הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע

אתיקה בעריכת דין

דרך אתר "מורשת" התקבלו השאלות הבאות העוסקות באתיקה המקצועית של עורך הדין. הבאנו את השאלות כלשונן למרות הניסוח העממי, ואת התשובות עליהן.

השאלות

סיוע לגזלן

מה על הפרקליט לעשות כאשר לקוחו תובע יותר ממה שמגיע לו (מנפח/מפריז בסכום התביעה) לפי דעתו האישי, האם זו זכותו של התובע?

היש בעיה מדין שמיים אם עוזרים לגזלן, האם אפשר להגדיר מושג רחב זה?

מה הדין כאשר הפרקליט מקבל אחוזים מהזכייה, מהו חלקו בדין שמיים של מתמחה שאינו מרוויח מכסף התביעה ישירות (באחוזים למשל)?

 

גזל מתאגיד

האם במסגרת תביעה כנגד גוף תאגידי יש יותר מקום להתיר גזל (כיוון שכללי משחק מקובלים והכספים מגיעים ממקורות המכוונים לכך מראש, פרמיות וכו')? אם כן, מהם סוגי הגזל לאור הגופים המשפטיים הרבים כיום – סוגי חברות, יישויות, שותפויות, מניות, המדינה וכו'? 

 

טענת שקר

החוק האזרחי מתיר להכחיש טענות בכתב הגנה. האם מתוך הכללים של "המוציא מחברו, עליו הראייה" ו/או "אין אדם משים עצמו רשע" מותר, עלפי כללי המשחק של המשפט הישראלי, לטעון שקר?

האפשר אפשר להבדיל בין ההכחשה בפלילי לאזרחי?

מה עושה עו"ד שיכול להוסיף טענות מקדמיות ועילות משפטיות שאין להם אחיזה אמיתית בצדק?

האם יש בעיה לשקר או להגיד משהו שאינך מאמין בו בשם הלקוח שלך, בניסוח: "בשם מרשי"?

האם נכון שעו"ד ינהג בראש קטן, תוך הנחה כי לרוב אינו יכול לדעת אם מרשו דובר אמת (ואכן קורה לעיתים שדעתו משתנה במהלך המשפט)? 

האם יתכן שהוא עושה חסד ועבודתו נאמנה, כל עוד אין לו ראיות או תחושה שהוא רמאי?

כיצד לא יפול במקצועו כשמיוחס לו "כי כפיכם נגואלו בדם, ואצבעותיכם בעוון, שפתותיכם דברו שקר, לשונכם עולה תהגה - אלו עורכי הדיינים" (מסכת שבת קלט, א) ולא להיות כמוהם.

 

נאמנות ללקוח או לאמת

עו"ד מצליח משפיע רבות על המשפט, דהיינו בזכות מקצועיותו (הכוללת ניסיון, חומר עזר משפטי של המשרד, ידיעת החוק והפסיקה, עדויות מומחים ונוספים  - התלויים כולם בכיסו של הלקוח) הוא אינו מתיר לשופט מקום כדי להתחמק ולתת דין צדק לטובת הצד שכנגד (נוכח הדברים שמציג לעיני ואוזניי השופט). היש כאן מעין חלק פעיל בשפיטה, הרי החוק האזרחי מחייב עו"ד לדאוג לאינטרסים של לקוחו, כך שככל שיתחבר ויזדהה יותר לרצונותיו, כך ייצגו בצורה מוצלחת יותר. כאשר מחלישים טענות אמיתיות של צד שכנגד ונטפלים לדברים טפלים לאמת (כגון תקנות סדרי דין) האם זה מתיישב עם רוח התורה?

האם יש בעיה בעיקולים כנגד הלוואות וחובות (על אף שהיה היתר עסקא) ונושים?

 

לקוח שאינו מתגונן

כיצד על עו"ד לנהוג כאשר הוא מייצג גוף מסוים בהליכים משפטיים נגד פרט, והלה אינו מתגונן כפי שהחוק מאפשר לו? לדוגמא, כאשר חברה נעזרת בעו"ד לגבות כספים לפי חוזה אחיד ובמהרה פונה להליכי הוצאה לפועל הכוללים עיקולי רכוש, צווים ומאסר. מה על עו"ד לעשות כאשר עומד מולו אזרח שלא בקיא בחוק ולא מעלה אפילו טענת הגנה (כגון התיישנות) או לא אומרה בלשון ברורה - האם עו"ד רודף צדק צריך ל"פתח פיך לאלם" אף ללקוח נגדי נוכח אי יחסי כוחות ועיוות דין?

 

תשובות

ראשית כל, יש להקדים כי הנושא רחב מאד, ולכן במסגרת זו נעסוק בעקרונות המנחים בסוגיה זו. הדברים הוצגו בפני הרב דב ליאור שליט"א, והערותיו מופיעות בגוף התשובות.

