הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים

שופטים ושוטרים תתן לך!

הרב עדו רכניץ
ספר החינוך מטיל את מצוות מינוי הדיינים על כלל הציבור, אולם, מתברר שישנה אחריות אישית לכל אדם על מערכת משפט התורה.

המדינה העברית והמשפט העברי

עם הקמת המדינה, עשו מנהיגי הציבור הדתי מאמץ לקבוע את משפט התורה כחוק הנוהג, אולם, פרט לנושא המעמד האישי (נישואין וגירושין), מאמציהם כשלו. מבלי לדון במעמדם של בתי המשפט במדינת ישראל, הרי שבוודאי לא ניתן לראות בהם התגשמות חזון "השיבה שופטינו כבראשונה", כפי שכתב הרב יעקב אריאל (תחומין א, עמ' 319):

מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי, מן הראוי שישלוט בה המשפט העברי המקורי לדורותיו. כשם שאין להעלות על הדעת אפשרות של מדינה עברית ללא השפה העברית, כשפה רשמית, ולוח עברי על שבתותיו ומועדיו, כלוח הרשמי, וזיקה רשמית מפורשת לעם ישראל (חוק השבות, למשל), כך לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי.  

ואכן, בשנים האחרונות, מוקמים והולכים עשרות בתי דין לממונות בכל רחבי הארץ. הפניה לבתי דין אלה מותנית בהסכמת שני הצדדים, ובחתימת שניהם על שטר בוררות. יוזמה ברוכה זו מותנית אם כן בשיתוף פעולה אישי של הפונים אל בתי הדין.

לצד זרם הפניות ההולך וגובר לבתי הדין לממונות, ממשיכים יהודים שומרי מצוות לפנות גם לבתי משפט. יתכן כי הסיבה לכך היא שיש רבים הסבורים כי האחריות לקיומו של המשפט העברי מוטלת על כתפי מנהיגי הציבור - הרבנים, הכנסת או הממשלה.

 

מצווה אישית וציבורית

את המצווה (דברים טז, יח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ...", ביאר ספר החינוך (ספר החינוך מצוה תצא) כך:

וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום, וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין...

כלומר, מדובר במצווה המוטלת על כלל הציבור.

אולם, לאחר שהציבור מילא את חובתו, והקים בית דין, מוטלת חובה אישית על כל יחיד ויחיד לפנות לבית הדין. ומכאן, ברור האיסור החמור לפנות לערכאות של גויים כפי שכתב הרמב"ם (רמב"ם סנהדרין כו, ז):

כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו.

דברים קשים אלו אינם מופנים אל פרנסי הקהל, או אל רבניו אלא אל האדם הבודד שבחר להימנע מלפנות לדין תורה.

 

שותפות הפרט במערכת המשפט

אחריות הפרט אינה מצטמצמת אך ורק לחובה לפנות לבית הדין, אלא היא נוגעת גם לתקינות פעולתו של בית הדין. על כן, נאסר על אדם לשקר בבית הדין, אפילו כאשר הוא עושה זאת כדי לקבל את המגיע לו, כפי שמובא בגמרא (שבועות לא, א):

מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו? ת"ל: מדבר שקר תרחק.

רוצה לומר, תקינותו של תהליך השיפוט היא גם באחריותו של הנידון בבית הדין, ועליו לוותר על המגיע לו על מנת שלא לפגוע בהליך זה. אחריות זו, חלה גם על עדים, ומכאן חובתם להעיד בבית הדין על מנת לאפשר את הדין, כלשון הרמב"ם (סהמ"צ עשה קעח)

שצונו להעיד בבית דין בכל מה שנדעהו. בין שיהיה בו מיתת מי שהעדות עליו או הצלתו, הפסד ממונו או הרוחתו, אנחנו חייבים להעיד זה כלו ולהודיע הדיינין מה שראינו או שמענו.

לסיום, קיומו של משפט התורה כמערכת חיה, מעודכנת ותוססת, תלוי ברצונו של הטוב של הפרט לערב את בית הדין באירועי החיים שלו. אינה דומה תורה הנלמדת בבית המדרש, שלא למעשה, לתורה המתחדשת בבתי הדין בבואם לדון בסוגיות המגוונות הבאות לפתחם. ומכאן, שתחיית התורה בתחום המשפט אינה אך ורק באחריות מנהיגים, רבנים ודיינים, אלא לא פחות מכך, באחריותו של כל אדם ואדם בציבור שיתבע מהם את "דבר ה' - זו הלכה".