הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

נזק תוך כדי בדיקת קניה של אופנוע

המקרה

אדם רצה לקנות אופנוע מחברו ולקח את הרכב לבדיקה, בנסיעות המבדק אחד מרגליות הגז נשברה, על מי חלה החובה לשלם את התיקון של האופנוע?.

 

דיון הלכתי

הגמ' (ב"ב פח ע"א) אומרת:

אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו - חייב. והני מילי הוא - דקיצי דמיה.

הרשב"ם הסביר מדוע הנוטל את הכלי מהאומן חייב, וז"ל:

והני מילי דקיצי דמיה - שדמיו קצוצים כגון רחיים של פלפלין ושאר כלים קטנים שדרכן לעולם לתת בפשוט פשוט. ובנדרים מוקי לה להא דשמואל בתרעא חריפא ובדבר שלוקחין קופצין עליו דאין הנאה למוכר בלקיחתו של זה דהרבה ימצא קופצין ומשום דהנאתו של לוקח היא הוה ליה הלוקח כשואל עליו ומיחייב באונסא. ותניא התם בברייתא כוותיה דקתני נאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר, ונראה בעיני דלאו דוקא נושא שכר דא"כ לא ליחייב באונס אלא בגניבה ואבידה, וטעמא משום דקייצי דמיה וזבינא חריפא הוא הרי הוא בנטילה זו כמו לוקח גמור אי נמי כמו שואל שכל הנאה שלו בו.

הרשב"ם הביא מחלוקת האם הלוקח כלי כדי לבודקו הוא שואל או לוקח, ועיין ברא"ש, רשב"א ורוב הראשונים שנוטים לומר שהוי לוקח.

הגמ' העמידה את דברי שמואל כשקצצו דמים, נחלקו הראשונים מהי קציצת דמים, דעת הרשב"ם היא שאיירי בכלים קטנים שיש להם מחיר קבוע, משמע שאין פסיקת המוכר משפיעה אלא כיוון שהמחיר קבוע וידוע הרי הלוקח כשהוא מגביה את הכלי הוא עושה זאת על דעת המחיר הקבוע, אבל בכל מקום שיש מחיר נייד אין לקיחת הלוקח את הכלי לבדיקה נחשבת כלקיחתו. הרשב"א לעומת זאת סובר הרשב"א שקציצת המחיר על ידי המוכר פעם אחת אפילו לא בפני הלוקח אלא שידוע שהוא מוכר בסך מסויים חשיב הדבר כמכר. דעת הרשב"א שדמים קצובים היינו אפילו על ידי המוכר ואילו לפי רשב"ם נראה שקציבת דמים איננה אלא בדבר שהכל יודעים את מחירו באופן קבוע. ועיין מגיד משנה (הל' מכירה פ"ד הי"ד) שהסביר שהרמב"ם ס"ל כרש"י ורשב"ם שקציבת דמים היינו בדברים קטנים שהמחיר קצוב וידוע לכל. ויש להביא ראיה שהגמ' (ב"ב פח ע"א) אומרת אותו מוכר קישואים שהיו דמים קצובים והאנשים לקחו על מנת לקנות שאיננו יכול לחזור בו ומשמע שכיוון שאיירי בקשואים שמחירים נמוך אבל בדבר שאין לו קצבה והוא נתון למו"מ אין להגדיר שהוא כקונה.

הגמ' (נדרים לא ע"ב) העמידה את דברי שמואל במקום שהלוקח יש לו הנאה בקניה זו, והרבה יקפצו על המכר הזה, ולכן הקונה רוצה לקנות את החפץ מיד אם הגבהתו, ולכן מתחייב באונסים, שהרי על דעת שהחפץ הוא יעיל ותקין עשה כן, וא"כ הרי זה מתחייב כקונה או כשואל משעת לקיחת החפץ למרות שעדיין לא גמר את בדיקתו.

