הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

היתר לשאת אשה שניה כאשר האשה הראשונה לוקה בדימנציה / פד"ר 999238/2

הרב מיכאל עמוס, הרב שניאור פרדס, הרב חיים ויקטור וידאל ( בית הדין הרבני האזורי נתניה)
בני זוג היו נשואים במשך חמישים שנה, וכעת האשה לוקה בדמנציה. בעלה ביקש מביה"ד היתר לשאת אשה נוספת, תוך הבטחה שלו לדאוג לצרכיה החומריים של אשתו הראשונה ולשעבד לשם כך את הדירה המשותפת. ביה"ד מינה אפוטרופוס לאשה, וזה הסכים לבקשת הבעל, והדבר קיבל מעמד של פסק דין.

ב"ה

תיק‏ 999238/2

בבית הדין הרבני בנתניה

לפני כבוד הדיינים:

הרב מיכאל עמוס – אב"ד, הרב שניאור פרדס, הרב חיים ויקטור וידאל

התובע:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד אברהם הופרט ועו"ד זיו בייטל)

נגד

הנתבעת:         פלונית (ע"י האפוטרופוס לדין עו"ד יעקב אברמוביץ)

הנדון: היתר נישואין – אישה שנייה

פסק דין

הוגשה תביעה מטעם הבעל להיתר נישואי אישה שנייה על אשתו. הצדדים נשואים זה לזה בחופה וקידושין למעלה מחמישים שנה. שניהם מעל גיל שמונים שנה. לצדדים שלושה ילדים בגירים. האישה חולה למעלה משש שנים.

התקיימו שני דיונים. בדיון הראשון מיום י"ד בשבט תשע"ה (3/2/2015) נאמר מפי הבעל וב"כ כדלהלן:

"כשבאים אנשים, היא מתחילה לצעוק, היא לא מגיבה לעניין, היא לא שולטת על הסוגרים. יש לה מטפלת, והוא לא סומך על המטפלת. הוא אישפז אותה כשהיתה החמרה במצבה. כיום היא נמצאת בבית. קשה לו לשהות בבית. עוד מעט הוא יהיה בן 80. הוא רוצה לחיות עם אישה. ולכן הגשנו את הבקשה לבית הדין. מאוד חשוב לו לא לפגוע בה

... אני מתחייב לשמור עליה... אני קונה תרופות ומביא אוכל הביתה והכל."

לדבריו, אשתו אינה מזהה אף אחד, אף לא את נכדיה, רק אותו היא מזהה, והוא אינו מתכוון להוציאה מחוץ לביתם. עוד הוסיף כי היא לא יכולה להשיב לכלום ועל כל השאלות היא עונה: "לא זוכרת."

הבעל צירף חוות דעת רפואיות המעידות על מצבה הגופני והנפשי והשכלי של האישה.

בחוות דעת שכותרתה "תשובת יועץ", של הפסיכיאטרית הגב' ד"ר פובר גלינה מיום 26/1/2014 נכתב כדלהלן:

"סובלת ממגוון מחלות גופניות, כולל סקלרויז נפוצה וסכרת. כמו כן מזה כ-5 שנים, אובחנה כסובלת מדמנציה. בשנים האחרונות נצפת ירידה במצבה הנפשי: ירידה במצב רוח, מבטא רצון למות, עצובה, לפעמים בוכה. בהמלצת רופאת המשפחה טופלה באסטו, אולם הטיפול הופסק בגלל שגרם לה לחולשה ועייפות. לדברי בני משפחה היו ניסיונות רבים של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון (כולל סימבלטה), אשר הופסקו בשל תופעות לוואי. לפני כשנתיים נבדקה... והומלץ על טיפול ברסיטל שגם הופסק כעבור תקופה קצרה בשל תופעות לוואי (כאבי ראש, בחילות ועוד). בשנתיים האחרונות ירידה נוספת בתחום הקוגנטיבי: לא מתעניינת בנעשה סביבה כלל, לא רואה טלוויזיה, לעתים מגלה אי-שקט (בעיקר בתנועות ידיים).

ממצאים: הובאה לבדיקה בליווי בעלה ומטפלת על כסא הגלגלים, מחותלת בחיתולים עם קטטר קבוע (מזה מעל שנה בשל אי-שליטה על סוגרים). הכרה צלולה. שקטה, אך כל הזמן ממששת את עצמה בידיים. ניכר רעד בשתי ידיים, אפקט מרומם, לא מדברת באופן ספונטני ולא יוזמת שיחה, אך כשנשאלת לשלומה מוסרת על הרגשה טובה, שוללת תלונות. לכל השאלות עונה שלא זוכרת. ללא גילוי התנהגות הלוצינטורית. ללא עדות למחשבות שווא. מגלה הפרעות קשות בזיכרון לטווחים שונים, לא מתמצאת במקום ובזמן (לא בתאריכים, לא בימי השבוע, לא בחודש ולא בשנה).

