הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

פתרון מסוכן לבעיית מרוץ הסמכויות

הרב אליהו בן דהן
המלצות הוועדה שמינה שר המשפטים לקצץ בסמכויות בית הדין הרבני ולהעביר את הסמכות בענייני חלוקת הרכוש, תביעת מזונות ומשמורת הילדים לבית המשפט אינן מוצדקות ואף עלולות לגרום נזק ממשי לדיני המשפחה בישראל

מרוץ הסמכויות

לאחרונה התפרסמו מסקנות ועדה מיוחדת שמינה שר המשפטים, לבחינת נושא מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבנים ובתי המשפט. מהו מרוץ הסמכויות?

בדרך כלל חוקי המדינה הם הקובעים מהי סמכותו של כל בית משפט ואילו עניינים יידונו בו. בישראל דיני המשפחה נידונים בשתי מערכות משפט: בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. בנושאים הבאים נקבעה סמכות מקבילה: חלוקת רכוש, מזונות אשה, מזונות ילדים, משמורת ילדים וסדרי ראייתם .

כיצד קובעים היכן יידון כל ענין? ע"י מרוץ פשוטו כמשמעו. בן הזוג הפותח ראשון תיק בערכאת המשפט הנוחה בעיניו, שם יידון הענין. אמנם זה לא כל כך פשוט, כיון שיש צורך לכרוך את נושא הרכוש בתביעת הגירושין תוך עמידה בשלושה תנאים: א) תביעת הגירושין צריכה להיות כנה, ב) הכריכה צריכה להיות כנה ג) והכריכה כרוכה כדין.

על כל אחד מהתנאים הנ"ל נכתבו תילי תילים של פסקי דין ומאמרים משפטיים רבים. אין ספק שלכל מתבונן מן הצד, אין זה מצב רצוי. מצב זה מעודד פתיחת תיקים אחד נגד השני, אף אם בני הזוג עדיין אינם בשלים לגירושין. מציאות זו מכריחה את בני הזוג להזדרז ולנקוט צעדים, שאילו היה הדבר תלוי בהם, אולי לא היו ממהרים לעשותם. מציאות זו אינה מאפשרת לבני הזוג לשקול ברצינות, אפשרות לחזרה שלום בית, הליכה לייעוץ מקצועי ועוד.

המלצות הועדה

ראשית יש לציין כי המסקנות לא פורסמו באופן רשמי ומקור הפרסום הינו כנראה הדלפה מכוונת. בכל אופן ניתן ללמוד ממה שפורסם, כי הועדה ממליצה לקצץ בסמכויות בתי הדין הקיימות היום. להלן עיקרי המלצות הועדה:

  1. כל ענייני חלוקת הרכוש בין בני זוג יידונו בבתי המשפט למשפחה.
  2. ענייני משמורת ילדים וסדרי ראייתם ע"י ההורה שאינו המשמורן, אף הם יהיו בסמכות בית המשפט למשפחה בלבד.
  3. תביעות מזונות אשה ומזונות ילדים, יהיו בסמכות ייחודית של בית המשפט למשפחה.

בכל הנ"ל, אם שני בני הזוג הסכימו בכתב שהסמכות תהיה לבית הדין הרבני, אזי יידון הענין שהסכימו עליו, בבית הדין הרבני. 

כאמור לעיל, על פי המצב הקיים היום אם אחד מבני הזוג פתח תיק בבית הדין הרבני, לפני שבן הזוג השני פתח תיק בבית המשפט לענייני משפחה, הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. בשונה מכך, על פי המלצות הועדה לעולם תהיה הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן הסכימו בני הזוג על סמכות בית הדין.

מה היו נימוקי הועדה להמלצותיהם?

איננו יודעים מה היו נימוקי הועדה להמלצותיהם,אך ניתן להעריך שאילו היו נימוקיה.

א. אין הבדלים גדולים בין בתי הדין הרבניים ובין בתי המשפט למשפחה, בחלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג. מוסכם על הכל שהעיקרון צריך להיות,כי כל מה שנצבר ע"י בני הזוג בחייהם המשותפים, שייך לשניהם ויש לחלקו שווה בשווה.

בענייני הילדים מוסכם על הכל, כי עקרון טובת הילד הוא עקרון-העל ועל פיו יש לפסוק, למי תהיה משמורת הילדים ומה יהיו סדרי ראייתם. כיון שכך  יש להעדיף את בתי המשפט למשפחה, הנתפסים בציבור החילוני, שהוא עיקר הציבור המתדיין בדיני משפחה, כערכאה היותר מתאימה לדיון בנושא המשמורת.

ב. ענייני הרכוש והילדים אינם מהותיים כמו הגירושין עצמם. במחלוקת בין בני הזוג חשוב להכריע האם הם צריכים להתגרש, האם לחייבם בגירושין וכו'. כיון שההכרעה בעניינים אלו נתונה לביה"ד הרבני, ממילא אין חשיבות גדולה כ"כ היכן יוכרעו הנושאים האחרים.

