הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

קבעו מחיר ולא הזכירו אם כולל מע"מ

הרב צבי יהודה בן יעקב
קבלן שיפוצים סיכם עם לקוח על מחיר. הצדדים לא הזכירו אם המחיר כולל מע"מ או לא. לאחר ביצוע העבודה, כשדרש הלקוח קבלה, התגלעו חילוקי דעות בין הלקוח לקבלן. לטענת הקבלן המחיר לא כלל מע"מ, ואילו לטענת הלקוח, אין הצדקה לכך שיוסיף מע"מ על המחיר. הרב צבי יהודה בן יעקב, דיין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב עסק בשאלה נפוצה זו ואלה מסקנותיו העיקריות: 1. סיכום עסקי נעשה על פי הנוהג, והנוהג הוא שמחיר כולל גם מע"מ. לפיכך, הקבלן אינו זכאי לתוספת גם אם הוא מחזיק בכספו או רכושו של הלקוח. 2. גם אם יוכח שללא מע"מ המחיר עליו סוכם נמוך בשישית מהנהוג בשוק, לא יוכל הקבלן לדרוש העלאה בשכרו (כחלק מדיני אונאה) אלא אם כן הוא מחזיק ברכושו של הלקוח.

תיאור העובדות

קבלן שיפוצים סיכם עם לקוח על מחיר. הצדדים לא הזכירו אם המחיר כולל מע"מ או לפני מע"מ. לאחר ביצוע העבודה, כשדרש הלקוח קבלה, התגלעו חילוקי דעות בין הלקוח לקבלן. לטענת הקבלן המחיר אינו כולל מע"מ, ואילו לטענת הלקוח, אין הצדקה לכך שיוסיף מע"מ על המחיר.

 

א. מחיר לפי מנהג המקום

במושכל ראשון היה נראה לכאורה דיד הקבלן על התחתונה, דקיימא לן בספקות בשטרות שיד בעל השטר על התחתונה. ודוקא שהלקוח מוחזק בכסף המסופק, אבל אם כבר פרע לקבלן, הוי תפיסה ברשות ולא מפקינן מיניה, וכמש"פ הנימוק"י (ב"מ נט,ב בעמוה"ר), הובאו דבריו להלכה בשו"ע חו"מ מב,ח. ועיין שם בש"ך ס"ק טו דאף תפיסה ברשות בעדים מהני בטוען ברי, ובכגון זה טוען הקבלן ברי. אך מכל מקום אם עדיין לא נתן הלקוח לקבלן את תמורת עבודתו, יד הקבלן (המוציא) על התחתונה.

אולם בדין זה נלענ"ד שיש לדון בשתי נקודות נוספות. איתא בגמ' כתובות קי,ב:

"תנו רבנן, המוציא שטר-חוב על חבירו, כתוב בו בבל, מגבהו ממעות בבל, כתוב בו ארץ ישראל, מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו סתם, הוציאו בבבל, מגבהו ממעות בבל, הוציאו בארץ ישראל, מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו כסף סתם, מה שירצה לוה מגבהו".

על הסיפא (כתוב בו כסף סתם), פירש רש"י וז"ל:

            "מאה כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פודיונין. מה שירצה לוה מגבהו. ואפילו איסרין."

ומבואר בהמשך הגמרא - ביחס לסיפא (כסף סתם) - דאינו פורע נסכא היכא שכתוב מטבע, ולא פריטי, עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם (מלוה ולוה יז,ט) והמחבר בחו"מ מב,ד.

ומבואר בגמ' דכאשר לא יודעים אנו איזה מעות התחייב, אזלינן בתר מקום השיעבוד, ובודאי התחייב מעות כמקום השעבוד. אם ניישם את דברי הגמרא לדברי ימינו, אם כתוב שאדם התחייב סכום מסוים ואינו ידוע אם החיוב בשקלים או בדולארים, אם החיוב היה בארץ ישראל התחייב בשקלים, ואם החיוב היה במדינה בה נוהג התשלום בדולארים, החיוב בדולארים. ומדברי הגמ' משמע לכאורה דדוקא כשכתוב בשטר היכן היה מקום ההתחייבות, אך אם המקום לא מוזכר בשטר, אזלינן בתר מקום הגוביינא. ומצאנו בדין זה מחלוקת ראשונים. הר"ן בסוף מסכת כתובות, כתב וז"ל:

"משמע לי דהיינו טעמא דכיון שלא פירש מקום, מסתמא נשתעבד הלוה לפרוע במטבע של מקום גוביינא אם לפחות אם להוסיף.

אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק יז מהלכות מלוה ולוה שאם טען הלוה שהמעות שאני חייב לך מכסף שהוא פחות מזה המטבע, ישבע המלוה ויטול.

ולפ"ז משמע דהיינו טעמא דמסתמא אמרינן דבמקום גוביינא היה דר מתחילה, ולפיכך כל שאינו יכול להתברר, אם טוען הלוה שאותו כסף היה פחות, ישבע המלוה. ולפ"ז אם הביא ראיה המלוה או הלוה שהיו דרים בשעת הלואה במקום אחר, נוטל כמקום הלואה. ואין כל זה במשמע."