אבחנה: DEMENTIA UNS Chronic"

בחוות דעת נוספת של הפסיכיאטרית הנ"ל מיום 12/8/2014 נכתב בין השאר כדלהלן:

"ב-3 שנים האחרונות ירידה נוספת בתחום הקוגנטיבי לא מתעניינת בנעשה סביבה כלל, כמעט ולא מדברת, לא רואה טלוויזיה, לעתים מגלה אי שקט... בהכרה. אפקט לרוב אפטי (ללא התעניינות כל בסובבים)... צוחקת ומחייכת ללא סיבה... לרוב השאלות לא ענתה או שחזרה בצורה סטריוטיפית שלא זוכרת,...גילה הפרעות קשות בזיכרון לטווחים שונים ובמיוחד לטווח קרוב. חסרת התמצאות במקום ובזמן... חסרת תובנה למצבה, שיפוט ובוחן המציאות פגומים.

אבחנה: DEMENTIA UNS Chronic

סיכום והמלצות: ... הנ"ל לוקה בדמנציה כשברקע קיימת זה שנים רבות מחלה טרשת נפוצה. כתוצאה מכך נגרמה לה נכות פיזית ונפשית כאחד. בשל מגבלותיה הפיזיות והנפשיות איננה מסוגלת לנהל ולדאוג לענייניה בעצמה ולשם כך זקוקה לאפוטרופוס לגופה ולרכושה."

ביום הדיון הנ"ל בי"ד בשבט תשע"ה (3/2/2015) הוציא בית הדין החלטה ובה מתן הוראות וכדלהלן:

"בדיון היום בבקשת המבקש לקבלת היתר לשאת אישה שנייה, הופיע המבקש ובא כוחו. האישה-המשיבה ו/או בא כוחה לא הופיעו.

לדברי המבקש בשל מצבה הרפואי הקשה של המשיבה הוא מעוניין לשאת אישה שנייה. לדבריו, היא איננה מזהה אנשים (גם לא את נכדיה), מלבד את המבקש שמטפל וסועד אותה, ולדבריו הוא מונה כאפוטרופוס של המשיבה.

המסמך הרפואי היחיד שהומצא לנו הוא סיכום מפגש שערכה המשיבה עם ד"ר גלינה פובר, פסיכיאטרית, שבסיכום הייעוץ הפסיכיאטרי כותבת הרופאה כי המשיבה "לוקה בדמנציה, בעלת מגבלת פיזיות ונפשיות, איננה מסוגלת לנהל ולדאוג לענייניה בעצמה וזקוקה לאפוטרופוס לגופה ולרכושה."

נציין כי מסמך זה איננו תצהיר משפטי אלא סיכום ביקור מקצועי שנערך ביום 12/8/14. על המבקש להמציא חוות דעת במעמד של תצהיר משפטי החתום על ידי רופא פסיכיאטר בדבר מצבה העדכני של המשיבה היום. נפנה כאן את תשומת הלב לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע) תש"ל – 1970 סעיפים 4-12.

בדיון היום הבהרנו לבא כוחו של המבקש כי יש למנות אפוטרופוס לדין עבור המשיבה, כמפורט בתקנות הדיון תקנה קע"ו.

לאחר קבלת התצהירים הרפואיים המוסמכים מאת המבקש, בית הדין ישקול מינוי אפוטרופוס לדין, וייקבע דיון נוסף לאחר שבמקביל תישלח על כך הודעה לאפוטרופוס הכללי.

בניגוד לדברי המבקש שהצהיר היום בדיון כי הוא איננו מעוניין להתגרש אלא לקבל היתר לשאת אישה שנייה "שתוכל להכין לו כוס תה" – עלינו להבהיר כי מתן היתר לשאת אישה שנייה מעמדו כמו פסק דין לגירושין לכל דבר, ונדרש לו הליך דיוני ובירור מעמיק של העובדות כמו בכל תיק גירושין, וכמובן שבגין כך יש לשמוע את הצד השני או לחילופין את האפוטרופוס לדין שמונה לו."

ביום ז' באדר תשע"ה (26/2/2015) הוגשה חוות דעת רפואית שהוגשה על ידי פסיכוגריאטר מומחה בפסיכיאטריה משפטית ד"ר חבר איתן הנושאת תאריך 18/2/2015 ובה נכתב בין השאר כדלהלן:

"... החל משנת 2010 מאובחנת כלוקה בדמנציה. מתניידת באמצעות כסא גלגלים. נעזרת ע"י מט"ב ל-24 השעות מזה כ-3 שנים. זקוקה לסיוע בכל תחומי התפקוד היום יומי. אינה שולטת על הצרכים. לעתים אינה מזהה את ילדיה. בשנים האחרונות הידרדרות נוספת במצבה. הבעל מונה כאפוטרופוס לגוף ורכוש.

בבדיקה: משתפת פעולה כמיטב יכולתה. האפקט מרומם ואינו תואם. אינה מתמצאת בזמן ובמקום, מתמצאת בסיטואציה באופן חלקי. מזהה את בעלה שנוכח במקום. הזיכרון לקוי לכל הטווחים... תובנה ושיפוט לקויים.