ג. חלוקת רכוש עתידי,נכסי מוניטין. לאחרונה בהתאם לתיקון חוק איזון המשאבים שהתקבל לפני כ 3 שנים,נקבע כי גם נכסי מוניטין שרכש אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין, צריכים להתחלק בין בני הזוג. כנ"ל גם נכסים עתידיים שיגיעו לאחד מבני הזוג אחרי הגירושין, צריכים כבר עתה להתחלק בין בני הזוג ויש לקחת אותם בחשבון בבואנו לחלק את הרכוש המשותף שלהם.

הטענה של גורמים משפטיים שונים היא,כי ביה"ד אינו יודע איך לחשב את ערכם של נכסים אלו, ממילא יתכן ויפלו טעויות בחלוקת הרכוש העתידי או נכסי המוניטין, לכן עלינו להעדיף את ביהמ"ש למשפחה שהוא יחלק רכוש זה,שהינו קשה לחלוקה.

ג. סחטנות. אם חלוקת הרכוש או קביעת גובה תשלומי המזונות שישלם האב לאם עבור ילדיו, יהיו בידי ביה"ד הרבני,יש חשש גדול של ניסיונות סחיטה מצד הבעלים כלפי נשותיהם, תמורת מתן הגט. אולם אם חלוקת הרכוש או קביעת גובה המזונות ייעשו במנותק מסידור הגט, אין כל חשש לסחיטה מצד הבעלים ותהליך הגירושין יהיה טוב יותר ונקי יותר. מכאן שיש להעדיף שנושאים אלו יידונו בביהמ"ש למשפחה ולא בביה"ד הרבני.

אני מעריך שאילו היו נימוקי חברי הועדה שהביאו להמלצתם, שכל העניינים הנידונים היום במקביל בשתי הערכאות, יידונו רק בביהמ"ש למשפחה, אלא אם הסכימו שני בני הזוג שהם יידונו  בביה"ד הרבני.

במה טעו חברי הועדה? 

עתה נבחן האם צדקו חברי הועדה בטיעוניהם.

אכן באופן בסיסי גם ביה"ד הרבני יחלק שווה בשווה את הרכוש שנצבר על ידם, בתקופת חיי הנישואין. כמו כן, גם על ביה"ד מקובל עקרון טובת הילד, שגובר על טובת ההורים. אולם מה היא טובת הילד? כאן יבוא לידי ביטוי ההבדל בין ביה"ד הרבני לבין ביהמ"ש. נדון לדוגמא במקרה בו שני ההורים נישאו כדתיים וכך חינכו את ילדיהם ואחרי כמה שנים החליטה האשה "לחזור בשאלה". כעת האשה תרצה לחנך את ילדיהם חינוך חילוני ואילו האב ירצה לחנכם בחינוך דתי, את מי עלינו להעדיף? גם אם לא נקבע מסמרות שתמיד החינוך הדתי עדיף, עדיין זהו שיקול ערכי שכל אחת ממערכות השיפוט הנ"ל תשקול אותו באופן אחר.

כאמור הטענה היא שענייני הרכוש והילדים אינם מהותיים כמו נושא הגירושין עצמו. האם זה כך? נדון לדוגמא במקרה בו בן  זוג אחד רוצה להתגרש והשני לא, וכאשר אין עילה הלכתית ברורה לתביעת הגירושין, הנוהג בעולם הוא כי בן הזוג הרוצה בגירושין מגיש תביעה לפירוק שיתוף. מהותה של תביעה זו היא שבני הזוג נתפסים כשותפים בעסק. אם שותף מעוניין לפרק את השותפות והשותף השני אינו מעוניין בפירוק, יכול בית המשפט לפרק את השותפות גם בניגוד לרצונו. הליך דומה קיים גם אצל בני זוג, בן זוג המעוניין בגירושין מגיש תביעה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה (תביעה כזו יכולה להיות מוגשת רק בביהמ"ש כי ביה"ד אינו מתייחס לבני זוג כשותפים בעסק).

אם התביעה מתקבלת, ברור שאין טעם בהגשת תביעה לשלום בית, ע"י בן הזוג שאינו רוצה בגירושין, גם אם תביעתו לשלום בית כנה, כיון שאם אין בית – אין מה לדבר על שלום בית. במקרים רבים בהם הבעל הוא המעוניין בגירושין והאשה אינה רוצה להתגרש, האפשרות היחידה של האשה להתגונן בפני תביעתו של הבעל לפירוק שיתוף, תביעה שתזרז את הגירושין, היא הגשת תביעה נגדית ל"מדור ספציפי". פירושה של תביעה זו היא, כי האשה תובעת להשאר להתגורר בדירת המגורים המשותפת. אם תביעתה מתקבלת ע"י ביה"ד, אזי לא יוכל ביהמ"ש לענייני משפחה, לפסוק בתביעת הבעל לפירוק שיתוף דירת המגורים המשותפת. תביעה למדור ספציפי יכולה להיות מוגשת רק בביה"ד הרבני, כחלק מחיובי הבעל למדור לאשתו.

במקרים אלו המגן היחיד של האשה שאינה רוצה בגירושין, הוא ביה"ד הרבני.