 

תביעה בבית משפט ובבית דין

ככלל, צריך לתבוע כל תביעה ממונית דוקא בב"ד של תורה (שו"ע חו"מ כו, א). כאשר הנתבע מסרב להתייצב לדיון בבית דין מתיר ביה"ד לתבוע בבימ"ש על מנת שהתובע יקבל את מה שמגיע לו על פי דין תורה (שם, ב).

התיעצנו עם הרב דב ליאור שליט"א, והוא אמר לנו שגם לעו"ד אסור לייצג אדם שתבע בבית המשפט ללא היתר מבית הדין, ובלי לתבוע תחילה בבית הדין. מלבד במקרים יוצאי דופן, כגון כשהנתבע הוא חברת בטוח, או אדם שהכריז בריש גלי שלא ילך לדין תורה, שאז אי אפשר לתבעו בדין תורה ולכן אם הוא פונה לבית המשפט מותר לעו"ד לייצגו.

לפיכך, השאלה הראשונה אינה מי חייב למי ע"פ החוק, אלא השאלה מי חייב למי ע"פ ההלכה. (יש מקרים שבהם ההלכה מתחשבת במנהג המדינה, כלומר בחוק, ואז כמובן הדין הוא אותו דין). קביעה זו נכונה הן לגבי התביעה, ההתגוננות, הטלת עיקולים ושעבודים וכדומה.

עליך להתייחס לבית המשפט כאל כלי להוצאת דין התורה אל הפועל (במקביל ליתר הדרכים שבהן אדם עושה דין לעצמו), ולהשתמש בכל הכלים שהוא נותן לך.

 

שקר בבית דין

אסור לשקר בבית דין גם אם המטרה היא לקבל את מה שמגיע על פי דין (וראה שבועות ל,ב-לא,א), וכך כתב הש"ך (עה, א): "אסור לטעון שקר כדי לעוות הדין או כדי לעכבו אע"פ שהוא זכאי".

 

שקר שמטרתו גזל או עושק

ודאי וודאי שאסור לסייע לאדם להוציא ממון מאדם אחר שלא כדין תורה. אם אתה יודע בוודאות שהלקוח שלך מנסה להוציא מהצד השני ממון שלא מגיע לו, או אם אתה יודע בוודאות שהלקוח שלך מתחמק מלשלם כסף שהוא אכן חייב, אסור לסייע לו.

לא רק שאסור לסייע באופן פעיל, אלא אף כל מי שיודע על אדם אחר שמנסה להוציא מחברו כסף שלא כדין, חייב לעזור למי שעומדים לעשוק אותו, מדין השבת אבדה. שהרי מצות השבת אבדה כוללת לא רק את מי שמוצא חפץ של חברו ברשות הרבים, אלא את כל מי שמוצא ממון אבוד של חברו. כמו כן, יש כאן משום "לא תעמד על דם רעך" (פסחים יג,א; בכורות כח,א; לא,ב; ספרא קדושים ב, ח; וראה פת"ש חו"מ כח, ד; אמנם אם אינו יודע בוודאות, אינו חייב להתערב לטובת הנפגע). כלומר: כל היודע שחברו עומד להפסיד ממון, חייב לסייע לו למנוע את הפסד הממון. זה כולל כמובן גם אותך. בשום מקום בהלכה לא מצאנו שעובד רשאי לשקר, לרמות, לגזול ולעשוק עבור מי ששכר אותו.

המונח שאתה מכנה "חוקי המשחק", ודאי שאיננו פוטר אותך מקיום מצות עשה של תורה, כמו שאם חוקי המשחק במדינה יהיו שעורך דין עובד בשבת, חוקי המשחק האלה לא יתירו לך לעבוד בשבת.

גם העובדה שכל עורכי הדין נוהגים כך איננה סיבה להתיר, העובדה שהכל גונבים איננה מתירה לך לגנוב. גם אם תחוקק המדינה חוק המתיר ואף מעודד גניבות, לא תותר הגניבה. יש עוד הרבה דברים שחוקי המדינה מתירים והתורה אוסרת, ובהם אנו נוהגים על פי הוראות התורה.

כיון שהאיסור הוא איסור גמור, אין חשיבות לשאלה אם אתה מקבל אחוזים מהתביעה או לא. האיסור לגזול הוא איסור להוציא ממון מתחת יד אדם אחר, לאו דוקא להכניס אותו לכיסך.

גם לגבי כתב הגנה, מדין השבת אבדה ו"לא תעמוד על דם רעך", אסור לך לאפשר מצב שבו אדם יפסיד ממון שמגיע לו בדין. לא חשוב באיזו דרך אתה עושה את זה, אם בסופו של דבר אדם הפסיד כסף שלא כדין, עברת על "לא תעמד על דם רעך", על "השב תשיב", ועל "לא תוכל להתעלם".