לסיכום:...לוקה בדמנציה... הפרעתה מתבטאת בעיקר בהפרעות בהתמצאות, בזיכרון ובשיפוט. היא אינה מסוגלת לדאוג לענייניה הבסיסיים ויש להמשיך את מינוי האפוטרופוס לענייני גוף ורכוש. הליקוי המנטלי אינו מאפשר לה להביע דעה בנושא האפוטרופוס וזהותו. אינה מסוגלת להגיע לבית המשפט/ בית הדין לדיון בעניין היתר הנישואין שהגיש הבעל. החולה אינה מסוגלת לטפל בענייניה בעצמה. החולה אינה מסוגלת להביע דעתה בענייני אפוטרופסות."

ביום כ"ח באייר תשע"ה 17/5/2015 הוגשה לבית הדין בקשה למנות כאפוטרופוס לדין, כדי לשמור על זכויות האישה, את עו"ד יעקב אברמוביץ מרח' ז'בוטינסקי 7 רמת גן. נקבע מועד לדיון לצורך מינוי האפוטרופוס ושמיעת טענות הצדדים – הבעל ובאי כוחו והאפוטרופוס של האישה.

בדיון מיום ט"ו בחשוון תשע"ו (28/10/2015) הופיעו הבעל וב"כ עו"ד אברהם הופרט ועו"ד זיו בייטל, וכן הופיע עו"ד יעקב אברמוביץ, שאותו הוצע למנות כאפוטרופוס לדין לאישה.

כאמור, לפי התקנות וההנחיות על בית הדין למנות לאישה אפוטרופוס לדין אשר ידאג וייצג את האישה ויעמוד על קיום זכויותיה במלואן.

בית הדין נוכח כי עו"ד אברמוביץ נוקט גישה אחראית ועניינית, שיש בה כדי ללמד על יכולתו להבטיח את שמירת זכויותיה של האישה. לפיכך הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את ההצעה למנותו כאפוטרופוס לדין לשם שמירת זכויותיה.

לאור האמור, ומאחר שהאפוטרופוס הכללי, שהודע לו על קיומו של הדיון, בחר שלא להופיע ואף לא להביע עמדה בדבר מינויו של אפוטרופוס זה או אחר מחליט בית הדין למנות את עו"ד יעקב אברמוביץ לאפוטרופוס לדין של האישה.

לגופו של עניין

בדיון זה עלו הפרטים הבאים: האישה מקבלת קיצבה מביטוח לאומי בסך 3,800 ש"ח שיש בה לכסות את חלקה הגדול של עלות המטפלת הצמודה לאישה, והבעל משלים את משכורתה. הבעל דואג לכל צרכיה והוצאות רפואתה ומתחייב להמשיך בכך גם בעתיד ולתמיד – "המוות יפריד בינינו" כלשונו, ושהאישה תשאר לגור לעולם – עד יום מותה, בדירה המשותפת של הצדדים ששוויה הינו כ- 2,500,000 ש"ח.

לדברי הבעל, משכורת הפנסיה שלו עומדת על 10,000 ש"ח והפנסיה של אשתו הינה 8,000 ש"ח כך שהכנסתם הקבועה – כל חודש – הינה 18,000 ש"ח שמהם יפרנס את אשתו על כל צרכיה. צרכיה הקבועים, לדבריו, עומדים על כ-5,500 ש"ח מלבד קצבתה מהביטוח הלאומי שכאמור מכסה את רוב עלות המטפלת. בנוסף יש בידו חיסכון של 150,000 ש"ח. הבעל מסכים לעקל צמיתות את הדירה כולה – כולל חלקו, כדי להבטיח את צרכיה של האישה אם וכאשר יחסר לה והוא לא יספק את צרכיה.

האפוטרופוס הממונה – עו"ד אברמוביץ, הסכים לתנאים הנ"ל והביע את דעתו כי יש בהם כדי להבטיח את זכויותיה וצרכיה של האישה.

עוד נאמר בדיון כי התאריך של הכתובה של האישה הוא 26/5/1959 והסכום הנקוב בה הינו 500 לירות, וכי גם אם נצמידו הוא יעמוד על סכום זעום של כמה אלפי שקלים, שעיקול שוויים מגולם בעלות מחצית הדירה השייכת לבעל ושתעוקל להבטחת כל צרכי האישה וכאמור.

סיכום מצבה של האישה, כפי שעלה מטענות הבעל וב"כ וכפי שהוכח על פי האסמכתאות הרפואיות:

א.   מאובחנת כלוקה בדמנציה.

ב.   מתניידת באמצעות כסא גלגלים.

ג.    נעזרת על ידי מטפלת-בית ל-24 שעות מזה כ-3 שנים. זקוקה לסיוע בכל תחומי התפקוד היום יומי.

ד.   אינה שולטת על הסוגרים, ומחותלת בחיתולים עם קטטר קבוע.

ה.   לעתים אינה מזהה את ילדיה. לכל השאלות עונה שלא זוכרת.

ו.    בשנים האחרונות הידרדרות נוספת במצבה.

