הרשם לקבלת עדכונים
האם יש לקיים דיון במקום בו התבצעה העסקה
האם יש לקיים דיון במקום בו התבצעה העסקה?
בזמן חתימת העסקה שני הצדדים גרו במקום אחד, ואחר כך עזב הנתבע למקום אחר, במקרה זה, נחלקו אחרונים.
מהרשד"ם (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, קג[1]) כתב:
אני אומר, דבנידון דידן יש לב"ד לעכב כנזכר, מטעם דכשהאמין שמעון לראובן להפקיד נכסיו אצלו היה בהיותו דר בעיר שאלוניקי כמו שהיה דר שמעון ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחרת כשיבא לביתו לפקוד אשתו ובניו. אבל השתא שעקר דירתו מכאן על ראובן מוטל לבא לעמוד לדין אם ירצה נכסיו שבכאן דלאו כ"כ לקחת נכסי אחרים לאכול ולחדי ושילכו אחריו המפקידים אצלו...
כלומר, כיון שהעסקה נחתמה בשאלוניקי, אף שהנתבע עבר דירה אחר כך, עליו לבוא לדין בשאלוניקי, כיון שעל דעת כן סחרו עמו.
לכאורה, מהרשד"ם סותר את דבריו. מקרה אחר בא לפני מהרשד"ם: אלמנה שגרה בפררה, התמנתה על ידי בעלה לאפוטרופוס על נכסיו לאחר שימות, והורה שתתן סך מסוים לעניים. לאחר זמן עקרה האלמנה לונציה, ואנשי פררה טענו שחובתה לחלק את הכסף לעניי עירם. מהרשד"ם (שם, יו"ד קסב) השיב:
בנדון דידן שהב"ד של ויניציא או סמוך לה הוא גדול מב"ד של פירארה עא"כו שיש לדון במקומה ולא שיאמרו תבא היא לדון שם במקומם...
כלומר, למרות שמלכתחילה האלמנה גרה בפררה, לא ניתן לכפות אותה לבוא לדין בפררה, אלא יש לבוא אחריה לונציה.
בספר "הלכה פסוקה" (סימן יד, הערה 108) חלקו בין סכסוך שיכול היה להיווצר רק מחמת העזיבה, אזי הולכים אחר הנתבע, לסכסוך שיכול היה להיווצר גם כשהנתבע היה נשאר במקומו. במקרה דנן, הסכסוך לא יכול היה להיווצר ללא עזיבת הדירה, ומכאן, שיש ללכת אחר הנתבע.
ניתן להציע חילוק אחר. בתשובה הראשונה שהובאה נימק מהרשד"ם מדוע על הנתבע לבוא לדין במקום בו העסקה בוצעה: "ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחרת". כלומר, עסקה שנכרתה ברצון שני הצדדים כאשר שני הצדדים גרים באותו מקום, היה מותנית בדיון במקום מגוריהם בשעת חתימת העסקה. בנוסף, יש צורך שלנתבע יהיו נכסים במקום התביעה. בניגוד לכך, בכל מקרה של סכסוך שלא מחמת עסקה שנחתמה מרצון, כתביעת נזיקין, פגיעה בעניים, וכדומה, נשאר הדין על מכונו - והולכים אחר הנתבע.
לאור זאת, אם יתברר שלנתבע יש נכסים בארץ, יש להסתפק מה נחשב במקום מגוריו של השוכר - דירתו הקבועה בארה"ב או הדירה ששכר בארץ.
בשו"ת דברי מלכיאל (ג, קסז) כתב שהדיון יתקיים במקום שנעשה בו העסק, כיון שעל דעת כן נחתמה העסקה.
התומים (עג, יג, ואורים מ) כתב שאם הלווה הלך למקום רחוק, ולא השאיר נכסים במקום מגוריו הראשון, עליו לבוא להדיין במקום בו נטל את ההלוואה.
אחרונים אחרים כתבו שבכל מקרה שהנתבע לא השאיר נכסים במקום מגוריו הראשון, הולכים אחר הנתבע, כך בשו"ת חכם צבי (יד), ובשו"ת חוות יאיר (קנו).
סיכום
לסיכום, נחלקו אחרונים בשאלת מקום הדיון במקרה שהעסקה נחתמה במקום מסוים ואחר כך עבר התובע דירה למקום אחר. כיון שלנתבע אין נכס במקומו של התובע, הוא מקום חתימת העסקה, לא ניתן לכפותו לבוא למקום התובע. זאת, כיון שהוא יכול לטעון "קים לי" כדעות המחייבות את התובע לבוא למקום הנתבע.
שו"ת מהר"י בן לב חלק ג סימן צז ד"ה תשובה על
הכלל העולה מן הדברים שאחר העיון בההיא שמעתא, במה שכתבו הפוסקים ובעלי החדושים יראה המעיין. דבנדון דידן פלוגתא דרבוותא היא, אי כפינן לתובע לידון בפני הב"ד של הנתבע. וכיון דכן הוא, מצי הנתבע למימר קים לי כהני, וכל שכן, שאין אנו צריכים לזה, שכבר כתבנו שהמנהג הוא קבוע, שהתובע הולך אחר הנתבע בפני הב"ד שלו.
[1] ראה בספר הלכה פסוקה, סימן יד, הערה 106, אחרונים נוספים הסוברים כך.