נטען כי חלוקת רכוש עתידי, שאחד מבני הזוג אמור לקבל בעתיד היא חלוקה קשה המצריכה ידע רב שאינו מצוי אצל הדיינים.האם ידע זה מצוי אצל השופטים? אכן חלוקת רכוש עתידי מצריכה שימוש בידע חשבונאי, אולם ידע זה אינו מצוי גם אצל השופטים. כשיש צורך בחלוקת רכוש עתידי נעזרים השופטים באקטואר או רו"ח הנותנים חוו"ד מקצועית לשופטים. באותה מידה יכולים הדיינים להיעזר בהם.

שאלת המוניטין הנרכש ע"י אחד מבני הזוג בחיי הנישואין, היא שאלה קשה שאף השופטים מתחבטים בה. איך להעריך רכוש זה? מה שוויו? מתי בדיוק הוא נצבר? ועוד שאלות נוספות. הדרך שבה נפתרות שאלות אלו היא, ע"י פניה למומחים המסייעים בחוו"ד מקצועית וביהמ"ש מכריע. באותה מידה גם ביה"ד ייעזר במומחים בתחומים הנדרשים ויפסוק בהתאם.

נטען כי כשכל הנושאים מרוכזים בביה"ד הרבני זהו פתח לסחטנות. אולם כל מי שמכיר את הנעשה בתחום דיני המשפחה יודע, כי גם אם ענייני הרכוש נפסקו בביהמ"ש למשפחה,עדיין יש לבעל אפשרות לטעון בביה"ד הרבני, כי גזלו ממנו רכוש שלו ועל כן אם לא יוחזר לו מה שנגזל ממנו, הוא לא יתן גט לאשתו. אם אין נימוק הלכתי לחייבו בגירושין,ייאלץ ביה"ד לבחון את טענתו ואולי אף לדרוש מאשתו להחזיר את הרכוש שנלקח שלא כדין (אם אכן הוא הוכיח את צדקת טענותיו).

אם כן, הרי שאין הצדקה ממשית, להמלצת הועדה להעביר אל כל הנושאים הנלווים לגירושין, לסמכות ביהמ"ש למשפחה.

מה הנזק שייגרם אם תתקבל המלצת הועדה?

תהליך הגירושין יתארך – בדרך כלל ההליכים בביהמ"ש למשפחה ארוכים הרבה יותר מאשר בביה"ד הרבני. בני זוג שהתחילו את חלוקת הרכוש בביהמ"ש למשפחה ימתינו עד אשר יסתיים הליך חלוקת הרכוש ורק אח"כ יבואו לביה"ד להתגרש. בינתיים מי שיסבול מכך יהיו בעיקר הילדים, כיון שלא יחיו במסגרת חיים רגילים של משפחה. בנוסף גם בני הזוג עצמם לא יוכלו להקים משפחה חדשה עד לסיום ההליך כולו.

ואם יטען הטוען, שבני הזוג יתגרשו קודם ורק אח"כ יעסקו בחלוקת רכושם או בשאלת גובה המזונות לילדים וכו'. זו אינה טענה. כיון שהרוב המוחלט של בני הזוג מעוניינים לנתק את קשריהם עם בני זוגם ומעוניינים לפתוח דף חדש, בלי שייאלצו להמשיך ולהתדיין עם בן זוגם הקודם בבתי המשפט.

סיבה נוספת להתארכות הדיונים היא, הקושי בהשגת הגירושין במקרים בהם אין עילה הלכתית לחייב את בן הזוג המסרב לכך - להתגרש. אילו הם המקרים הקשים בבתי הדין. בדרך כלל מקרים אלו נפתרים ע"י כך, שביה"ד משכנע את בן הזוג המעוניין בגירושין, לוותר על חלק מרכושו כדי שבן הזוג שאינו רוצה בגירושין יתרצה להתגרש. אולם על פי המלצות הועדה לביה"ד לא תהיה כלל סמכות, לעסוק בנושא הרכוש.

חברי הועדה עשויים לטעון שאם המצב כ"כ טוב בבתי הדין, הרי ניתנה אפשרות לבני הזוג להסכים להתדיין בפני ביה"ד על כל הנושאים. אולם כל המכיר את הליכי הגירושין יודע, שקיים חוסר אימון מוחלט בין בני הזוג בזמן תהליך הגירושין. הם אינם יכולים לקבל החלטות פשוטות הנוגעות לילדיהם והם נזקקים להכרעת ביה"ד או ביהמ"ש. אם כן, קל וחומר כאן.  אם האישה תבקש להתדיין בביה"ד, מיד יחשוד הבעל כי זה מכוון נגדו ויתנגד להצעה. הוא הדין  אם הוא יציע להתדיין בביה"ד האישה תסרב מאותו נימוק.

לסיכום, נראה לי כי טעתה הועדה בהמלצותיה ואם ההמלצות יתקבלו, נזק גדול ייגרם לדיני המשפחה בישראל ונמצא כי יותר משבאו לתקן נמצאו מקלקלים.

 

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון 730