ז.    אינה מתמצאת בזמן ובמקום.

ח.   הזיכרון לקוי לכל הטווחים. תובנה ושיפוט לקויים.

ט.   אינה מסוגלת לדאוג לענייניה הבסיסיים ויש להמשיך את מינוי האפוטרופוס לענייני גוף ורכוש.

י.    אינה מסוגלת לטפל בענייניה בעצמה.

מצבה זה של האישה כחולת דמנציה אשר אינה מסוגלת לדאוג לצרכיה הבסיסיים, אינה שולטת על הסוגרים ואינה יכולה לשמש כאישה לבעלה בכל עניין, הינו כמצב האישה השוטה אשר בו ניתן ההיתר לבעלה לשאת אישה עליה.

חרם דרבנו גרשום באישה שוטה

בשולחן ערוך אבן העזר (סימן א סעיף י) נפסק:

"רבנו גרשום החרים על הנושא על אשתו..."

וברמ"א שם כתב:

"ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית... ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל להתיר לו לישא אחרת..."

הצורך בהיתר מאה רבנים

ובבית שמואל שם (ס"ק כג) כתב וז"ל:

"כתב הכלבו (סימן קטז) אין להתיר חרם דרבנו גרשום אלא על פי מאה אנשים מג' קהילות מג' ארצות. ובדרכי משה (ס"ק י) כתב דאין צריך בזמן הזה להתיר על ידי מאה רבנים כי כבר כלה הזמן חרם רבנו גרשום ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר... מיהו ב"ח כתב, קבלה היא מגדולי העולם שיציעו העניין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים, וגם ישליש הכתובה ונדוניה ותוספת כתובה ביד הבית דין, ואחר כך ישא אחרת. ועוד כתב בסימן קיט (ד"ה וכתב הרמב"ם) שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שתשטפה, וחייב ליחד לה בית בפני עצמה וישמור אותה ממנהג הפקר, וחייב ליתן לה מזונות..."

ועיין בפתחי תשובה שם (ס"ק טז) שהביא בשם החתם סופר (חלק ג- אבן העזר א, סימן ד) לדון מי נחשב מאה רבנים – שנדרש לכך שיהיו "ראויים להוראה ומביני מדע". ובשם הנודע ביהודא (מהדורה קמא סימן ג) הביא שם "לצרף המוסמך ב'מורנו' שראוי לסדר קידושין... אבל לא בחורים אפילו גדולים וטובים."

ובאוצר הפוסקים (שם סימן א ס"ק עב אות ו) כתב ביחס לדברי הבית שמואל (שם) שהדרכי משה סובר שאין צורך במאה רבנים, שבפתחי תשובה (שם) הביא מהבית שמואל שגם הרמ"א בהגהתו סובר כדבריו בדרכי משה, ושהשב יעקב (חלק ב- אבן העזר סימן א) חולק עליו וסובר שכאשר האישה לא פשעה נצרכים מאה רבנים להיתר.

והוסיף שם באוצר הפוסקים כי:

השב יעקב (שם, סימן מב) האריך להסביר שהרמ"א סובר בהגהה שבעינן מאה רבנים, גם בתשובת הב"ח (סי' צג) כתב כך בדעת הרמ"א, וכתב השב יעקב (שם) כי הב"ח סבר שבהגהה חזר בו הרמ"א ואינו חולק על האחרונים שסוברים שגם בזמן הזה צריך מאה רבנים ושאף אם נאמר שנעלם מדברי הב"ח שם בתשובה מה שכתב הרמ"א בדרכי משה, מכל מקום כך סוברים שאר הפוסקים שבעינן מאה רבנים.

וכן כתב הבית שמואל גם בסי' קיט (ס"ק ה) והחלקת מחוקק שם (ס"ק ז). ובאמרי דוד (פעדער, אבן העזר סימן א) כתב שמלשון "להתיר לו" שכתב הרמ"א (בסימן א) משמע שהיינו על ידי מאה רבנים. בשו"ת הרי"מ (סי' כד) דחה את האפשרות בכוונת הב"ח שהרמ"א חזר בו, אולם העלה שכבר נהגו להתיר נשתטית על ידי מאה רבנים. כך גם הסיק בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורה תניינא סימן מד) – כדברי הבית שמואל, החלקת מחוקק והב"ח, וכן כתב (בסימן עג) דכבר נתפשטה ההוראה להתיר על ידי מאה רבנים.

ובבאר משה (ירושלימסקי, חלק בניין ירושלים, סימן ח) כתב שאף שרבים מגדולי המורים כתבו שאין צריך כלל היתר של מאה רבנים, משום שכל החשש שהבעל בא בעלילה כל דהו שראה איזה שטות ויאמר שהיא שוטה וישא אחרת, לכן הצריכו להציע את העניין לפני מאה רבנים שידונו אם היא שוטה. אולם ביושבת בבית משוגעים והרופאים החליטו שהיא משוגעת בכהאי גוונא לא החמיר רבנו גרשום מלכתחילה, מ"מ אנו מחמירים שבכל נשתטית בעניין מאה רבנים. (ועיין שם – באוצר הפוסקים [בהשמטות שבסוף הספר – עמוד 308] בשם תשובת זקן אהרן [חלק ב סימן צב] בבעל עני עם עוללים קטנים שאין בידו להשיג חתימת מאה רבנים).

