הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

שופטים ושוטרים תתן לך!

הרב עדו רכניץ
ספר החינוך מטיל את מצוות מינוי הדיינים על כלל הציבור, אולם, מתברר שישנה אחריות אישית לכל אדם על מערכת משפט התורה.

המדינה העברית והמשפט העברי

עם הקמת המדינה, עשו מנהיגי הציבור הדתי מאמץ לקבוע את משפט התורה כחוק הנוהג, אולם, פרט לנושא המעמד האישי (נישואין וגירושין), מאמציהם כשלו. מבלי לדון במעמדם של בתי המשפט במדינת ישראל, הרי שבוודאי לא ניתן לראות בהם התגשמות חזון "השיבה שופטינו כבראשונה", כפי שכתב הרב יעקב אריאל (תחומין א, עמ' 319):

מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי, מן הראוי שישלוט בה המשפט העברי המקורי לדורותיו. כשם שאין להעלות על הדעת אפשרות של מדינה עברית ללא השפה העברית, כשפה רשמית, ולוח עברי על שבתותיו ומועדיו, כלוח הרשמי, וזיקה רשמית מפורשת לעם ישראל (חוק השבות, למשל), כך לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי.  

ואכן, בשנים האחרונות, מוקמים והולכים עשרות בתי דין לממונות בכל רחבי הארץ. הפניה לבתי דין אלה מותנית בהסכמת שני הצדדים, ובחתימת שניהם על שטר בוררות. יוזמה ברוכה זו מותנית אם כן בשיתוף פעולה אישי של הפונים אל בתי הדין.

לצד זרם הפניות ההולך וגובר לבתי הדין לממונות, ממשיכים יהודים שומרי מצוות לפנות גם לבתי משפט. יתכן כי הסיבה לכך היא שיש רבים הסבורים כי האחריות לקיומו של המשפט העברי מוטלת על כתפי מנהיגי הציבור - הרבנים, הכנסת או הממשלה.

 

מצווה אישית וציבורית

את המצווה (דברים טז, יח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ...", ביאר ספר החינוך (ספר החינוך מצוה תצא) כך:

וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום, וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין...

כלומר, מדובר במצווה המוטלת על כלל הציבור.

אולם, לאחר שהציבור מילא את חובתו, והקים בית דין, מוטלת חובה אישית על כל יחיד ויחיד לפנות לבית הדין. ומכאן, ברור האיסור החמור לפנות לערכאות של גויים כפי שכתב הרמב"ם (רמב"ם סנהדרין כו, ז):

כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו.

דברים קשים אלו אינם מופנים אל פרנסי הקהל, או אל רבניו אלא אל האדם הבודד שבחר להימנע מלפנות לדין תורה.

 

שותפות הפרט במערכת המשפט

אחריות הפרט אינה מצטמצמת אך ורק לחובה לפנות לבית הדין, אלא היא נוגעת גם לתקינות פעולתו של בית הדין. על כן, נאסר על אדם לשקר בבית הדין, אפילו כאשר הוא עושה זאת כדי לקבל את המגיע לו, כפי שמובא בגמרא (שבועות לא, א):

מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו? ת"ל: מדבר שקר תרחק.

רוצה לומר, תקינותו של תהליך השיפוט היא גם באחריותו של הנידון בבית הדין, ועליו לוותר על המגיע לו על מנת שלא לפגוע בהליך זה. אחריות זו, חלה גם על עדים, ומכאן חובתם להעיד בבית הדין על מנת לאפשר את הדין, כלשון הרמב"ם (סהמ"צ עשה קעח)

שצונו להעיד בבית דין בכל מה שנדעהו. בין שיהיה בו מיתת מי שהעדות עליו או הצלתו, הפסד ממונו או הרוחתו, אנחנו חייבים להעיד זה כלו ולהודיע הדיינין מה שראינו או שמענו.

לסיום, קיומו של משפט התורה כמערכת חיה, מעודכנת ותוססת, תלוי ברצונו של הטוב של הפרט לערב את בית הדין באירועי החיים שלו. אינה דומה תורה הנלמדת בבית המדרש, שלא למעשה, לתורה המתחדשת בבתי הדין בבואם לדון בסוגיות המגוונות הבאות לפתחם. ומכאן, שתחיית התורה בתחום המשפט אינה אך ורק באחריות מנהיגים, רבנים ודיינים, אלא לא פחות מכך, באחריותו של כל אדם ואדם בציבור שיתבע מהם את "דבר ה' - זו הלכה".