעלה מן הצורך נעיר ונשאל לסף טענות הבעל, אם אשה מציגה אמתלאות הנראות לבית הדין לעזיבתה את הבית או למאיסות הבעל, האם יש מקום להכרזתה כמורדת ולטענת החזר מתנות? מה עוד, דעת רוב הפוסקים, שמתנת קרקע אינה חוזרת לעולם, בין אם מדובר במדור או במתנת קרקע אחרת (ובנדו"ד מדובר במתנת קרקע, לטענת הבעל). הזכרנו זאת, לא מפני שהדבר בסמכותנו, אלא שלא ישמע כביכול שהבעל הצליח לגיס את ההלכה לשרותיו. רחוקה היא הדרך, גם ע"פ ההלכה, בין הנטען בכתב התשובה, לבין המסקנה שאליה הגיע הבעל.

כך גם במה שהביא הבעל בכתב התגובה השני (מיום ל' בסיון תשע"ו (06/07/2016)), בו הוא מצטט בהרחבה מדברי עמיתינו הגר"נ פרובר שליט"א, בעניין טענת מאיס עלי וההוכחה הנדרשת לכך. בלי להכנס לעצם השאלה ההלכתית בנושא, הרי שפס"ד דנן לא מבוסס על טענת מאיס עלי גרידא, עיקרם של דברים בטענת הבעל עצמו נגד האשה, ובפרט שבנדו"ד מדובר בפרוד ממושך, הן מגורים נפרדים והן פרוד רגשי ואישי, וכן ניכר היה בדיון כי לא רק האשה מואסת בבעל, גם הבעל מואס באשה, וקיימת איבה ועוינות גדולים בין הצדדים, ובין הנידון לראיה אין אפי' "קשר רגשי".

בית הדין רואה בחומרה רבה מי שאוחז אשה כבת ערובה, בניסיון לסחוט ממנה כספים בתמורה למתן הגט. אין זו דרך התורה ואינה דרך ההלכה. (נפנה את הבעל לשורה 103 לפרוטוקול הדיון, כדי ללמד מה היא התוצאה של מי שמשתמש בהלכה לצרכיו האישיים ולאינטרסים שלו, וד"ל).

בית הדין משוכנע כי הבעל, שהינו [אדם] מכובד, ודאי לא יעשה כן, ויתן לאשה גט פיטורין, במועד הראשון שיקבע בית הדין, בלא שנצטרך להשתמש באמצעי אכיפה.

כאשר לדעת בית הדין חפץ צד בגירושין, והוא בכל זאת טוען טענות המעכבות את הגט, תוך גרימת סבל ועינוי דין, יש מקום לפסיקת הוצאות משפט נגדו. נביע תקוותינו שלא נגיע לכך.

לאור האמור לעיל:

א. הבעל חייב לתת ג"פ לאשה לאלתר.

ב. קובעים מועד לסדור גט ליום י"ז באלול תשע"ו (20/09/2016) שעה 10.30.

 

ניתן ביום  א' בתמוז תשע"ו (07/07/2016).

 

הרב צבי בן יעקב — אב"ד         הרב יצחק הדאיה        הרב משה בצרי