ועיין שם (באוצר הפוסקים סימן א ס"ק עב אות ו) בשם השדי חמד (חלק ד מערכת אישות סימן ב אות ז) שכתב שהפוסקים הספרדים לא הזכירו כלל את הצורך במאה רבנים בנשתטית. והאריך שם להביא פוסקים אשכנזים רבים שההיתר הוא רק על ידי מאה רבנים.

כאמור, מנהג בני אשכנז כדעת הבית שמואל והב"ח ואין מתירים לאדם לישא אישה על אשתו אף באישה שוטה אלא אם יתקיימו התנאים הנזכרים. מנהג זה הוא על פי שיטת הרמ"א שם שתקנת רבנו גרשום לא הסתיימה. אמנם למנהג בני ספרד על פי שיטת השולחן ערוך שם, חרם דרבנו גרשום הסתיים בסוף האלף החמישי אלא שבני ספרד נשבעים בעת הנישואין שלא לישא אישה על אשתו. לדעתם, התנאים להיתר אישה שנייה על אשתו השוטה קלים יותר, והרחבנו בהם בתיק אחר בבית דיננו (נתניה תיק מס'1027061/1, פורסם).

מקרה דנן עוסק בבני אשכנז ולפיכך נצרכים אנו לקיים את התנאים הנ"ל במלואן. התנאים הנזכרים הינם:

א.   האישה שוטה.

ב.   היתר מאה רבנים.

ג.    השלשת כתובה.

ד.   השלשת גט.

ה.   חיוב הבעל במזונותיה, רפואתה, מדורה הוצאות מדורה וכל צרכיה עד יום מותה.

נציין כמה נקודות הלכתית שהזכרנו את חלקן בפסק הדין הנ"ל השייכות למקרה דנן.

השלשת גט וכתובה

כתב הצמח צדק (הקדמון, סימן סז) שאין להתיר אם אינו משליש דמי כתובתה, שאפשר שכך היתה תקנת רבנו גרשום מאור הגולה. עיין שם.

ובשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורה תניינא סימן מד) כתב ביחס למה שכתב ה"צמח צדק" שאפילו יש טעם מבורר להתיר, אין להתיר אלא אם כן ישליש כל דמי כתובתה, בזו הלשון:

"לא ידעתי מניין לנו להמציא חומרות אלו... מהיכא תיתי לומר שהחרם (=של רבנו גרשום מאור הגולה) היה שישליש כל דווקא הכתובה, ואם אין לו לשלם לא יהיה לו תקנה, די לנו שנאמר... דזהו דווקא ביש לו לשלם". עיין שם.

וכן כתבו עוד אחרונים – עיין יביע אומר (חלק י אבן העזר סימן א).

והרשב"א בתשובה (חלק א סימן אלף רנד) בשם גאון כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה ושכן מצא להרי"ף בתשובה. ע"ש.

ובאוצר הפוסקים (סימן א ס"ק עב אות כד) הובאו דברי התורת מרדכי (סימן קסז) שכתב (בנידוננו) שכיוון שאין עליו חיוב כתובה כעת, שהרי אינו מגרשה עתה, רק משום דברי הב"ח והצמח צדק, אם כן די שישליש שטר חוב שכאשר תשיג ידו ויתבעו הקרובים או בית הדין, יסלק כפי אשר תשיג ידו. עיין שם.

ביטחונות על הכתובה או השלשת הכתובה ופרעונה

בפסק דין מבית הדין בטבריה (מס' תיק 1020835/1) נידון האם כל האמור בעניין השלשת הכתובה עצמה עוסק באישה שנשתטית במחלה שיש לה רפואה, כגון שלקתה במחלת נפש ולפי חוות הדעת הרפואיות יש תקווה לרפואתה, על כן שקדו חכמים לתקנתה במועד שבו תתפקח. אבל באישה שוטה שמצבה נובע ממחלה כגון אלצהיימר שבה מערכת העצבים המרכזית נפגעה מניוון הדרגתי ההולך ומחמיר עם הזמן, ולפי כל חוות הדעת הרפואיות אין לה רפואה ומצבה רק מדרדר מדחי לדחי, ואין כל סיכוי שתתרפא בעתיד ותוכל לקבל את גטה, בנסיבות אלו לכאורה אין מקום להורות על השלשת הגט, ובלא השלשת הגט גם אין טעם בהשלשת הכתובה.

והנה, הפוסקים שהורו על השלשת גט וכתובה לא חילקו בין אישה היכולה להירפא או לא, וכמה מהפוסקים התייחסו בפירוש למקרה שבו שלפי דעת הרופאים אין כל סיכוי שתתרפא משטותה ותגיע לקבל את הגט והכתובה, ואף על פי כן הורו על השלשת הגט והכתובה.

