הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

ארבעת אבני החושן - גורמי היסוד של חושן המשפט

הרב עדו רכניץ
טענת המאמר היא שכל המושגים בחושן משפט מורכבים מארבעה יסודות בלבד: קניין, חיוב, תנאי ושליחות (ויתכן שאף ממושג נוסף: שעבוד). לכך יש להוסיף את דיני הראיות, שלפעמים נושקים לדין המהותי. (פורסם בכתב העת אסיף ג)

מבוא[1]

סדר נזיקין כולל מאות דפים, חושן המשפט כולל מאות סימנים, ובתוכם עשרות רבות של גדרים ומושגים הלכתיים. למרות הריבוי העצום נראה לענ"ד שכל המושגים בחושן משפט[2] מורכבים מארבעה יסודות בלבד: קניין, חיוב, תנאי ושליחות (ויתכן שאף ממושג נוסף: שעבוד). במילים אחרות, כל מושג הלכתי מורכב מאותם ארבעה גורמי יסוד או מחלקם. לכך יש להוסיף את דיני הראיות, שלפעמים נושקים לדין המהותי.

למבט כזה יש משמעות רבה, כיון שארבעת המונחים הם בעלי משמעות מוגדרת ומובחנת (אף שיש מחלוקות בעניינם) והם מאפשרים להגדיר באופן חד וברור את מהות המצב המשפטי העומד לדיון. בניגוד לכך, שימוש במושגים משניים, אשר מהווים בעצמם תרכובת של גורמי היסוד, מקשה על הבירור ועל ההגדרה. קל וחומר, כאשר נעשה שימוש במונחים עמומים כגון "זכות" שאינם מוגדרים ואינם מבהירים את המצב המשפטי אותו הם באים לתאר.

אמת, שאי אפשר להוכיח באופן מוחלט טענה כזו, שהרי אי אפשר לעבור על כל המושגים ולבחון אותם אחד לאחד (מה גם שכולם שנויים במחלוקות שונות). ובכל זאת, כדי להוכיח במידה שניתן את הטענה, נראה את נכונותה בכמה מושגים עיקריים ונראה את יכולתה לסייע בהבנת מושגים משפטיים מרכזיים. במיוחד כיוון שמדובר בטענת רוחב שקשה להוכחה, אני מעמיד את הדברים למבחן הלומדים והמעיינים, ו"מתוך הויכוח יתבאר האמת".[3]

ראשית לכל נפתח בהגדרת גורמי היסוד.

קניין: קניין משמעו זיקה בין אדם לרכוש, זיקה שמאפשרת לאדם לעשות בחפץ כרצונו, ואוסרת על כל האחרים להשתמש בחפץ. את הבעלות המלאה ניתן (לחלק מהדעות) לפרק ולחלק בין כמה אנשים[4] – הן חלוקה על ציר הזמן,[5] והן חלוקת זכויות השימוש.[6] האפשרות לחלק את הבעלות מאפשרת ליצור זכויות חלקיות מסוימות על בסיס הזכות הקניינית. בדרך כלל זכות קניינית ניתנת להעברה. לסיום, צריך לציין שניתן להעביר זכות קניין הן ברצון, כגון מכר ומתנה, והן על פי דין, כגון ירושה.

חיוב: התורה מטילה על האדם חובות ממוניות. לדוגמה, אדם שהזיק חייב לשלם, לווה חייב לפרוע את חובו וכדומה. חובות אלה אין משמען שלבעל החוב יש קניין ברכושו של החייב, שהרי החוב נוצר ללא תלות בכך שלחייב יש רכוש. אלא מדובר בחובה אישית, חובתו של החייב כלפי בעל החוב. גם כאן יש מקום לברר האם מדובר במצווה[7] או בחיוב ממוני,[8] אלא שאין זה המקום להאריך.

גם כאן צריך לחלק בין חיוב ברצון, כגון בהלוואה (לגבי התחייבות ללא תמורה ראו לקמן), לבין חיוב מן הדין, כגון חיוב מזיק בתשלום.

מוסכם שמדאורייתא את החיוב האישי לא ניתן להעביר,[9] ומדרבנן ניתן להעביר את החיוב בדרכים מסוימות (מעמד שלשתן[10] וכד'[11]). מכאן, ששאלת העבירות היא נפקא מינה בין קניין וחיוב, כאשר את הקניין ניתן להעביר בכל מעשה קניין ואילו את החיוב ניתן להעביר מדרבנן בדרכים מסוימות בלבד. כמו כן, ניתן למחול על חיוב בדיבור ללא צורך במעשה קניין (שו"ע חו"מ י"ב, ח), לעומת זאת, בדרך כלל, לא ניתן להעביר בעלות לאחר ללא מעשה קניין (שו"ע חו"מ קפ"ט, א).