 

גזל מתאגיד

פוסקי ההלכה נחלקו בשאלת מעמדה המשפטי של חברה בע"מ (מתוך פד"ר י, עמ' 273): הרב שלמה דייכובסקי כתב שכיון שהנוהג הוא לראות חברה כ"אישיות משפטית" הנבדלת מבעלי המניות, כך יש להתייחס גם מבחינה הלכתית.

הרב חיים צימבליסט חלק עליו וסבר שחברה בע"מ שייכת לבעלי המניות, אלא שניתן לגבות את חובות החברה רק מנכסיה ולא מנכסי הבעלים (שעבוד מוגבל). גם הרב שמחה מירון (מעמד החברה בע"מ במשפט העברי - סיני, כרך נ"ט, אב - אלול תשכ"ו) סבר כך, והביא כראיה את האפשרות החוקית לבצע "הרמת מסך" ולחייב את בעלי החברה באופן אישי.                      

ישנן גם דעות ביניים, למשל, כאלה (מנחת יצחק ג, א) המבחינות בין בעלי השליטה המוגדרים כבעלים ובין שאר בעלי המניות שמעמדם כמי שהחברה התחייבה כלפיהם ולא כבעלים.        

בוודאי לדעות שיש כאן בעלות מוגבלת כל איסורי הממון חלים גם על חברה בע"מ, אולם, גם לשיטת הרב דייכובסקי, הרי שהוא הגדיר חברה בע"מ כדומה ל"ציבור" (בניגוד לשותפות), על פי הגדרה זו כשם שאסור לגנוב מהציבור כך אסור לגנוב מחברה בע"מ.

בהתאם לכך, האיסור לגזול קיים גם כאשר יש חברת ביטוח שתשלם את נזקי התביעה הזאת. שהרי אסור לשרוף את ביתו של אדם גם אם הבית מבוטח. העובדה שהאדם יודע שיש הרבה שרפות בשוק ונערך בהתאם, אינה מהוה היתר לשרוף. מה גם שאתה גוזל את חברת הבטוח.

 

שימוש בכללי המשחק בבית משפט על מנת לקבל את המגיע על פי דין

כדי לממש את דין התורה, כלפי אדם שסירב להופיע בבית דין מותר להשתמש בכל הנימוקים המשפטיים המקובלים בבית משפט, גם אם הם טכניים לחלוטין, כגון חוק ההתיישנות וכו'.

כמו כן, ישנם פוסקים הסבורים כי מותר לתבוע בבית משפט כסף בהסתמך על חוקים המנוגדים לדין תורה, על מנת לקבל מה שמגיע על פי דין תורה. (כלומר: שהתוצאה הסופית תהיה שהאדם יקבל בדיוק כמה שמגיע לו מדין תורה) ואם הלקוח זכה בסופו של דבר ביותר ממה שמגיע לו, עליו להחזיר לנתבע את ההפרש.

 

שקר בבית משפט על מנת לקבל מה שמגיע על פי דין

אסור לשקר כדי לקבל ממון שלא כדין, שנאמר (ויקרא יט, יא): "ולא תשקרו איש בעמיתו". אם אתה לא יודע אם מה שאתה אומר הוא אמת או שקר, מותר לך לומר זאת בשם מרשך (וכן הורה לנו הרב דב ליאור שליט"א, אבל אם אתה יודע בוודאות שהוא משקר, הרב ליאור אוסר, וראה להלן).

נתבאר לעיל  שבבית הדין אסור לטעון שקר, גם אם ע"י כך יצא הצדק לאור. בית הדין של תורה הוא מקום האמת והצדק, ולכן אסור לשקר שם גם כדי להוציא דין אמת. לעומת זאת, בית המשפט אינו אלא כלי שאנחנו משתמשים בו כדי לממש את דין התורה. לפיכך, אפשר ששם יהיה מותר לשקר ולנפח את התביעה, אם בסופו של דבר התוצאה תהיה שאנחנו נקבל את הסכום המגיע לנו ע"פ דין תורה.

בשו"ת שאילת יעב"ץ (ב, ט, בסופו) חלק המחבר על הדעה שמותר לשקר לבית משפט של גוים כדי שהם יהרגו מוסר (כלומר: מלשין שמוסר יהודים אחרים לידי הגויים שלא כדין, שדינו מוות). לדעתו, יש איסור לשקר גם בבית המשפט של הגויים, כיון ששם צריך להשבע ואסור להשבע לשקר.