בשו"ת מהר"ם שיק (חלק אבן העזר סימן ב) כתב:

"לכאורה יש לדון במה שלפנינו, כיוון דהרופאים העידו דאין תקנה ומזור לחוליה ונתנו כן כתוב וחתום, אם כן לא יהא צריך להשליש הגט וכתובתה... שהרי אמרו ביבמות (דף קכא עמוד ב) דאין מזכירין מעשה נסים יעויין שם בתוס' וכן נפסק באבן העזר (סימן יז ס"ק כט [צ"ל: סעיף כט, וכמבואר שם בבית שמואל ס"ק נו ובחלקת מחוקק ס"ק צא]), ובכמה דוכתי סמכינן על הרופאים."

אך במסקנתו העלה מהר"ם שיק שגם בכהאי גוונא אין להתיר אלא לאחר השלשת הגט והכתובה, וכתב:

"לכך נראה לי על פי מה שכתב בתשובת מהרש"ל (סימן סה) מדברי הראבי"ה שרבותינו חששו, אף על פי שעל פי הדין מותר להאי גברא, אבל יש לחוש שעל ידי זה יבואו לזלזל בתקנות וחרם דרבנו גרשום ותהיה תקנתו קלקלתן של אחרים. ולכך אפילו על ידי מאה רבנים לא הנהיגו להתיר לו לישא אישה אחרת אלא כל זמן שהיא בשטותה ועל ידי זה שוב אין לחוש לשום תקלה. ולכך לא הנהיגו היתר אלא דווקא בהשלשת גט. ובנודע ביהודא (מהדורא קמא, אבן העזר סימן ג) רמז גם כן דאולי רק על תנאי זה התירו, ונראה לי להסביר דהוא מטעם הנ"ל. ועל פי זה נראה לי דאפילו אם נימא כקושיא הנ"ל דלא היה כאן לחוש שתתרפא, אפילו הכי בעינן כל התנאים בנידון שלנו."

וכן בתשובת מהרש"ם (חלק ז סימן צה) השיב אודות אישה שוטה שאין תרופה למכתה ולא מצא לנכון להתיר בלא השלשת גט וכתובה, וכן בספר עולת נח (אבן העזר סימן יט). וכן בספר הר צבי (חלק אבן העזר סימן טז) הובא פסק דין משנת תר"ע מבית הדין בירושלים שבו ישבו הדיינים הג"ר משה נחום וואללענשטיין זצ"ל הג"ר אריה ליב בהרא"ד זצ"ל והגרצ"פ פראנק זצ"ל שהורו על השלשת גט וכתובה גם בנסיבות שבהן אין מזור למחלת האישה.

וכן הורה בספר עין יצחק (חלק א אבן העזר סימן עח אות פ והלאה) בתשובת בן המחבר, שהוסכמה על ידי אביו הגרי"א מקאוונא. אמנם הסכים שבנסיבות כאלו אין הכרח בהשלשת הכתובה ממש, אלא די בביטחונות להבטחת התשלום, אך למרות שבנידון שלו לא היה מקום לתקווה שהאישה תתרפא, לא עלה על דעתו להורות שאין הכרח בהשלשת הגט, כמבואר שם בתשובה. ולהלן מעיקרי דבריו:

"לדעתי בנידון דידן יש להתיר להבעל היכא שנותן ביטחונות. דהא יש בידו תעודת הרופאים דהאישה לא תשוב לעולם לדעתה ותשאר שוטה עד יום מותה. וכל יודעיה ומכירה יודעים כי בדרך הטבע הוא מהנמנעות שתשוב לאיתנה. ולכן בוודאי אין להכריח להבעל שימכור את ביתו ויהרס את מצבו ויישאר עני הוא ובניו למען שלא יהיה להאישה שום טרחא לגבות את כתובתה. אחרי אשר נודע לנו כי לא תבוא לידי גביה לעולם. ודברי הצמח צדק אינם שייכים רק במקום ספק אולי תשוב לדעתה ותגבה כתובתה מן הדין לכן חששו להשליש במזומנים למען יהיה המעות מוכנים ותוכל האישה לקבלם בידה בלי שום טורח...

ואף לדברי הברית אברהם... ולדעתו גם בתקנה תיקנו במילתא דלא שכיחא, מכל מקום יש לומר דכאן היתה עיקר התקנה משום מלתא דלא שכיחא דחששו אולי תשוב לדעתה. אבל בנידון דידן שהוא מהנמנעות על פי דרך הטבע אף לא על ידי מיעוטא דמעוטא כי תשוב לדעתה ורפא לה, בוודאי אין להחמיר להצריך כסף מזומן. ומה שיכול להיות למעלה מן הטבע אין לנו לשום לב, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ואף שחלילה לנו להתיר בלי שום ביטחונות. אבל לדעתי ברור בנידון דידן שגם לדברי הצמח צדק יוצאים אנחנו ידי התקנה במה שהאישה בטוחה בכתובתה על ידי העיקול מבית המשפט על מכירת הבית. ומה גם לדברי החתם סופר שמיקל בערבות בכל נשתטית וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בנידון דידן אשר קרוב לוודאי כי לא תבוא לידי גבייה לעולם שהאישה תשאר בשיגעונה לעולם...