יש להעיר כי את החיוב האישי מלווה בדרך כלל שעבוד הנכסים שהגדרתו תידון לקמן, ויבחן האם הוא מושג יסוד בפני עצמו.

תנאי: מעשה או מצב שבו תלויה חלות של דין מסוים. כגון, אדם שמוכר את ביתו בתנאי שהקונה יישלם עבור הבית.

שליחות: אדם שמייצג אדם אחר בהליך משפטי. גם בעניין זה רבים הפרטים, אולם בהקשר זה נתמקד בהגדרה הבסיסית תוך התייחסות לכך ששליחות יכולה שתחייב את המשלח בלבד, כלומר, שמעשה של שליח יחייב את המשלח,[12] ובמקרים מסוימים גם תחייב את כל העולם להתייחס לשליח כאילו הוא המשלח, ועל כך יורחב בנוגע להרשאה.

דיני ראיות: דיני ראיות עוסקים בשאלה 'מה קרה', ובכל זאת יש להם השפעה אדירה על הדין המהותי. הכיצד? על מנת להשיב נדגים: כאשר אדם רוצה להעביר בעלות על רכוש מסוים ואין לו אפשרות לעשות זאת מסיבות טכניות, הוא יכול להודות שהוא העביר את הבעלות בעבר ובכך להעביר את הבעלות ('אודיתא'). רוצה לומר, על ידי יצירת ראייה לטובת המקבל, המקבל הופך להיות בעלים על הרכוש. מהלך כזה חוזר על עצמו בכמה הקשרים, כאשר ישנן מגבלות הלכתיות והדרך להגיע לתוצאה ללא עמידה בכללים היא על ידי יצירת ראייה. יש לציין שיש מן הפוסקים[13] שסברו שהראייה היא מעשה קניין לכל דבר שמעביר את הבעלות.

לאחר הצגת גורמי היסוד, נבחן מספר מושגים הלכתיים מרכזיים ונראה כיצד הראשונים והאחרונים ביארו שאותם ארבעה יסודות הם המרכיבים היחידים של המושגים המורכבים יותר.

 

[1] תודתי לרב יעקב פרנצוס שהואיל לעבור על המאמר והערותיו הרבות משוקעות לאורכו. כמובן שהאחריות לתוצאה איננה מוטלת עליו.

[2] חשוב להעיר כי בתחומים הלכתיים אחרים ישנן הגדרות אחרות, ודי בכך שנזכיר את המושג "ידו כידה" (ראו למשל: כתובות פה, ב; רמב"ם מכירה ו', יג) ככזה המתאר את זכויות הבעל בנכסי אשתו, ואשר מהווה מעין בן כלאיים של שליח וקניין.

[3] מעשי ה', מעשה בראשית, פרק לא, נו עמוד ב.

[4] ראו עוד: עדו רכניץ, "פיצול וצמצום הבעלות", משפטי ארץ (ג) – קניין ומסחר, תש"ע, עמ' 124.

[5] רמב"ם מכירה כ"ג, ו.

[6] רמב"ם שאלה א', ה.

[7] כך משמע מהרמב"ם מלוה ולוה ב', ד, וראו עוד שו"ת הרא"ש כלל סט סימן א, שלכאורה זיהה את שעבוד הגוף עם המצווה; וקצות החושן סימן ק"ד, ס"ק ב, ועוד.

[8] כך כתב הש"ך חו"מ ל"ט, ב; וקדמו כבר הריטב"א בבא מציעא סא, א, ד"ה מה, בשם רבו.

[9] רמב"ם שלוחין ושותפין ג', ז; רבנו תם, מובא ברא"ש כתובות ט', י. אמנם, ניתן למכור שטר חוב, אבל עדיין המלווה יכול לחזור ולמחול על החיוב של הלווה כלפיו, ולכן ברור שמכירה זו איננה מלאה (לרמב"ם היא רק מדרבנן ולרבנו תם היא מועילה רק למכירת שעבוד הנכסים ולא לשעבוד הגוף, קרי היא אינה מעבירה את החיוב האישי).

[10] רמב"ם מכירה כ"ב, ט; שו"ע חו"מ סימן קכ"ו.

[11] אפשרות נוספת למכירת חוב היא במסגרת הרשאה: רמב"ם שלוחין ושותפין ג', ז.

[12] רמב"ם שלוחין ושותפין ג', ה.

[13] מקור מובהק הוא דברי קצות החושן קצ"ד, ג, שהמליץ על מכירת חמץ בעזרת אודיתא. בהקשר זה בוודאי שיש צורך בהעברת בעלות ולא די בראייה. וראו עוד שם מ', א; פ"א, יד; ס', ח