חיוב בגט בגלל מאיס עלי ועובר על דת / פד"ר 1022445/1

ב"ה

תיק ‏1022445/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף – נשיא,
הרב ציון אלגרבלי, הרב יעקב זמיר

המערער:         פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ערן פלס)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יוסף אשכנזי ועו"ד זילברשלג אברהם)

הנדון: גירושין

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דין ביה"ד האזורי מיום יד שבט תשע"ה, נימוקים לפסק הדין נתנו ביום כ"א בתמוז תשע"ה.

הערעור הוגש בלי נימוקים, לאור העובדה שבעת שניתן פסק הדין, לא נכתבו בו נימוקים. המערער כתב לביה"ד שכאשר יינתנו נימוקים, יטען את טענותיו בערעור כנגדם. הנימוקים ניתנו וטענות אין.

רקע כללי בקצרה

פרטי המקרה מפורטים בנימוקי פסק הדין, בתמצית: הצדדים זוג חרדים נשואים כשש שנים, פרודים כשנה, להם שני ילדים קטינים, מתדיינים בתביעת הגירושין שהגישה האישה ובכרוך לה ענייני משמורת ומזונות הילדים ומזונות אישה. הדיון הראשון התקיים ביום טו טבת תשע"ה, האישה חזרה על תביעת הגירושין בעילה שהבעל מאוס עליה מחמת מעשים קשים שתיארה בעניינים שהצנעה יפה להם, כמו כן טענה שהבעל התדרדר מאד מבחינה רוחנית, הפסיק להתפלל ולהניח תפילין, בהמשך החל לעבוד במשרד רו"ח, וירידתו הרוחנית נמשכה. עוד טענה שבזמן נידתה הבעל כופה עליה קיום מגע אבל לא מעבר לכך. הבעל לא הכחיש את הטענות, אבל אמר שרוצה לתקן ומוכן לעשות כל מה שיאמרו לו. האישה השיבה שהיא נגעלת ממנו ולא מסוגלת.

בהמשך התקיימו דיונים בעניין המשמורת. האישה טענה שהבעל צופה בבת בעודה במקלחת, הבעל הכחיש, וביה"ד הורה שהביקורים אצל האב יתקיימו בנוכחות אדם נוסף שנאמן על בית הדין.

פסק הדין נשוא הערעור

ביה"ד פסק בשלב ראשון חיוב גט לבעל, ונמנע מלכתוב נימוקים מפאת כבודו של הבעל. בהמשך, לבקשת הבעל ביה"ד כתב נימוקים לחיובו בגט המתבססים בעיקר על כך שהאישה מאסה בבעל באמתלא מבוררת, בצירוף הטעם שהבעל עובר על דת בעניין שנוגע אליה.

ביה"ד לא סמך על הטעם שהבעל עובר על דת בפני עצמו, מכמה סיבות:

א.     נחלקו האחרונים אם נגיעה בנידה היא כאיסורי אכילה שהכשלה בהם חשובה עברה על דת.

ב.     לא הייתה התראה לפוסקים הסוברים שצריך התראה כדי לחייב בגט, ולפוסקים הסוברים שצריך התראה באיסור תורה.

ג.      יש פוסקים שסוברים שאיש אינו יכול להכשיל אישה באיסור נידה שהיא יודעת שאינה טהורה.

דיון

אין למעשה ויכוח על העובדות. הדיון אם כן הוא הלכתי גרידא – האם בנסיבות המקרה הקשה הזה, הבעל חייב לגרש את אשתו. ביה"ד האזורי כתב שני נימוקים כנ"ל. אנו סומכים את ידנו על נימוקי ביה"ד האזורי בעניין חיובו של עובר על דת בגט בגין מעשיו. נדגיש את אשר התברר בדיון לפנינו שלמעשה מדובר באדם בעל חזות דתית־חרדית, שייתכן שיש לו איזה רצון לשמר חזות זאת כלפי חוץ, ויש להניח בין היתר מחמת דאגתו לילדיו.

ביה"ד עשה ניסיון להביא את הצדדים להסכם, והתברר שעיקר התעקשות הבעל היא בעניין חינוך הילדים, כאשר האישה דורשת חינוך חרדי־חסידי כפי שהיה בעבר, והבעל דורש חינוך חרדי־מודרני מאד שלא יקשה עליו לשלב את הילדים בחייו.

ביה"ד הפנה את הצדדים למגשר מטעם ביה"ד שעשה מאמץ ניכר להביאם להסכם ואף החליפו כמה טיוטות, אך לאחרונה התקבלה הודעה מטעמו שהליך הגישור לא צלח. לפיכך אין מנוס ממתן פסק דין.

כאמור, ביה"ד האזורי חייב את הבעל בגט בגלל מעשיו. הדברים שנשמעו בדיון בביה"ד הגדול נותנים משנה תוקף לטענת האישה שהכשילה בחיבוק ונישוק בעת נידתה, שבאין יראת אלוקים, אש בנעורת אינו דולק?

ומצאנו גדולה מזו, בספר היעב"ץ עמוד 33 בנשבע לבעל חוב שיפרע כל מה שישתכר מעבר למזונותיו ונפלה יבמה לפניו, שכופין עליו לחלוץ, מכיוון שכל מה שמעבר למזונותיו חייב לפי השבועה לתת לבעל חוב, ואם יזונה, הרי זנה מממון שחייב לפרוע בשבועה. ואעפ"י שרק הוא נכשל באיסור שבועה, חשוב עובר על דת שחייב לחלוץ לה, וק"ו בנדון דידן שהבעל מכשילה באיסור שבגופה, בחיבוק ונישוק בשעת נידתה שלא מרצונה.

זאת בנוסף לכך שלפי התרשמות ביה"ד האזורי האישה מואסת בבעלה באמתלא מבוררת, ומוחלט אצלה שלא לחזור לבעלה.

על כל זאת יש להוסיף, שבפרוטוקול הדיון בביה"ד האזורי האישה אמרה שבשלב מסוים מעשיו של הבעל גרמו לפגיעה בכושרו לקיים חיי אישות תקינים. מרוב התמכרות לחומרים פסולים, מאס בחיי האישות המקובלים, ותר אחר דברים איומים שאין הנייר סובלם.

לדעת ביה"ד, בעל שהתמכר לחיי אישות מאוסים הגורמים עינוי לאשה, תוך עירוב אישה זרה ביחסים כמפורט בפסק הדין האזורי, וביצוע מעשים שהם בגדר סטייה מדרך הטבע, והבעל אינו יכול או שאינו רוצה לתקן את דרכיו, דינו כמורד באשתו שמחייבים ויש מקום לומר שכופים עליו לגרש את אשתו כדאיתא בשו"ע אבה"ע ר"ס ע"ז וקנ"ד.

לאור כל האמור הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ב בשבט תשע"ו (1.2.2016).

הרב יצחק יוסף – נשיא               הרב ציון אלגרבלי                         הרב יעקב זמיר