אבל בנידון דידן דידעינן שלא תבוא בפועל לידי גבייה לעולם בוודאי מהני ביטחונות ובזה אנו יוצאים ידי התקנה על צד היותר טוב. ואין פה המקום לפלפל בנאמנות הרופאים אם נאמנים המה בכל מקום. ואם נאמנים בתורת ודאי או רק בתורת ספק. ולדעתי בנידון דידן יש לדון דנוכל לסמוך בוודאי על דברי הרופאים מהא דאיתא ביורה דעה סימן קפז (סעיף ח) ובפתחי תשובה שם (ס"ק לח) מה שמביא בשם הרדב"ז דהיכא דניכר או שיש רגליים לדבר שנאמנים דברי הרופא דיש לסמוך עליו. ואין רגליים לדבר יותר בעולם מנידון דידן וניכרים דברי אמת וניכר לכל כי כן הוא הדבר אשר לא תשוב לדעתה לעולם...

סיומא דמלתא אשר לעניות דעתי יש להתיר בנידון דידן להבעל להשליש גט ולקבל היתר ממאה רבנים. ואין לדרוש עתה ממנו למכור את ביתו כדי להשליש כתובתה במזומנים. אך מחויב הוא להשליש לבד הביטחונות על הבית עוד וועקסלען על דמי הכתובה שאם יארע איזה סיבה פן יתקלקלו הביטחונות על הבית שיהיה מחויב לשלם לכשתשתפה כתובתה בשלמות. וכן יהיו מונחים הוועקסלען לבטחון שיחזיקה בבית החולים, כפי המבואר בהפשר שהיה בינו ובין אחי האישה בקיץ העבר."

על פי דעתו של העין יצחק הנזכרת, בתנאים של המקרה שלפנינו, נראה כי אין לחייב את הבעל להשליש את סכום הכתובה במזומן גם אם החוב של הכתובה היה גבוה, אלא די בביטחונות. במקרה דנן הסכום לאחר הצמדה עומד על סכום קטן של כמה אלפי ש"ח.

אם גדר שוטה בהיתר נישואין הוא כגדר שוטה של כל התורה

באוצר הפוסקים (סימן א ס"ק עב אות א) כתב:

גדרי "נשתטית" לא נתבארו, ומדברי הרמ"א שכתב: "ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית", מדייק בספר מנחת שי (חלק ב סימן כח) שאין להתיר בנשתטית רק באופן שאינה בת גרושין... אבל אם יודעת לשמור גטה ולשמור עצמה דהיא בת גירושין אין להתירו לישא אחרת. וכן כתב בספר שערי צדק (סימן ח) הביאו בפרדס רימונים...

אכן בחבלים בנעימים (חלק ב סימן פ) כתב דנראה דאפילו נודע בבירור שיכולה לשמור גטה ועצמה ואם כן היא בת גירושין, מכל מקום אם היא שוטה בשאר דברים ואינה בת דעת כראוי... יכול לישא אחרת עליה ואין בה חרם דרבנו גרשום. והא דכתבו דלא תיקן רבנו גרשום בנשתטית, הוא לאו דווקא בסימני שוטה דחגיגה או מפני שאינה ראויה לקבל גט, אלא תלוי אם מחמת שטותה אינה ראויה לדור עם בעל והדבר תלוי על פי אומדנא של בית דין – אם אי אפשר לדור עם נשתטית כזו לא שייך בה חרם רבנו גרשום כדאיתא ביבמות (קיב, ב) דלא תיקנו נישואין לשוטה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכו', והוא הדין לעניין חרם רבנו גרשום כמו שכתב בתשובת הרא"ש (כלל מב), עיין שם.

ובדברי חיים (חלק ב סימן מא) כתב גם גם בנידונו דמה שחכך רב אחד שהאישה אינה נשתטית כפי דיני שוטה המבוארים בשולחן ערוך, אין שום מיחוש לזה, כי אם רק אינה ראויה לדור עם בעלה כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם, יש כח ביד מאה רבנים להתיר.

ובתשובת מהרש"ם (חלק א סימן כא) הביא מתשובת בית שלמה (סימן צה) שהעלה לעניין חרם רבנו גרשום שאם נטרפה דעתה באופן שאי אפשר לנהוג עימה מנהג אישות מתירין לו...

וכן כתב בספר ויחי יעקב (חלק אבן העזר סימן יג) שהעיקר תלוי בלא מיתדרא ליה בלחוד ואין לזה עניין לסימני שטות השנויין בחגיגה (דף ג עמוד ב) לעניין בת גירושין ואפילו אם יכולה לשמור את עצמה, אם נודע בוודאי שאינו יכול לדור עמה מדוע נאסור לו לישא אחרת, סוף סוף אינו יכול לדור עמה.

עד כאן מאוצר הפוסקים.