הרי לפנינו מחלוקת הרמב"ם והר"ן בטעם הדין. לדברי הרמב"ם החיוב הוא תמיד לפי מקום ההלואה, אלא שכאשר אין ידוע מהו מקום ההלואה אמרינן שמקום הגוביינא הוא מן הסתם מקום ההלואה. ולדעת הר"ן, כאשר לא הזכירו מקום ההלואה, דעתם היתה להתחייב לפי מקום הגוביינא, ועל כרחך לא תועיל הוכחה ביחס למקום ההלואה, וכן לא יצטרך המלוה להשבע כנגד טענת הלוה שהחיוב היה במטבע קטנה ממטבע שבמקום הגוביינא. ועיין בזה בבעה"ת (שער נד, א,ד) ובש"ך מב,לג מש"כ בזה.

והנה צ"ע לדעת הר"ן מה יהיה הדין כאשר החיוב הוא על-פה וכמובן לא הוזכר שם המקום, האם גם בכהאי גוונא אזלינן בתר מקום הגוביינא. לענ"ד נראה מדברי הר"ן דדוקא בשטרות שרגילים לכתוב את מקום ההתחייבות, אי כתיבת מקום ההתחייבות מלמדת על כוונת הצדדים לפרוע לפי מעות מקום הפרעון. אולם במקום שאין רגילות לכתוב (או לומר) את מקום ההתחייבות, ודאי כוונתם לפרוע לפי מקום ההתחייבות. עוד נראה, דלאו דוקא ביחס לערך המטבע אלא הוא הדין ביחס לשאר תנאים בענייני תשלום דאזלינן בתר מקום ההתחייבות (או הגוביינא - כדלעיל לדעת הר"ן).

לכן בנדון דידן, אם יוכיח קבלן השיפוצים שמנהג הקבלנים במקומנו לקבוע מחיר ללא מע"מ, וכאשר נוקבים מחיר בחוזה או בע"פ הוא ללא מע"מ, הרי שדין המחיר שננקב הוא ללא מע"מ. והמקום הקובע לענין זה הוא ארץ ישראל, ודוקא מנהג קבוע וידוע. וכן לאידך גיסא אם הקבלן מוחזק - אם יוכיח הלקוח שמנהג המקום שכאשר קבלני שיפוצים נוקבים מחיר, המחיר כולל מע"מ, א"כ יש לראות את המע"מ ככלול במחיר.

ואמנם המנהג במקומנו שכאשר קובעים מחיר, ולא הוזכר מפורשות שהמחיר אינו כולל מע"מ, או שאמר מפורשות שלא יתן קבלה, שהרי זה כאומר שהמחיר אינו כולל מע"מ, אין לבוא בדרישה ללקוח להוסיף מע"מ על המחיר שסוכם. ולכן בנדו"ד אף אם הקבלן מוחזק, אין להוסיף מע"מ על המחיר שסוכם.

 

ב. מדין אונאה

אולם צ"ע אם הקבלן יכול לבוא בטענה של ביטול מקח מדין אונאה יותר משתות, שהרי המע"מ במקומנו הוא % 17 שהוא קצת יותר משתות (16.67%) ועל פי האמור לעיל שאין להוסיף מע"מ על המחיר, על הקבלן מוטלת חובת ההוכחה שאכן המחיר בשוק של עבודה מסוג העבודה שבוצעה, היא ביותר משתות מהמחיר שסוכם. במידה ויוכיח, היות ולא ניתן להחזיר את המקח, יש להחזיר את האונאה, וכדמוכח מדברי הרמב"ם פי"ג ממכירה הי"ז, בדין אונאה יותר משתות בשכירות, וכדמוכח מדברי תרומת הדשן סי' שיח (וע"ע במש"כ בחלק א, ח/ד, ואכמ"ל).

ברם, בנדון שאלה זו בהכרח עלינו ללכת אחרי המוחזק משני טעמים:

א - נחלקו הראשונים אם בקבלן יש דין אונאה, עיין ברמב"ם פי"ג ממכירה הי"ח שסובר שיש בקבלן אונאה, ולרשב"א (ב"מ נו,ב) אין בקבלן אונאה, ויכול הלקוח המוחזק לומר קים-לי כרשב"א.

ב - היות ושכר פועל לעשות בקרקע, הוי דומיא דספיקת הגמ' בב"מ נו,ב במי ששכרו לזרוע לו זרעים בקרקע, אם הוי לענין אונאה כקרקע או כמטלטלין, וכמש"כ בעמודי אור סי' קז, הובאו דבריו בפת"ש רכז,כו. ובכגון זה אזלינן בתר המוחזק.

 

תבנא לדינא (פסק הדין):

באם לא יוכיח הקבלן שמחיר העבודה יותר משתות מהמחיר שסוכם, המחיר שסוכם כולל מע"מ. ואף במידה ויוכיח כנ"ל, אין לחייב את הלקוח לשלם לו את האונאה, אך במידה והקבלן מוחזק, אין מוציאים מידו.

 

מסקנות הלכתיות

  1. קיי"ל בספקות שבשטר, שיד בעל השטר (המוציא) על התחתונה.
  2.     1. כאשר התחייב במעות ולא יודעים באילו מעות התחייב (שקלים או דולארים), אזלינן בתר מקום ההתחייבות.

            2. לדעת הר"ן דוקא אם הזכירו את מקום ההלואה, שאל"כ דעתם להתחייב לפי מקום הגוביינא.

  1. קבלן שיפוצים שבא בטענת אונאה, יש ספק אם יש אונאה בשכירות קבלן, ובפרט בשכרו לעבוד במחובר לקרקע, וע"כ אזלינן בתר המוחזק.