יתכן שבבית המשפט של מדינת ישראל, שבו לא צריך להשבע, גם הוא יתיר (ועיין במאמרו של הרב יעקב אפשטיין בתחומין כו, עמ' 52 והלאה). לפי זה, מותר לתבוע ממון שלא כדין, לשם קבלת ממון שמגיע לך בדין. למשל, אם למרשך מגיע כסף בדין, ואין לו סיכוי להוציא אותו בבית המשפט או בכל דרך אחרת, מותר לו לתבוע דבר אחר או תביעה מנופחת אחרת שעל פיה בסופו של דבר הוא יקבל את הסכום שאכן מגיע לו ע"פ דין תורה. גם אם יקבל אותו ע"י הפעלת סעיפים אחרים. מותר גם לנפח את התביעה הרבה מעבר לסכום המדובר, אם התוצאה תהיה שבסופו של דבר יחייב בית המשפט את הסכום המדובר. ואולם, כאן צריך לשאול שאלת חכם מהו בדיוק הסכום שהתורה מחייבת, ולוודא שלא לוקחים מהצד השני יותר.

אולם, יש אוסרים גם את זה. שהרי יש מחלוקת בשאלה האם מותר לתת שוחד לשופט גוי (וראה תומים ט, א, שהביא מקורות וטעמים לדעות השונות, ופרט את הדעות השונות), ויש מי שאומר שאסור לתת שוחד לשופט גוי כשם שאסור לתת לשופט יהודי, כיון שגם הגוי מצווה על הדינים.

על פי דעה זו, אומר הרב דב ליאור שליט"א, שאסור לטעון שקר בבית משפט אפילו כדי להוציא את מה שמגיע לו בדין, ושכך נראה לו לפסוק. ובמיוחד בגלל שגם אם יהיה הדבר מותר, צריך שלפני כן יתברר בדין תורה מה מגיע לו בדין.

ראה גם בתומים (כו, ג) שעסק בשאלה האם כאשר הנתבע מסרב לבוא לדין תורה, מותר ללכת לבית משפט שבו אפשר לזכות דוקא ע"י שוחד. והביא דעות שונות בדבר.

גם התנהלות בבית המשפט במדינת ישראל תלויה במחלוקת הנ"ל, כיון שלמרות שהשופט אינו לוקח שוחד, הרי שהוא לא דן כדין תורה ולא עומד בקריטריונים ההלכתיים של הרשאים לדון דיני ממונות, כיון שהדרך להוציא ממון באמצעותו אינה כדין.

בענין השאלה האם מותר לעו"ד לקחת חלק פעיל בשפיטה, אכן מותר. אם מטרתו להוציא כסף ששייך למרשו בדין, "עביד איניש דינא לנפשיה" - עושה אדם דין לעצמו. מבחינה זאת פניה לבית המשפט והשפעה על מהלך הדין אינה שונה מכל דרך אחרת לעשות דין לעצמו, כגון כניסה בלילה אל רשות חברו כדי לקחת בחזרה את המגיע לו, או תקיפת חברו בכוח כדי לקחת בחזרה את המגיע לו (ואולם, בעניין זה ראה בהרחבה בשו"ע חו"מ ד, ובכל נושאי כליו, כי דיני עשיית דין לעצמו הם רבים. וראה באריכות בספר תקפו כהן שעוסק כולו בשאלה הזאת, ובעיקר בפרק קטו-קטז). כל המקרים האלה הם דרכים שונות להוציא ממון המגיע לך בדין במקום שבו ביה"ד הדן דין תורה מתקשה לעשות זאת, כי המדינה איננה מעניקה לו סמכויות ואין בידו משטרה.

אם אתה לא בטוח מהו הדין, או ששינית את דעתך במהלך המשפט, אתה יכול לייצג את מרשך, אבל לא להיות "ראש קטן", ואם השתכנעת שמרשך משקר, מומלץ לעזוב. במצות השבת אבדה מדגישה התורה במיוחד שאסור להיות "ראש קטן". התורה מייחדת מצות לא תעשה מיוחדת, "לא תוכל להתעלם", כלומר: אל תהיה אדיש. אם אתה רואה שאדם עומד להפסיד ממון, אל תתעלם, עזור לו להציל את שלו!

 

בדין הפלילי

לשיפוט הפלילי במדינת ישראל יש תוקף על הכלל "דינא דמלכותא - דינא". כלל זה קובע כי לכל שלטון, אפילו של גויים של סמכות בענייני השמירה על הסדר הציבורי וסדרי השלטון.

בדין הפלילי יש מתירים יותר חופש לעורך הדין לנהוג ע"פ המקובל, כיון שהוא אינו עובר על גזל או על השבת אבדה, והוא נוהג ע"פ החוקים שהמדינה עצמה קבעה. אבל עליו לזכור שלא זו הדרך להנהיג מדינה על פי התורה.