ובשו"ת בניין עולם (אבן העזר סימן ג) כתב וז"ל:

"ודאי דלא בעינן שתהיה שוטה גמורה בד' סימנים הנזכרים בש"ס דוקא ולא בשאר סימנים, דדין זה אינו מצד שהיא אינה בת גירושין מן התורה, אלא שראו חכמים שבלתי אפשר לדור עמה מצד שטותה בכמה דברים, הן במילי דעלמא שתכלה ממונו וכל אשר לו, ולא תהיה ראויה לגדל בנים ולהנהגת הבית, וגם לקטטות ומריבות עצומים כדרך השוטים הגדולים, ואין אדם דר עם נש בכפיפה אחת... ודאי דבכהאי גוונא לא גזר רבנו גרשום מאור הגולה לעגנו ולהכריחו לדור עמה, שאין הדעת סובלתו... שבלתי אפשרי לו לדור עימה בשום אופן, בוודאי אין לנו טעם להיתר יותר מזה."

ראו בפסק דין (בתיק מס' 586335/2 – בית הדין בחיפה, פורסם) מאת הרבנים הגאונים שליט"א הרב ישראל שחור – אב"ד, הרב דניאל אדרי והרב יצחק אושינסקי, שהרחיבו בעניין זה. ראו גם בספר משפטיך ליעקב להגר"צ בן יעקב שליט"א (חלק ד סימן לו [5]).

נאמנות הרופאים

באוצר הפוסקים (שם אות יב) הביא בשם שו"ת מהר"ם שיק (אבן העזר סי' ב) שאף רופא גוי "אם הוא מומחה לרבים כמו מנהל בית חולים וכיוצא בזה נאמן להעיד שאין תקנה למחלתה ואף שלא העיד בפנינו רק הביאו כתב ממנו מהני" שכן נחשב כערכאות הנאמנים כפי המבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן סח סעיף א).

מנהגנו אפוא לסמוך על המסמכים הרפואיים שהובאו כדי להתיר לישא אישה על אשתו.

קיומם של התנאים ההלכתיים והחוקיים במקרה דנן

כדי שיתקיימו התנאים במלואן, בית הדין יוציא עיקול קבוע על דירת הצדדים הממוקמת ברח' [...].

בנוסף לנזכר לעיל, האישה תגור בדירה המשותפת עד יום מותה. מכיוון שמחצית הדירה ששוויה כ- 2,500,000 ש"ח שייכת לבעל – מחצית זו תעוקל לצורך שמירת זכויותיה של האישה הכוללות בין השאר את מדורה, מזונותיה, רפואתה, דמי טיפול המטפלת וכל צרכיה האחרים ואף את שווי כתובתה.

הבעל התחייב לזון את האישה ולדאוג לכל צרכיה בקביעות ועד ליום מותה, מההכנסות הקבועות העומדות על 18,000 ש"ח ומדמי הביטוח הלאומי העומדים על 3,800 ש"ח. עיקול הדירה בא להבטיח את הוצאותיה במקרה שהבעל לא ידאג לכל הנ"ל.

בנוסף, הבעל ישליש גט בידי שליח בית הדין.

כאמור, מונה אפוטרופוס לדין.

על האפוטרופוס – עו"ד אברמוביץ, לפעול לטובת החסויה בכל הקשור להליך דנן ולקיים כל הוראה ו/או החלטה של בית הדין.

נפסק

הבעל מותר לשאת אישה על אשתו לאחר שיצטרפו להיתר מאה רבנים ולאחר שיושלש הגט ולאחר שיוצא העיקול הנ"ל.

בשולי פסק הדין

פסק הדין העקרוני הועבר לאישור של כבוד נשיא בית הדין הגדול הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א על פי תקנות הדיון של בתי הדין הרבניים תקנה קעד (1).

ביום כ"ו במרחשוון תשע"ו (8/11/2015) ניתנה החלטה על ידי נשיא בית הדין הגדול הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, ובה ניתן אישור עקרוני לפסק הדין המתיר לבעל לשאת אישה על אשתו, בכפוף לתנאים המפורטים בפסק הדין ולהשלשת גט והיתר מאה רבנים.

פסק הדין מהיום הינו פסק דין סופי ובית הדין יעבירו לנשיא בית הדין הגדול הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א למתן אישור סופי לביצועו, בהתאם לתקנה קעד (3) לתקנות הדיון.

הרב שניאור פרדס

 

אנו מצטרפים לפסק דינו של חברנו הגרש"ז פרדס שליט"א.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד         הרב חיים ויקטור וידאל

 

נפסק

הבעל מותר לשאת אישה על אשתו לאחר שיצטרפו להיתר מאה רבנים ולאחר שיושלש הגט ולאחר שיירשם העיקול הנ"ל ולאחר אישורו הסופי של נשיא בית הדין הגדול הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א.

ניתן ביום כ"ח במרחשוון התשע"ו (10/11/2015).

הרב מיכאל עמוס – אב"ד          הרב שניאור פרדס          הרב חיים ויקטור וידאל