הרמב"ם (הל' מכירה פ"ד הי"ד) כתב:

הנוטל כלים מן האומן על מנת לבקרן, אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו, הואיל ודמיו קצובין, מעת שהגביהו נעשה ברשותו, והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו, ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח, אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו, הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק.

ברור א"כ שבמקום שהמוכר רוצה למכור אין הקונה רוצה להתחייב בקניין עד שיפסקו דמים למרות שהמקח קצוב בכו"א עליו לפסוק שוב שהרי במקרה שהמוכר רוצה למכור אין קציבת הדמים קודם המקח מועלת (עיין מאירי שחולק על הרמב"ם). כדברי הרמב"ם הכריע גם בשו"ע (סי' ר סעי' יא).

נראה שבנידון דידן אין מקום לדינו של שמואל ממספר נימוקים.

  1. במכר רגיל של אופנוע אין בד"כ קציבת דמים, בודאי שלא לפי רשב"ם ורש"י שצריך שיהא מחיר קצוב בכל העולם (בדברים קטנים), אלא אפילו לדעת הרשב"א שהודעת המחיר על ידי המוכר הרי זה קציבת דמים, היינו כאשר המחיר מוחלט אבל בימנו המחיר משתנה לאחר הבדיקה של החפץ וא"כ אין כאן קציבת דמים ואין כאן קנייה של הלוקח.
  2. שמואל חייב רק כשהקונה רוצה לקנות ולא המוכר, אבל במקום שהמוכר רוצה למכור אין הלקיחה לבדיקה מחשיבה את הלוקח כקונה והרי זה זבינא דרמי על אפיה, שהרי זו כמונחת על פניו ויש הנאת מוכר ולא הנאת לוקח, וא"כ אין כאן פעולת קניה ראשונית  של הלוקח. אפילו אם נגדיר שיש כאן רצון של שניהם (הקונה והמוכר) א"כ הרי הוא כשומר שכר (עיין לח"מ) שכתב שהלוקח קונה להתחייב באונסים  רק כשיש לו את עיקר ההנאה אבל כשיש לשניהם הנאה הרי זה שומר שכר בלבד.
  3. עוד נראה שהרמב"ם הצריך שהלוקח יגביה כדי לקנות כולו, ואילו בנידון דידן לא הייתה כל פעולת הקנאה (עיין סמ"ע סי' ר ס"ק ל). אמנם התוס' והרא"ש ס"ל שאפילו בלא הגבה מתחייב הלוקח, היינו מכיוון שאמרינן מסתמא הקונה רצה לקנות, אבל בימינו שאין הלוקח להוט לקנות והרגילות שאין עושים מקח ברכבים עד אחר הבדיקה נראה שלכו"ע לא יתחייב באונסים.
  4. עוד נראה לחלק שבנידון דידן הוא לוקח את הרכב לבדיקת מומים, אין זו הבדיקה שעליה דן שמואל, דהיינו שמואל דן האם צריך את החפץ או בדיקות התאמה של החפץ ולכן הבדיקה איננה מעכבת במקח, אבל כאשר לוקח חפץ בשביל לבדוק בו מומים והכל יודעים שאם ימצאו מומים הרי זה יבטל את המקח איננו רוצה לקנות כלל את המקח מתחילתו, וא"כ אין שייכות בנידון דידן לדברי שמואל (עיין פתוחי החושן קניינים פי"ג הערה מב).

על כן נראה שבנידון דידן אין מקום לחייב את הלוקח באונסים. אמנם נראה שהוא שומר שכר באותה הנאה שיש לו אפשרות לקנות את הרכב וכפי שהגמ' (ב"מ פא ע"א) אומרת לעניין החתן ששלח כלים ורצה להחזיר שכיוון שיש לו הנאה שיכול לקנות את הכלים הרי זה שומר שכר, א"כ גם בנידון דידן הלוקח רכב לבדיקה הרי זה שומר שכר וחייב בפשיעה ואבידה, ומכיוון שבנידון דידן לא הייתה פשיעה אלא היה אונס א"כ הלוקח פטור מלשם עבור תיקון האופנוע.